חבל נחלתו כד מז

סימן מז

אבן שנפלה מחומת הר הבית

שאלה

מן הכותל הדרומי, נפלה אבן מגבוה ולמזלנו לא פצעה ולא פגעה באף אחד ח"ו.

נשאלה השאלה מה צריך לעשות עם האבן האם יש בה קדושה, האם היא צריכה גניזה, האם מותר לחברה מחדש לחומה על ידי קידוח?

תשובה

א. לכאורה, כיון שהאבן נפלה מחומת הר הבית ובחומת הר הבית ישנה קדושה, כאמור בשקלים (פ"ד מ"ב): "וחומת העיר ומגדלותיה וכל צורכי העיר באין משירי הלשכה". יש קדושה באבן ואסור ליהנות ממנה וחייבים על כך מעילה.

אולם בקדושין (נד ע"א) מחלוקת תנאים אם מועלים בשיירי לשכה, וממילא אם אבני העיר שנשרו מועלים בהן או לא.

כך כתבו תוספות (קידושין נד ע"ב): "תרי תנאי ואליבא דר' יהודה – פ"ה איכא למ"ד ירושלים מקדשא שאם יטול מאבני החומה לבנותם בביתו מעל ואיכא למ"ד לא מקדשא מיהו קשה דבפ' שני דייני גזירות (כתובות דף קו:) תני אבני מזבח וההיכל והעזרה באין מבדק הבית חוץ לחומת העזרה כגון חומת העיר באין משירי לשכה ובמסכת שקלים (דף ז.) תניא אבני מזבח וההיכל והעזרות משירי הלשכה חוץ לחומת העזרה כגון חומת העיר באים מלשכת בדק הבית וי"ל דבהא פליגי דההיא דשני דייני גזירות ס"ל אין מועלין בשירים וכמאן דאמר ירושלים אינה קדושה והכי קאמר דאבני מזבח וההיכל והעזרות דקדושים באין מבדק הבית דקדוש כמו כן וחומת העיר דאינו קדוש בא משירי הלשכה וההיא דמסכת שקלים דקאמר אבני מזבח וההיכל והעזרה באין משירי לשכה סבר דמועלין בשירי הלשכה ולכך עושין מהן דבר קדושה וכ"ש מבדק הבית דקדיש טפי חוץ לחומת העזרה כגון חומות העיר ומגדלותיה באין מבדק הבית כלומר אף מבדק הבית דקדוש קדושה גדולה דקסבר ירושלים קדשה".

עולה שמחלוקת תנאים ומחלוקת בין סוגיות האם מועלים בחומת העיר בלקיחת אבנים ממנה לבנין חול.

וכן בשיטה לא נודע למי (קידושין נד ע"ב): "תנאי היא אליבא דר' יהודה. דהאי דקתני האומר ירושלים דמשמע דמשום שלא אמר כירושלים הוא, אלמא ירושלים קדושה, והיינו הא דקתני אבני ירושלים שנשרו מועלין בהן, והאי דקתני אפילו אמר כירושלים לא אמר כלום פליגי עליהו".

וכ"כ תוספות רי"ד (קידושין נד ע"ב): "תנאי נינהו אליבא דרבי יהודה. פי' יש תנא שאמר דסבר רבי יהודה כי ירושלים לא נבנית משירי הלשכה הלכך לא קדשה".

בנדרים (יא ע"א) נחלקו הראשונים בהסבר הסוגיא שם האם חומת ירושלים קדושה. וכתב ביד דוד (נדרים יא ע"א): "ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה. ופירש רש"י דתנא דמתניתין סבר אליבא דרבי יהודה אמר ירושלים לא אמר כלום, הא אמר כירושלים אסור דסבר ירושלים מיקדשא, ותנא דברייתא סבר ירושלים לא נתקדשה, ולפיכך אפילו אמר כירושלים לא אמר כלום עד שיאמר כדבר הקרב בירושלים. ומחלוקת זה הוא בקדושין דף נד, א דאמר לרבי יהודה חומת העיר באין משירי הלשכה ומועלין, ומקשה מרבי יהודה דהכא, ואמר וכ"ת משום דלא אמר כירושלים, והתניא אף על פי שאמר כירושלים לא אמר כלום, ומתרץ תרי תנאי אליבא דרבי יהודה, ומוכח משם דתנא דמתניתין סבר דירושלים נתקדשה, ותנא דברייתא סבר ירושלים לא נתקדשה".

