חבל נחלתו כא טו
סימן טו - הפסד לפועל כשלא יעבוד בחול המועד
שאלות
א. שכירים במקומות עבודה רבים צריכים לקחת חופש אישי בחול המועד כדי שלא לעבוד בו. ימי החופש נגרעים מסך ימי החופש בתשלום המוקצבים להם במקום עבודתם. בנטילת ימי החופש הם מחסרים מימי החופש שיוכלו ליטול לשם חופשה עם המשפחה ומפסידים בכך. האם הם רשאים לעבוד במקום עבודתם בחול המועד, כדי שלא יפסידו הפסד זה?
ב. שכיר שסיים לקחת ימי חופשה בשנה, ולכן אם לא יבוא לעבודתו יחסרו לו ממשכורתו האם רשאי לעבוד בחול המועד מפני ההפסד הממוני?
ג. האם יש לחלק בשאלות הנ"ל באופי עבודתו של השכיר, כגון אם הוא מתכנת על מחשב או חורש בשדה?
א. נטילת שכר על פעולה בחול המועד כעובדא דחול
נטילת שכר על פעולה בחול המועד אסורה כך סברו רוב הראשונים והאחרונים. ומקורם ממה שכתב הרא"ש (מועד קטן פ"ב סי' ט): "רב חמא שרא לאבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד להו עבידתא בחולא דמועדא אמר כיון דשרושי הוא דקמשתרשי לא מחזי כשכירות. פירוש סעודתם הן נוטלין ולא דבר אחר על כרחך האי שמשין מלאכה המותרת במועד היו עושין כגון תיקון הספסלים ואיצטבאות ואפילו הכי דוקא שרשויי אבל בשכר אסור שמע מינה דאסור בשכר אפילו מלאכה המותרת במועד דקבלת שכר דמועד כעובדא דחול דמיא וכיוצא בזה אמרינן לקמן בפרק בתרא (דף יט א) כותב אדם תפילין ומזוזה לעצמו ולאחרים בטובה פי' בחנם אבל לא בשכר וכן פירש"י לקמן". ובאותה לשון ממש במרדכי (מועד קטן הלכות חול המועד רמז תתנ).
לפי דברי הרא"ש והמרדכי נאסר לשכיר ליטול שכר על מלאכה בחול המועד לצורך אחרים משום שקבלת השכר נראית כעובדא דחול.
וכ"פ הטור (או"ח סי' תקמב): "אפילו מלאכות המותרות אינן מותרות אלא לעשותן לעצמו או לאחרים בחנם אבל אסור לעשותו בשכר".
הב"י הביא את הסוגיא במו"ק ואת דברי הרא"ש, והב"ח (ס"ק א) כתב: "כל מה שכתב רבינו בסימן זה הוא תלמוד ערוך בפרק מי שהפך (ריש דף י"ב) ופירש רש"י כיון דלא שקלי שכר אלא ריוח בעלמא כדי סעודתם דקא אכל בהדייהו לא קא חשיב מלאכה עכ"ל. וכיוצא בזה בפרק אלו מגלחין (סוף דף י"ח) דתנן רבי יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ופירש רש"י לעצמו לקיים זו המצוה אבל לציבור למכור דדרך שכירות הוא חשיב מלאכה וכו' עכ"ל".
וכן כתב האגודה (מועד קטן פרק ב – מי שהפך סימן טו): "פר"י אסור לאדם להשכיר עצמו במועד אפילו למלאכה המותרת לעשות לעצמו כדאמ' [י"ט ע"א] כותב אדם תפילין לאחרים בחינם אבל לא בשכר במה שמקבל שכר הוי עובדא דחול".
וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' תקמב ס"א): "אפילו מלאכות המותרות אינם מותרות לעשותן אלא לעצמו או לאחרים בחנם; אבל בשכר, אסור".
ובאר המשנה ברורה: "(א) מלאכות המותרות – כגון כל דבר שהוא לצורך המועד דבעי שינוי וכן ההדיוט שהתירו לו לתפור כדרכו וכן כמה דברים שאסרו משום טרחא אף שאינה מלאכה ממש". "(ב) אבל בשכר אסור – דקבלת שכר במועד כעובדא דחול דמיא. יש מן הפוסקים שסוברין דאם א"א לו לבעה"ב לעשות המלאכה אלא באלו והם אינם רוצים אלא דוקא בשכר מותר ליתן להם מאחר שהוא לצורך המועד".
אולם הרי"ף והרמב"ם השמיטו את מקרה האבונגרי וההלכה העולה ממנו, על איסור קבלת שכר על פעולה בחול המועד.
