חבל נחלתו כא טז
סימן טז - כניסה לדירה חדשה בשלושת השבועות
שאלה
עריכהאדם מישראל שבנה או קנה דירה, האם מותר להיכנס לדירתו החדשה בשלושת השבועות ובתשעת הימים?
תשובה
עריכהא. נאמר בתענית (פ"א מ"ז) לגבי תעניות גשמים: "עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובשאילות שלום בין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן יצא ניסן ולא ירדו גשמים סימן קללה שנאמר (שמואל א' י"ב) הלא קציר חטים היום וגומר".
מפרש הרמב"ם: "נזופים, געורים, תרגום ויגער בו אביו ונזף ביה אבוהי. ובנין ונטיעה האסורין בתעניות אלו, הוא בנין של שמחה ונטיעה של שמחה, כגון הציורים והכיורים שעושין העשירים בבנינים, ונטיעת עצי בושם והגנות שעושין המלכים. אבל בנין לדירה ונטיעה לאכול פירותיה ולהתפרנס ממנה אינו אסור ואין מונעין אותו כלל. ויהיה הגשם אחרי ניסן סימן קללה אם לא ירד מתחלת השנה עד זמן זה ובארץ ישראל או כל הדומה לה כמו שביארנו לעיל".
למדנו מדבריו שבנין של שמחה הוא הוספת עיטורים וקישוטים שבאים להרחיב דעתו של אדם, אבל בניה לשם מגורים או כניסה לשם דירה מותרת. וכן כתב הרע"ב.
וכתב המלאכת שלמה (תענית פ"א מ"ז): "ממעטין וכו'. פי' של שמחה דומיא דבנין ונטיעה דבסמוך אבל שאר בניינים שרי ואין לך משא ומתן גדול מזה וממעטין דאירוסין ונשואין ר"ל שלא יהו ששין כלל וחמירי מט' באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דא"כ היה לו לפרש השיעור מהו קורא ממעטין תוס' ז"ל במגלה פ"ק דף ה', וכתב הר"ן ז"ל משמע לי דכי אמרינן איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו דלאו דוקא אלא ה"ה לכל בנין שאינו צריך דאינו נעשה אלא לנוי ולהרוחה בעלמא, וכתב רבינו האיי גאון ז"ל מדקא משוינן בנין נטיעת אירוסין ונשואין למשא ומתן מה משא ומתן רשות אסור והוא של שמחה אף בנין ונטיעת אירוסין ונשואין רשות אסור בשל שמחה אבל מי שאין לו בית חתנות כלל ואין לו אשה ובנים הא ודאי של מצוה היא ואף על פי שהוא שמחה מותר ע"כ, ובטור א"ח סי' תקנ"א ועיין במה שכתבו תוס' ז"ל ביבמות פ' החולץ דף מ"ג".
למדנו לגבי תעניות גשמים שמותר לעבור דירה בהם ואסור להוסיף קישוטים שאינם נצרכים לעצם הדיור, וכן שתעניות גשמים חמורות מתשעה באב עצמו!
וכן בתלמוד (תענית יד ע"ב): "עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה. תנא: בבנין – בנין של שמחה, נטיעה – נטיעה של שמחה. אי זהו בנין של שמחה – זה הבונה בית חתנות לבנו, אי זו היא נטיעה של שמחה – זה הנוטע אבוורנקי של מלכים".
ופרש רש"י (תענית יד ע"ב): "בנין דקתני מתניתין לא בנין הצריך לו, אלא בנין הצריך לשמחה". וא"כ בנין דירה או כניסה אליה מותר.
וכך כתב המאירי (תענית יד ע"ב): "בנין ונטיעה שנאסרו במשנה לא נאסרו אלא בבנין של שמחה ונטיעה של שמחה, כגון הבונה בית חתנות לבנו אבל שאר בנין כגון אם היה כותלו גוחה סותר ובונה אותה וכן פירשו בתלמוד המערב ואי זו היא נטיעה של שמחה אבוורנקי של מלכים והוא נטיעת כל אילן המגדיל ענף ועשוי לנוח תחתיו. גאוני ספרד כתבו שאף אלו לא נאסרו אלא שאין בהם צד מצוה אבל אם לא היה לו בית חתנות ורוצה לישא אשה מותר לבנות לו בית חתנות וכן ארוסים ונשואים מותרים למי שאין לו אשה או בנים".
