חבל נחלתו כג מ
סימן מ
ברכת חתנים כשהמברך אינו נוכח בחופה
שאלה
האם ניתן לתת לסב הנמצא בחו"ל שישתתף בשמחת נכדו ע"י ברכת אחת משבע הברכות בטלפון ויוגבר ע"י רמקול (במיוחד עתה בתקופת הקורונה)?
תשובה
א. ברכת חתנים ('שבע ברכות' פרט לברכת הגפן) הן ברכות השבח.
כן עולה מרש"י (כתובות ח ע"א ד"ה שמח תשמח) שמסביר על שבע הברכות: "ואשר ברא מפני שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות והוצרך לפתוח בה בברוך ולסיים בה בברוך אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך אלא מכיון שיש ברכה על הכוס הזקיקוה לסדרה עליו מידי דהוה אברכת בשמים וברכת על האור במוצאי שבת"...
וכן בהמשך (ד"ה משמח חתן וכלה) "ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתן עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה".
וכן עולה מלשון הבית יוסף (אבן העזר סי' סב) בענין ברכות חתנים קודם החופה: "והר"ן כתב בפרק קמא דפסחים (ד. ד"ה ולענין) ולענין ברכת נישואין נהגו שאין מברכין אלא לאחר שתכנס לחופה לפי שאין ברכות הללו אלא ברכות תפילה ושבח תדע שהרי מברכין אותן כל ז' וכן נראה מדברי בה"ג (הלכות גדולות ריש הל' כתובות) אבל הרמב"ם כתב שצריך לברך אותם קודם נישואין וכן דעת הרמב"ן ז"ל (פסחים ז: ד"ה והוי) ולא מפני שהיא בכלל מה שאמרו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן שהרי אלו ברכות השבח הן אלא מפני שחופה ייחוד הוא ובעי' ראויה לביאה וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה (ריש מסכת כלה) עכ"ל".
ברכות השבח האלה אינן באות להוציא מישהו ידי חובה אלא חובת החתונה והמתחתנים שהן תאמרנה בחופה ובשאר שבעת ימי המשתה. אם כן לכאורה גם בברכה הנשמעת על ידי כולם ברמקול או אפילו מחו"ל בטלפון יכולים לצאת בה ידי חובה.
ב. כך כתב בתשובות והנהגות (כרך ו סי' רסא) בענין רמקול בחופה:
"במועדים וזמנים (ח"ו סי' ק"ה) הערתי שדבר פשוט שאין יוצאים בברכה ששומעים ע"י רמקול או מכשיר שמיעה או טלפון או רדיו, והטעם כיון שקול היוצא דרך הרמקול אי"ז גלי הקול שלו, אלא שגלי קולו מייצרים זרם חשמלי שהוא מייצר קול דומה לשלו ודומה לשומע ברכה ע"י קלטת דודאי אינו יוצא יד"ח, וכן כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל שבירר היטב המציאות ופשוט לו שאינם יוצאים יד"ח, אמנם הביא שרבינו החזו"א זצ"ל אמר לו שיתכן דכיון שקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים אפשר דחשיב כשומע ממש ויוצאים בהם יד"ח (וכן כתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' ק"ח), ועיין בדברינו מועדים וזמנים ח"ח סי' א' ".
"ובכמה מקומות הערתי על מה שנוהגים להשמיע ברמקול ברכת אירוסין ונישואין, ועי"ז שמגביר את קולו ע"י רמקול אין אפשרות אף לעשרה לשמוע את קולו ממש, שזהו חשש ברכה לבטלה, וביותר הוספתי שאף ששומעים עשרה את גוף הקול שלו, אבל כיון שמעורב בו קול פסול (מהרמקול) לא מועיל, וכמבואר היטב בתוס' סוטה דף י"ז (ד"ה כתבה) שקול שיוצא מפסול וכשר, מתערב הקול הכשר בפסול ואינו מועיל, וכשמשמיע ברכות החופה והנישואין ע"י רמקול הרי היא ככלה בלא ברכה האסורה לבעלה כנדה (שי"מ דבלא ברכה היינו כפשוטו בלא ברכת נישואין עיין ב"ש ר"ס נ"ה), ותמהתי שלא מפרסמים ומוחים בדבר זה שהרי קרוב הדבר שמוציאים ברכות לבטלה".