וכך כתב בשו"ת שבט הלוי (חו סי' סו) בסוף התשובה: "ובעיקר הדבר אם יש חולקים על עצם הדין דע"י שכירות אסור אפילו במלאכה המותרת במועד, עיין בש"ג בשם הריא"ז כ' להדיא דמותר גם בשכירות דלא כמסקנת השו"ע, ועיין בא"ר סו"ס תקמ"א נטה קצת לזה, ובאמת כן יראה פשטות שיטת הרמב"ם והרי"ף שלא נזכר מאומה בדבריהם בפרט ברמב"ם, ועיין הי' בבה"ל סו"ס תקמ"א, ובמאמר מרדכי סי' תקמ"ב – והפלא הגדול על הנוב"ת או"ח סי' ק"ד שכ' דדברי הריא"ז הלכה הם דכל שמותר המלאכה בחוה"מ גם בשכירות מותר, ובסי' תקמ"ב מיירי בדברים שאינם לצורך המועד אלא דאינם מלאכה גמורה, והדברים תמוהים כאשר העיר בבה"ל סי' תקמ"א – ודברי הרא"ש והטור ברורים לאיסור גם בצורך המועד, ועוד הארכתי בעניי בזה".
עולה מדברי בעל שבט הלוי שסיעת ראשונים והם הרי"ף הרמב"ם והריא"ז חולקים על הנפסק בשו"ע ומתירים ליטול שכר לעצמו על פעולה שמצד עצמה מותרת בחול המועד.
ב. עובדא דחול ושכיר שנה
מה שהרא"ש וסיעתו אסרו שכר חוה"מ משום עובדא דחול, מצאנו שבשכיר לשנה וכד' כבר הותר במקרים שהשכירות היא לזמן רב, ולכאורה אם נכלל בה שכר חוה"מ מותר לשלם גם שכר חוה"מ בהבלעה.
וכן ראיתי בכתב עת מבקשי תורה (ח"ב תשנ"ז תנו) לקט מפסקי הגרש"ז אוירבך זצ"ל ושם כתוב: "ונראה שלענין חוה"מ מסתבר דכמו שמותר ליתן שכר בהבלעה לשומר שעובד גם בשבת ויו"ט, כ"ש דמותר בחוה"מ אפילו בדברים שאינם אוכל נפש, ונמצא שהנהג עצמו ג"כ לא עושה כלל שום עבירה בזה שרוצה להתפרנס בשכר ע"י הבלעה (דהרי מותר לשלם לו עבור הוצאות הדלק שלו וכדו') ולעבוד עבודה המותרת בחוה"מ, ולא נחשב כלל כעובדין דחול"...
והיא ברייתא מפורשת ששכיר שנה וכד' מקבל שכר שבת1 בהבלעה כאמור (ב"מ נח ע"א): "השוכר את הפועל לשמור את הפרה, לשמור את התינוק, לשמור את הזרעים – אין נותנים לו שכר שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו. היה שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע – נותנין לו שכר שבת, לפיכך אחריות שבת עליו". וברש"י: "נותנין לו שכר שבת – שנבלע בשכר שאר הימים, ואינו מפורש לשבת". וה"ה לשכר חול המועד.
וא"כ אף לשיטת הרא"ש וסיעתו שנפסקה להלכה, שכל איסור שכר חוה"מ הוא משום עובדא דחול ולא משום עצם המלאכה, נראה שאם אדם מישראל הוא שכיר שנה ופעולתו אינה מלאכה האסורה בחוה"מ מותר לו להמשיך במלאכתו בחול המועד, ויבליעו לו את שכרו בשאר המשכורת החודשית שלו. ומה שאסרו הרא"ש וסיעתו הוא דוקא בקבלת שכר על פעולת היתר במועד בלבד. אבל אם הוא שומר בחול המועד או עושה פעולה אחרת שאינה אסורה בחול המועד רשאי ליטול עליה שכר בהבלעה. שהרי עצם הפעולה אינה אסורה מצד הלכות חול המועד וצד עובדא דחול של קבלת שכר על פעולתו בחול המועד הותר על ידי הבלעה.
וראיה לדבר מן האמור במועד קטן (יב ע"א, לאחר סוגית אבונגרי): "תנו רבנן: אין מדיירין לא בשבתות, ולא בימים טובים. ולא בחולו של מועד. ואם באו מאליהן – מותר. ואין מסייעין אותן, ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנם. היה שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע – מסייעין אותן, ומוסרין להם שומר לנער את צאנם. רבי אומר: בשבת – בטובה, ביום טוב – במזונות, במועד – בשכר. אמר רב יוסף: הלכתא כרבי".
