חבל נחלתו כא מט
סימן מט - חופה בגשם
שאלה עריכה
בני אשכנז נוהגים לפי פסק הרמ"א (אה"ע סי' סא ס"א): "יש אומרים לעשות החופה תחת השמים, לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים". היכן יעשו את החופה אם יורדים גשמים?
תשובה עריכה
א. הרמ"א כתב את דבריו בין מנהגים שנהגו לעשות בזמן החופה, ואף מנהג זה הביא בשם 'יש אומרים'.
ב. מנהג אשכנז הקדום היה לעשות את החופה בבית הכנסת. ז"ל ספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות נישואין): "[ג] במגנצא עושין הברכה מיד אחר התפלה בשחר. וכל קרובי חתן וכלה לובשין בגדי שבת. ומהר"י סג"ל היה עושה הברכה, מתוך כך היה לובש ג"כ בגדי שבת לכבודם. אך טלית המיוחד לו לחול לבש, אכן בהלולת בתו היה לובש ג"כ טלית המיוחד לו לשבת. ומביאין הכלה עם כלי זמר עד פתח בה"כ. וממתנת שם עד שמוליך הרב את החתן על המגדל בה"כ. והיה מניח לו אפר קיטמא שרופת אש תחת מטרון על ראשו במקום הנחת תפילין זכר לחרבן, וכן במימוני הלכות ט' באב פ' חמישי. ואח"כ הולכין הרב וחשובים עמו ומביאין הכלה. והרב היה תופס אותה בבגדיה והוליכה והעמידה לימין החתן על שם נצבה שגל לימינך (תהלים מה, י), והעמידן אחוריהן לצפון ופניהם לדרום. [והרב היה עומד בצד מערב ופניו נגד המזרח]. ואמו של חתן ושל הכלה היו הולכות ועומדות אצלה על המגדל בשעת הברכה או שאר קרובים במקומה. אם היו שם אבלים צוה מהר"י סג"ל שיצאו חוץ לב"ה בשעת הברכה"1.
ג. על מקור המנהג לסדר חופה תחת כיפת השמים עמד בשו"ת חתם סופר (ח"ג, אבן העזר א', סימן צח): "שאלני אם אמת נכון לשנות מנהג קדמונים לעשות החופה בביהכ"נ הקדושה". "תשובה: ברמ"א באה"ע סס"י ס"א כתב וז"ל י"א לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהי' זרעם ככוכבי השמים עכ"ל. שורש הדבר בתשו' מהר"ם מינץ סימן ק"ט שדבריו צריכין ביאור ואבארם ב"ה כי כתב שם וז"ל כשבאים החתן והכלה למקום שרגילין לעשות הברכות צריכי' להעמיד הכלה לימין החתן יש מעמידי' לצד מערב ופניהם למזרח והטעם שהי' פניהם נגד ארון הקדש וכו' ויש מעמידים חתן וכלה לצד צפון כי כשמעמידים לצד דרום אז הכלה קרובה טפי לארון הקדש מהחתן כי צריכ' לעמוד בימינו וזה נגד הסברא עכ"ל משמע מזה שהי' רגילין לעשות החופה בביהכ"נ ממש שוב אחר זה בהיפוך הדף כ' וז"ל וכן אנן עבדינן בשעת נישואי' כמה ענינים המורה על הצלחה כגון אבוקות בשעת מאיי"ן המורה לאורה ולשמחה וכן תחת השמים והככבים כלומר כה יהי' זרעכם כככבי השמים וכן החטים שנזרקים על ראשם ואומרים פרו ורבו עכ"ל א"כ מבואר שעושין החופות תחת השמים ודבריו סותרי' זא"ז והנה הג' מהר"ם מינץ הי' תלמידו של מהרי"ל ז"ל ועיינתי במהרי"ל שם וכ' שם מנהג המאיי"ן שכתבתי לעיל והוא נהוג גם עתה באשכנז וכ' שם וז"ל בשחרית קורין לבהכ"נ ולמאיי"ן ואז הוליך הרב החתן לפניו וכל העם אחריהם לאור אבוקות וכו' וכאשר בא עד פתח חצר בהכ"נ מוליכי' החתן לקראת הכלה ובחיבורן יחד זורקי' כל העם חטין ואומרי' פרו