חבל נחלתו כה ה
סימן ה
הפסקה בין ישתבח לברכו שלפני ברכות קריאת שמע
שאלה
אדם נוהג להתפלל פסוקי דזמרה עד ישתבח (כולל ישתבח), ואחר כך ללמוד (כיון שרק כך הוא מספיק את כל פסוקי דזמרה). ומצטרף לתפילת הציבור בברכו וברכות קריאת שמע. האם נוהג כראוי? האם מותר לו לומר דברי מצוה בין ישתבח שלו לברכו? האם מותר לו לדבר דברי חולין ביניהם?
תשובה
א. כתב בסדר רב עמרם גאון (הרפנס, קריאת שמע וברכותיה): "ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור. אסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע. ומיחייבינן לאיזדהורי למפרס את שמע בעונתה, כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין, משיכיר בין תכלת ללבן, בין תכלת שבה ללבן שבה".
נראה שאסר שיחה (=אשתעויי) אבל לא עצם ההפסק אסור.
ב. וכך כתוב בהגהות מיימוניות (הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ז הי"ב אות ע): "וברוך שאמר וישתבח הוי כמו ברכה הסמוכה לחבירתה ובדברי גאון כתוב אסור לאישתעויי בין ברוך שאמר עד שחותם בישתבח מספר אבי"ה. וגרסי' בירושלמי1 המספר בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה2, ולכך נהגו לומר ישתבח מעומד כמו יוצר שהרי אסור להפסיק בנתיים, אך נהגו להפסיק. וכן רש"י אסר להפסיק, וכן באלפס כתב הלכתא דלא מיבעי' ליה לאשתעויי מכי מתחיל בברוך שאמר עד מסיים ליה י"ח ע"כ".
נראה שהגאון בדברי הגה"מ הוא רב עמרם גאון המובא לעיל.
וכתב הפרישה (או"ח סי' נד, ד) על דברי הטור שהביא את הגאון: "ולאלתר מיבעי ליה כו'. שאינו דין לדבר בין סידור השבח והתפלה".
וכן הרב חיד"א בס' קשר גודל (סימן ז אות מח): "המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא".
ונראה שלשון 'המספר' הכוונה היא בדברי חולין ולא בדברי תורה ומצוה. כאמור בברכות (יט ע"א): "המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים". ופרש רש"י (ברכות יט ע"א): "המספר אחר המת – בגנותו של מת אחר מיתתו".
כתב בשלטי הגבורים (ברכות כג ע"א אות ד): "וכן יש בירושלמי הסח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרין אותו ממערכי המלחמה מיהו לא עדיף מק"ש וברכותיה, הלכך בין המזמורים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. טור".
"לשון ריא"ז: ואומר רבינו יצחק לפיכך אין ראוי לו לאדם לדבר דברים בטלים משעה שמתחיל ברוך שאמר עד שמסיים תפלת י"ח ואינו אומר דברי בקשה אחר אמת ויציב אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי של יום הכפורים אומר"...
ג. כתב הרא"ש (ברכות פ"ה סי' ה): "גרסי' בפרק כל כתבי הקודש (דף קיח) אמר רבי יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי אמרינן בפסוקי דזמרה ומאי ניהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו ומאי ניהו ברוך שאמר וישתבח הלכך מיבעי ליה לאינש דלא לאישתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים ליה שמונה עשרה".
וכתב בדברי חמודות (ברכות פ"ה סי' ה אות יט): "...וכתב הב"י שנראה מדברי הכלבו סי' ד' שאע"פ שלעניני מצוה יכול להפסיק בין ישתבח ליוצר כדלקמן בין ב"ש לישתבח לא יפסיק וכתב עוד הב"י בר"ס נ"ג שאין לברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח אלא בין ישתבח ליוצר ועיין בסעיף דלקמן גם עיין בדברי רבינו בפרק ב' סעיף י'...".
והוסיף באות כ: "עד דמסיים ליה י"ח. ואפי' בין ישתבח ליוצר אור לא יפסיק כמ"ש במי"ט בשם הירושלמי. ומיהו כתב הטור בסי' נ"ד בשם רב עמרם דה"מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל במידי דצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה שפיר דמי. וכתב רמ"א בשם הכלבו שמזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול3 בבהכ"נ שיעשו לו דין בין ישתבח ליוצר אור דכל זה מקרי לצורך מצוה"...