"אמנם הר"ן כתב דבהא פליגי, דתנא דמתניתין כי אמר כירושלים דעתו על דבר הקרב בירושלים, ותנא ברא סבר דעתו על העצים ועל האבנים, ומשום הכי לא מתסר, ומשמע מזה דהני שני תנאים סברי דירושלים אינה קדוש, ובעי דוקא דבר הקרב בירושלים, והרי זה נגד סוגיא דקדושין, דמ"ד כירושלים אסור משום דירושלים קדוש, ולא משום דבר הקרב. הן אמת שזה הפירוש של הר"ן הוא מהירושלמי, והביאו הרא"ש בביאורו, אבל קשה למה פירש כהירושלמי והניח תלמודא דידן דקדושין"...

הרמב"ם פסק (הל' שקלים פ"ד ה"ח): "...וכן מזבח העולה וההיכל והעזרות נעשין משירי הלשכה, אמת המים שבירושלם וחומת ירושלם וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה"...

ובהל' מעילה (פ"ו הי"ג) פסק הרמב"ם במפורש: ..."ולעולם אין מועלין בשירי הלשכה1".

ומשמע שלשיטתו אין מעילה באבנים הנופלות ממנה וכד'.

ובארו הכסף משנה (הל' מעילה פ"ו הי"ג): "ומה שכתב ולעולם אין מועלין בשיירי הלשכה. בירושלמי פ"ב דשקלים ובגמרא פ"ב דקידושין (דף נ"ד) פלוגתא דר' יהודה ור"מ והלכה כר' יהודה דאמר הכי".

ב. עולה איפוא שקדושת אבני חומת ירושלים במחלוקת תנאים ולפי הרמב"ם אין בהם קדושה ואין מועלין בהם.

אולם נראה שהאבן נפלה מחומת הר הבית ולא מחומת ירושלים.

לגבי הכותל (וכן המשכו הכותל הדרומי שם נפלה האבן) כתב הרב טוקצינסקי (עיר הקודש והמקדש ח"ד פ"ב סי' ג) שהוא חלק מחומת הר הבית. ויש מן האחרונים שפקפקו בכך וסברו שהוא מחומת העזרה. אולם הוא מאריך להוכיח שודאי מדובר בחומת הר הבית וחומה זו הגבילה את מילוי העפר בהר הבית שלא יתמוטט לכיוון מערב. ועל כן בנו אותה באבנים כה גדולות.

שנינו (כלים פ"א מ"ח): "הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם". ומשום כך אין להכניס ידים ואצבעות בתוך הכותל, כאמור פסחים (פה ע"ב) "החלונות ועובי החומה כלפנים".

הרמב"ם (הל' שקלים פ"ד ה"ח) כתב: "וכן מזבח העולה וההיכל והעזרות נעשין משירי הלשכה"...

והבאנו את דעתו לעיל שאין מועלין בשיירי הלשכה, ואם כן לכאורה, אבנים שנפלו מן העזרות או מחומת הר הבית אינן קדושות.

אולם בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' סג) עוסק בקדושת אבני הכותל וכתב (שם אות ה): "לדעת הרמב"ם מועלים בחומת הר הבית משום שהוצרכה להיות קודש, מה שאין כן חומת ירושלים".