ורבו ויושבי' שם מעט וכו' ע"ש והמנהג הזה הוא כהווייתם וצורתם גם עתה בפ"פ דמיין ובכל פרוודהי ובתשו' מהר"ם מינץ הנ"ל כ' וז"ל ואחר המאיי"ן המנהג שמושיבין החתן והכלה תחת הכיפה הנעשית לשם כנ"ל וזהו חופה שלנו כי במדינתינו אין לנו חופה בשעת ברכה וכן י"א דזהו חופה עכ"ל מהר"מ מינץ שוב כ' במנהגי מהרי"ל הנ"ל שבשעת ברכה הוליך הרב החתן למגדל והכלה לימינו בצפון ודרום וכו' ומסיים לאלמנה עושי' החופה בחצר הבהכ"נ מבואר דלבתולה עושי' במגדל בהכ"נ ששם קורין בס"ת ויש לעיין מה בין בתולה לאלמנה לענין זה וגם תימה על הרמ"א שלא הביא כלל ממנהג הברכות לקדש ולעשות החופה בבהכ"נ2". "אבל דעו כי כל המנהגים הללו שבאשכנז נוסדו עפ"י רבותינו בעלי תוס' רש"י ותלמידיו תושבי ארץ ההיא והמה ראו כי טוב מאוד לעשות סי' טוב לברכתם של זרע אברהם כה יהי' זרעכם ושם כתיב ויוצא אותם החוצה שעשה הקדוש ברוך הוא פועל דמיונו לנבואה זו והוציאו החוצה במקו' הככבים שתחול בנקל הברכה כה יהי' זרעכם מכש"כ שיש לנו לעשות פועל דמיון להמשיך הברכה בשעה הראוי' לכך ולעמוד בשעת חופה תחת כיפת הרקיע במקום הראוי' לראיית כוכבים עוד ראו רבותינו הקדמונים ז"ל שראוי' לברכם ז' ברכות במקום קדוש במקום קבוע למתפלל ע"כ אחזו בזה וגם מזה לא הניחו ידם ז"ל, ותקנו תחלה החופה והוא שקורין מאיי"ן באשכנז שהי' תחת השמים לסימן ברכה והחופה עם ברכותיהם בבהכ"נ על הבימה נמצא אין כאן סתירה בדברי מהרי"ל ומהר"ם מינץ אמנם כל זה בבתולה דאיכ' תרווייהו מאיי"ן וחופה אבל באלמנה דליכא מאיי"ן באשכנז ראו לעשות החופה עם ברכותי' תחת השמים לסימן ברכה ומברכין שם ז' ברכות כי חשבו טעם זה עיקר. מזה למד רמ"א במדינות אלו וכל מדינות וגלילות פולין ורוסי' שלא נהגו מעולם בחופת מאיי"ן א"כ ע"כ להעמיד החופה של כלונסות בחצר בהכ"נ תחת השמים לסימן ברכה ואתי שפיר הכל בעזה"י". "ויש לתמוה על מנהג אשכנז של עכשיו בזמנינו אעפ"י שנהגו בחופת מאיי"ן מ"מ עושין גם החופה עם שבע ברכות תחת הרקיע בחצר בהכ"נ, ואין שום מקום בכל אשכנז שעושין חופה בב"הכנ ואולי משום דבאשכנז לא נהגו בשום מקום להיות נבנה פרוזדור לפני בית הכנסת ומתפללים עתה רוב אורחים בחצר בהכ"נ וה"ל מקום קבוע להתפלל שם ואיכא תרוויי' סימנא טבא ככוכבים ומקום מיועד לתפלה וברכה. בהא סלקינן כל3 ישראל יוצאים ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא להתקיים בו ברכת אברהם ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו מתכווין ללמוד מדרכי אומות עולם אשר לא נתברכו בכוכבים מזדווגים זיווגיהם בבית תפלתם יהי' כמותם והמתאוים לברכת אבותם יהי' צאצאי מעיהם כמותם וכמעי הים ירבו דגתם ימלא ה' לטובה כל משאלותם".
יש להעיר על דברי החת"ס שבספרי המנהגים של סוף תקופת הראשנים לא הובא מאומה על ברכות הנישואין בחצר בית הכנסת, ומשמע כמהרי"ל שהיו מברכים בבית כנסת. וכן בספרים בית מדרשו של רש"י (ספר האורה, סידור רש"י, סידור ויטרי) לא נזכר מכך מאומה.