וכך באר בתוספות הרא"ש (מגילה כג ע"א): "ומטעם זה אסור לדבר בין ויושע לישתבח, ולכך תיקנו לומר ישתבח בעמידה שלא להפסיק בין ישתבח ליוצר אור, כדקאמרינן ר' יוסי אשכחיה לאליהו דהוה דרי כמה גמלים טעונים שקים מלאים רוגז, ואמר ליה למי הני, ואמר ליה למפסיק בין ישתבח ליוצר אור".
ועי' מטה משה (עמוד העבודה דיני שליח ציבור סימן סד).
ד. כתב רבינו יונה (ברכות כג ע"א): "וכיון שתקנו ברכה עליהם אין לו לשוח בהם ובמדרש אומר שאפילו בין ברכת ישתבח ליוצר אור אין לו להפסיק כלל וכן כתב הרב אלפסי ז"ל".
באר הטור (או"ח סי' נא): "ואחר ישתבח יש לו לענות אמן על ברכת עצמו כיון שהוא סיום ברכה לסוף פסוקי דזמרה".
"לכן צריך ליזהר שלא להפסיק ביניהם בדיבור וכ"כ רב אלפס והוסיף לומר שלא לדבר בין ישתבח ליוצר אור וז"ל: מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים י"ח וכן יש בירושלמי השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרין עליה ממערכי המלחמה, ומיהו לא עדיף מק"ש וברכותיה הלכך בין המזמורים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד".
עוד כתב הטור (או"ח סי' נד): "וכתב רב עמרם ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ויוצר אור ואסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע. וה"מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל במידי דצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה שפיר דמי".
באר הבית יוסף (או"ח סי' נד, ג): "וכתב רב עמרם ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ויוצר אור ואסור לאשתעויי וכו'. כן כתבו ג"כ הרי"ף והרא"ש בפרק אין עומדין (שם) דמיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים שמונה עשרה וכתב הכלבו (סי' ד) הטעם לפי שברוך שאמר נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של הקדוש ברוך הוא ואח"כ יתפלל וכיון שכן הוא אינו דין לדבר בין סידור השבח והתפלה אמנם בעניני מצות כגון לפסוק צדקה לעניים או לדבר צדקה אחרת מותר לספר אחר ישתבח, ורבינו ירוחם (נתיב ג ח"א כג.) כתב שיש מי שסובר שבין ישתבח ליוצר יכול לדבר ודברי הרי"ף והרא"ש עיקר וכן כתבו הגהות מיימוניות בפ"ז מהלכות תפלה (אות ע) גרסינן בירושלמי המספר בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה".
וכך הוסיף בדרכי משה (הקצר, או"ח סי' נד, א): "ונהגו האידנא שמברכין חולה בין ישתבח ליוצר גם לפעמים שאחד צועק לעשות דין אז מפסיקין בין ישתבח ליוצר ונראה שטעם הדבר שנהגו כן שס"ל שזה הוי כצורך מצוה שמפסיקין"...
ה. הסביר הב"ח (או"ח סי' נד, ד): "כתב רב עמרם ולאלתר מיבעי ליה לאינש לאתחולי וכו'. כלומר מצוה מן המובחר היא שלא להפסיק ביניהם אפילו בשתיקה אבל אין איסור אלא א"כ מפסיק ביניהם בדבור וזה שכתב ואסור לאשתעויי וכו' שזה אסור הוא והא דאין להפסיק אפילו בשתיקה הטעם הוא כיון דפסוקי דזמרה אלו נתקנו עכשיו משום הך דרבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחיו יתעלה ואח"כ יתפלל (ברכות לב א) כדלעיל בסימן נ"א א"כ ראוי הוא דלאחר סיפור שבחיו יתפלל מיד ולא יפסיק כלל אפילו בשתיקה".
היינו שתי מדרגות בהפסקה שאינה ראויה בין ישתבח ליוצר. הפסקה ביניהם בשתיקה – אינה מצוה מן המובחר. הפסקה בדיבור היא עבירה בידו.
ו. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' נד ס"ג):
"המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק".
ורמ"א הגיה: "ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבהכ"נ שיעשה לו דין, בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר הש"צ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם, כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו. ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש (כל בו). וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול להניחם ולברך עליהם, אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר (א"ז פ' תפלת השחר), וכ"ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש"ץ ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר (ב"י סוף סי' נ"ז בשם המנהיג וע"ל סוף סי' נ"ז)".
