חבל נחלתו כד ג
סימן ג - הטבת חלום בתנאי קורונה
שאלה
לאשה מישראל חלומות רעים, היא רוצה ששלוש נשים תעשנה לה הטבת חלום, וכיון שיש עתה מגיפת קורונה, היא רוצה לעשות הטבת חלום ב'זום' שהוא אפשרות לפגישה אלחוטית, בה הנפגשים רואים ושומעים זה את זה ע"י תיווך של מחשב. האם הדבר מותר?
תשובה
א. ננסה להלן להבין יותר את המושג: 'הטבת חלום'. מלשון התלמוד (שיובא להלן) נראה שאין בכל ענין זה חיוב הלכתי, אלא זו דרך שחז"ל פתחו בפנינו ולמדו אותנו לתקן ולהשיב את שלוות הנפש לאדם, ולכן אף גדריה אינם מיוסדים על מושב בית דין והתרת נדרים. ועל כן אם החולמת רוצה להיטיב חלומותיה בפני שלש נשים רשאית1. ואם רוצה להיטיב ב'זום' רשאית להיטיב כך. ובלבד שלא יפגע ויעבור איסורים בהטבת חלומו – כגון שההטבה תהיה שלא בצניעות כגון איש ושתי נשים וכד'. (ואולי אם כולם מאותה משפחה – רשאי).
ב. נאמר בברכות (נה ע"ב):
"אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו בפני שלשה. יפתרנו? והאמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא! – אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה. ליתי תלתא ולימא להו: חלמא טבא חזאי. ולימרו ליה הנך: טבא הוא, וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה לטב. שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא. ולימרו שלש הפוכות, ושלש פדויות, ושלש שלומות. שלש הפוכות – הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה, אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון וגו', ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך וגו'. שלש פדויות – דכתיב פדה בשלום נפשי מקרב – לי וגו', ופדויי ה' ישבון וגו', ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה וגו'. שלש שלומות – דכתיב בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, ורוח לבשה את עמשי וגו', ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וגו'".
באר בתוספות הרא"ש (ברכות נה ע"ב): "יטיבנו בפני ג'. אף על גב דאמרי' לעיל כל חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא מ"מ יש לדאוג ממנו וצריך הטבה". היינו מצד החלום עצמו הוא אינו מבשר רעות משום שלא נפתר וראוי שלא ייפתר. אולם כיון שהאדם דואג ראוי שיטיבנו.
מסביר תוספות (ברכות נה ע"ב): "שבע זימנין לגזרו עלך – כך הוא הלחש שבע זימנין לגזרו עלך ויש מפרש דשבע זימנין צריך לומר חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו. אבל ר"י לא היה רגיל לאומרו אלא שלש פעמים". וכן בתוס' הרא"ש.
תוס' ותוס' הרא"ש מכנים זאת – לחש. היינו הטבת חלום אינה פעולה המובנת לנו באופן שכלי בצורה סיבתית, איך אמירת שלשת האוהבים מתקנת את חלומו של פלוני או משפיעה על נפשו שלא תדאג, ובכ"ז זה הסדר שלמדונו חז"ל2.