ד. את תשובת החת"ס סיכם בפתחי תשובה (אה"ע סי' סא ס"ק יב): "החופ' תחת השמים. עי' בתשו' חתם סופר סי' צ"ח שנשאל אי נכון לשנות מנהג קדמונים ולעשות החופ' בבהכ"נ הקדוש' והאריך שם בדברי מהר"ם מינץ דמשמע מדבריו שהיו רגילין לעשות החופ' בבהכ"נ (וכן משמע בש"ע יו"ד סי' שצ"א ס"ג בהגה ועב"ש לעיל סי' ל' סק"ט) וכ' דהיינו לפי המנהג שהזכיר מהר"ם מינץ שם ע"ב שעושין מקודם חופ' א' בשחרית בחצר בהכ"נ תחת השמים הנקרא חופת מאיי"ן והוא נהוג גם עתה בפ"פ דמיין ובכל פרוודהא כו' אבל במדינות אלו שלא נהגו מעולם בחופת מאיי"ן יש לעשות החופ' של כלונסאות בחצר בהכ"נ תחת השמים לסי' ברכה ומסיים בהא סלקינן כל ישראל יוצאים ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא להתקיים ברכת אברהם ואשר לא חפץ בברכ' ונרחק ממנו מתכוון ללמוד מדרכי אומות כו' והמתאווים לברכת אבותם יהיו צאצאיהם כמותם כו' ע"ש".
יותר נראה, לענ"ד, והדבר ניכר מבין השיטין של סוף תשובת החת"ס, שהמנהג דוקא תחת כיפת השמים היה להרחיק ולהבחין בין הטמא של הנוצרים באירופה לבין טהרת ישראל, שדרכם של הנוצרים היתה לעשות זאת בבית תפלתם, וכדי להרחיק מחוקות הגויים כל כך החמיר בכך. והספרדים שלא היו תחת עול הנוצרים והשפעתם ממשיכים לעשות את החופה בבית תחת גג ולא תחת כיפת השמים.
וכ"כ בפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל (חט"ו עמוד 343): "ועיין בספר 'חקר הלכה' (מערכת ביכ"נ אות ו') שכתב כי עדות המזרח נוהגים לעשות חופה בביהכ"נ, ויש להם על מה לסמוך, ע"ש".
ה. כתב בשו"ת לבושי מרדכי (וינקלר, אה"ע מהדו"ק סי' מח) שהיה תלמיד הכת"ס (בן החת"ס) ודן: "[א] מקום החופה בחצר בית הכנסת או בחצר בית הכלה [ב] העמדת החופה בחצר אשר עליה כיסוי זכוכית".
והשיב בשאלה א: "הנה באתי ע"ד שהקשה לשאול בדבר שאינה בעמק הלכה כל כך, אך ורק לעמוד על משמרת מנהגן של ישראל. בפרט בזמן הזה במדינה זו, ונוסף על הפרט פרטית מקום כבודו. והוא ע"ד אשר בבואו למקום תחנותו הנהיג להעמיד החופה בחצר בית הכלה לא בחצר ביהכ"נ, ועי' בהגר"א סי' נ"ה [סק"ט] דנתן טעם למנהג שעושין החופה בחצר ביהכ"נ, משום דס"ל דעיקר חופה היא יציאה מבית אביה לבית החתן הבעל או לרשותו, וניהו דגם חצר שלה סגי, מ"מ כמה פעמים נשארים ויושבים בבית אבי הכלה לאחר החתונה, על כן חצר ביהכ"נ שישנו לכל אחד ואחד חלק שותפות4, הוה כרשותו, ובזה יוצאים ידי שיטת הר"ן מסכת כתובות [א' ע"א] דס"ל כניסה לביתו או חצירו הוה עיקר חופה".
וא"כ המקור למנהג לערוך את החופה בחצר בית הכנסת נראה יותר מטעם הגר"א שבחצר בית הכנסת יש שותפות אף לחתן וזה כהבאה לרשותו.
ביחס לשאלה השניה על גג זכוכית הביא דברי החת"ס ודן מה דינה של מחיצת זכוכית ומסיים: "אם כי מי שאינו חפץ בברכה י"ל שאינו רוצה בתקנת חכמים לטובתו, מ"מ הא ראינו כי במדינתינו כמעט מסרו נפשם צדיקים וגדולי הדור על מנהגן של ישראל בזה. על כן חלילה לשנות, כי עוד מעט יאמרו החדשים לדמות מילתא למילתא מה לי בית מה לי ביהכ"נ, וכיו"ב בנדון זה יאמרו מה לי מחיצה של זכוכית או שאר מחיצות, ויביאו ראיה ממחיצת זכוכית ע"ג סכך הסוכה דודאי אינו יוצא בישיבתה למצוה, דחשיב מחיצה, וכבר הקדמתי לרמז לו בפרטיות במקום כת"ה צריך משמרת למשמרת למען לא יפרוצו, וד"ל. ולענ"ד טוב לזה להנהיג בהעמדת החופה בחצר ביהכ"נ אשר עפי"ד הגר"א הוא מדינא עפ"י הלכה בהלכות חופת חתנים".