באר הלבוש (או"ח סי' נד ס"ג):
"ואח"כ יתחיל מיד פריסת שמע ויוצר אור, ואין להפסיק ביניהם, מפני שברוך שאמר ופסוקי דזמרה וישתבח כולם נתקנו קודם התפלה, מפני שחייב אדם לסדר השבח תחלה ואח"כ יתפלל, ואסמכוה [עי' ברכות לב ע"א] אקראי, אבל עיקר הטעם הוא מפני שכן הוא תכסיס המלוכה, ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא: וגם יש בו סוד להבריח כל המחנות הפוגעות בתפלות לעצור אותם, ושלכך נקראו זמירות כמו שכתבתי למעלה בסימן א' סעיף ט'. לפיכך אין לדבר כלל בין סידור השבחות והזמירות והתפלה, ואם מדבר עבירה היא בידו וחוזר עליה (אליה רבה סימן נד ס"ק ב: מעורכי המלחמה וכו'. פירש מטה משה [סי' נג] דר"ל אותם גדודים שמערכין המלחמה שלא יקובל תפלתו, ונתפזרו ע"י פסוקי דזמרה, וע"י ששח חוזרים לעכב תפלתו) ממערכי המלחמה [סוטה מד ע"ב], שהרי לא חס על כבוד קונו ולא קבל עליו עול מלכותו כראוי, וכל שכן לפי הסוד שבו שהוא יתברך הבריח בזכותו כל הכתות הרעות, וזה הוא מתאחר לבא לפניו בהכנעת תפלותיו וקבלת עול מלכותו כידוע ליודעים חן: מיהו היינו דוקא במידי דלאו מצוה הוא ולאו צרכי ציבור הוא, אבל במידי דצרכי צבור או לצורך מצוה, כגון מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעו למפסק ליה שפיר דמי: וכן נהגו בהרבה מקומות לברך חולה, או לקבול בבית הכנסת בין ישתבח ליוצר אור שיעשו לו דין, שכל זה מקרי לצורך מצוה, ואח"כ כשחוזרין להתפלל חוזר השליח צבור קודם הקדיש ואומר קצת פסוקי דזמרה ויאמר עליהם קדיש, כי לעולם אין אומרים קדיש בלא פסוקים של שבח ותהלה לפניו כמו שיתבאר לפנינו בעזה"י"...
מתבאר מדברי הלבוש שהאיסור נובע מכך שכן ראוי מצד סדרי שבח, ועוד שמאבד את ההכנה לה זכה בפסוקי דזמרה, אולם מותר להפסיק בדברי מצוה.
ז. אולם האחרונים העירו על המנהג לומר מזמורים ופסוקים בין ישתבח ליוצר.
באר בשו"ת מהרש"ל (סימן סד): "והפסוקים שאומרים דהיינו כשהש"ץ אומר יתגדל אז אומרים ועתה יגדל נא כו' וזכור רחמיך כו' וליתברך אומרים יתברך כו' אומ' אני אילו הפסוקים אפילו בתפילת יוצר ואין אני חושש להפסיק בין ישתבח ליוצר אור דלא אסרו להפסיק אלא מילת' דברי הבאי ובטלה אבל שבח מעין המאורע פשיטא דשרי".
והמגן אברהם (או"ח סי' נד ס"ק ב) העיר: "המספר וכו'. ובכתבים כתב לומר בעשרת ימי התשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע". היינו, איך אומרים בעשי"ת שיר המעלות בין ישתבח ליוצר ונשאר בצ"ע.
הדגול מרבבה (או"ח סי' נד ס"ג) הוסיף על המג"א: "(מג"א ס"ק ב) ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע. ועיין בעטרת זקנים סימן נ"ו ס"ק ב' מה שכתב בשם רש"ל [שו"ת סימן סד]4, ועיין שם במג"א ס"ק ז'5. ועיין ברמב"ם פרק ז' מהלכות תפלה [הלכה יג] שיש נוהגין לקרות שירת הים ושירת האזינו בין ישתבח ליוצר6".
עולה שאע"פ שסברו שראוי שלא להפסיק בדיבור, אבל בשבחים או פסוקים או אף מזמורים שלמים ושירות מן תורה לא חששו להפסיק.
