חבל נחלתו כא כט
סימן כט - אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה
שאלה עריכה
נאמר בגיטין (סא ע"א): "אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה, מפני דרכי שלום. ת"ר: מפרנסים עניי נכרים עִם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עִם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עִם מתי ישראל, מפני דרכי שלום".
נזכרו כאן: מתנות עניים, צדקה, ביקור חולים, וקבורה, כשכל המקרים הם גמילות חסד עם נכרים שאע"פ שהיא אסורה משום לא תחנם1 כמעט בכולם נזכר: 'עִם ישראל' – מפני דרכי שלום, פרט למתנות עניים שלא נזכר עם ישראל.
בתוספתא (גיטין פ"ג הי"ד): "מספידין וקוברין מיתי גוים מפני דרכי שלום מנחמין אבילי גוים מפני דרכי שלום". ולא נזכר כלל – 'עִם'.
השאלה היא למה הכונה 'עִם ישראל', והאם זה מעכב את הפעולה משום דרכי שלום.
תשובה עריכה
א. רש"י (גיטין סא ע"א) העיר: "עִם מתי ישראל – לא בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עִם ישראל". ומשמע ממנו ש'עִם' הכוונה באותה חבורה, לדוגמא, אם מבקרים חולי ישראל מבקרים עימם גם חולי נכרים השוכנים באותו מקום.
והסבירו המרדכי (גיטין, הגהות מרדכי רמז תסד): "וקוברין מתי עובדי כוכבים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום פ"ה מתעסקין בהם אם מצאו הרוגים עם מתי ישראל ומפי' נראה שאין מפרנסין או קוברין או מבקרין חולין אלא דוקא עם ישראל".
וכך כתב המאירי (גיטין נט ע"א): "אין ממחין ביד עניי גוים אפי' אותם עממין שאינם גדורים בדרכי הדתות בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, וכן אמרו בגמרא שמפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל ומבקרין חוליהם עם חולי ישראל וקוברין מיתי גוים עם מיתי ישראל ולא לקברם בבית הקברות של ישראל אלא שאם מצאו ישראלים וגוים מתים משתדלים בקבורתם כדרך שמשתדלים במיתי ישראל".
העיר הר"ן (על הרי"ף גיטין כח ע"א) על רש"י: "קוברין מתי עובדי כוכבים עם מתי ישראל. פירש רש"י אם מצאום הרוגים עם מתי ישראל ולישנא לאו דוקא דה"ה כשנמצאו מתי עובדי כוכבים לבד שמתעסקים בהם מפני השלום וכן לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ובפירוש אמרו בתוספתא [סוף פ"ג] מספידים מתי עובדי כוכבים ומנחמים אבליהם מפני דרכי שלום ובירושלמי [כאן סוף הלכה ט] לא שנו עם בכל אלו כלל. ומכל מקום לא שיהו קוברים אותן אצל ישראל דהא אין קוברין רשע אצל צדיק אלא לומר שמתעסקין עמהם".
וא"כ הר"ן לומד את ה'עִם ישראל' כהסבר לדרכי שלום, אבל לא כמציאות בפועל של שכנות וחבורה שרק בה חייבים בגמילות חסדים עם נכרי2, ועושים גמ"ח עם נכרים גם באין ישראל עימם באותו מקרה או חבורה.
ב. הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"א ה"ט) פסק: "כל גר האמור במתנות עניים אינו אלא גר צדק, שהרי הוא אומר במעשר שני ובא הלוי והגר מה הלוי בן ברית אף הגר בן ברית, ואעפ"כ אין מונעין עניי עכו"ם ממתנות אלו, אלא באין בכלל עניי ישראל ונוטלין אותן מפני דרכי שלום".
הב"ח (יו"ד סי' קנא ס"ק יא) כותב שדעת הטור (יו"ד סי' קנא) והסמ"ג (עשין קסב) כר"ן שבשום מקום אין מחייבים שיהא נכרי עם ישראל. וטוען שהסתמכו על התוספתא שאינה מזכירה עם ישראל. אבל ברמב"ם מחלק בין גמ"ח של צדקה ומתנו"ע שחולקים רק אם באים עם ישראל, לגמ"ח של ביקו"ח וקבורה וניחום אבלים שנוהגים בהם אף ללא ישראל.
הט"ז (יו"ד סי' קנא ס"ק ט) אינו מחלק בין הרמב"ם והטור אלא סובר שכל הזכרת 'עם ישראל' נועדה להסביר שאין בכך עבירה והדבר מותר מפני דרכי שלום, אבל בשום מצב אין צורך שיהיה עם ישראל בחבורה אחת. ולכן הן במתנו"ע והן בצדקה והן בגמ"ח של ביקור חולים וקבורה וניחום אבלים עושים לגוי אף בפני עצמו. וכן כתב הרש"ל (ים של שלמה גיטין פ"ה סי' לד).
השו"ע (יו"ד סי' קנא סי"ב) פסק: "מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם, משום דרכי שלום" ולא הזכיר עם ישראל.