וז"ל האג"מ שם בהסבר החילוק בין חומת ירושלים לחומת העזרה ששתיהן באות משיירי תרומת הלשכה, ואעפ"כ מועלים בחומת העזרה ואין מועלין בחומת ירושלים: "ואבני חומת ירושלים שלא הזכיר הרמב"ם שנגנזים (פ"א בית הבחירה הט"ו) משמע שסובר דחומת ירושלים לא נתקדשה. ולא קשה כלום ממה שתרוייהו באין להרמב"ם משירי הלשכה למה שכתבתי. דחומת ירושלים מכיון שאינה צריכה להיות קדש, לא נתקדשה בזה שעשו משירי הלשכה, דהוא כמו כל דברי חולין מצרכי העיר שעשו משירי הלשכה. ומזבח העולה וההיכל והעזרות נעשו קדש, מאחר שצריכים להיות קדש. שלכן בעזרות דהר הבית לא בנו מתחילה ממעות שירי הלשכה. דמאחר דהחומה והעזרה צריכה להיות קדש היתה נעשית קדש בבניינה, והיו מועלין בה אם היו צריכין למיזגא עלייהו, לכן תיקנו שיבנו בחול, ואח"כ חללו מעות ההקדש דהם מעות שירי הלשכה עליהן".

"ועל כותלי הר הבית הוא כוונת הרמב"ם בפ"ח ממעילה ה"ד, דכתב כשבונין במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש ולא בונין את הבנין על דעת שהוא קדש אלא בונין הכל מן החול, גזירה שמא יהנה בצל הבנין או ישען על אבן או קורה בשעת מלאכה, ואחר שישלם הבנין מחללין מעות ההקדש על הבנין. דהא על מה שבונין בעזרה אין לחוש לשמא ימעלו דאסור לישב ולישן שם. ועל מה שבונין בירושלים הוא ממש חולין".

וכך מסכם בסוף תשובתו: "ולדינא בארתי בתשובה שאף כותל הר הבית והעזרות דשם, נמי הוא להרמב"ם קודש ומועלין בהם".

והרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א הט"ו) פסק: "אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להן פדיון אלא נגנזים...". והוכיח האג"מ שה"ה לאבני חומת הר הבית.

וכן הסיק במנחת אברהם (לגרא"א שפירא, ח"ג סי' יח אות ב): "אבל נראה שלכו"ע גם חומת הר הבית נבנית מכספי הקדש, ששניהם הוו ממון הקדש. ואם כי בשיירי הלשכה אין מועלין אבל גם זה הקדש, אלא שכיון שעומדים לשימוש גם לדברים שאין בהם מעילה אין מועלים בכל שיירי הלשכה. אבל כשנקבע אח"כ משיירי הלשכה ליחדן לעבודת המקדש, מועלין בהן אז".

עולה שמועלין באבני חומת הר הבית וה"ה באבני הכותל הדרומי.

ג. יש לבדוק מאין נפלה האבן.


[התמונה מתוך המרשתת על הכותל המערבי.]

כתב בעיר הקדש והמקדש (ח"ד פ"ב) ביחס לכותל המערבי:

"גובה הכותל הגלוי לפנינו, הי' עד תקופתנו זו 18 מטר, ומספר נדבכיו 24. כיום בשנים הללו הוסיפו הערבים עוד שלשה נדבכים בגובה קרוב למטר אחד. נמצא שגבהו עכשיו קרוב ל-19 מטר, ויש לו 27 נדבכים והם מחמש תקופות שונות:"

"1) הנדבכים התחתונים, שאבניהן מפוצלות בקציהן, הן מתקופת דוד ושלמה כל אבן מחמשת הנדבכים הנ"ל ערך 1.25 מטר בגובה. וגובה חמשת הנדבכים הללו יחדיו ערך 6 מטר".

"2) עליהם ארבעה נדבכים מאבנים חלקות בלתי מפוצלות, מתקופת הבית השני בגובה 5.8 מ'".

"3) על תשעת הנדבכים הנזכרים – עוד ארבעה נדבכים מתקופה מאוחרת, (יש מיחסים אותה לתקופת אנדרינוס) גובה כל אבן כחצי מטר יחדיו 2.2 מטר".

"4) ממעל להם עוד אחד עשר נדבכים מאבנים רגילות מתקופה יותר מאוחרה, גובה כ"א בדרך הממוצע כ-37 ס"מ. יחדיו כ-4 מטר. יש מיחסים אותה לתקופת עומר בונה המסגד, ומתקבלת ההשערה שהם מזמן סולטן סולימן".

