חבל נחלתו כא מח
סימן מח - נר לנשמת נפטר
שאלה
עריכהמה ענין הדלקת נר לעי"נ, בשבעה (ויש נוהגים כל השנה) וביארצייט?
תשובה
עריכהא. כתב בשו"ת תורה לשמה (סימן תקכ): "ועל מה ששאלת בענין הדלקת נר בתוך השבעה בבית הנפטר דע כי כתב רבינו בחיי ז"ל בפ' תרומה וז"ל וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ"י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע"ה לנר הוא שאמר נר ה' נשמת אדם עכ"ל הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור ואל תתמה על זה כי גם מן הריח מצינו שהנשמה נהנית בעודה שוכנת בגוף וכמ"ש רז"ל איזה דבר שהנשמה נהנית בו זה הריח והטעם מפני שהריח הוא רוחני ולכן מגיע ממנו הנאה לנפש שהיא רוחנית וכ"ש האור שהוא יותר דק ורוחני מן הריח ועל כן בתוך השבעה אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות וכמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בטעם ז' ימי אבלות לזה מדליקין נר שם בעבור הנאת הנפש, אך אחר ז' שמסתלקת לגמרי מן הבית אין טעם להדליק וכן אם לא נפטר האדם שם אעפ"י שהאבלים הם שם אין מדליקין. אך טוב להדליק נר תוך י"ב חודש בביהכ"נ למנוחת הנפטר, וכן בכל שנה ביום יא"ר צי"ט (יארצייט – יום זכרון) והיינו כי צריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פב"ב ואז בקריאה זו שהוא מוציאה בפה יגיע הנאה לנפש האדם ההוא אפילו מרחוק, וכ"ש אם מדליק על המצבה עצמה ששם משכן חלק מחלקי הנפש. והרי הודעתי לך לפי דרכינו שיש טעם ג"כ בהדלקת נרות אצל מצבות הצדיקים זיע"א כשהולכים העולם להשתטח שם". "גם דע כי באור הנר יש חמשה גוונים הידועים למשכילים וכנ"ז בר"ח והם כנגד חמשה חלקי הנפש שהם נרנח"י וד"ז גם בדברי רז"ל בתלמוד הוא מפורש במה שאמרו חמשה שמות יש לנשמה ועל כן אור הנר הוא דוגמא לנשמה ולזה יהיה לה הנאה מן האור הנדלק על שמה אך ודאי צריך להזכיר בפה שהוא מדליק שמן זה למאור למנוחת ולעילוי נשמת פב"פ וכאשר אמרנו כי בכל ענין תמצא שהדיבור פועל וכאשר תראה מה שאמרו בצרכי שבת שצריך לומר בערב שבת בכל עסק של תבשיל וכיוצא שהוא עושה זה לכבוד שבת קודש וע"י הדיבור הזה ממשיך הארת קדושה מקדושת השבת על אותו הדבר שעוסק בו וכל זה נחשב מכלל כבוד השבת כנודע". "ולכן ודאי טוב ונכון שהנר שמדליקין תוך ז' בבית וכן תוך י"ב חודש בביהכ"נ וכן בכל שנה ביום יא"ר צי"ט צריך שהבן עצמו ידליק הנר בידו בעבור אביו או אמו ויאמר בפיו בכל פעם שמדליק הריני מדליק שמן למאור נר זה למנוחת ולעלוי נפש וכו' ודבר זה נחשב לו בכלל כבוד או"א ודי בזה למשכילים".
ורמז לדבר מן האמור בריקאנטי (דברים י): "וטעם ובו תדבק [שם כ], פירושו כי יש ענין בסוד טהרת איבריו, שאפשר לידבק בשכינה אף כי היא אש אוכלה, כי הנשמה הטהורה נקראת נר יי' והודלקה מאש השכינה, ובה דבוקה ועלויה ותשוקתה".
ב. נהגו ישראל להדליק נר ביוה"כ וכתב בספר המנהגים (טירנא, הגהות המנהגים עשרת ימי תשובה): "ונהגו כל אחד לעשות נר, מרדכי (שם סי' תשכ"ג). ומדליקין הנרות שהן מכפרות על הנפש שנקרא נר שנאמר (משלי כ, כז) נר (אלקים) [ה'] נשמת אדם, אי נמי זכרון ללוחות שנתנו ביום כפורים, ונאמר (שם ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. ואורח חיים (סי' תר"י) פירש משום כבוד...".