המהרש"א (חידושי אגדות ברכות נה ע"ב) מסביר את מבנה הלחש: "בכל חלום אפילו בחלום רע קאמר דיטיבנו באמירתו חלמא טבא חזאי ובאמירת ג' דלימרו ליה טבא הוא לפי ראותך וטבא להוי בקיומו ולפי שהחלומות יש מהן מלמעלה ע"י מלאך והוא חלום אמיתי חלום של שחרית במשמר האחרון ויש מהן ע"י מערכת השמים ובכללו ע"י שד כדלקמן והוא במשמר שניה ויש מהן מלמטה כדלקמן שאדם רואה מהרהורי לבו שביום כהנהו חלומות דקיסר ודשבור מלכא והן החלומות שבמשמר ראשון כדמפורש כל זה ברפ"ק (ג.) גבי ג' משמרות כו' וע"כ אמר אם הוא החלום מלמעלה ע"י מלאך רחמנא לשויה לטב ואם החלום הוא ממערכת שמים שבע זימנין כו' דהיינו מצד שבע כוכבי לכת לגזרו עליך ממערכת שמיא דלהוי טבא ואם החלום הוא מלמטה ע"י שד להוי טבא ועד"ז קאמר ג' הפוכות וג' פדויות וג' שלומות דהיינו הפוכות שיהפוך הקדוש ברוך הוא ממה דחזה ע"י הרהור שביום מרעה לטובה ופדויות שיפדהו הקדוש ברוך הוא ממה דחזה ע"י מערכת השמים ושד ושלומות שיתן הקדוש ברוך הוא שלום במאי דחזא ע"י מלאך פמליא שלו שהוא שלום ולפי שיש חלומות שהוא רואה לעצמו ויש חלומות שרואה על בניו ועל קרוביו ויש שרואה על אחרים וכן שקרוביו ואחרים רואים עליו וע"כ קאמר בכ"א מהם ג' פסוקים ג' הפוכות הפכת מספדי למחול לי וגו' היינו שחלמתי לעצמי אז תשמח בתולה במחול בחורים וגו' והפכתי אבלם וגו' נגד חלום בניו וקרוביו ולא אבה ה' וגו' ויהפוך ה' וגו' נגד חלום אחרים כלל ישראל וכן בג' פדויות פדה בשלום נפשי נגד חלום עצמו ויאמר העם וגו' ויפדו וגו' נגד חלום קרוביו ופדויי ה' ישובון נגד חלום אחרים כלל ישראל וכן ג' שלומות שלום שלום לרחוק וגו' נגד חלום עצמו ורוח לבשה וגו' ושלום לעוזרך וגו' נגד חלום קרוביו ומסיים בהאי קרא הכוללם אתה שלום דהיינו חלום עצמו וביתך שלום היינו חלום קרובים וכל אשר לך שלום דהיינו כלל ישראל שהם תחת ממשלתך".
וכך כתב בשו"ת מים חיים (משאש, אורח חיים ב סי' תז):
"סבת החלומות והוייתם עיין בס' הברית ח"א כתב יושר מאמר י"ז פרק י"ג, שהרבה לדבר בזה, משלו, ומשל אחרים, והכל רק השערות ואמדנות, וכל מבין ימצא לכולם סתירות, כפי הנסיון בעצמו בחלומותיו בכל לילה, וכן ראיתי בס' מפשר חלמין, שבא לידי זה זמן כביר בתורת שאלה, שכתב, שנלאו כל חכמי לב קמאי ובתראי, בישראל ובאומות, לדעת סבת הוייתם אל נכון ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, וכן אמר לי רופא אחד גדול, וכן אמרו לי כמה אנשים מלומדים בספרות העמים, שאלפי ספרים חברו חכמי העמים בזה, ומה שבונה זה, סותר זה, והאמת נעדרת, וכן השכל יחייב כי החלומות הם ענין רוחני דק מאד, שהוא למעלה משכל אנושי, והחקירה בו לא תשאיר ריוח, רק אבוד זמן ויגיעת הרעיון, ועיין בעקידת יצחק פ' וישב שער כ"ט, מ"ש עוד בזה באריכות".
"ואשר שאלת עוד, אם יש בהם ממש?".
"תשובה על החלומות הנזכרים בתנ"ך, אין לדבר, כי יש מהם חלומות נבואיים, ויש מהם הודעת עתידות למלכים, וצורך הצלה לצדיקים, כמ"ש בס' המורה ח"ב, פרק מ"א, מ"ב מ"ג, ועוד, ע"ש. על זולתם, אי אפשר לומר שיש בהם ממש, ואי אפשר לומר שאין בהם ממש, כי עיננו הרואות, שיש מהם מתקיימים, והרבה שאין מתקיימים, ורז"ל בש"ס ובמדרש ובכמה ספרים דברו הרבה בזה, ויש שחששו להם, ויש שלא חששו להם, ומ"ש יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ובו ביום, ואפי' בשבת, (שבת י"א ע"א), וכן מה שתקנו הטבת חלום (ברכות נ"ה ע"ב) נראה שהוא רק משום יתובי דעתא לבעלי הדמיון, וכן מפורש שם בברכות, אמר רבי יוחנן הרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויטיבנו וכו', משמע שדוקא למי שנפשו עגומה מפני דמיונו, אבל מי שאין נפשו עגומה, שאינו חושש לחלומות, אין צריך כלום".