"5) בזמן המאורעות מסביב להכוה"מ, ריש שנת התרפ"ד, הוסיפו הישמעאלים עוד שלשה נדבכים חדשים בגובה קרוב למטר".

דברי הרב טוקצ'ינסקי, לאור בדיקת ארכיאולוגים – אינם מדויקים. הכותל וכן שאר החומות (המערבית, הדרומית, והמזרחית) המחוברות לו, אינן מימות דוד ושלמה. ארכיאולוגים שחפרו את החומות הללו הראו שהחומות נשענות על גבי הסלע הטבעי, והן מימות הורדוס. בימי הורדוס הורחב שטחו של הר הבית. החומות הללו מלבד שימושן כחומה היו קירות תמך למילוי אדמה, שהגדילו, וכנראה אף הגביהו את הר הבית (עובי החומות בקרקעית נאמד לפחות בארבעה מטר). לכן נתייחס לתמונה המופיעה לעיל כמדויקת יותר היסטורית, לגבי בירורנו.

ד. צריך לברר האם הנדבכים מעל הנדבכים ההרודיאנים קדשו או לאו.

כתב בשו"ת היכל יצחק (או"ח סי' יח):

"אבל הכותל י"ל שנתקדש כולו דהנדבך העליון הוא עצם הכותל ונתקדש, ועוד, דהנדבך העליון של עכשיו איננו הנדבך העליון של הכותל בבנינו, שהרי חלק גדול מהכותל הוא מהיסודות, ומה שלמעלה איננו כל הכותל בבנינו"...

"ואולם יש צד אחר להקל, לפי שידוע לנו שהנדבכים העליונים שבזמנינו נתוספו ע"י השר הצדיק ר"מ מונטיפיורי2 ז"ל, ואלו אין בהם קדושה, דאיך נתקדשו, הלא חומות הר הבית נכללים בחוץ לעזרה שנאמר במשנה [במסכת שקלים פ"ב הלכה ב'], שנעשו מלשכת בדק הבית, ואלו הנדבכים נעשו מכספו של יחיד בזה"ז, ואפילו אם נאמר שדין הכותל כדין מכשירי קרבן ובזה לא חלקו ר' יוסי ורבנן, אלא שאפשר להם לבוא לדברי הכל בנדבת יחיד המוסר לציבור, בד"א כשיש מקדש ויש ציבור השייך למקדש, אבל כשהבית בחורבנו לא מסתבר שאפשר שתחול קדושת חומת הר הבית ע"י נדבת יחיד, ואף שאם הקדיש בזה"ז לבדק הבית הקדושה חלה, היינו קדושת בדק הבית אבל לא קדושת המקדש. ועוד דבודאי לא כיון השר ז"ל להטיל על האבנים והבנין הללו קדושת המקדש, שידע דעתיד הבית להיבנות ושיבנוהו מחדש. וע"כ נראה שהנדבכים העליונים הם חול".

והוסיף שודאי נדבכים שהוסיפו שׂולטנים ושרי גויים ודאי לא קדשו.

אולם מן התמונות על המקום ממנו נפלה האבן מתברר שהאבן שנפלה היא חלק מאבן הרודיאנית ועל כן ברור שהיא מחומת הר הבית מימות בית שני.


[התמונה מתוך תמונות הכותל הדרומי במרשתת והמקום ממנו נפלה האבן]


ה. האבן שנפלה, הועברה בהנחיית הרבנות הראשית למצבור של אבנים אחרות שהופלו ונפלו במרוצת השנים בגן הארכיאולוגי בפינה הדרום מערבית של חומת הר הבית.

כתבנו לעיל, הופלו, מפני שהרומאים כחלק מהחרבת המקדש וכל הקשור אליו, הפילו הרבה מהנדבכים העליונים של חומת הר הבית באזור הדרום מערבי, וכולן נצברו בגן הארכיאולוגי הנ"ל.

המשמעות של דברינו הם שהשאלה שהצבנו בראש הבירור על אותה אבן שנפלה בכותל הדרומי אינה מתייחסת רק אליה בלבד, אלא על כל האבנים שהופלו מחומת הר הבית, מה דינן בימינו, האם מותר להציגן לפני הקהל הרחב במוזיאון ארכיאולוגי או שהן כולן טעונות גניזה.

