חבל נחלתו כא ל

סימן ל - קידש בודאי שם שחיובו מספק

שאלה

סופר סת"ם שקידש שם א-להים בודאי, כאשר בתיקון הסופרים שלפניו כתוב שצריך לקדש מספק, מה דין הספר והיריעה?

תשובה

א. במסכת סופרים (פרק ד ה"ד): "וכל השמות ההדיוטות שאותותיהן כאותות השם, הרי אילו נמחקין". ובהלכה ה: "כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים, הראשון קדש והשיני חול".

וכך ברשימה של הלכות (ד-כד) מובאים פסוקים רבים ומובא אלו שמות הם קודש ואלה הם חול. וכן יש שמות במחלוקת אם הם קודש או חול.

ב. כתב בהגהות מיימוניות (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"א הט"ו אות [ל]): "וצריך שיאמר בפירוש בהתחלתו לכתוב לשם תורת ישראל והאזכרות לשם קדושה דשמא לא סגי במחשבה. ספר התרומה ע"כ (וסה"מ עשין כ"ב)".

וכך כתב בערוך השולחן (יו"ד סי' רעו ס"ב): "ודע דמלשון רבותינו מבואר דבכל שם ושם מחוייב לקדש ולכל הפחות במחשבה אין לסמוך מאחד על השני ואין לשאול על זה ממה שכתבנו בריש סי' רע"ד בשם הסמ"ג שיאמר בתחלת הכתיבה וכל האזכרות שבו לשם קדושת השם ויועיל אולי ישכח לקדש איזה שם במקומו ע"ש ואיך יועיל והא בעינן לקדש כל שם בפ"ע דשאני התם כיון שאומר וכל האזכרות הרי קידש כולם ומהני בדיעבד מיהו עכ"פ למדנו משם דבדיעבד מהני לקדש האזכרה אף שלא בזמן כתיבתה ואף קודם לכן זמן רב שהרי שם מועיל כשמקדש קודם כתיבת התחלת התורה ולפ"ז אם קידש שם אחד בעת הכתיבה ואמר ואני מקדש כל השמות הבאים אחריו ג"כ מהני בדיעבד דמה לי אם אומר זה בתחלת הכתיבה או בעת כתיבת השם וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה יקדש כל שם במקומו [כנ"ל בדינים אלו]".

עולה כי לפחות לכתחילה צריך לקדש כל שם בספר תורה.

בשאלה שלפנינו, הסופר קידש בודאות שם שהיה צריך לקדש רק מספק.

ג. נשאל בשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' קעז): "עוד שאלת מהו למחוק שמות שנאמרו בע"ז כגון לא יהי' לך אלהים אחרים לא תשתחוה לאלהיהם ועבדתם שם אלהי' אחרים וכיוצא בהם. וכן ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות שהוא לשון הויה ואינו שם משמותיו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה אם מותר למחקו אם לאו וכן כקול מים רבים כקול שדי והיה שדי בצריך צדקתך כהררי אל שלהבת יה מאפליה וכיוצא באלו שאינם במקום הזה לכוונת שמו של הקדוש ב"ה אלא לשון רבוי וחוזק ותוקף אם מותר למחוק אם לאו".

