חבל נחלתו כד א

<< · חבל נחלתו · כד · א · >>

סימן א

האם מברכים שהחיינו על יין חדש

שאלה

האם מברכים שהחיינו על יין חדש, ובפרט אם כבר אכלו ענבים חדשים. (מיץ ענבים [תירוש] מוכן סמוך לבציר. יין מוכן כארבעים יום לאחר הבציר).

תשובה

א. כתב הבית יוסף (או"ח סי רכה, ד):

"וכתוב בתרומת הדשן (סי' לג) שמי שאכל ענבים חדשים ובירך עליהם שהחיינו כשישתה אחר כך תירוש צריך לברך שנית וכן אם אכל ובירך על הגודגדניות שקורין קירש"ן חוזר ומברך זמן על אותן שקורין וויקשלי"ן וכן תאנים לבנים ותאנים שחורים תרי מיני נינהו לענין העלאת תרומה והוא הדין לענין זמן: והאגור (סי' שיח) כתב שמהר"י מולן נסתפק במי שבירך שהחיינו על הענבים אם חוזר ומברך על יין חדש וכתב האגור שאין לברך מספיקא. ואני מצאתי בתשובה אשכנזית (תשובת מהרי"ל סי' קפ"ג) כלשון הזה: מ"ש אם יש לברך זמן שנית על יין חדש אין ולאו ורפיא בידי. האמת דעתי נוטה שיש לברך כיון שהוא טעם אחר וברכה אחרת הוי תרי שמחות ואף על גב דאמר (ע"ז סו.) [חמרא] חדתא בענבי חד טעמא מ"מ לאחר תסיסתו וכן מ' יום הוי עיקר טעמא ורמב"ן (דברים יד כב) כתב דכל תרומה ומעשר הוי בענבים וזיתים מדרבנן רק בתירוש ויצהר הוי דאורייתא אלמא מילתא אחריתא לגמרי. ומ"מ אני מונע לאכול ענבים קודם ליל תניינא דראש השנה עכ"ל. ויש לתמוה אמאי לא פשט ממה שכתבו הגהות מימונית בפכ"ט מהלכות שבת (הכ"ג) שהר"מ (מנהגי מהר"ם מרוטנבורג הל' ר"ה עמ' 40) בליל שני דראש השנה מברך שהחיינו על יין חדש וי"ל דאפשר דההיא בשלא אכל ענבים באותה שנה מיירי".

עולה שתרוה"ד סבר שמברכים על תירוש (מיץ ענבים שלא תסס ולא הפך ליין) חדש אע"פ שכבר אכל ענבים חדשים.

המהרי"ל דעתו נוטה שמברכים על יין חדש אע"פ שאכל ענבים, אולם לעצמו נזהר מאכילת ענבים קודם ר"ה כדי שיוכל לברך על יין חדש שהחיינו.

ותמוה, מדוע האגור סבר שלמהרי"ל לא יברך (מהר"י מולן הוא מהרי"ל) הרי מהרי"ל כתב במפורש שמברך, ורק מחשש לדעות האוסרים החמיר על עצמו.

הב"י הקשה מדוע לא למד מדברי הגה"מ על מהר"ם שברך על יין חדש, ודחה שמא המהר"ם הקפיד לא לאכול ענבים ולכן יכול היה לברך על יין חדש.

ותירוצו של הב"י דחוק, שכן בספר תשב"ץ קטן (סי קכ) המביא את פסקי מהר"ם מרוטנברג, כתב: "מברך שהחיינו בשני הימים קודם התקיעה ובשתי הלילות בקידוש. אמנם הוא (=מהר"ם) רגיל להמתין מלשתות יין חדש עד ליל שני של ר"ה ומברך שהחיינו לאפוקי נפשיה מפלוגתא כי יש גדולים שאמרו שאין לברך זמן ביום שני"...

תשב"ץ קטן הביא שלא היה שותה יין חדש קודם ראש השנה, אבל לא כתב שלא היה אוכל ענבים קודם ראש השנה. והביא קיצור הדברים גם בבית יוסף (או"ח סי תר, ב-ג).