ו. נאמר בעבודה זרה (נב ע"ב): "לימא מסייע ליה: מזרחית צפונית – בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון (רש"י: מזרחית צפונית – שימוש ארבע לשכות שהיו במקצעות העזרה קא חשיב במס' מדות [פ"א מ"ו]), ואמר רב ששת: ששקצו לעבודת כוכבים! (רש"י: אלמא אף על גב דלהדיוט לא מיתסרי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו גזור בהו רבנן לגבי גבוה ואף על גב דלאו בני דעה נינהו ובבית חוניו נמי אף על גב דלאו בית עבודת כוכבים ולא מיתסרי כלים דידיה מדאורייתא גזור בהו רבנן.) אמר רב פפא: התם קרא אשכח ודרש, (רש"י: דמדאורייתא אסירי אפי' להדיוט.) דכתיב: ובאו בה פריצים וחללוה, (רש"י: מכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפקי לחולין קנינהו בהפקירא והוו להו דידהו וכשנשתמשו בהן לעבודת כוכבים נאסרו.) אמרי: (רש"י: הנך דבית חשמונאי כשנצחום היכי נעביד.) היכי נעביד? ניתברינהו, (רש"י: על יד עובד כוכבים כדי לבטלן.) אבנים שלמות (רש"י: שאין בהם פגימות ואפילו בפגימות סכין שתחגור בה צפורן פוסלת בהן כדאמרינן בהכל שוחטין [חולין יח].) אמר רחמנא. ננסרינהו? (רש"י: לאחר שבירתן להשוות פגימתן לא תניף עליהם ברזל כתיב ועמדו וגנזום.) לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא. ואמאי? ליתברינהו (רש"י: כדי לבטלן מעבודת כוכבים.) ולישקלינהו לנפשייהו! (רש"י: שהרי חולין הן וכדקאמרת ובאו בה פריצים וחללוה.) מי לא אמר רב אושעיא: בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים? (רש"י: שרובה הקדש.) והוינן בה, ירושלים הויא רובא דעלמא? אלא אמר אביי: בקשו לגנוז דינרא הדרייאנא טוריינא (רש"י: מטבעות של ירושלים טיריינא הדריינא על שם מלכי רומי נעשו הצורות ושמם טוריינוס אדריינוס.) שיפא, (רש"י: ישן ביותר שנישוף מחמת יושנו ואין הצורה ניכרת.) מפני טבעה של ירושלים, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר: ובאו בה פריצים וחללוה! התם לא אשתמשו בהו לגבוה, הכא כיון דאשתמש בהו לגבוה, לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא".

עולה שכל אבני מזבח ששקצו מלכי יוון היו מותרות בזמן ששקצום, שכיון שהם נכנסו להיכל נתחללו כל אבני המזבח.

השאלה היא האם על כל האבנים בבית המקדש ניתן לומר: 'ובאו בה פריצים וחללוה'.

כתב הרמב"ן במלחמת ה' (עבודה זרה כד ע"א): "ועוד שהרי בית המקדש עצמו יצא מקדושתו על ידם ונעשה חול, דהא בבית דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה והתם אין בו מעילה, אלא ודאי על ידי עובדי כוכבים יצאו לחולין, דקרא בעובדי כוכבים כתיב, שהרי נביא מתנבא על המקדש שיחרב ואמר שיצא לחולין על ידם וגזירת הכתוב היה הכל, אף על פי שאין מעילה בקרקעות ואף על פי שאינם בני מעילה והיינו דכתיב נמי ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוהו".

וכ"כ בפסקי ריא"ז (עבודה זרה פ"ד הלכה ב אות כה): "כלים שלבית המקדש אסורין בהנאה, והנהנה מהן בשוגג חייב להביא קרבן מעילה, אבל משנכנסו גוים למקדש נתחללו הכל בידם, שנ' ובאו בה פריצים וחללוה, ואפילו אבני המזבח נתחללו על ידם, ומותר ליהנות מהם, ואם עבדו בהם הגוים לע"ז וביטלום, מותרין בהנאה".