ג. בפאת השולחן (פ"ד ס"ט) הביא את הרמב"ם של מתנות עניים בלשונו, והוסיף: "(וי"א דעניי עכו"ם גם כשבאין לבדן בלא עניי ישראל אין מונעין מהן מתנות אלו מפני דרכי שלום. ר"ן וטוש"ע י"ד וש"פ)".
עולה מדבריו כי הבין ברמב"ם שרק אם עניי נכרים באים עם עניי ישראל אין מונעים אותם ממתנות עניים, אבל עני נכרי לבדו ממחים בידו שלא ירד לפאה שהניח ישראל בשדהו.
בבית ישראל (אות כ) באר פאה"ש: "בכלל עניי ישראל. דקדק כך לאורוי דדוקא עם עניי ישראל נוטלין ולא בפני עצמם. והוא סוגיא בבבלי בגיטין נ"ט ב' אין ממחין ביד עניי עכו"ם בלשו"פ מפני ד"ש. ושם ס"א א' ת"ר מפרנסים כו' עם עניי ישראל וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל מפני ד"ש. ופירש"י שם: עם מתי ישראל לא בקברי ישראל אלא מתעסקים בהם אם מצאם הרוגים עם ישראל עכ"ל. מ' (=משמע) דדייק תיבת עם שיהיו עם הרוגי ישראל וכ"כ המרדכי הביאו הד"מ בטוש"ע יו"ד ר"ס רנ"א וכ"פ בהג"ה בסי' רנ"א ס"א דעם דוקא. וכ"ד שיטת רבינו בפ"ז מה' מ"ע ה"ז מפרנסים ומכסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני ד"ש. וכן דייק בפ"י מה' עכו"ם ה"ה מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל ואין ממחין בידי עניי עכו"ם בלשו"פ מפני ד"ש. העתיק ל' המשנה דגיטין וסמך הרישא דעם עניי ישראל קאמר וכאן במקומו דקדק וכ' בכלל עניי ישראל, וכן בה' מלכים פ"י ה' י"ב כ' וז"ל: אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל. וגם דבפי"ד מה' אבל הי"ב כ' סתם קוברין מתי עכו"ם ומנחמין אבליהם ומבקרין חוליהם מפני ד"ש, צ"ל דסמך על מ"ש בה' מלכים שם. וזה שהקדים כאן וסידר דינא דת"כ דממעט עכו"ם מקרא, לסייע לשיטתו דלא לסתור למתניתין דגיטין. משום דמתני' הכוונה בכלל עניי ישראל וקרא ממעט לעכו"ם בפני עצמן".
עולה מפאה"ש הבין שרש"י והרמב"ם הם בדעה אחת שכל הגמ"ח שמנו הכל דוקא עם ישראל ואף במקום שהרמב"ם לא הזכיר זאת.
ממשיך פאה"ש: "אבל הר"ן ס"פ הניזקין כ': ולישנא לאו דוקא דה"ה כשמצאו מתי גוים שמתעסקין בהן מפני השלום וכן לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ובפי' אמרו בתוספתא [גיטין פ"ג] מספידין מתי גוים ומנחמין אבליהם מפני ד"ש, ובירושלמי [גיטין פ"ה ה"ט] לא שנו עם בכל אלו עכ"ל. וכ"ה דעת הטור וש"ע י"ד סי' קנ"א סי"ב וכ"ה דעת הרא"ש ס"פ הנזקין וכ"ה בסמ"ג עשין קס"ב וכ"ה בש"ע [יו"ד] סי' שלה ס' ח' ור"ס שס"ז ועמ"ש הב"ח בטוי"ד סי' קנ"א בשם תוס' פ' הדר ס"ד ע"ב בד"ה ולמדנו וכו' דאף בלא עניי ישראל שייך ד"ש, אם הולך עמו בדרך וכ"פ באגודה שם סי' ס"ג וכבר נהגו לפרנס ענייהם אף בלא עניי ישראל ע"ש. וחידוש שלא זכרם הכ"מ והוא דע' חזקה מכל הני רבוות' ולכן סדרתי בי"א".
דעת פאת השולחן שבניגוד לרמב"ם שקבע שהנכרי בא עם ישראל באותה חבורה של עניים וחולים ומתים ואם לא אין מספקים לו את חסרונו, הרי הר"ן וסיעתו סברו שאין צריכים לבוא באותה חבורה אלא עצם מציאותם מחייבת את ישראל לגמול להם חסד – מפני דרכי שלום.
ד. ויש להעיר שבירושלמי (גיטין פ"ה ה"ט), עליו נסמך הר"ן, נאמר כך: "תני עיר שיש בה גוים וישראל מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל וגובין משל גוים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל וקוברין מתי גוים ומתי ישראל ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום". ואם כן, אף שלא נזכר 'עם ישראל' אין לך 'עִם ישראל' גדול מזה שהרי כל 'מוסדות' גמילות החסדים משותפים ביניהם.