ב. ביוסף אומץ (ח"א דיני שהחיינו סימן תכו) כתב: "על יין חדש איכא פלוגתא דרבוותא אם יש לברך שהחיינו אחר שבירך על הענבים. לכן לא ישתה אותו אלא בצירוף פרי חדש או מלבוש חדש שמברך עליו שהחיינו, ואז פוטר עימו גם היין החדש". היינו אין לברך בספק וצריך להתחייב על ידי פרי או מלבוש חדש כדי לברך שהחיינו אחר שאכל ענבים.

בשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' נג [אלף קכה]) השיב: "תשובה צריך לברך דפנים חדשות באו לכאן וכי היכי דנשתנה ברכתו (=מפרי העץ לפרי הגפן) משום דנשתנה לעילוייא, אשתני נמי להאי מלתא ומברך שהחיינו. ושמה נמי אישתני דמעיקרא ענבים והשתא יין, והנודר מן הענבים מותר ביין ואפילו החדש וזה פשוט. וכן נמצא בספר אבודרהם שצריך לברך שהחיינו על היין החדש אעפ"י שאכל ענבים, וכן העלה רבינו ישראל (=תרוה"ד) בתשובה".

וטעמי הרדב"ז ברורים ופשוטים, וטעמי החולקים נראים דחוקים.

ג. פסק השו"ע (או"ח סי' רכה ס"ה): "אם בירך שהחיינו על ענבים, כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך".

המגן אברהם (סי' רכה ס"ק יא) בביאור השו"ע כתב שני טעמים שלא יברך: א) "כיון דחד טעמא היא ששמח כשראה או כשאכל ענבים וידע שהיין יצא מהם והכל שמחה אחד הוא אפי' שתי ליה אחר מ' יום". ב) "ומ"מ משמע דוקא כששותה תירוש אבל כשהוא יין אף על פי שיודע שהוא חדש אין צריך לברך משום דאין ניכר בין חדש לישן".

ועי' מחצית השקל בביאורו למג"א.

ודברי המג"א קשים לענ"ד. מדוע קבע שהיא שמחה אחת והרי יין אינו ראוי לשתיה לפני כארבעים יום, והוא חָלַק שֵם לעצמו וטעם לעצמו, ואינו כענבים ומדוע שלא יברך עליו שהחיינו, וכדברי הרדב"ז שהובאו לעיל?! ומה שכתב שעל יין חדש כלל אין מברכים משום שלא ניכר בין ישן חדש הוא משונה מאד. הרי כל הראשונים (מהר"ם, מהרי"ל, תרוה"ד, אגור, ואבודרהם) הסתפקו רק אם אכל ענבים, אבל אף אחד לא העלה טעם זה והוא סותר את דעתם ומעשיהם, ועל כן קשה להבין כיצד המג"א לא התייחס לכך כלל.

ד. וכן הפרי חדש (או"ח סי' רכה ס"ה) דחה בחריפות פסיקת השו"ע: "אינו חוזר ומברך. ליתא, דמוהר"י מולין [שו"ת מהרי"ל סימן קכז] צידד כך מהא דאמרינן בפרק בתרא דעבודה זרה [סו, א] חמרא חדתא בעינבי חד טעמא הוא, ולא דק, דהא קיימא לן כרבא דבתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד, וא"כ הדבר ברור שחוזר ומברך שהחיינו כדעת בעל תרומת הדשן [סימן לג]".

ואע"פ שהאגור רצה לומר שראשוני אשכנז הסתפקו בכך, הרי מהר"ם ומהרי"ל ותרוה"ד, שהעלו את השאלה בעיקר לגבי שהחיינו בראש השנה, סברו שיש לברך על יין חדש שהחיינו. וא"כ מדוע לדחות דבריהם מהלכה, בעוד שלא מצאנו ראשונים אחרים האומרים לא לברך.

בביאור הגר"א כתב: "אם כו'. אף על גב דקי"ל כרבא בפ"ה דמס' ע"ז דבתר שמא אזלינן, כיון דחד טעמא לא מברכינן דהא אם בירך על לולב בשעת עשייה אינו מברך בשעת נטילה וע' רא"ש בפ"ק דפסחים מ"ש בענין שהחיינו שאין מברכין בשעת בדיקה. וצ"ע וע"ש במהרי"ל בסי' (קל"ה) [קכ"ז] וסי' (רי"ג) [קפ"ב]"1.