לכאורה לפי הנאמר בראשונים שהאיסור בתעניות גשמים חמור מתשעה באב מותר אף לבנות בנין של שמחה בתשעת הימים. ואמנם במשנה ואף בתלמוד בתענית לא נאמר מאומה על בניה בתשעת הימים. וכן הרמב"ם לא אוסר כלל בניה בתשעת הימים אפילו של שמחה!
ב. אמנם ביבמות (מג ע"א) מובא: "...דתנן: שבת שחל תשעה באב בתוכה – אסור לספר ולכבס, ובחמישי מותר, מפני כבוד השבת; ותניא: קודם הזמן הזה, העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע...", מפרש רש"י שהמיעוט הוא בתשעת הימים.
וכך מפרש רבי אברהם מן ההר (מהד' בלוי, יבמות שם): "קודם הזמן הזה. קס"ד קודם ט' באב, דהיינו שבת שחל ט' באב להיות בתוכה. מסתברא לבנות בנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו לנטוע נטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים. כדאמרינן בפ"ק דתענית גבי עברו אלו ולא נענו". היינו, הוא משווה בין תעניות גשמים לשבת שחל ט' באב בתוכה ואוסר רק בנין של שמחה. וכ"כ בתוס' מהר"ם מרוטנברג והאגודה (יבמות פ"ד, החולץ ליבמתו סימן נט). והמאירי הזכיר את הבריתא בלשונה שממעטין מלבנות וליטע. וכתב בתוספות הרא"ש (יבמות מג ע"א): "מלישא וליתן ומלבנות ולנטוע. (בפ"ב) [בפ"ק] דמגלה (אפי') [מפרש] בנין ונטיעה של שמחה כגון ארוונקי של מלכים". ובמגילה (ה ע"ב) הביאו מתעניות גשמים לת"ב בעצמו.
עולה כי לפי הבבלי לא נזכר איסור בניה בתשעת הימים אלא בבניה של שמחה, והראשונים לומדים את הבריתא על מיעוט בניה מתעניות גשמים לגבי איסור בניה של שמחה.
ג. כאמור בבבלי לא נאמר מאומה על איסור בניה אלא על מיעוט בשמחה. אולם בירושלמי (תענית פ"ד ה"ו) נאמר: "מתני' משנכנס אב ממעטין בשמחה... גמ' אמר ריב"ל הדא דאת אמר בבניין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו אמר שמואל בכותלא דגניי". (מימרא זו מופיעה בירושלמי גם על תעניות גשמים.)
והשאלה היא איך משתלבת מימרא זו עם מיעוט הבניה מראש חודש עד ת"ב ששמענו מהבבלי.
כתב הר"ן (על הרי"ף תענית ט ע"ב): "וגרסי' בירושלמי אמר ר' הושעיא אמר ריב"ל הדא דאיתמר בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו"...
וכך כתב הרא"ש בפסקיו (תענית פ"א סי' כא): "ירושלמי (הלכה ח) הדא דתימא בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו פי' כותלו של בית חתנות". ונראה שהבינו שאפילו בבנין של שמחה כשכותלו גוהה מותר לבנות בשבוע שחל בו, אבל סתם בית לדור בו מותר לבנות בשבוע שחל בו.
ד. כתב הטור (או"ח סי' תקנא): "תניא בפרק החולץ קודם לזמן הזה פירוש מר"ח עד התעני' העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין ואין כונסין... וקאמר בירוש' הדא דתימא בניין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה ונוטה ליפול מותר ובניין של שמחה מפרש בפ"ק דמגילה הבונה בית חתנות לבנו ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים פי' שנוטעין לצל להסתופף בצלו ולפי זה הא דאמר אם היה כותלו גוהה מותר אפי' בכותל של בית חתנות קאמר שמותר אם גוהה. וי"א כיון דגמרא דידן אוסר בניין סתם כל בניין קאמר כדרך שאסרו כל משא ומתן כמו שאבל אסור בכל כדי שיהו נראין כמתאבלין על ירושלים".