"אמנם לענ"ד אמת נכון הדבר שראוי למנוע הרמקול בברכת חופה ונישואין, ואף שבלי רמקול לא ישמעו כל הקהל, דהא אין צריך שכולם ישמעו ודי בעשרה שומעין, מ"מ כיון שלא נהגו העולם ליזהר בזה, ומברכין חופה ונישואין ברמקול, נראה ללמד זכות ליישב מנהגם, דיש לחלק בין מקום שהשומעים צריכים לברך בעצמם אלא שיוצאים יד"ח ע"י המברך מדין שומע כעונה, דאז אין יוצאים יד"ח כששומעים ע"י רמקול כיון שאינו שומע הדיבור עצמו ול"ש דין שומע כעונה, לבין מקום שאין השומעים חייבים לצאת הברכה מדין שומע כעונה, אלא רק צריך שישמעו הברכה גרידא, די"ל דכיון שהוא דין שמיעה גרידא, שאין ענינו אלא כדי שידע מה שדיבר חבירו, ע"כ סגי אף כששומע קול אחר הנוצר מקול המדבר (הנשמע בשעה שמדבר), שגם בזה יודע מה דיבר חבירו.
"ומעתה בברכת אירוסין נראה דלדעת הרמב"ם דהוי ברכת המצוות כמבואר בדבריו (פ"ג מאישות הכ"ג) ודאי החיוב לברך מוטל רק על החתן דהוא מקיים המצוה, אלא שתיקנום לכתחילה לברך במעמד עשרה, וע"כ יש לומר שמועיל גם ברמקול כיון שהחתן העומד סמוך להמברך ודאי שומע את קולו ממש (ולא חיישי' למש"כ דשומע קולות מעורבים אינו יוצא יד"ח), ויש ג"כ עשרה ששומעים, דאף ששומעים ע"י רמקול סגי בהכי כמ"ש, ואף להרא"ש שהוא ברכת השבח וחיובו אינו רק על החתן בלבד אלא על כל המשתתפים, מ"מ יש לצדד דאי"ז חיוב על כאו"א מהנמצאים בבית אירוסין לברך ויוצאים יד"ח בברכת המברך מדין שומע כעונה, אלא גדר חיובם כך שעל המשתתפים לדאוג שאחד מהם יאמר השבח ושאר המשתתפים ישמעו, וע"כ שפיר מהני ע"י רמקול וכמ"ש".
"וברכת הנישואין, אף דיש פוסקים שצריך כל אחד מהמשתתפים לצאת יד"ח בברכת המברך, אולם לא נהגו העולם ליזהר לכוון לצאת יד"ח, ונראה דסברי דאין חובת ברכה על כאו"א מהמשתתפים וכשמברך האחד מוציא השאר מדין שומע כעונה, אלא גדר חיובם הוא שעל המשתתפים לדאוג שאחד מהם יאמר השבח ושאר המשתתפים ישמעו, ובזה גם מהני כשמברך ע"י רמקול וכמ"ש".
"ולכן אף שאני לעצמי נזהר שלא לברך כשמציעים לי לברך ע"י רמקול, אמנם איני מוחה בזה ובפרט שכבר דשו כן רבים ומסתמא סומכין על מה שהבאנו לעיל".
עולה אף לפי דבריו שמעיקר הדין ניתן לצאת בברכת חתנים על ידי רמקול. וכיון שאין צריכים לראות את המברך והסב בחו"ל מתכוין לברך בשמחת החופה, וברכתו נשמעת לכל הציבור על ידי אמצעי הגברה, לכאורה אפשר לשלב זאת בחופה.
ג. חלק על דברי תלמיד חכם שכיון שבחופה או בכל אמירת ברכת חתנים צריך שיהיו עשרה כאמור בכתובות (ז ע"ב, ח ע"ב), וכיון שיש מקפידים שיברך את כל שבע הברכות מברך אחד – אין אדם שלא במקום החופה יכול לברך. סיבת הברכה ע"י מברך אחד הוא שכל הברכות פרט לברכה השביעית (אשר ברא... עם הכלה) הן ברכות הסמוכות אחת לשניה שאינן פותחות בברוך ומסיימות בברוך, ואין ראוי לחלק ולהתמהמה ביניהן.