"וכן אמרו התם על שמואל, דכי הוי חזי חלמא בישא, אמר, חלומות השוא ידברו, וכי הוה חזי חלמא טבא, אמר, וכי החלומות השוא ידברו, והכתיב, בחלום אדבר בו, ע"ש. וכל זה להודיע שאין בהם ממש, ועיין בא"ח סי' ר"ך וסי' רפ"ח, וסי' תקצ"ז, בטור, וב"י ובש"ע, ובנושאי כליהם, כמה דעות וכמה סברות בענין זה, והאידנא אין חוששין להם כלל, ואין מתענים על שום חלום אפי' בחול, והמקפיד עליהם וחושש להם, רודפים אחריו, ורעיונוהי יבהלוניה תמיד, כמ"ש רז"ל מאן דקפיד קפדי בהדיה (פסחים ק"י ע"ב), וכן שמענו וראינו, ויש מה להאריך הרבה בזה, ואך למותר יחשב".
ג. בירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) ישנם דברים דומים לגבי הטבת חלום, אולם לא לבוא לפני אוהביו. וז"ל: "ר' יונה בשם ר' תנחום בי ר' חייא זה שהוא רואה חלום קשה צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהו כל חלומותי שחלמתי בין בלילה הזה בין בשאר הלילות בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים ואם לדבר אחר כשם שהפכת את מי המרה למתיקה ומי יריחו ע"י אלישע למתיקה ואת קללת בן בעור לברכה כן תהפוך את כל חלומות הקשין ומה שחלמו לי אחרים לטובה לברכה ולרפואה ולחיים לשמחה ולששון ולשלום [תהילים ל יב יג] הפכת מספדי למחול לי פיתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך [דברים כג ו] ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך [ירמי' לא יב] אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושימחתים מיגונם".
באר בעלי תמר (ברכות פ"ה):
"זה שהוא רואה חלום קשה וכו' כשם שהפכת וכו'. וכ"ה בברכות נ"ה והטעם בזה שכן הרואה בחלום אינו רואה דבר ברור אלא מדומדם וכל דבר שאינו ברור יכולים להטותו לכוונה אחרת ברחמים, ומה"ט כל החלומות הולכים אחר הפיתרון שכן דבר מדומדם אפשר לפתור אותו לכל צד ואין בכוחו של שטן לקטרג מאחר שהוא דבר שמתהפך לכל צד ולפיכך אמרו דברי חלומות אינם מעלים ואינן מורידים. ובסנהדרין פ"י ה"ב דאמר ישעיה לחזקיה למה לא בעית למיקמי בני א"ל חמית דאנא מקים בר רשיע וכו' א"ל לא לך אני שומע אלא למה שאמר זקני שאמר לי אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצול ואלו הם לתפלה ולצדקה ולתשובה, הרי לך סגולה שניה לבטל חלומות רעים וחזיונות קשים. והלשון קפוץ לשלשה דברים משמע שמועיל דווקא אם קופץ לעשות אלו הדברים מיד, וצ"ע למה השמיטו הפוסקים סגולה זו".
ומוסיף בעלי תמר:
"זה שרואה חלום קשה צריך לומר יהי הרצון וכו'. בבבלי דף נ"ה מבואר כשיודע את החלום צריך להטיבו בפני שלשה וכשאינו יודע ליקו קמי כהנא בעדנא דפרס ידייהו ולימא רבש"ע וכו'. ובבמדבר רבה פי"א ג כשרואה חלום רע ישכים לביהכנ"ס ויעמוד לפני הכהנים וישמע ברכת כהנים וכ"ה במפתח התלמוד לר"נ גאון ולא נזכר כלל מה שהוא יאמר. אולם כאן בירושלמי לא נזכר כלל מברכת כהנים משמע שמספיק כשהוא אומר היהי רצון אף שאינו שומע ב"כ. ונראה שמי שאי אפשר לו לילך לביהכנ"ס ולשמוע ב"כ יש לסמוך על הירושלמי ולומר היהי רצון אף בלי ב"כ, ועיין ברמ"א סימן ק"ל שבמקום שאין עולין לדוכן בכל יום יאמר הרבש"ע בשעה שהש"ץ אומר שים שלום ולפי האמור כשא"א ללכת לביהכנ"ס די באמירת יה"ר ובמג"א שאין מועיל אמירת רבש"ע אלא אם אמרו בו ביום שרואה החלום והמג"א השיג שהרי נהגו כל ישראל לאמרו ברגל ואטו כולם ראו חלום רע באותו היום, ובקונטרס עובר ארח בספר א"ח העיר שכדברי המג"א מפורש בירושלמי שאומר כל החלומות שחלמתי בין בלילה הזה בין בשאר לילות וראוי להדפיס נוסח הזה עיין שם ומשמע שכוונתו להוסיף זה באמירת רבש"ע".