והשיב: "דע שאין השם מתקדש אא"כ נתכוון הכותב לקדשו אבל כתבו שלא בכונת קדושה אינו קדוש דתניא בפ' המביא תניין (כ' ע"א) ומייתי לה בפ' הניזקין (נ"ד ע"ב) הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכ"א אין השם מן המובחר". "אמרינן נמי בירושלמי פ' לולב הגזול (ה"ו) ובראשון ממגלה (ה"ט) דכולהו ספר תהלים שרי לממח' כלהו הללויה דכתיב בהו מפני שלא נתכון לקדשם משום דפלוגתא היא בפ' ערבי פסחים (קי"ז ע"א) אי הללויה נחלק לשנים או לא ור"מ הוא דס"ל דאינו נחלק ומשום הכי תלים דכתבינהו היא לא קדשינהו להללוי' דאית ביה ושרי לממחיקינהו וכ"כ בספר עמודי גולה (=סמ"ק) דשם שנכתב שלא מדעת מותר למוחקו. ומיהו אם נתכוון לקדש שם שאינו קדוש כמו עד האלהי' יבא דבר שניהם או הארצות האל וכיוצא בהם מסתברא דלא מהניא כונה דידיה לקדושינהו דה"ל כמתפיס בעלי מומין למזבח דלא מקדשי וראיה לדבר מדאמרינן פ' שבועת העדות (ל"ה ע"ב) כל שמות האמורים בלוט חול ובודאי אפי' נתכוון לקדשם הוו חול דאי לא נתכוון לקדשם אפי' שמות הקדש לא קדשי כדמוכחא ההיא דנתכון לכתוב יהודה ומעתה הרי שאלותיך מתבררו' ששמות האמורי' בע"ז מותר למחקן ומ"ה אמרינן (שם) דשמות האמורים במיכה באלף למ"ד נמחקין חוץ מא' כל ימי היות בית ה' בשילה וה"ה לכל אותם שכתבת שהם בתורה שהרי אינו מזכירן הכתוב לשם אלהות אלא לשם ע"ז ולא הוצרכו בגמר' למנות אלא אותן שהוא מזכירן הכתוב לשם אלהות כגון אותם של מיכה ונבות דאפי' הנהו שרי למחקן כיון דעל ע"ז נאמרו אותן שמות למאן דאית ליה הכי התם ולאו דוקא אותן שמות של ע"ז דשרי למחקן, אלא אפי' שמות מלאכי האל מותר למחקן משום הכי אמרינן התם (שם) דשמות האמורים בלוט נמחקין חוץ מאל נא ה' מפני שכתוב בו ותגדל חסדך להחיות את נפשי מי שבידו להחיות ולהמית היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהי' האחרון הוא נמחק והראשון יש להסתפק בו שנראה פי' היעשה לו אדם אלהים חיים וא"כ הוא קדש אבל ואלהים זולתי לא תדעו נראה שהוא חול ואין אלהים זולתך נראה שהוא קדוש וכל שכן שמות בני אדם כגון צורי שדי ועמנו אל ואליה וכיוצא בהם שאע"פ שהם נקראים בשם הב"ה שמות בני אדם הם ולא נתקדשו והכי מוכח בפ' ערבי פסחי' (קי"ז ע"א) דתניא התם ידידיה נחלק לשני' לפיכך ידיד הוא חול ויה קדש ומשמע מהכא דאם אינו נחלק לשני' הוי כלו חול דליכא למימר דהוי כלו קדש לפי שכל המחובר לשם וקודם לו אינו קדש לפי שלא קדשו השם כדאיתא בפ' שבועות העדות (שם) וכן עמיאל עמישדי צוריאל צורישדי גמליאל בן פדהצור פדהאל אמרו בירושלמי (מגילה שם) שאינן נחלקין וכל שכן אהיה אשר בפסוק כי אהיה עמך שאפי' בהשאל' אינו שם בשמות בני אדם ולשון הויה הוא ולא