נראה ששני עניינים לפנינו: ראשית חופה תחת כיפת השמים והיא מנהג עפ"י דברי הרמ"א. ושנית שלא לערוך את החופה בבית כנסת כדוגמת הנוצרים, ומחשש זה נמנעו אף מתחת גג כלשהו כגזירה מחמת בית כנסת. וחוברו שני המנהגים כביכול לדבר אחד אעפ"י שאין שום קשר ביניהם.
ועי"ע בשו"ת כתב סופר (אה"ע תשובות נוספות, סימן קו) ושו"ת אמרי אש (או"ח סי' ט).
ו. עמד על כך שיש כאן שני עניינים, בערוך השולחן (אה"ע סי' סא סכ"א): "כמה מנהגים יפים הנהיגו בני ישראל בעת חתונתם... עוד נהגו לעשות החופה תחת כיפת השמים לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים, וחדשים מקרוב באו לשנות מנהגי ישראל ולהתדמות וכו' ואין רוצים בברכה להעמיד החופה תחת השמים וידם על התחתונה ויד מקיימי מנהגי ישראל על העליונה"...
וכך כתב בשו"ת מגן שאול5 (סי' נח): "וע"ד לעשות החופה בביהכנ"ס, עי' פ"ת אהע"ז סי' ס"א סקי"א, ובס' קטן מטעמים סוח"ש סל"א ממנהגי הקדמונים שהחופה על המגדול שבביהכנ"ס וכו', ועי' תפארת שמואל כללי שמחות, וביאור הגר"א סי' נ"ה סק"ט, ופ"ת שם, ומרדכי סופ"ב דסוכה מאור זרוע, והחת"ס לטעמיה דהחדש אסור בכל שעה בכל מקום ובכל זמן".
ונראה שלא חשש לחומרא של החת"ס.
כתב בשו"ת דברי חיים (צאנז, תשובות נוספות סי' יב): "ח. אסור לעשות החופה בבית הכנסת רק תהי' תחת השמים". ודעתו שאין לשנות כלל את המנהגים וחדש אסור מן התורה, כחת"ס.
וכ"כ בשו"ת (משנה הלכות ח"ג סי' קמז): "אנשים ונשים יחד תחת החופה על מה סמכו?" "...ובאמת חשבתי דזה היתה טעם הרבנים שתקנו לעשות נשואין בארץ אשכנז בכמה מקומות בבית הכנסת בפנים וידוע דהח"ס ז"ל הרעיש נגד המנהג הזה וכתב עליהם ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א ומי שאינו רוצה לשמוע ולצאת החוצה ח"ו וכו' ע"ש וכן אנחנו תלמידי תלמידיהם נוהגים עד היום הזה ואין לשנות ח"ו, אבל להני רבנן יש ללמד זכות עליהם שעשו כן כדי שלא יכנסו הנשים ולא יתערבו בין הנשים ובבהכ"נ לא נכנסו נשים והיו נשים לחוד ואנשים לחוד בעזרת נשים כן נלפענ"ד ללמד טעם וזכות עליהם6 אבל ודאי אנחנו יוצאים ביד רמ"א וכפי שכתב הח"ס ז"ל וצריך לעשות החופה תחת כיפת הרקיע ולהתברך ממעון הברכות עכט"ס".