ואף דבריו קשים לענ"ד, הרי יין טעמו שונה לגמרי מענבים, ודבריו מובנים לגבי מיץ ענבים – תירוש, אבל יין הוא לגמרי מין אחר וכמו שהוא קונה ברכה לעצמו וטעם לעצמו גם שהחיינו ניתן לברך עליו.

וכך כתב המרדכי (סוכה פרק לולב וערבה רמז תשסו): "המברך קידוש בליל ר"ה על יין חדש אם הזמן של קידוש פוטר זמן של יין חדש? והשיב שודאי פוטר כמו שזמן של קידוש דסוכות פוטר זמן של עשיית סוכה כדאמרי' העושה סוכה מברך שהחיינו ה"נ פוטר זמן דיין חדש דזמן קאי אהאי ואהאי, ומיהו אם לא קידש על יין חדש ובאמצע סעודתו הביאו לו יין חדש צריך לברך זמן על היין החדש אף על פי שכבר בירך זמן על הקידוש".

הא קמן, שמברך על יין חדש שהחיינו (ולא תלה זאת באכילת ענבים חדשים לפני כן), ולא מובנים דברי הפוסקים שאם אכל ענבים לא יברך שהחיינו על יין, וכן שאין מברכים כלל שהחיינו על יין משום שאינו ניכר בין חדש לישן.

ה. נראה לי שמרבית הראשונים שעסקו ביין חדש פסקו שמברכים עליו שהחיינו ואם ניתן להסתפק היינו דוקא במיץ ענבים המכונה בימינו תירוש.

וכך השיב בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' רלב):

"שאלה אם יברך שהחיינו על יין חדש תשובה הביא הב"י (סי' רכ"ה ועי"ש במג"א ס"ק י"א) בשם אגור שמהר"י מולן נסתפק ואני אומר דלא שבקינן פשיטותייהו דרבנן משום ספיקיה מהר"י מולן ועוד מסתבר טעמייהו כיון דאישתנו למעליותא וסעיד ומשמח וקבע ברכה לעצמו גם על חדושו יברך דפנים חדשות באו לכאן".

וכך השיב בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' מד): "שאלה בי"ט של ר"ה שאינו מצוי לו פרי חדש אי מותר ליקח יין חדש כדי לברך עליו זמן או נימא כיון דבירך כבר זמן על ענבים שאכל קודם ר"ה שוב אינו מברך זמן על יין חדש עכ"ל השאלה".

"תשובה דין זה מחלוקת ישנה הוא בין הפוסקים כמבואר באורך בבית יוסף בא"ח סימן רכ"ה שהתרומת הדשן בסימן ל"ג פסק בפשיטות דיש לברך זמן על יין חדש אף שכבר אכל ענבים גם מהר"י מולין בתשובתו כתב דמסתברא דיש לברך עליו זמן (אף) [אך] שלבסוף הניח הדבר זה כמסתפק וכתב דספק ברכה להקל ואין לברך עליו זמן בפני עצמו וכן הכריע שם בש"ע וכתב עוד הב"י שם וז"ל ויש לתמוה אמאי לא פשט ממה שכתב בהגהות מיימני בפ' כ"ט מהל' שבת שהר"מ בליל ב' דר"ה הי' מברך זמן על היין חדש וי"ל דאפשר דהאי בשלא אכל ענבים באותו שנה מיירו עכ"ל הב"י. ובאמת תירוץ זה הוא דוחק מאוד דא"כ מה אסהדותיה דהגהות מיימוני על מהר"מ שנהג כן דפשיטא שאם לא אכל ענבים דיצא בזה גם בה"ג כתב על תירץ זה שהוא דחוי בעלמא, גם בגוף תשובת מהר"מ סי' תק"ג כתב וז"ל מברכין זמן בשני לילות בקידוש אפי' אם אין לו יין חדש כדברי רש"י ז"ל ולא כתב סתמא אפילו אין לו דבר חדש משמע דאתי לאשמועינן שמברכין זמן על יין חדש בר"ה אף אם אכל כבר ענבים (ובאמת צ"ע בדברי תשובת מהר"מ בסימן נ"ד כתב הורה מהר"מ שאין לברך זמן ביום ב' דר"ה וצ"ע) גם בתשובת רדב"ז ח"א סי' נ"ג פסק בפשיטת דיש לברך זמן על יין חדש אף שכבר אכל ענבים כפסק בעל תרומת הדשן ושכן פסק אבודרהם ע"ש".