כלומר גם המחובר לקרקע (כמזבח) כבר יצא לחולין וה"ה אבני העזרות והחומות.

וכך כתב בשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תקצו): "דאמרינן התם קרא אשכחו ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה מכיון שנכנסו עכו"ם להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפיק לחולין קנינהו בהפקרא והוו להו דידהו וכשנשתמשו בהו לעכו"ם נאסרו א"כ המזבח כבר יצא לחולין ופשיטא דמותר לנתצו שהרי לא נשאר קדושה". והמזבח היה מחובר לקרקע ובנוי כחומות והעזרות שאף הן יצאו לחולין.

וכן בדרשת החתם סופר (שו"ת ח"א, או"ח סי' לג): "ודבר בעתו בחידושי אמרתי בסוף תענית [כ"ט ע"א] א"ר יוחנן אי הוינא התם קבענא בעשירי משום שרובו של היכל בו נשרף, וצ"ל דאנן ס"ל דבאו בה פריצים נתחלל נמצא מששלטו בו זרים בט' והציתו בו האש מיד יצא לחולין נמצא בעשירי נשרף בית חול ע"כ לא קבעוהו בעשירי"...

וכמובן לא ניתן לומר שהמקדש נתחלל וחומת הר הבית נשארה בקדושתה. מה גם שקודם היא נפרצה ואחר כך המקדש.

וכן בשנית בשו"ת חתם סופר (ח"ב יו"ד סי' רסד): "ונעלם ממנו ש"ס ערוך דע"ז נ"ב ע"ב דמזבח ששקצו אנשי יון היה חולין גמורי' ומצאו לו מקרא מלא ובאו בה פריצים וחללוהו מכיון שבאו בה פריצים נתחללה ופירש"י מכיון שנכנסו נכרי' להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפקו לחולין קנינהו בהפקירא עכ"ל וא"כ לא היה בו משום איסור נתיצה... דכיון שבאו פריצים בבית ראשון נתחלל והותר לנתצו וכן נ"ל בחומת שילה שלא מצינו שנכנסו פלשתים כלל ונתצוהו אלא שנשבה הארון ומי נתץ חומותיו ומי התיר לנתצו עד היסוד עד שלא נראה שם שרש דבר, אע"כ מכיון שבאו בה פלשתים נתחלל והותר לכל לנתצו ולעשות מה שירצו"...

ועי' בשו"ת דעת כהן (סי' קעה) שהתייחס לתשובתו האחרונה של החת"ס.

וכך כתבו באנציקלופדיה תלמודית (כרך לג, כתל מערבי): "אחר החורבן, יש מן האחרונים שכתבו, שלדברי הכל אין באבני הכותל איסור מעילה, לפי שנתחללו – כנלמד מהכתוב: ובאו בה פריצים וחללוה (יחזקאל ז כב) – עם כניסת הגויים לבית המקדש (עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תקצו, והר הקודש עמ' רע בדעתו; עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' רסד, והר הקודש שם בדעתו; עי' תפא"י מדות פ"א יכין אות מט בתי' ב; רי"ל דיסקין, מובא במשכנות לאביר יעקב תמיד ח"ב פ"א סו"ס א; המאסף שנה ב קדושת הארץ סי' ו. ועי' מקדש מלך עמ' טו, ע"פ הרמב"ן מכות יט א). ויש שכתבו שהאבנים לא נתחללו (משכנות לאביר יעקב שם, ועי' ציון הבא; עיר הקודש והמקדש ח"ד פ"ח אות ט; אג"מ יו"ד ח"ד סי' סג. על האבנים שנוספו בדורות האחרונים, עי' היכל יצחק או"ח סי' יח), ואסור ליקח אבן מהכותל (משכנות לאביר יעקב תמיד ח"ב פ"א סי' א; עיר הקודש והמקדש שם פ"ט; אג"מ שם), ואסור להשתמש בחתיכה שנשברה מאבני הכותל (עיר הקודש והמקדש שם; עי' אג"מ שם; ציץ אליעזר ח"י סי' ה אות ח; המאסף שנה ג קדושת הארץ סי' א. ועי' כף החיים סי' קנא ס"ק עו), ואף בעפר שבין האבנים (המאסף שנה ג גליון ג; עיר הקודש והמקדש שם; אור לציון ח"ב פמ"ה סנ"ח).