וכן בביאור הגר"א על כך שנהגו להפסיק לצרכי מצוה כתב: "ויש כו'. שאין זה עבירה וכמ"ש הרשב"א על ההיא דספ"ג דמנחות תנא סח כו' שלא אמרו עבירה כו' אלא במפסיק בדבר הרשות כו' וכ"כ הרא"ש שם שאין חוזר עליה כו' ואף על גב שכתב שם דמ"מ איסורא מיהא איכא וכ"פ הטור וש"ע בסי' כ"ה הא כתב שם משום שגורם לברך ברכה שאינה צריכה משא"כ כאן ועב"י שם ומ"א שם ס"ק י"ז".
היינו, אין חומרת שח בין ישתבח ליוצר כחומרת שח בין תפילה של יד לתפילה של ראש שגורם לחזור על ברכה, ואם הפסיק לדברי הרשות חוזר מעורכי מלחמה, אבל שח בין ישתבח ליוצר אינו חוזר מעורכי מלחמה, ולכן מותר להפסיק בדברי מצוה.
ח. סיכם בערוך השולחן (או"ח סי' נד) את הענין כך:
סעיף ב
"אף ע"ג דפסוקי דזמרה ויוצר אור הם שני ענינים ואומרים קדיש ביניהם מ"מ אסור להפסיק בדיבור בין ישתבח ליוצר מפני שכולם מסדר התפלה הם וכענין אחד הם והפוסקים הביאו מירושלמי דהמספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר על עבירה זו ממערכי המלחמה כדי שלא תקטרג עליו. ואין זה ענין למה שיש נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה שיר המעלות ממעמקים אחר ישתבח דזה נחשב כמסדר התפלה כמו דלהרמב"ם אומרים אז ישיר אחר ישתבח כמ"ש בסי' נ"ב והפסק לא מקרי רק דברי חול [והמג"א סק"ב נשאר בצ"ע ולא ידעתי למה]".
סעיף ג
"ומ"מ כיון דשני ענינים הם לא דמו לגמרי להפסק באמצע פסוקי דזמרה וזהו שכתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעי' ג' וז"ל: ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבהכ"נ שיעשו לו דין בין ישתבח ליוצר דכל זה מקרי לצורך מצוה ולאח"כ כשחוזרין להתפלל יאמר הש"ץ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם דלעולם אין קדיש בלא תהלה שלפניו ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש יכול להניחם ולברך עליהם. אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר וכ"ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש"ץ ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר עכ"ל".
סעיף ד
"ביאור הדברים שמפני שהם שני ענינים נהגו להפסיק בהם לדבר מצוה והיה מן הראוי שההפסק יהיה אחר אמירת קדיש שהרי הקדיש הולך על הפסוקי דזמרה דאין קדיש בלא תפלה מקודם וא"כ איך אפשר להפסיק קודם קדיש דאיך יאמר אח"כ קדיש בלא תפלה סמוכה לקדיש ומ"מ המנהג לעשות ההפסק קודם קדיש מטעם דע"פ הקבלה אסור להפסיק לגמרי בין קדיש לברכו ובין ברכו ליוצר וא"כ בהכרח להפסיק קודם קדיש, ואי משום דא"כ על מה יאמר הקדיש לזה אומר דבאמת יאמר הש"ץ אח"כ מקצת פסוקי דזמרה ורק דזהו בזמנם אבל בזמנינו לא שמענו מעולם לעשות הפסק בין ישתבח לקדיש, וכל עיכובי התפלה אצלינו או איזה עשיית צדקה הוי קודם קריאת התורה. וזה שכתבו דכשהביאו לו הטלית והתפילין יניחם בין ישתבח לקדיש כבר בארנו בסי' נ"ג סעיף ב' דזהו ליחיד אבל הש"ץ יניח קודם ישתבח ע"ש".
מסקנה
נראה שמותר לאדם לעשות כסדר בשאלה: היינו לומר כל פסוקי דזמרה ביחיד מברוך שאמר עד אחר ישתבח, ואח"כ ללמוד את שיעורו ואח"כ להצטרף לתפילת הציבור מקדיש של יוצר אור והלאה. אולם אסור לו לדבר דברי רשות ולעסוק בענייני הרשות קודם שיצטרף לציבור אחר שהתפלל ישתבח.