הטור מביא בשם י"א פירוש נוסף לירושלמי, והוא שלא הותרה מר"ח עד התענית כל בניה אלא אם בניינו גוהה. הסביר דעה זו הבית יוסף (או"ח סי' תקנא אות ב): "ומ"ש רבינו ויש אומרים כיון דגמרא דידן אוסר בנין סתם כל בנין קאמר. כלומר אף ע"ג דבירושלמי קאמר אמתניתין דמשנכנס אב ממעטין בשמחה הדא דתימא בבנין של שמחה אבל אם היה כתלו גוהה סותרו ובונהו דמשמע דאתא למימר דלא אמרו למעט בבנין משנכנס אב אלא בבנין של שמחה דוקא, כיון דגמרא דידן בפרק החולץ אוסר בנין סתם כל בנין במשמע. ואף על גב דבגמרא דידן נמי בפרק קמא דמגילה ובפרק קמא דתעניות אמרו דכי תנן ממעטין בבנין ונטיעה היינו דוקא בשל שמחה היינו לענין תענית ציבור אבל מראש חדש עד התענית דקתני סתמא ממעטין מלבנות ולנטוע משמע דאפילו באינו של שמחה אסר".
וכן הב"ח (או"ח סי' תקנא אות ג) הסיק בדעת הטור: "והכי קאמר דאפילו בשל חתנות מותר אם גוהה אבל בשאינו של חתנות אפילו אינו גוהה מותר לאפוקי לסברת יש אומרים דאפילו בשאינו של חתנות אינו מותר אלא בכותל גוהה".
ועי' קרן אורה (תענית יד ע"ב).
ה. פסק השו"ע (או"ח סי' תקנא ס"ב): "מר"ח עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים; ואם היה כותלו נוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית)"...
עולה כי פסק כדעה הראשונה בטור, וכרי"ף ורמב"ם שלא הזכירו כלל איסור בניה לפני ת"ב, וכרא"ש שאסר רק בניה של שמחה ותיקון כותל גוהה התיר אף בבנין של שמחה.וכ"פ המג"א (ס"ק ז) ובי' הגר"א. ולא כפי שסברו נחלת צבי (ס"ק ב) ועטרת זקנים (ס"ק ב).
וכן נראה מן המשנה ברורה שאסר רק בנין של שמחה ואף בו התיר תיקון אם הוא גוהה. וכתב שאף נישואין עצמם מעיקר הדין מותרים אלא משום דלא מסמני מילתא. "וע"כ מותר לעשות בית חתנות או לעשות בגדים חדשים לצורך נשואין שיהיה אחר ט"ב אבל מי שקיים פריה ורביה אסור בכל זה" (משנ"ב ס"ק יד).
ו. בדרך כלל כניסה לבית מלווה בקביעת מזוזה וברכת שהחיינו, ברכת הטוב והמטיב על הכניסה לבית ויש שעושים חנוכת הבית.
קביעת מזוזה מחוייבת לפי שיטת הרמב"ם בברכת שהחיינו (לפי מנהג א"י בברית מילה). ועי' בספרי ח"ב סימן ה. ונראה פשוט שכשם הותר שהחיינו בפדיון הבן כאמור בשו"ע (או"ח סי' תקנא
סי"ז): "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה". על כן המברך שהחיינו בקביעת מזוזה יברך אף בבין המצרים ואפילו במילה בתשעה באב מברכים שהחיינו.
לגבי ברכת הטוב והמטיב בבין המצרים עסקתי בכך בחי"ז סימן טז והסקתי שם שלפי רוב הפוסקים יש לאומרו. וכן כאן שנכנס לבית חדש הוא ומשפחתו יש לאומרו.
לגבי חנוכת בית כתבתי בספרי חי"ד סי' י שנראה כי לרוב הפוסקים היא סעודת מצוה ובעיקר אם אומרים בה שירות ותשבחות לקב"ה ומחנכים את הבית בלימוד תורה. (אמנם סייגתי שם שאבל לא ישתתף עי"ש.).
ז. השיב בשו"ת לבושי מרדכי (וינקלר, או"ח מהדו"ק סי' קא) לגבי כניסה לדירה חדשה בתשעת הימים כתב שעצם הכניסה מותרת ואינה דירה של שמחה, אולם ברכת שהחיינו על קנין הדירה מונעו מלהיכנס שהרי אין מברכים שהחיינו בתשעת הימים. וכאמור לעיל רובא דאינשי נכנסים עם בני ביתם וצריכים לברך הטוב והמטיב ולא שהחיינו. ולכן בעיה זו נפלה ועוד שאם מברך על המזוזה יתכוין אף על הבית ויפטר בברכה אחת לשניהם.