כל הדיון באנ"ת הוא באבני הכותל כאשר הן במקומן בכותל ולאחר שנטלו מהן, האם יש בהם עדיין קדושה מסיבות שונות (עיי"ש ולא הבאנו את טעמיהם), אולם מה שהגויים שברו והפילו והחריבו עולה במפורש שאין בהם קדושה, אלא הן חולין גמורים (ולגבי הכותל יש טעמים נוספים שלא יצא מקדושתו ואכ"מ).

ז. לכאורה היה מותר לקחת את האבנים מחומת הר הבית ולהשתמש בהן לבניה משנית. אולם בסוף הפיסקא שהועתקה מעבודה זרה נאמר: "הכא כיון דאשתמש בהו לגבוה, לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא". כלומר כיון שאבנים אלו השתמשו בהם לבית המקדש, אף שיצאו לחולין, אין זה ראוי שישתמש בהן הדיוט, ועל כן מן הראוי שלא לבזותם ומותר להציג אותן במוזיאון, אולם גם שם אין לבזותם ולא לדרוך עליהן אפילו כדי להראות את גודלן.

וכן נראה מדברי הגרא"א שפירא (מנחת אברהם סי' יח ריש פ"ה): "והנה בסוגית הגמ' שם המוזכרת בדברי המל"מ הנז' שבמטבעות של הקדש סגי בהן ובאו פריצים וחיללוה שיהא מותר לשימוש כל אדם אבל במה שהיה בשימוש גבוה אפילו כשבאו פריצים וחיללוה מ"מ אי אפשר להשתמש בהם להדיוט דין זה מוסכם להלכה הן לשיטת בעל המאור והן לשיטת הרמב"ן".

וכן כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' סג, לגבי אבני הכותל): "וגם בלא זה, אף בדברים שיצאו לחולין מצד ובאו בה פריצים, נמי מפורש בע"ז שם דכיון דאישתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא... וכן אף מצד איסור לאשתמושי בהו הדיוטא, נמי פשוט שאיתא באבני הכתל בלא שימוש, דזה שיכול להתפאר שהוא השיג מה שליכא לאחרים, בין מצד היכולת בין מצד שהוא היה לו דעת ליקח זה ולא אחרים, הוא ודאי נמי השתמשות".

על כן, נראה לענ"ד שמותר ליטול את האבן שנפלה ממקום נפילתה ולצרפה לשאר האבנים במוזיאון של שרידי החורבן למרגלות הר הבית, אולם יש לזכור שאין להשתמש בהן לשום שימוש וכן אסור לבזותן ולא לטפס עליהן.

הערת הרב הגאון יעקב אריאל, רב העיר רמת-גן (לשעבר)

בין היתר הבאתם את הדעה שקדושתה של חומת הר הבית פקעה עם החורבן משום באו בה פריצים וחיללוה. אך יש להעיר ממש"כ הגרצ"פ פרנק בס' מקדש מלך עמ' טז בשם הבית יצחק (או"ח סי' כז) שקדושה שהתחללה על ידי פריצים חוזרת לקדושתה בהגיעה לידי ישראל.

וא"כ עם שחרור מקום המקדש ב"ה בכ"ח אייר תשכ"ז חזר המקום לידי ישראל וחזרה הקדושה למקומה.

תגובת המחבר:

אף אם קדושה שפריצים חללוה חוזרת למקומה, יש לחלק בין מחובר שנתחלל לבין מטלטל, אבן שניתקה ממקומה, נלענ"ד שאף לבית יצחק לא תחזור לקדושתה, כש"כ אם נשתנה שמו של המטלטלין כגון כלי שהתיכוהו, או הוא נלקח למקום אחר (כגון: אותם כלי מקדש ששמשו במשתהו של אחשורוש).