חבל נחלתו כג לט
סימן לט
קרבת מחותנים לעדות
שאלה
שמעון נשוי לאחות אשתו של ראובן. לוי נשוי לאחות ראובן האם הם יכולים להיות להצטרף לעדות בקידושין ובכתובה, ולשאר עדויות בבית דין.
תשובה
א. נלענ"ד שמותר להם להעיד.
בסנהדרין (כח ע"ב): "אמר רב חסדא: אבי חתן ואבי כלה מעידין זה על זה, ולא דמו להדדי אלא כי אכלא לדנא".
פרש רש"י:
"אבי חתן ואבי כלה – בן ראובן שנשא בת שמעון לא נתקרבו ראובן ושמעון בכך – וכשרין להעיד זה לזה בכל עדיות, ולא אמרינן בשביל בנו שנתקרב ראובן לשמעון נפסל ראובן לשמעון".
"ולא דמו – ראובן ושמעון להדדי".
"אלא כי אכלא לדנא – כמגופה שאינה דומה לחבית".
וכן כתב היד רמ"ה: "אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ואין אומרים הואיל ונתקרבו הבנים זה לזה נתקרבו גם האבות לא דמו להדדי אלא כי עוכלא לדנא שאין דומין זה לזה אלא בכיסוי החבית לחבית שאין בהן דיבוק אלא הנחה בעלמא ואינו מגופו של כלי".
וכך באר המאירי: "אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה שכל שאני פסול מחמת אישות מעיד אני לשאר קרוביו כמו שביארנו ואין זו הרכבה טבעית אלא הרכבה שכנית כמגופת החבית לחבית".
והסביר בתורת חיים: "ולא דמי להדדי אלא כי אכלא לדנא. פירש"י ז"ל ולא דמי ראובן ושמעון להדדי אלא כי אכלא לדנא כמגופה שאינו דומה לחבית. וקשה לפירושו דאם כן הוה ליה למימר ולא דמי להדדי כי אכלא לדנא דהוה משמע דלא דמו להדדי כי היכי דאכלא לא דמי לדנא אבל השתא דקאמר אלא כי אכלא לדנא משמע דלא דמי לגמרי קאמר כי אם כמו אכלא דדמי לדנא קצת ולא לגמרי. לכך נראה לפ' שהמגופה כשהיא מונחת על החבית איננה דבוקה בחבית כי אם דיבוק מעט לכך קאמר דאבי חתן ואבי כלה אינם דבוקים יחד ולא דמי להדדי אלא כי אכלא לדנא שאינה דבוקה כי אם מעט וכי האי גונא קאמר בסמוך אטו [בקבא דקירא] (בקירא דקבא) אידבקנא בכו, אח"כ מצאתי שכן פי' בערוך ערך אבלא בבי"ת".
ב. פסק הרמב"ם (הל' עדות פי"ג הי"א): "אבי כלה ואבי חתן מעידים זה לזה".
וכ"פ הטור (חו"מ סימן לג, כט): "אבי חתן ואבי כלה מעידים זה לזה".
וכ"פ פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' לג ס"ו): "אבי חתן ואבי כלה מעידים זה לזה".
באר בערוך השולחן (חו"מ סי' לג ס"ה): "אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה לכתחלה דמחותנות אין שום קורבא רק קירוב דעת, ולכן אף דלענין דיינות אסור לכתחלה כמ"ש בסי' ז' מפני דאוהב אין לכתחלה לדון, אבל בעדות כבר נתבאר דאוהב ושונא כשירים להעיד דלא נחשדו ישראל לשקר בשביל אהבה ושנאה".
וכתבו הט"ז על הסימן בשו"ע, רעק"א בהגהותיו לשו"ע ובחי' החת"ס על השו"ע, שלא אך לפני שנישאו אלא ה"ה לאחר שהחתן והכלה נישאו, אבי הבעל ואבי האשה מצטרפים לעדות וכן מעידים זע"ז.
ג. ונראה שה"ה לאח של הבעל ואח של אשתו ראויים להעיד זה עם זה בכת אחת, שאינם קרובים יותר מאבותיהם, ורק על ראובן ואשתו אסורים להעיד מפני שהם ראשון בראשון (עי' שו"ע חו"מ סי' לג ס"ב).
ד. במקרה שלפנינו רחוקים עוד יותר, שהרי הם רק בעלים של אחות הבעל ואחות אשתו, ואם כן אין להם שום צד קרבה, ונראה שאף בדיני ממונות מותרים לדון באותו בית דין.
ה. אמנם מנהג ירושלים שלא ליטול לעדות קידושין וכתובה שום קרובים אף רחוקים מאד (וכן העיר הרה"ג אביגדר נבנצל רב העיר העתיקה ירושלים).