ד. כתב בפלא יועץ (ערך חלום): "חלום אמרו רז"ל ע"פ והאלקי"ם עשה שיראו מלפניו זה חלום רע... והיותר טוב שלא לחתור ולהשתדל לדעת פתרוני החלומות כי יוסיף דעת יוסיף מכאוב והולך בתום ילך בטח ואשרי אדם מפחד תמיד אפי' בלא חלום ויחשוב כי בן אדם חציר ינתן והוא מעותד לכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל אשר בכחו לעשות יעשה תשובה ומע"ט שהם כתריס בפני הפורענות ואם חלם בשבת או בשאר ימים שאסור להתענות היותר טוב שלא ידאג ולא יתענה רק יקבל עליו להתענות שני ימים של חול ויאמר התחינה שתיקנו רבותינו לומר בעידנא דפרסי כהני ידייהו וגם יעשה הטבת חלום כמו שלימדונו רז"ל ויהיה נכון לבו בטוח בה' בלי פחד ואנינה וה' יהיה לו למגן וצנה".
וחזר על הדברים בספרו חסד לאלפים (סי' קל): "ונהי שהיותר טוב שלא לחוש ושלא לפחד מן החלומות, כי היכי דלא ליתרע מזליה, כמו שאמרו בש"ס (ברכות נה, ב) דשמואל כי חזי חלמא בישא הוה אמר 'חלומות שוא ידברו', ועל הרוב דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, הבל המה מעשה תעתועים משדין ורוחין דמחייכין בנשמתא ומודיעין לה מילין כדיבין, כמו שמפורש בזוהר הקדוש (ח"א פג, א; שם רלח, א; ח"ב רסז, א-ב; ח"ג כה, א), ואין אנחנו בקיאין בפתרון חלומות, יש שחושב שהוא רעה – ואלהים חשבה לטובה. אבל אף על פי כן למיחש בעי, ויאמר זה ה'רבון', ויעשה הטבת חלום, ויתענה, ויעשה צדקה, וכל אשר בכחו בלי פחד ובלי צער. רק יעשה זאת לשם תשובה ולכפרת עוונות, כי הוא דבר הצריך בלי חלום, הלואי יעשה אדם כך בכל יום, וישוב היום שמא ימות למחר – ויהיו כל ימיו בתשובה (שבת קנג, א)".
מן הדברים עולה שאין חיוב להטבת חלום, ואף יכול להתפלל על חלומו בעצמו, וכן תפילה, צדקה ותשובה מועילים אף הם להפיכת החלום לטובה.
כתב בספר (ליקוטי הלכות או"ח – הלכות ברכת הודאה הלכה ו) לר"נ מברסלב: "ועל כן אומרים אלו השלש פדיות וכו' בהטבת חלום, כי עקר תקון החלום הוא על ידי שמחה, כמו שמסימין בהטבת חלום לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך וכו', כי כבר מבאר שהשנה נמשכת בשרשה מיגיעת המחין על ידי הרדיפה והמעכב וכו' כנ"ל (באות לח), וכפי תקון המחין כן השנה וכן החלומות. ועל כן עקר תקון החלום שאינו טוב הוא על ידי המשכת השמחה של שלשת המטיבין שעל ידי זה עקר תקון המחין כנ"ל. ועל כן אומרים אז השלש פדיות ושלש הפוכות וכו', כי על ידם נמשך בחינת שמחה ושלום שזה עקר בחינת הפדיון מכל הצרות שמתבטלים על ידי השמחה כנ"ל".
הר"נ מברסלב לא מסביר כיצד, אלא קובע שהטבת החלומות היא ע"י שמחה, ולכך מכוונת הטבת חלום לשמח את החולם שנפשו עגומה עליו. (ועי' בעין איה ברכות נה, שאף הראי"ה קוק מבאר בדרך דומה).
ה. הרמב"ם השמיט כל נושא החלומות והטבתם בכל הדרכים.