וכן כתב המטה משה (עמוד העבודה עשרת ימי תשובה סימן תתמט): "נהגו כל אחד לעשות נר, ומדליקין הנרות משום שכתב המרדכי (מובא במהרי"ל עיו"כ י"ג) מי שרוצה לידע אם יעלה שנתו, יקח נר וידליק מן ראש השנה עד יום כפור. והא דמדליקין ביום הכיפורים משום דיום הדין הוא להגמר, ועוד שהם מכפרות על הנפש שנקרא נר, שנאמר (משלי כ, כז) נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם. אי נמי זכרון ללוחות שניתנו ביום כיפורים ונאמר בו (שם ו, כג) נר מצוה ותורה אור. ובאורח חיים (סי' תר"י) פירש משום כבוד, דכתיב (ישעיה כד, טו) באורים כבדו ה', ומתרגמינן בפנסיא יקרו ה' (הגהות מנהגים קמ"ח)".
וכן כתב ספר קצה המטה (ל מטה אפרים סי' תרג ס"ק טז): "נר נשמה דזהו תיקון להנשמה דנשמה מקרי נר כדכתיב (משלי כ, כז): נר ה' נשמת אדם, וגם המתים צריכים כפרה1, כדאיתא בספרי דברים פיסקא ר"י לבוש ואחרונים, ועיין מה שכתבתי בסימן תרכ"א ס"ק א".
ג. כתב בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' פו): "וע"ד אשר שאל אם כל אחד מהבנים צריכים להדליק נר יא"צ או דסגי בנר אחד לכולם, הנה בנרות יא"צ שמדליקין זה לכבוד נשמת המת אשר תמצא בזה תועלת וקורת רוח, נהגו ישראל להדליק בביהכ"נ נר גדול או לומפ שידליק כל המעל"ע ונקרא נר יא"צ ויסודתו בהררי קדש ובספרי המקובלים, אבל חוץ לזה נוהגין לנדב נרות לביהכ"נ לצורך הדלקה לפני העמוד בשעת התפלה וללמוד לאורן בלילה ואינן אלא צדקה גרידא כשארי צדקות שמנדבין ביום היא"צ לזכות נשמת המת ע"י צדקה שהבנים מנדבים עבורם, ובחרו יותר בצדקה דנתינת נרות מפני שביום זה יבואו הבנים לביהכ"נ להתפלל ולומר קדיש ולכן טוב כי צדק לפניהם יהלך לפאר את העמוד מקום התפלה בנרות עד"ש כבדו את ה' באורים, ופשוט הדבר כי אותו נר היא"צ שמדליקין לתועלת וזכרון נשמת המת, זכרון אחד עולה לכולם לכל הבנים הנמצאים בביהכ"נ, ולא רק שאין צורך שכל אחד מהבנים ידליק נר מיוחד, אלא חוששני גם מחטא ועון לאבד ולשרוף ממון של ישראל ללא תועלת, רק טוב שכל הבנים ישתתפון לקנות נר אחד עבור כולם, אבל אותן הנרות שמנדבין לצורך למוד ותפלה, ויש תועלת מהם שלומדין ומתפללין לאורם, פשוט דכל המרבה בצדקה ה"ז משובח, וכמו שעל כל אחד מן הבנים יש חיוב ללמוד או לומר קדיש בעד זכוי נשמת אבותם, כן מחויב כל אחד לתת צדקה לזכוי נשמתם ואין צורך להאריך מרוב פשיטותו".
ד. השיב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' י) על שאלת הגר"י וועלץ האם אין בהדלקת נרות נשמה ביו"ט בבית כנסת משום נר של בטלה ביו"ט שנפסק (או"ח סי' תקיד) שאין להדליק. ומביא ראיה מדברי ערוה"ש, ומדברי שו"ת ערוגת הבושם ומדברי הכתב סופר. ומוסיף: "(ג) ולבי אומר לי שמכאן הוא גם יסוד מנהג ההיתר של הדלקת נרות נשמה ביום טוב שמזכירין בו נשמות והוא דבהיות שענין זה של הזכרות נשמות בימים הטובים נזכר בהלכה עיין בלבוש ועוד, לכן כקול המון כקול שדי מצאו לנכון להנהיג לצרף לזה גם הדלקת נרות נשמה לכבודן של הנשמות הנזכרות וע"פ הקרא נר אלקים נשמת אדם וכנ"ל בכ"ס ומכיון שכבר נתשפט מנהג זה תו יש בההדלקה משום כבוד אבות ואי ההדלקה תגרום מניעת שמחת יום טוב, וא"כ יש בזה התרתי מצות שכותב הכ"ס, וכשמדליקים זאת בביהכ"נ הרי מצטרף לזה גם המצוה השלישית שאין חולק עליה והוא ענין הדלקת נר בביהכ"נ שיש מצוה משום באורים כבדו באיזה נר שהוא שמדליקים שם". "ועיין במשנה ברורה בסי' תקמ"ח בשער הציון סק"ג מ"ש ג"כ לדמות נר שמדליקין בבית המת כל שבעה לנר יא"צ שכותב הכ"ס הנ"ל ע"ש".