ואשר לסעודת חנוכת הבית כתב: "וע"ד סעודת חנוך בית הנהוג, לענ"ד דודאי אסור, דהוה בכלל ממעטין בשמחה [שו"ע סי' תקנ"א ס"א] ולא עדיף מסעודת ארוסין דאסור [שם סעיף ב'], אם כי דהוה קצת מצוה, כמ"ש בפ"ג מס' פסחים [מ"ט ע"א]. משא"כ חנוך בית לא מצינו ביה לעשות סעודה רק בספרי אחרונים [עי' אבני נזר יו"ד סי' שפ"ד] נמצא איזה סמך לזה. ואפשר לפי מ"ש בשלה"ק פ' ויגש במקרא [בראשית מו, כח] ואת יהודה שלח לפניו להורות, ופירשו חכז"ל [תנחומא שם יא] לתקן ביהמ"ד, דמכאן יש ללמוד בכל דבר אשר יכין אדם למענו וכגון בית דירה ראשית כל דבר להיות מקום קבוע לתלמוד תורה, וכל ב"י יעשה כן בבנין בית חדש. וא"כ הוה כגמר מצוה ועושים סעודה כמו בכל גמר מצוה וכמו סיום מסכתא, וכמ"ש במג"א סי' תקנ"א ס"ק ל"ג בשם מהרמ"מ [סי' קי"ט]. ועיי"ש ביד אפרים [שם] דסעודת בר מצוה שלא בזמנה אין לעשות בימים אלו משום בשר תאוה, ונראה דדוקא משום אכילת בשר אסור. ובנדון זה דליכא מצוה, לענ"ד גם הסעודה בלא בשר אין לעשות, אם לא בגמר בנין ביהמ"ד, דהעולם עושים להיפך טפל לעיקר, דאין נזהרים לקבוע ביהמ"ד בבית חדש וסעודה עושים".
ומסכם: "על כן לענ"ד להמתין בסעודה עד אחר ימים הנ"ל, וכש"כ לפי מ"ש לעיל משום ברכת שהחיינו".
ונראה לענ"ד שסעודת חנוכת הבית ניתן לעשות ללא בשר ויין ולא צריך לדחותה, אולם מן הראוי שלא לעשות נגינה וריקודים בחנוכת הבית בתשעת הימים1 משום מיעוט בשמחה ומותר שירי הודאה לקב"ה בפה, ולחנך הבית בדברי תורה.
מסקנה
עריכהמותר להיכנס לדירה חדשה בתשעת הימים ולברך הטוב והמטיב על הכניסה, ושהחיינו על המזוזה, וחנוכת הבית יעשה ללא בשר ויין וללא כלי נגינה וריקודים.
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)
ייתכן שניתן לדייק מסעיפי השו"ע שאין איסור מפורש לאבל להיכנס לדירה חדשה. ואכן לא מצינו איסור מפורש, אך פוק חזי מאי עמא דבר. מנהג העולם להימנע מדבר כה משמח. העולם לא רואה הבדל בין בגד חדש לדירה חדשה. אדרבה, דירה חדשה נחשבת מאורע משמח פי כמה וכמה מבגד חדש. ההלכה צריכה להתחשב גם עם הלב. ומדובר בלב טהור המצטער על החורבן ומצפה לבניין מקדשנו.
הגריד"ס הקביל את הלכות האבלות על החורבן לדיני אבלות:
ת"ב עצמו מקביל לשבעה.
סעודה המפסקת מקבילה לאנינות.
שבוע שחל בו ת"ב (וכן תשעת הימים למנהג אשכנז) מקביל לדין שלושים.
משנכנס אב (וכן ימי בין המצרים) מקבילים לדין יב"ח.
האם מותר להיכנס לדירה חדשה בתוך ל', בהם אסור אפילו ללבוש בגד מכובס ולרחוץ, האם יעלה על הדעת שמותר להיכנס לדירה חדשה?!
תשובת המחבר
כאמור, הבאתי משו"ת לבושי מרדכי (וינקלר, או"ח מהדו"ק סי' קא) שהורה כפי שהוריתי, וכן הורה בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' רלח) לגבי אבל על אביו ואמו בי"ב חודש (ונ"ל שהכי הוה עובדא), ובפרט לבעל משפחה שהוא גם מפסיד על כך ממון של שכירות בדירה שאינה שלו וגם שלעתים רבות צר למשפחתו בדירתו השכורה.