נתקדש כלל אלא שצ"ע בזה מ"ש במס' סוטה (יו"ד ע"א) שמשון על שם הב"ה נקר' ואקשי אי הכי יהי' אסור למחקו ולא קשה מידי שלא אמרו זה על שמשון אלא על שמש ומגן ה' צבאות ולפום האי דס"ד דשם הב"ה שמש הוא ותירצו דכינוי הוא שהוא שמש אבל מ"מ אפי' שלמה דשיר השירים שהם קדש כתבו המפרשי' ז"ל שמותר למוחקו ולא הוי קדש אלא לענין שבועה שהמשביע את חבירו בשל' האמו' בש"ה הוי כמשביע במי שהוא רחום וחלה עליו שבועה אבל לענין מחיק' לא וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"י מה' יסוה"ת ה"ט) ובשמות שיש מחלוקת בהם בין החכמים או המפרשים ז"ל אם הם קדש או חול מסתמא יש לחוש למחקן שמא הכותב נתכוון לקדשם אבל אי ידעינן ביה בספר' דכתבינהו שלא נתכוון לקדשם משום דס"ל דחול הן ודאי שרי למוחקן כהללויה דכתיב בתלים דכת' ר' מאיר ולפי דעתי כקול שדי אסור למוחקו וכן כל אותן שכתבת שהם לשון חוזק לפי שיש מדרשו' דורשין אותם לשון קדש ומסתמא ספרא דכתבינהו קדשינהו. וכן המעט ממך תנחומות אל תרדפוני כמו אל אף על פי שיש מפרשי' אותם חול שהוא כמו אלה נ"ל שאין למחקן שמא לשון קדש הם והכותב נתכוון לקדשם. ואני מסופק מכמה פנים בפ' אוי מי יחיה משומו אל אם הוא קדש או חול ולפי שאונקלוס הרכיב בו קדש וחול שתרגמו אלהא אלין אלא שנראה שהוא חול לפי שכינוי מילת משומו היא חוזרת אל השם ית' ואל היא כמו אלה וצ"ע בזה כי נראה כי אל שהוא חול אינו בלא ה"א כמו הארצות האל אלא בראש הפסוק אבל על כס יה נראה שמותר למוחקו דבפ' ע"פ (קי"ז ע"א) אמרי' א"ר חסדא אמר ר' יוחנן הללויה כס יה ידידיה אחת היא ורב אמר כס יה ומרחב יה בלבד. וראיתי בספרים שמנקדים הסמ"ך של כס יה בשב"א שהוא נראה שסומכין על רב ור"י בהאי אבל ראיתי ס"ת אח' בכאן שכתוב בו כס יה בשתי שטות ונראה שנתכון הסופר לקדשו ואף על גב דרב ור"י לא ס"ל הכי ולדידהו ספר זה פסול הוא לא מלאני (לבו) [לבי] לפוסלו משום דהתם פליג רבא על ר' יוחנן ורב בכס יה ושמא הלכה כמותו משום דבתרא הוא וניקוד הסמ"ך בשב"א אינה ראיה כ"כ שכן מצינו מימינו אש דת השי"ן נקודה בשב"א ואחרים כמוהו ובודאי שהם שני תיבות. ומצא' סמך במסרה שכתב ששה פסוקים שיש בכל אח' מהם ה' תיבות זו אחר זו כל אח' משני אותיות והם אלו את שם את חם את. כי גם זה לך בן. כי יד על כס יה. על כן לא בא אל. גם לי גם לך לא. זה כי אם רע לב. ולפי זה נחלק הוא לשנים ומצאתי מסרה שכתוב בה שאינן אלא ה' א"כ הוא מוציא כי יד על כס יה. וגם מצאתי מסרה דכתיב בה על כס יה פלוגת' היא מלה א' וכן מוכיח המדרש שכתו' רש"י ז"ל שאין הכסא שלם ואין השם שלם ולצאת ידי כל הספקות צויתי לגרוד כס ולהרחיב למ"ד על ולכתוב כס בין השטין על י"ה וכשר הדבר".