כתב על כך בס' יד המלך (לנדא, הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ד הי"ב): "ודע כי יש ענין תמוה על רבינו מה שלא התעוררו על רבינו שום אחד מנושאי כליו, דלמה השמיט רבינו מימרא דגמרא פרק הרואה [ברכות נה, ב], דהאי מאן דחזי חלמא ליקום קמיה כהנא בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי, וכל הנוסח כולה הנאמר בגמרא בזה, והרי"ף והרא"ש הביאו, וכן הוא בטור והש"ע א"ח [קל, א] להלכה. והנה טעם השמטה זו יכול להיות [משום] דמסתבר ליה לרבינו כיון דהנך שלשה מימרות דאמימר ור"א ומר זוטרא הובאו בגמרא בהדי הדדי, דכל אחד מהם אמר מלתא דלא שמיע ליה לחבריה, דהיינו מימרא זו דליקום קמיה כהני כו'. ואידך אמר האי מאן דעייל למתא ומסתפי מעינא בישא לימא הכי כו'. ואידך אמר האי מאן דחלה יומא קמא לא ליגלי כו'. והנה שני המימרות השניות השמיטו גם הרי"ף והטור מלהביאם, ומסתמא מסתבר להו דכל הענינים האלה המה רק דרך עצה טובה אבל לא על צד העיכוב והחיוב. והא דהביאו הרי"ף והטור הא דליקום קמיה כהני, ומשום דסמכו בזה על מימרא דר"י לעיל [שם] בסמוך דהרואה חלום ונפשו עגומה יטיבנו בפני שלשה, ור"י אמר המימרא על דרך ההלכה. ואף דרבי יוחנן לאו בהטבה דקמיה פריסת כהנים איירי, בכל זאת כיון דעכ"פ יש לענין הזה של הטבת חלום שורש בהלכה, לכן הביאו גם ההטבה דקמיה פריסת כהנים ג"כ להלכה. אבל רבינו דהשמיט כל הענין כולו של הטבת חלום, ואף מההטבה של שאר הימים לא הזכיר רבינו, ולא הביא רק התענית לבד שמתענין על חלומות רעים, אבל לא הזכיר אף תיבה אחת מנוסח ההטבה המובא בגמרא, לכן לא הביא ג"כ הנוסח ההטבה המובא בגמרא לאומרו קמיה פריסת כהנים. אמנם זה גופא תמוה הוא, דלמה השמיט רבינו מימרא דר"י בהטבה של שאר ימות השנה, דמשמעות לשון הגמרא הוא דרבי יוחנן אמר מימרא זו להלכה. ואולי היה לו לרבינו איזה מקום בבבלי או בירושלמי לדחות כל ענין הטבת חלום מהלכה, אכן דרכו נסתרה מאתנו, ולכן גם הב"י אף דדרכו לדרוך תמיד בש"ע בפעמי רגליו של רבינו, בכל זאת הביא כל עניני הטבת חלום של קמיה פריסת כהנים וגם ההטבה דבשאר ימות השנה הכל כמו שנאמר בגמרא".
ונלענ"ד שכשם שהרמב"ם לא מביא בספרו לחשים וסגולות, כך גם לגבי הטבת חלום סבר כתוס' ורא"ש שהוא סוג של לחש, ועל כן לא הביא זאת.
וכוונתי לדברי התורה תמימה (ביאורים על קהלת ה, ו): "ויש להעיר מה שלא חשיב כאן ענין הטבת חלום, כמ"ש ברכות נ"ה ב' הרואה חלום ונפשו עגומה ייטיבנו בפני שלשה וכו', וצ"ל דהטבה היא רק להרגיע רוחו אבל לא לקרוע גזר הדין כמו דברים אלו שחשב כאן. והנה הרמב"ם לא זכר כלל מענין הטבת חלום שבגמרא, וכבר התפלאו על זה, ולא שייך לומר דהוא משום דע"פ שיטתו הפלוסופית לא ס"ל כלל מענין החלומות, שהרי בהלכות שבת פסק שמתענין תענית חלום אפילו בשבת, ואלו היה הדבר לא נחשב בעיניו לכלום לא היה מתיר להתענות בשבת על זה, וצ"ל דס"ל כמו שכתבנו דהטבה זו אינה הטבה בתכלית שע"י זה ישתנה ענין החלום מרעה לטובה כמו הני דברים דחשיב כאן אלא היא רק להרגיע רוח החולם, ולכן השמיט כל זה, כיון דאין בגוף הדבר כל תכלית והוי זה לדעתו מעין לחשים שבגמ' שהשמיט ג"כ ענינם, כנודע, והנה במ"ר שלפנינו מבואר עכ"פ זה הדבר שאין בכח הטבת חלום לשנות הדבר בעקרו, מדלא חשיב זה בין הני דברים דחשיב כאן. ועדיין צ"ע. ולפי"ז יש מקום לומר שעל יסוד זה סמך הרמב"ם להשמיט ענין הטבת חלום וע"ד שכתבנו ועדיין צ"ע".