ה. וכן כתב בעלי תמר (שקלים פרק ב): "שדבריהן הן הן זכרונם, ונראה שמותר המת יקחו להדפסת ספריו או לספר מעשיו ופעולותיו החשובים שדבריהם של חכמים וצדיקים או מעשיהם הטובים הן הן זכרונן. וסמך לדברי רשב"ג בישעיה נ"ו, כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי, ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, כי בבית המקדש וכן בבתי כנסיות ובתי מדרשות שם יהא מקומו ושם יזכר לטובה ושמו יהא לשם עולם לא יכרת, כי מעשיו הטובים הן הן זכרונו ויותר מזכרון הבא מבנים ובנות, וכמו שפירש הרד"ק ומצודות דוד עיין שם. וראה באורחות חיים בצוואת ר"א הגדול, בני תקן צדה לנפשך ותדליק נר להאיר לפניך ואל תניחהו להאיר אחריך. ומשמעו שאף שנר יא"צ שמדליקין הבנים לזכרון שמתו חשוב הוא, אבל מה טוב שהאדם ידליק לעצמו נר זכרון עוד בחייו להאיר לפניו, וצדק לפניו יהלך, שתורתו ומעשיו הטובים הן הן זכרונן".
וכך כתב בעלי תמר (שקלים פרק ד): "ומבואר בירושלמי נדרים שהאדם מכבד אביו ואמו לאחר מותם יותר מבחייהם. ואכן כן הוא במציאות שקדוש לו אמירת קדיש ולהדליק נר זכרון ביום היא"צ של או"א וכן לעשות להם זכרון לפי יכולתו בדברים של קדושה לעילוי נשמתם".
ועוד כתב בעלי תמר (מו"ק פרק ג): "על כל המתים אינו מגלה את לבו אלא על אביו ועל אמו וכו' מפני שבטלת ממנו מצוות כיבוד. נראה לבאר שהנה מנהג בני ארצות המזרח כששואלים בשלום אדם נכבד משים ידו על לבו לסימן שלבו מסור לו ומוכן לשרתו וכשאביו או אמו מתו שכבר לא יכול לשרתם ולכבדם בכל לב קורע עד שמגלה לבו להבליט עוד יותר שלבו מסור להם לגמרי ולבו עליו דוי שאינו יכול לכבדם. והיינו שבטל ממנו מצות כיבוד בפועל, אבל הרי קיימ"ל מכבדו בחייו ובמותו כמ"ש בקידושין ל"א. ומפני כן מגלה לבו לאמור אף שאינו יכול לקיים מצוות כיבוד אב בפועל הרי לבו נתונה לו ויהיה זכרונו חקוק בלבו לנצח. ומכאן נ"ל סמך נוסף להקמת מצבה. וגם סמך מכאן להדלקת נר זכרון ביום היא"צ ואמירת קדיש כדי לשמור על זכרונו שגזירה על המת שישתכח מן הלב אחרי יב"ח. וכמ"ש ברש"י ברכות דף נ"ח: ועמ"ש בפאה פ"א ה"א פיסקא, נאמר כבד ה' מהונך. ובפסחים נ"ד: ת"ר שלשה דברים עלו במחשבה לבראות ואם לא עלו דין הוא שיעלו, על המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב. ופירש רש"י שיסריח, שאם לא כן הקרובים היו מצניעין אותו ורואין את צערו תמיד לפניהם עכ"ל. וזהו ג"כ טעם הגזירה שישתכח מן הלב, אבל לא שכחה מוחלטת אלא יהא זכרונו חקוק בלבו לנצח וישתמש באמצעים מלאכותיים כדי לשמור על זכרונו וכנ"ל".