ד. כן פסק הרמ"א (יו"ד סי' רעו ס"ב): "כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה, אינו פסול, דהוי כמקדיש בעלי מומין למזבח, דאינן קדושים (ב"י בשם רשב"ץ)".

נראה איפוא, לגבי שם זה שכתוב להתנות בו מפני שהוא מסופק, נראה שאם שם זה צריך קידוש הרי הסופר קדשו, ואם הוא חול קידושו של הסופר לא מועיל שהרי זה כמקדיש בעלי מומים למזבח, ועל כן אין הבדל אם התכוין לקדשו כשאר שמות הקדושים או שקדשו על תנאי בכל מקרה אם השם קודש הרי הוא קדוש ואם לאו הקידוש לא יחול עליו.

ה. ונלענ"ד שאין זה דומה להערת הט"ז (יו"ד סי' רעו ס"ק ב) שכתב: "כמקדיש בעלי מומין. משמע דאם כתב שם במקום אחר בטעות דהיינו במקום שאין מקום השם שם וכתבו לשם קדושה הוה קודש וצריך גניזה דלא גרע משם הנכתב על ידות הכלים כמ"ש בסעיף י"ג והוא פשוט, אבל שם שנכתב שלא בכוונה אין בו קדושה כמ"ש בהגמי"י פרק ו' דהלכות יסודי התורה בשם רא"ם".

ונראה שהמקרה שלפנינו אינו דומה, שכן כתב את המילה (א-לקים) במקומה בספר התורה, רק יש ספק אם האזכרה קדושה או שאין צריך לקדשה מפני שהיא חול. ולכן אין זה ככותב שם שלא במקומו ומקדשו ששם האזכרה כתובה כתיקנה בקדושתה אלא שלא במקומה.

ו. כך כתב בערוך השולחן (יו"ד סי' רעו ס"ו): "כתב רבינו הרמ"א בסעי' ב' כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה אינו פסול דהוה כמקדיש בעלי מומין למזבח דאינן קדושים עכ"ל כלומר אין זה פסול שנאמר כיון שקידשו אסור למוחקו והרי זה פסול גמור וצריך לסלק היריעה דאינו כן שהרי א"א לחול קדושה עליו כמו שא"א להקריב בעלי מומין למזבח וזה גרע יותר מהקדש בטעות ואדרבא מחוייב למוחקו דמכוער הדבר להניחו כך כמובן ופשוט הוא דמיירי שבשגגה עשה זאת דאלו עשה בכוונה הרי הוא מין וכל כתיבתו פסול מדינא, והנה זהו וודאי דגם אם קידש תיבה אחרת לשם קדושת השם ג"כ רשאי למוחקו דהקדש טעות אינו הקדש ולאו דווקא אלהים אחרים אלא דא"א להסופר שיטעה בזה כיון דתיבה אחרת הוא איך יטעה לקדשו בקדושת השם אבל באלהים אחרים או אל אחר או אל נכר יכול לטעות שדימה שזהו שם קודש אבל לדינא אין נ"מ וכללא הוא דכל שקידש בקדושת השם תיבה שאינה של שם לא חלה הקדושה ומותר למוחקו".

והוסיף בסעיף ז: "ויש להסתפק במקום שאלקים פירושו דיין כמו במשפטים ונקרב בעה"ב אל האלהים וטעה וקדשו בקדושת השם אם מותר למוחקו אם לאו ואת"ל שמותר למוחקו אם חייב למוחקו אם לאו ונלע"ד שמותר למוחקו ואינו חייב למוחקו דטעם ההיתר היא כמו מקדיש נקבה לעולה או לאשם או לפסח דאין קדושה זו חלה עליה כיון שאינה ראויה לזה כמבואר בתמורה [י"ח ב] ואף דלדמיה קדושה מפני שקדושה זו יכול להיות כמבואר שם ובכאן לא שייך זה כמובן ואינו חייב למוחקו דאין בזה בזיון כבאלהים אחרים כמובן וכיון שקדושת השם לא חלה עליו ממילא דהס"ת כשר וראיתי איזה דיעות לגדולים בזה [עי' ס' משנת אברהם סי' כ"א סעי' נ"ה שהביא כמה דיעות בזה] ולענ"ד ברור כמ"ש וכן יש להורות".

וא"כ ה"ה לדידן, שהיה צריך להתנות ולא התנה, אמנם התוצאות שוות – שאם שם זה צריך קידוש הרי הוא קדוש, ואם אינו צריך קידוש הרי הוא חול כשאר הספר ואינו אזכרה.