ה. כתב באשל אברהם (בוטשאטש, סימן רכ, שו"ע סעיף א): "באפי תלתא. נראה דלגבי ג' מטיבין חלום, מצטרפין שפיר גם קטנים מפעוטות ולמעלה, ומכל שכן אשר מבינים התיבות של ההטבה. וגם כשכל הג' הם קטנים מבינים לשון הקודש ולומדים מקרא היטב, אי אפשר דלית ביניהו חד דגמיר להבין התיבות כמו גדול בר מצוה, כי לא רוב שנים לבד יודיעו חכמה. והעולם בוחרים בגדולים, ובמקום שאין לפנינו ג' גדולים, י"ל שיש סמיכה גם בקטנים היטב".
"שם. דרחימו ליה. נראה שמה שאמרו חז"ל בהטבת חלום באפי תלתא דרחמי ליה, שכיון דקיימא לן דברים שבלב אינם דברים, אין חשש גם בזה מצד דברים שבלב, וכל שאומר בפיו הטבת החלום כבר הוא מוכרע לטוב. ומאי דנקטי דרחמי ליה הוא מצד שלא יפטירו בשפה ביני ביני, מה שהיא נגד ההטבה. או שהכוונה ליזהר משונאים ידועים שמחשבתם ניכרת וידועה לכל שבלבם מבטלים הדיבורים, שבזה הוא שיש כח להמחשבה להתנגד להדיבור וכמו שכתבתי במקום אחר בזה, מה שאין כן זולת זה אין חשש גרעון על ההטבה".
נראה מדבריו שאף הוא הבין ענין הטבת חלום כעצה טובה של חז"ל ועל כן סבר שניתן אף בקטנים (וק"ו בנשים) ואף לא על ידי אוהביו כנפשו, אלא אף אנשים שאינם משונאיו.
ו. כתב הטור (או"ח סי' קל): "מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזא ניקום קמי כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא בין שחלמתי לעצמי בין שחלמו לי אחרים אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה וכמי יריחו ע"י אלישע ובמרים מצרעתה וכנעמן מצרעתו וכחזקיהו מחליו וכשם שהפכת קללת בלעם מרעה לטובה כך תהפוך כל חלומותי לטובה ותרצני ויכוין דלסיים בהדי כהני כי היכי דעני צבורא אמן ואי לא לימא הכי אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו שלום".
וכך באר הפרישה (או"ח סי' קל ס"ק ג): "ואם צריכין רפואה וכו'. נראה לי דדמיון של העניינים הללו להטבת חלום הוא על דרך זה כי ידוע שכל החלומות הולכין אחר הפה כמו שאמרו חז"ל בתלמוד (ברכות נה ע"ב) נמצא שאם יתקיים ההטבה יבוא טוב יותר מאילו לא היה נחלם החלום הרע כלל כי בזולת החלום לא היה לא טובה ולא רעה ועכשיו יהיה לו יתרון מאשר היה לו כבר לכך מתחיל ואם צריכים רפואה וכו' ולא אמר אם רעים הם יסתלקו החלומות דרצונו בזה שיהיה החלום קיים אלא שיתרפא מרעת החלום ההוא לטובה ולזה מביא דמיון ממי מרה על ידי משה ולא התפלל משה שיסולקו אותן המים שאז היה רע להם כבראשונה שלא יוכלו למצוא מים אלא התפלל שירפא אותן המים שיהפכו ממר למתוק וזה היה יתרון מאילו לא היו המים [ה]מרים כלל וכן גבי יריחו הוא הענין הזה בעצמו שהתפלל אלישע שימתקו המים המרים שהיו שם וכן גבי מרים מצרעתה עלה מזה גם כן תועלת גדול מה שלא היה אילו לא נצטרעה מרים והוא שראו ישראל גודל העון של לשון הרע והיו מרחיקין את עצמן מלשון הרע וכן גבי נעמן מצרעתו עלה מזה גם כן תועלת שנתעלה ונתקדש שמו של השם יתברך כמפורש שם בעניינו שכל מלכי האומות קדשו ושבחו השם יתברך על ידי זה וכן גבי חולי חזקיהו עלה גם כן ממנו קדושת השם שאז עלה השמש עשר מעלות וראו אותו כל מלכי מזרח ומערב (סנהדרין צו.)".