"ול"נ להכריע דודאי ספק ברכה להקל שומעין ולא יברך על יין חדש זמן אם אכל ענבים, אבל מכל מקום ביום ב' דר"ה דדעת כל הפוסקים הוא שמברכין זמן בקידוש יום ב' בלי פרי חדש רק לכתחלה נוהגין ליקח פרי חדש אם יש לו וא"כ יוצא בזה ביום ב' דר"ה ביין חדש דהוי כשני ספיקא דפלוגתא להקל. חדא שמא הלכתא כמ"ד שמברכין זמן בליל ב' אף בלי פרי חדש, ואת"ל דצריך פרי חדש שמא הלכה כמ"ד שיש לברך זמן על יין חדש אף על פי שכבר אכל ענבים, וכן יש להפך הספיקות והוי ס"ס גמור וכן נראה מדברי המ"א אף שבסימן רכ"ד פסק דאין לברך זמן על יין חדש אם אכל ענבי' מ"מ בסימן ר"כ מעתיק דברי הד"מ ומנהיגים בסתם דאם יש לו תירוש חדש יקדש על היין ישן וכשיגיע לשהחיינו יטול התירוש בידו כי מצוה מן המובחר הוא לקדש על יין ישן עכ"ל וכן נהגו בק"ק ווירמייזא משמע אף דכבר אכל ענבים מברכין זמן על יין חדש ודלא כדברי הלבוש וכן נ"ל עיקר מילתא בטעמי'".

ועי' בשו"ת לבושי מרדכי (וינקלר, או"ח מהדו"ת סי' מה). ועי' שיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף, או"ח סי' תר).

ו. וכך כתב בשו"ת שיח יצחק (סי' קח):

"...ידידי נ"י מתפלא על שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' נ"ג [סי' אלף קכ"ה], שהעלה לדינא, שאם אכל ענבים ושותה אח"כ התירוש יין חדש של אותה שנה, שחוזר ומברך שהחיינו, ובעיניו יפלא שמעולם לא שמע שינהגו לברך שהחיינו על יין חדש".

"הנה כבר ישנם חבל נביאים משפחת פלואי שהפליאו בזה, ז"ל המחבר סי' רכ"ה סעיף ה', אם בירך שהחיינו על ענבים, כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך. ובמג"א שם ס"ק י"א הביא דעת הרדב"ז הנ"ל, ואת הנגזר בזה ממהרי"ל, והעלה לדינא כדעת של"ה ומטה משה, שכששותה יין חדש טוב שיביא עצמו לידי חיוב שהחיינו ממקום אחר. [ובביאור הגר"א שם מסביר, אף על גב דקיי"ל כרבא בפ"ה דמס' ע"ז דף ס"ו ע"א, דבתר שמא אזלינן, כיון דחד טעמא, לא מברכינן, עש"ב]".

"אמנם בהגיע ת"ר, בסימן ההוא במג"א [סק"א] כתוב לאמר [בשם ספר המנהגים], הענין שהחיינו ליל ב' דראש השנה, אם יש לו תירוש חדש יקדש על היין ישן וכשיגיע לשהחיינו יטול התירוש בידו, עכ"ד. ולכאורה דברי המג"א סתראי נינהו. אבל כבר היטב אשר דבר שם השערי תשובה [סק"א], בשם שבות יעקב [ח"ג סי' מ"ד], שמאחר שדעת כל הפוסקים לברך זמן בליל ב', אלא דלכתחילה נוהגים בפרי חדש, לענין זה שפיר יוצא ביין חדש, דהוי כמו ספק ספיקא, שמא קיי"ל כפוסקים דיכולין לברך זמן בליל ב', ואת"ל דלא קיי"ל כן, שמא קיי"ל כדעת הפוסקים דס"ל לברך שהחיינו על תירוש חדש, יעו"ש. ומדי דברי במג"א זה, אפשר דנקט בעל מנהגים לברך על תירוש, לפי שחשש לדעת הגר"א ז"ל בספר שערי רחמים סי' קכ"ו, ואין לאכול ענבים בר"ה מטעם הכמוס, ע"ב, ועיין חיי אדם כלל קל"ט סעיף ו' בהג"ה. ובמטה אפרים סי' ת"ר סעיף ט', כותב בפירוש, מי שכבר אכל ענבים אין מברך על התירוש, עיין אליה רבה רכ"ה [אות י"ב], ויש ליקח פרי אחר. ואינו סותר דבריו שבשערי תשובה סי' ת"ר הנ"ל, דבדיוק הביא משבות יעקב, "כשאין" לו פרי חדש".