ז. כתב בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"א סי' צג): "פשוט וברור שאף בלא חשש שיסלקוהו לא רק שרשאי לילך אלא אף שמחוייב לילך כי עליו מוטל לראות שיהיו הקידושין כדין התורה וגם מצד התחייבותו להקהל שזהו מהתחייבות הרב להקהל. וכן עושין רבנים גדולים וגאונים גם בנוא יארק שג"כ יש שעושין החופה בבתים והולכים לשם לסדר הקידושין וגם בשביל קריבות ומריעות. כי לעשות החופה תחת השמים הוא רק שנהגו לסימן ברכה ואין זה תקנת חכמים וגם לא מנהג מצד איזה דין וחשש איסור או ענין מצוה שיתחשב העובר על זה ועושה החופה בבית לעבריינא ולא עדיף מברכה שתקנו חז"ל לישא ברביעי כדי שתבעל בחמישי ומפורש ריש כתובות בתוס' דבשביל ברכה לא מיקרי עבריינא דהוא רק עצה טובה בעלמא וכ"ש מנהגים שהם רק לברכה שאין לזה מקור מחז"ל שודאי הם רק ענין עצה טובה ולא מיקרי עבריינא. וגם מ"ש סימן ברכה זה מהסימן ברכה שכתב הרמ"א בסי' ס"ד סעיף ג' וגם המחבר ביו"ד סי' קע"ט שלא לישא אלא בתחלת החדש שכמעט רוב העולם אין נזהרין בזה רק יחידים, ולכן ח"ו להחשיבם לעבריינים ורשאים לילך לחופה כזו אף בלא שום חשש הפסד".
עולה בבירור מדברי הגר"מ פיינשטיין שכלל לא חשש לנישואין מתחת לגג מצד גזירת החת"ס של התדמות לגויים, וכל דבריו הם ביחס למנהג מתחת כיפת השמים, והוא מתייחס לכך כמנהג טוב שאין לו מקור בש"ס. (ולא נראה שייחס אותו כחת"ס לרש"י ובעלי התוס'). וברור כי לפי האג"מ אם יש גשמים אין צורך להתעקש על עריכת חו"ק תחת כיפת השמים.
וכן השיב לי הגר"י אריאל שליט"א (רב העיר רמת-גן לשעבר) שאם יורדים גשמים עדיף לעשות את החופה תחת מחסה. וכן השיב דודי הרה"ג חיים דרוקמן הי"ו שיש לעשות מתחת לגג, ולא לעשות את החופה תחת כיפת השמים בעת ירידת גשמים.
ח. בקונטרס אוהל ישרים (פסקי הגרי"ש אלישיב) כתב: "עורכים את החופה תחת השמים אף בקור גדול וגשמים עזים".
והוסיף בהערה: "וכל המנהגים המוזכרים ברמ"א (רמ"א סא, א) ובפוסקים קודש הם. ואין לשנות ומרן שליט"א תמיד מציין את דברי הדבר אברהם בשם רשכבה"ג רבינו יצחק אלחנן זיע"א במה שמזהיר ע"ז בשם המדרש בשהש"ר דגנת אגוז וע"ע שו"ת חת"ס אה"ע צ"ח".
ודבריו לענ"ד מרפסן איגרא. בטעמי המנהג הבאנו לעיל שאין שום סיבה להגיד כן בימינו. לא מצד כיפת השמים ולא מצד חוקות העמים ומדוע להידבק למנהג ללא טעם, כאשר הוא מצער את הרבים?!
טעם נוסף, רבות החתונות בימינו בין עדות שונות, אשכנזים עם ספרדים, ומדוע ישתלט מנהג בעייתי על עדה אחרת שאינה נוהגת אותו.
ט. אגב בירור השאלה נתקלתי במנהג חצרות חסידיות מסוימות לעשות את החופה דוקא כשיורדים גשמים. וז"ל המקור שמצאתי: "מקובל מצדיקים שזה ענין גדול כשיורד גשם בשעת החופה. ומאחד מאדמור"י בית זידיטשוב זי"ע מקובל שאמר שבשעת החופה צריכים לרדת האבות הק' מעולם העליון ולכן מורידים גשמים בכדי לשטוף ולטהר את אויר העולם". "והגאון אב"ד קטמון זצ"ל אמר בזה לפרש בנוסח בשיר היחוד 'ודברת עמם מן השמים וגם העבים נטפו מים' דכיון שאנו צריכים להיפגש עם הצדיקים והאבות מן השמים לכן העבים נטפו מים". "ומסופר על הרבנית של כ"ק האהבת ישראל מויזניץ זי"ע שבכל פעם כשגמרה שידוך היתה מתפללת שירדו גשמים בשעת החופה כדי שבזה יצאו יד"ח את מאמר חז"ל ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא". (כתבי חסידים)
וכיון שרוב ישראל אינם מחסידות זידיטשוב וויז'ניץ, ודאי שאין סיבה המכריחה אותם לעשות את החופות בגשמים.
מסקנה עריכה
לבני אשכנז הנוהגים כפסיקת הרמ"א, אם יורדים גשמים יש לערוך חופה וקידושין מתחת למחסה ולא בגשם.