השיב על כך בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"א סי' צד): "ולפ"ז שאין תלוי בהאדם אלא בהברכה שכיון שתקנוה להיות סמוכה אין דינה בפתיחה אף כשאירע שאומרים אותה בלא סמיכה והיא באותה חשיבות ברכה שיש לה כשנאמרת בסמיכה, לכן אין קפידא גם לחלקם להרבה אנשים אף בשביל צורך קטן, שאין בזה דחוי וקולא באיסורין אלא שבלא צורך אין לעשות כן, ולשנות מכפי שנסדר שתהיה סמוכה וכשאחד אומר יש להחשיבה יותר סמוכה כדהביא כתר"ה משערי אפרים שאין מחלקין, ואין כוונתו שאסור אלא שאין לעשות כן משום שיותר טוב, אבל אף משום צורך קטן יש להתיר כמו שנוהגין הרבה. ויותר טוב לחלק למי שכיוונו להברכות שנאמרו כבר אבל אם צריכים לחלק גם למי שלא נתכוין יכולים, כי למה שבארתי ליכא דין הפסק אלא בשביל שתיית היין שהמברכים אין נוהגין לשתות אלא החתן והכלה. ול"ד לתפלה שכל הברכות נחשבו אחד לחשיבות תפלה ואף בין הברכות יש להם כל החומר, ולכן צריך לכוין ולא רק הגומר אלא המתחיל נמי כדכתב הב"ח כדי שתהיה תפלה שלמה לזה ולזה ולא פסקי פסקי שזה א"א בתפלה. ומה שהקילו בטעה ועבר אחר הוא משום דכבר יצאו כל אחד ידי תפלה וחזרת הש"צ הוא ענין צבור שבשביל זה בעצם היו יכולין לחלק מדינא לא החמירו מצד טורח הצבור". א"כ אף שברכות חתנים סמוכות זו לזו ומלכתחילה אין לחלק ביניהן, אם יש צורך כגון לכבד את הקרואים ניתן לחלקן ואין הברכה נפגמת בגלל שאינה סמוכה מאד לחברתה.
ואמנם בחי' הר צבי (כתובות ז ע"ב) כתב שלא לחלק אולם לא הביא לדבריו כל ראיה.
ד. אולם כל זאת רק מעיקר הדין. אולם מן הראוי לא לנהוג כך. זמן קצר לפני ברכות החתנים ישנה ברכת האירוסין. ברכה זו לפי הרמב"ם ועוד ראשונים היא ברכת המצוות (אף ששיטת הרא"ש שהיא ברכת השבח), היינו מי שצריך לאומרה הוא החתן המקדש את אשתו קודם הקידושין עצמם (עי' בספרי חלק טו סי' מח בו דנתי בהפסק, בחלק מהחופות, בין הברכה לקידושין). כברכת הקידושין לא יוצאים בה י"ח ברמקול (כמבו' בתשובות והנהגות לעיל) מפני שהחתן צריך לצאת ידי חובת הברכה. וכמובן שאי אפשר שסב מחו"ל יוציא בברכתו את החתן. וכיון שהבריות לא מבינות את החילוק בין הברכות, סביר להניח שיתירו השתתפות בברכות בטלפון גם בברכת האירוסין, על כן לענ"ד לא ראוי, על אף קורת הרוח של הסב בחו"ל לעשות זאת. ונראה שגם בשאר 'שבע ברכות' המתקיימות בשבעת ימי השמחה ראוי שלא יברך מי שאינו נוכח בסעודה מאותו טעם.
ואם רוצים לשתף מישהו שיברך מרחוק ניתן להוסיף ברכות ואיחולים שלא בתוך שבע הברכות אלא לפניהן או לאחריהן, ובכך הוא ישתתף ממקומו בשמחה. אבל לא שיברך אחת משבע ברכות (וכמובן ברכת הגפן יכול לברך אך מי שנמצא בחופה).