עוד ניתן לטעון שאף ברמב"ם יש שתי משמעויות לביטוי 'עִם ישראל':
א] בחבורה אחת.
ב] בגלל התקיימות גמילות חסד זו בישראל, יש לנהוג בה אף כלפי נכרים אשר נמצאים בסביבת ישראל.
עוד ניתן לומר שבמתנות עניים, כיון שאין טובת הנאה למפריש, המשמעות 'עם ישראל' היא דוקא בחבורתו, לעומת זאת בשאר המקומות שהמדובר בגמילות חסד של ישראל, כאן ניתן לומר שגומלים חסד עם נכרי אף אם אינו בא עם ישראל בצדו.
ה. כתב החתם סופר (גיטין סא ע"א): "אין ממחין ביד עניי גוים וכו', עיין לשון רש"י משמע דוקא עם עניי ישראל אבל בפ"ע לא ורשב"א מייתי תוספתא דאפי' בפ"ע וברמב"ם הל' מתנות עניים פסק עם עניי ישראל, אמנם בהל' מלכים לענין חולים ומתים משמע אפי' בלא ישראל וכ"כ ב"ח יו"ד סי' קנ"א וע"ש טו"ז סק"ט וע"ש ש"ך ובסי' רנ"א סק"ב ובסי' של"ה סק"ח, ונ"ל מדתנן במתני' אין ממחין בלקט שו"פ ונהי דלקט שכחה הם יבוזו ואין טובת הנאה לבעה"ב מ"מ מ"ט לא קמ"ל רבותא טפי בצדקה ומעשר עני המתחלק בתוך הבית שנותנים להם בידים, אע"כ בצדקה אם אין כאן ישראל אין נותנים להם רק אין ממחין בלקט שו"פ שנוטלים מעצמם אבל בידים אין נותנים להם ודלא כתוספתא, אך כל זה בצדקה דמה שנותן לגוי חסר לישראל לא חשו לדרכי שלום אם אין כאן ישראל עני עמו, אבל בביקור חולים וקבורה דאין מחסור לישראל עי"ז חשו לדרכי שלום אפי' בפ"ע ולא מצינו דפליגי מתני' אתוספתא זהו נלע"ד טעמו של רמב"ם".
החת"ס מחלק בין גמילות חסד שיש בה חסרון לעניי ישראל לגמילות חסד שאין בה חסרון. גמילות החסד במתנות עניים וצדקה היא על חשבון עניי ישראל ולכן רק אם באים עם ישראל גם הם מקבלים או אין ממחין בהם ליטול במתנ"ע. לעומת זאת בשאר גמ"ח שהגבאים מוציאים מקופת הציבור אף אם אין באים עם ישראל גומלים עימם משום דרכי שלום.
אמנם קצת קשיא לדבריו, שהרי הרמב"ם בהלכות מלכים הזכיר במפורש 'עם ישראל' ו'בכלל ישראל'. ונראה שצריך להבין את הרמב"ם כפי שהסברתי לעיל דרכי שלום עם גויים בגלל גמילות חסד זו בישראל. עוד נראה להעיר, כפי שמעלה הט"ז, שבמקום שאסור לתת לנכרי – אין נותנים לעניי נכרים גם מפני דרכי שלום. ולכן מעשר עני אין נותנים לנכרי אפילו מצד דרכי שלום, כשם שכהן ולוי הם רק מישראל.
סיכום
א. שיטת רש"י, לפי הבנת המרדכי, וכן מבין פאת השולחן בשיטת הרמב"ם שכל גמילויות החסד מפני דרכי שלום עם נכרים הן רק עם ישראל בפועל באותה קבוצה ובאותה חבורה.
ב. שיטת הר"ן וכן הבינו הב"ח ופאה"ש בשיטת הטור והסמ"ג שכל גמילויות החסד לנכרי מפני דרכי שלום ניתנות אף לנכרי הבא לבדו ללא ישראל.
ג. שיטת הב"ח בדעת הרמב"ם שגמ"ח של מתנות עניים וצדקה עושים עם נכרים רק אם באים עם ישראל, לעומת זאת גמ"ח של ביקור חולים וקבורה וניחום אבלים עושים גם ללא ליווי ישראל. והב"ח לא נימק זאת, אולם החת"ס הסביר שבמקום שמחסרים מישראל נותנים להם רק אם באים עם ישראל, לעומת זאת אם אין חיסרון לישראל עושים עימם אף אם אין ישראל עימם.
מסקנות מרחיבות
נראה לענ"ד שמכאן מקור ברור לקצבאות ביטוח לאומי לנכרים יושבי הארץ. וכשם שהירושלמי לומד לגבי עיר מעורבת ה"ה לגבי המדינה שמדין דרכי שלום נותנת קצבאות ביטוח לאומי.
ושאלוני על סיוע למדינות שיש בהן אסונות טבע, האם מותר לשלוח משלחת סיוע ונלענ"ד שאלו דרכי שלום המוטלות על המדינה ולא על היחידים.