חבל נחלתו כד ב
סימן ב - ברכה על חיסון נגד קורונה
שאלה
האם צריך לברך על קבלת חיסון נגד קורונה?
תשובה
א. דעתי היא שאין צריך לברך שום ברכה שתקנו אנשי כנה"ג, וניתן לומר פרק תהלים לרפואה ולהודאה. (וכן ראיתי שאחד הרבנים אמר 'לשם יחוד' אולם רוב העם לא נוהג בכך).
אמנה להלן את הברכות 'הבאות בחשבון' ואסביר מדוע לדעתי אין לברכן.
ב. 'ברכת הטוב והמטיב' – מברכים הטוב והמטיב על טובה מוחשת המגיעה לשני אנשים או ליותר כמבואר בשו"ע (או"ח סי' רכג). אפילו אם נגדיר קבלת חיסון כטובה המגיעה לאדם, כל אחד מקבל זריקה, ולא שניים זריקה אחת. גם המזריק אינו נותן משלו אלא מקבל משכורת על הזריקות שנותן, וא"כ אי אפשר להגדיר אותו כנותן מתנה.
לפי הבנתי זריקה אינה הנאה, בשעת הזריקה היא דקירה עם מחט רפואית להזרקה. ולכן עצם המחשבה עליה כטובה המגיעה לאדם היא שגויה.
כמו"כ אף ההנאה הבאה לאדם כתוצאה מהזרקת החיסון – אינה עתה – אלא לאחר זמן כשגופו מחוסן.
ובנוסף, ההנאה היא הנאה פסיבית מכך שלא יידבק ולא ידביק ועל זה לא ניתן לברך הטוב והמטיב, כשם שאין מברכים על מים אחרונים המצילים ממלח סדומית1.
ג. מאותם טעמים שנזכרו לגבי ברכת 'הטוב והמטיב' גם לא ניתן לברך 'שהחיינו'.
ד. אף ברכת 'הגומל' לא ניתן לברך (עי' או"ח סי' ריט). ברכת הגומל מברכים אותה בני אשכנז על כך שניצול מסכנה בנס, ובני ספרד רק על ארבעה שצריכים להודות בשם ומלכות, ועל שאר נסים ללא שם ומלכות.
מי שהיה חולה קורונה קשה צריך לברך הגומל, אולם מי שמתחסן שמא יידבק וכדי שלא ידביק אינו יכול לברך, כי לא היה בסכנה ולא ניצול ממנה.
ה. על רפואות בדר"כ אין מברכים, לא ברכת הנהנין אם נלקח לשם תרופה ולא למאכל או למשקה, וכש"כ על חיסון שעדיין אין בו שום תרופה.
נאמר בירושלמי (ברכות פ"ו ה"ח): "השותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו. א"ר יונה חוץ ממי דקרים. א"ר יוסי ולכל מים שהוא צמא להן. א"ר אבון השותה מי דקרים מהו אומר ברוך שברא מי רפואות". נראה שר' יונה ור' יוסי חלקו על ר' אבון ולשיטתם אין מברכים על מי רפואות.
באר בעלי תמר (ברכות פ"ו ה"ח):
"ברוך שברא מי רפואות. ז"ל הראבי"ה אות קכ"ג השותה מים לצמאו אומר שהנ"ב לאפוקי דחנקתיה אומצא דהוה כשותה לרפואה שאינו מברך כלום וממיא לא מתהני (כמ"ש ברכות דף ל"ו ובשו"ע סימן ר"ד ס"ח) ירושלמי השותה מי דקרים אומר ברוך שברא מי רפואות וצ"ל שגם נהנה מהם עכ"ל. פירוש ששותה גם לצמאו שהרי אין הנאה אחרת ממים הרי שאף לר"א על מי רפואה אין לברך רק אם שתהו גם לצמאון אומר ר"א שאינו מברך שהנ"ב כדעת רבי יוסי אלא שאומר ברוך מי רפואות. אבל כששותה מי רפואות רק לשם רפואה פשוט שאינו מברך כלל וכמו שאמרו רבי יונה ורבי יוסי וכן יוצא מפשט הגמרא. שהרי אמר רבי אבון בירושלמי הוא כמו רבי אבון אמר בבבלי כידוע וקאי על דברי רבי יוסי שאמר כששותה מי רפואה לצמאו אומר שהנ"ב ע"ז אומר ר"א שאומר ברוך שברא מי רפואות אבל כששותה בלי צמאון אינו מברך כלל וכ"ה בערוך הנ"ל שהעתיק השותה מים לצמאו אומר שהנ"ב חוץ ממי דקרים שהוא מברך ברוך שברא מיני רפואות. הרי דמיירי דווקא ששותה מי רפואות לצמאו אז מברך וכ"ה לדעת הבבלי בדף ל"ו דקאמר כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי, וגבי מים כששותה לצמאו אז אית ליה הנאה מיניה, וכ"ה בשו"ע סימן ר"ד ס"ז וס"ח. ולפי"ז פשוט שהשותה מי מעיינות רפואה כמו מי קרלסבד מי עמס וכדומה שאם שותה אותם רק לרפואה אינו מברך ואם שותה גם לצמאו מברך עליהם שהנ"ב ומי שמברך עליהם ברוך שברא מי רפואות אין מזניחין אותו שהרי דעת ר"א העתיקו הערוך והראבי"ה והרוקח".