ז. כתב בפתחי תשובה (יו"ד סי' רעו ס"ק א): "עיין בתשובת שמן רוקח ח"ב סימן כ"ה לענין שם אלהים לא תקלל דמרגלא בפומייהו דסופרי זמנינו שהוא חול ואינם מקדשים השם ובאמת נראה דעת רוב הפוסקים שהוא קודש אך מ"מ הדרך הנכון לעשות כמ"ש בשו"ת מים רבים חי"ד סוס"י נ"ט בשם (הלק"ט) דבכל שמות שיש ספק אם הם קודש יסמוך הסופר על מה שקידש כל השמות בתחלת כתיבת הספר ויכוין בכך שיתקדשו מאליהן כל השמות הראוים להתקדש וקודם שיתחיל לכתוב התיבה אשר בה הספק יחשוב אם היא ראויה להתקדש תתקדש ממילא בקדושתו הראשונה ע"ש [ועיין בת' חמדת שלמה סי' כ"ח שכ' דסופר מובהק אמר לו שמנהג פשוט הוא לקדשו ע"ש] ועיין (בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' צ"א) לענין שם יזבחו לשדים לא אלה כתב בפשיטות שהשם הזה הוא חול וכ"כ בספר מנחת שי אכן בתשובת זכרון יוסף חלק א"ח סימן ט"ו כתב שהוא קודש (ובש"א כ' שהשבו"י גופיה בתשו' חזר והודה שהוא קודש וכ"ד תשובה מאהבה לרא"פ וקסת הסופר והבוחר יבחר)".

ונראה שה"ה במקרה דידן כך היה צריך לנהוג לכתחילה, ובדיעבד לא יעשה מאומה.

ח. כתב הילקוט יוסף (ציצית ותפילין סימן לב – טעויות הנמצאות בתפילין ובספר תורה סעיף לו): "שם "בית אל" שבספר תורה יש לקדשו מספק. ואם שכחו לקדשו, על הצד היותר טוב יחזור ויעביר קולמוס על תיבת אל, ויעשה תנאי, שאם הוא קודש הרי הוא חוזר לכותבו לשם קדושת ה'. ואם הוא חול אין בדבריו כלום".

וכתב בהערה לו: "אם צריך לקדש כשכותב "בית אל" "בספר קול יעקב (הלכות ספר תורה סי' רעו אות מא) כתב, שמנהג בגדאד לא לקדש כלל אפילו לכתחלה, וכל שכן בדיעבד. אולם בספר קסת הסופר (בפרק י' סעיף ז') ובלשכת הסופר (שם אות ה') האריך לדחות דברי הרב לקט הקמח. ולכן לדינא אם שכחו לקדש בית אל ותיכף נזכרו אחר שכתבו, יחזור ויעביר קולמוס על תיבת אל, ויעשה תנאי. ועיין בלשכת הסופר שם. והוי כעין ספק ספיקא, והוא על פי דברי הר"ח והרשב"א גבי גט שנכתב שלא לשמה, והעביר עליו קולמוס לשמה, שיש להחמיר שתופסים בה קידושין, והובא בב"י ובבית שמואל (אבן העזר סי' קלא סק"ה). ומרן הביאם בשם יש אומרים. ודו"ק. ובדיעבד כשר בלא תיקון, וכדברי הרב קול יעקב. וכן דעת מרן אאמו"ר שליט"א. [ומעיקר הדין אם קידשו בלא תנאי יש להכשיר מספק ספיקא, שמא הוא חול ושמא קידשו]".

ונראה שבהערה על קידוש ללא תנאי מסכים למה שהסקנו, אם כי הוא בא מצד ספק ספיקא, וכאמור נלענ"ד שאי"צ בכך כיון שהתוצאות שוות.

מסקנה

הסופר יניח את אותה תיבה שהיה צריך להתנות עליה ולא צריך לשנות מאומה.