ובדרך החיים (סי' רכב ס"ג) כתב: "אם בירך שהחיינו על ענבים כשישתה אח"כ יין חדש אינו מברך שהחיינו ואם שותה תירוש יש ליקח פרי חדשה שלא בירך עליה עדיין ויברך ויכוין לפטור התירוש (פ"מ שם)".

ז. לענ"ד, בימינו היה ראוי לברך על יין חדש שהחיינו, מטעמים אלו.

1. זני האכילה והיין בימינו שונים. בימינו זני האכילה הם ללא חרצנים, ואילו זני היין עם חרצנים. כאמור בשולחן ערוך (או"ח סי' רכה ס"ד): "אם בירך שהחיינו על שירזא"ש, כשיאכל גינדא"ש חוזר ומברך: שהחיינו. הגה: והם כשני מיני גודגדניות, כגון ווינקשי"ל וקירש"ן וכל כיוצא בזה". ועי' משנ"ב ס"ק יד. ולכן רק מטעם זה כבר היה ראוי לברך שהחיינו על יין חדש מזנים ליין, מפני שאף אם אכל ענבים אין הם נחשבים כמאותו מין לברכת שהחיינו עם ענבי היין.

2. אולם, רוב האנשים בימינו אינם בוצרים ענבים ואינם עושים יין, ולכן הם אינם יודעים מה הוא חדש ומה הוא ישן, אלא לפי המדבקה על הבקבוק אותו הם קונים בחנות. לכן לרוב העולם אין שום הבדל בין יין חדש ליין ישן.

בימי הראשונים – רש"י, מהר"ם מהרי"ל וכו', עדיין היין היה נעשה על ידי רוב הציבור, ולכן הם הבינו שיין חדש לפניהם, יין שאינו דומה כלל לענבים מהם אכלו לפני כן, והיין בעל טעם שונה לחלוטין2.

3. השאלה האם ניתן לברך ברכת שהחיינו בלילה שני של ראש השנה על יין חדש, תלויה בזמן הבציר. בשנים חמות – הבציר מוקדם יחסית, ועל כן יכול להיות יין שגמר תהליך תסיסה והוא ראוי לשתיה לפני ראש השנה. בשנים אחרות (והן רוב השנים) הן בארץ וק"ו בחו"ל בהם מועדי הבציר מאוחרים בכמה שבועות מארץ ישראל, ניתן לסחוט מיץ ענבים אשר טעמו שווה לענבים מהם הוא נעשה (תירוש), אבל לא ניתן להכין יין עוד לפני ראש השנה, ולכן בגלויות צפוניות מא"י (צרפת, אשכנז) נלענ"ד שהשם יין חדש – ניתן למיץ ענבים או תירוש בימינו, ולא ליין אמיתי. ועל כן אף ששמו שונה – טעמו הוא טעם הענבים ולכן אין לברך עליו שהחיינו אם אכל ענבים.

ולכן נלענ"ד, אף מי שמכין יין בעצמו, ובשנה מסוימת הצליח להכין יין עוד לפני ראש השנה, כיון שהוא מיעוט שבמיעוט, הן מצד מכיני היין והן מצד שכמעט ולא ניתן להספיק להכין יין לפני ראש השנה. ועוד רובא דרובא דאינשי אינם מבינים מה הוא יין חדש ומה הוא יין ישן, ולכן ראוי שלא לברך שהחיינו על יין ואף לא בראש השנה אלא באופן שיניח את החדש על יד הישן ויברך עליו שהחיינו.