ז. פסק בס' כף החיים (על או"ח סימן רכ):
"[ח] מותר לעשות הטבת חלום בשבת. כנסת הגדולה בהגהות הטור סימן רפ"ח בשם סדר היום, אליה רבה בזה הסימן אות א', אשל אברהם אות ב', חסד לאלפים אות ג'. ומה שכתב הפתח הדביר אות ב' שמעולם לא ראינו מי שהיטיב חלומו בשבת, כתב עליו היפה ללב אות ד' דאין לא ראינו ראיה ובעינינו ראינו אבותינו ורבותינו וחסידים ואנשי מעשה שנוהגים לעשות הטבת חלום בשבת ויום טוב יעו"ש".
"[ט] שם. דרחימו ליה. דאי לא רחימו ליה חיישינן שמא בלבו יפרש לו החלום ללא טוב. ואף על גב דדברים שבלב אינן דברים מכל מקום למיחש מיהא בעי. אי נמי חיישינן שמא ילך אצל אחרים ויאמר בפניהם פלוני ראה חלום שאינו טוב".
"[י] שם. ולימא באפייהו חלמא וכו'. וכתבו התוספות שבע זימנין ליגזרו עליה כך הוא הלחש, ויש מפרש דשבע זימנין צריך לומר חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו, אבל ר"י לא היה רגיל לאומרו רק שלש פעמים עכ"ל. והביא דבריהם בית יוסף וכתב דהעולם נהגו לאומרו שבע פעמים. וכן כתב ב"ח".
ח. בערוך השולחן לפני שמבאר את פרטי הטבת חלום נותן הקדמה לענין החלומות וז"ל (או"ח סי' רכ ס"א): "בעניין החלומות רבו הדברים ויש מרז"ל שייעצו לבלי לספר החלום הרע ולא יפתרנו ואז אין בו ממש וכך אמרו בפ' הרואה [נ"ה.] חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא ופירש"י חלום שלא פתרוהו כאגרת שלא קראוהו לא טוב ולא רע הוא שכל החלומות הולכין אחר הפה עכ"ל ולמדו זה מדכתיב ויהי כאשר פתר לנו כן היה ע"ש ואמרו שם רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו [במדבר יב, ו] וכתיב וחלומות השוא ידברו [זכריה י, ב] לא קשיא כאן ע"י מלאך כאן על ידי שד כלומר האיש אשר הוא טהור ומחשבותיו בתורה ויראה וישן שלא במילוי כרס החלום של איש כזה וודאי יש בו ממש שמראין לו מן השמים ע"י המלאכים השומרים את האדם השלם כדכתיב [תהלים צא, יא] כי מלאכיו יצוה לך וגו' אבל האנשים הפשוטים המשוקעים בהבלי העולם שהם השדים הגמורים השודדים הצלחת האדם האמיתית והברואים השדים עשוים לכך להזיק ולשדוד ההצלחה האמיתית שוא ידברו חלומותיהם ואין בהם ממש וכ"ש אותם האוכלים הרבה קודם השינה שהאידים העולים בקרבו יבלבלו הכח המדמה ואין בהם אמתיות כלל וכן אם חלם לו רעיונות שחשב ביום פשיטא שהכח המדמה מראה לו מעין מחשבותיו וכל כי האי אין ממש בחלומות כאלו ושמואל כי הוה חזי חלמא טבא היה אומר וכי החלומות שוא ידברו והלא כתיב [במדבר יב, ו] בחלום אדבר בו וכי הוה חזי חלמא בישא הוה אמר החלומות שוא ידברו [שם] ואמרו שם דע"פ רוב אדם טוב מראין לו טוב אך בקומו שוכח ע"ש".
ועי"ש בהמשך דבריו.
ט. התייחסות חשובה לעניין החלומות בזמננו כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' רכ אות א) והוא מרחיב:
"הנה, בענין חלומות כבר מצינו אצל גדולי הדורות האחרונים שהמעיטו מאד בנתינת תשומת לב אליהם3, ולא היו מצוים להתענות עליהם וכל שכן שלא בשבת ויו"ט, ואף כמעט שלא היו מורים לעשות סדר הטבת חלום או לומר הרבש"ע בשעת ברכת כהנים".