נראה שהפוסקים לא קבלו דעת ר' אבון להלכה ולכן אין נוהגים כמוה. ואף הנוהגים כמוה דוקא בשתיית מים אבל לא בסירופ נגד שיעול וכש"כ שלא תוקנה ברכה על זריקת חיסון.
ו. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רל ס"ד): "הנכנס להקיז דם, אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה; ולאחר שהקיז, יאמר: ברוך רופא חולים".
באר המשנה ברורה (או"ח סי' רל ס"ד)::
"(ו) להקיז דם – וה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה ולא יחשוב שתהיה איזה דבר לו רפואה אלא ע"י הבורא ית"ש ולכן ע"י תפלה זו ישים בטחונו בו ויבקש ממנו שתהיה לו לרפואה".
"(ז) ברוך רופא חולים – וצריך לומר בשם ומלכות [ב"י וט"ז] אבל לא ראיתי נוהגין כן [פמ"ג]...".
וכן כתב ערוך השולחן (או"ח סי' רל ס"ה): "והנכנס להקיז דם אומר יהי רצון וכו' שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים ויש מי שאומר בשם ומלכות [ט"ז סק"ג] וגם ברמב"ם [פ"י הל' כ"א] הוא בשם ע"ש [וכ"כ הב"י בשם הסמ"ג] ונכון שכל רפואה שנוטל יאמר יהי רצון מלפניך ד' אלקי שתהא זה לי לרפואה וכן נוהגין המדקדקים ולעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. כללו של דבר לעולם יתפלל אדם על העתיד ויבקש רחמים מלפניו יתברך ויתן הודאה על העבר ויודה וישבח כפי כחו וכל המרבה להודות לד' ה"ז משובח וכמאמר הכתוב טוב להודות לד' ולזמר לשמך עליון".
ועל חיסון לא ניתן לברך אפילו ברוך רופא חולים שכן אינו חולה, אלא נוטלו למניעה שלא יחלה.
נראה על כן שאין לברך כלל על זריקת חיסון אלא יש להתפלל שיהיה לו לרפואה ולהודות לקב"ה.
מסקנה
אין לברך שום ברכה על זריקת חיסון. ויש שכתבו שאם רוצה מאד לברך שהחיינו, שייקח פרי חדש או בגד חדש ויתכוין בברכתו אף על החיסון (שיעורי הרה"ג אשר וייס שליט"א).
הערת הרב הגאון יעקב אריאל, רב העיר רמת-גן (לשעבר)
אין ספק שחובה להודות לה' על החיסונים. הם הוציאונו ב"ה מסכנה חמורה שריחפה עלינו. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם שחנן אותם בדעה בינה והשכל להמציא את החיסון ואת הממשלה לרכוש את החיסון ולחסן בו את כולנו (בחינם!). על ששלח דברו וירפאנו. עלינו להכיר לו תודה ולספר מעשיו ברינה. זו מתנת חיים שה' נתן לנו, שהיא הרבה יותר ממתנה ממונית שעליה מברכים שהחיינו או הטוה"מ. הימנעות מהודאה לה' היא כפיות טובה ואולי אף חוסר אמונה בה' המשגיח על עולמו. בעצם היינו צריכים לברך 'שהחיינו' או 'הטוב והמיטיב' עם הגעת הבשורה על החיסון כמבואר בשו"ע סי' רכב, אלא שבימינו, שבכל שעה מתחדשות 'חדשות', הבשורות מגיעות אלינו בתהליך מדורג, קמעא קמעא, ואיננו יודעים מתי לברך. וכמו שכתבתם בעצמכם שבעבר לא הייתה תקשורת כמו היום, אנשים שמעו בשורות לעתים רחוקות ובפתאומיות.
אך לפחות בשעת החיסון השני היה צריך לברך 'שהחיינו', ואם זוג, או משפחה עשתה זאת ביחד היה עליהם לברך הטוה"מ. החיסון לא גרע ממצא מציאה או ירש ירושה או על גשמים לאחר בצורת. ומן הראוי היה להוסיף 'נשמת'.וגם אם מישהו סובר שאין לברך בשם ומלכות עליו לומר לפחות 'נשמת', אך פטור בלא כלום א"א.
לפני קריאת המגילה הכרזתי לציבור שמי שלא בירך בשעת החיסון שיתכוון בברכת 'שעשה נסים' ובברכת 'שהחיינו' גם על נס הצלתנו מהקורונה שארע בזמן הזה.