"וטעם הדבר עפ"י המבואר בראשונים (הו"ד בשעה"צ סק"א) שחלום שרואה אדם אחר התענית אין לו לדאוג ממנו כלל כי מחמת העינוי ראה חלום רע, וכן כשיש לאדם צער גדול ואח"כ רואה חלום רע אין לדאוג עליו, וכמו"כ מצינו בפוסקים שכל שיש איזשהו סיבה (רקע) שאפשר לתלות החלום הרע שחלם אין לדאוג עליו, כגון כשחלם שנפלו שיניו כשיש לו כאב שינים, או שחלם שהוא ביוה"כ בעת נעילה בימים הקרובים ליוה"כ, או שחלם חלומות רעים כשהוא איננו בקו הבריאות, או אם הרהר ביום וחלם לו בלילה מענין ההרהור".
"ואשר על כן, בזמננו אשר נשתנו מאד סדרי החיים, כי בעוד שבזמנים הקודמים רובא דעלמא היו דרים בכפרים ועיירות קטנות, וכמעט שלא היו שומעים מחדשות העולם ומכל מיני מאורעות קשות וכדו', בזמננו כל אנשי העולם ואף אלו הגרים בכפרים ובעיירות שומעים וקוראים כתבי עת אשר ממלאים את גליוניהם בכל מיני מקרים קשים ומרים שקורים במקומותיו ובכל קצווי תבל, ומאורעות קשות המתרגשות ובאות לעולם, והאדם אוגר במחשבתו בלי שימת לב כל מיני שמועות רעות וקשות כמעט בכל יום ויום, ואף על פי שאין לו ולמשפחתו נזק ישיר מהמקרים הקשים והמאורעות הקשות, אך בדרך כלל חושש בלבו מפניהם שמא יפגעו גם בו ר"ל, וכדברי חז"ל (ברכות נ"ה ב) עפ"י הנביא דניאל (ב') 'רעיונך על משכבך סליקו', ובחלום הלילה צפים ועולים הדברים ששמע או קרא היום או אתמול וכו' וגורמים לו לחלומות בעתה בלבושים שונים עליו ועל בני משפחתו וכדו'".
"וכל שכן לאנשים הפשוטים המשוקעים בהבלי העולם וכל שכן אותם האוכלים הרבה קודם השינה שאדי המאכל העולים ממיעיו יבלבלו הכח המדמה, ואין בחלומות אמיתיות כלל ואין בהם ממש".
"ולכן אין לתת תשומת לב ולדאוג ולפחד מחלום רע, ואם ירצה לתת איזה משמעות לחלום אזי זה רק אם נתקיימו בו אחד מתנאי חז"ל לענין חלומות שמתקיימים, והם חלום של שחרית (שחולם לפנות בוקר), חלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלום, וחלום שנשנה שוב".
"אך כאמור גם בזה בדרך כלל אין לאדם מן השורה לדאוג ולפחד, ורק אדם אשר הוא טהור ומחשבותיו בתורה ויראה ואינו ישן במילוי הכרס יש לו לתת תשומת לב לחלומות מסוג הנ"ל".
"וגם איש טהור ות"ח היגע בתורה, איתא בשם צדיקים שדווקא אם נפשו עגומה עליו והוא במרה שחורה יש לו לחשוש, אבל אם שמח ובוטח בה' אלקיו, ומרוב יראתו את אלקיו ובטחונו בו אינו ירא כלל מפני החלום, אזי אין לו כלל מה לחשוש מחלום רע שחלם".
"ואפילו באופן שחושש מחלום רע מחמת סימנים שונים אשר לדעתו מראים לו אמיתות החלום, מיעטו מאד גדולי ישראל להורות על תענית, אלא יטיבנו בפני שלשה (וכדלהלן), ובארץ ישראל שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום ד' שיאמר בבוקרו של אותו יום נוסח הגמ' 'רבש"ע אני שלך' וכו' בשעת ברכת הכהנים, ובאותו יום ישתדל להתענות 'תענית דיבור' מדברים בטלים ושיחות חולין, וירבה בצדקה בגופו ובממונו, וירבה בלימוד תורה או באמירת תהילים, וטוב לו".
י. השאלה היתה מאשה שרואה הרבה חלומות רעים, ולכך לא מתאימה, לפי הנאמר בש"ס ופוסקים, הטבת חלום. אמנם אם אשה זו מעוניינת בכך, אין שום סיבה למונעה מכך, ואף ב'זום'. ולכן נראה לי שמותר לעשות הטבת חלום בפני ועם שלש נשים ב'זום' והן תגדנה את כל הפסוקים הנצרכים ובכך יבוא מרגוע ושמחה לנפשה4.