פרש במיוחס לרש"י2: "מדיירין – מכניסין בהמה לשדה, כדי שיוציאו זבל, ומזבלין השדה". "אין מסייעין אותן – לבהמה לבא בשדה, או אם נכרים הם – אין מסייעין להם להסיען ממקום למקום כדי שתזבל כל השדה, אפילו בבאין מעצמם". "לנער – לשמור, כגון אם נכרים הם". "שכיר שבת – ששכרו כל השבוע לדייר שדהו". "שבוע – שמיטה". "מסייעין – כאילו של נכרים הוא". "הכי גרסינן – ועושה נכרי בשבת ויום טוב ומסייעין במועד – דלא טרח מלאכה, כלומר, יכולין לסייע לאותו שכיר לדייר". "ומוסרין לו רועה אחד לנער צאנו – שמדיירין אותה, הואיל ואינו שכיר לשבת ממש". "רבי אומר בשבת בטובה – אם רוצה שום אדם לסייע לאותו שכיר בטובתו – עושה, כלומר: בחנם ולא בשכר".
המדייק בלשונו של המיוחס לרש"י יראה שלא הכריע אם המדייר עצמו הוא מישראל או מנכרים, ועולה מדבריו שאם המדייר הוא שכיר שנה ומדייר את שדהו של פלוני אותו פלוני נותן לו שכר המועד, ולפי ת"ק אף נותנים לו שומר לסייעו (ומשמע בשכר).
וכך כתב הרמב"ם (הל' יום טוב פ"ח הי"א): "אין מכניסין את הצאן לדיר כדי שיזבלו את הקרקע, שהרי הוא מדייר שדהו במועד, ואם באו מאליהן מותר, ואין מסייעין אותן ואין מוסרין להן שומר לנער את צאנם, היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע מסייעין אותן ושוכרין שומר לנער הצאן ממקום למקום כדי שיזבלו כל השדה"...
והנה, אף ברמב"ם לא דקדק לכתוב שהמדייר הוא נכרי (עי' בהערה 2 בדברי אבן האזל), וכיון שהדיור אינה מלאכה האסורה מן התורה בשבת (עי' חיי אדם כלל קז ב"ב) שהרי אינו מזבל אלא רק מביא את הבהמה לשהות בשדה3, א"כ שכיר שנה או שבוע מישראל מקבל שכר אף על חול המועד. ועוד שלפי הרמב"ם שוכרין שומר לנער את הצאן בחול המועד אע"פ שלפי שיטת הרא"ש בריש דברינו לכאורה אסור לשומר ליטול שכר.
ואמנם רוב הראשונים והפוסקים כתבו דוקא בנכרי המדייר בשל ישראל, אולם לכולם שוכרין שומר בחול המועד ולא כתבו שדוקא שומר נכרי.
נראה על כן ששכר חוה"מ שנאסר על פעולת היתר הוא דוקא אם אינו מובלע בשכר מותר אחר אבל אם השכר מובלע מותר לאותו שכיר שעושה פעולת היתר בחול המועד ליטול עליה שכר.
ג. נטילת שכר על מלאכה בחול המועד בלא נטילת חופשה
שאלתנו לעיל עסקה בבעיית ימי החופש.
בספר 'חול המועד כהלכתו' (לרב יקותיאל פרקש, פ"ט סעיף לה עמ' שלב) כתב: "פועל שיכול להסדיר שיצא לחופשה ולא יעבוד במועד וימים אלו ינוכו לו מחופשתו השנתית עליו לנהוג כן, (למרות שנגרם לו הפסד מסוים היות שהעבודה במועד היא במתכונת מקוצרת מזו שיצטרך לעבוד בימי החופשה עליהם מוותר). וכשהדבר אינו ניתן לביצוע הן מצד בעה"ב שאינו מוכן לוותר על עבודתו עתה או שמאיים עליו בפיטורים אם יעדר מהעבודה במועד או שאין באפשרותו של הפועל להמיר את החופשה לימים אלו מכיון שחייב לנצל את ימי הקיץ דוקא לחופשה לצורך שיפור מצב בריאותו (כגון שעל פי הוראת רופא זקוק לצורך בריאות לרחיצה בים וכיוצא בזה) – הרי אף שעקב כך נאלץ לעבוד במועד מותר".
ומקורו להתיר לעבוד כאשר זקוק לימי חופש ואינו יכול ליטול חופש בחוה"מ מפסקי הגר"מ פיינשטיין באנגלית. והובא פסק זה אף בספר 'פני השולחן – הלכות חול המועד' (לרב פנחס דניאל ויטמן, סי' תקלח ס"א עמ' רכג).
ולכן עובד שאין לו ימי חופשה או שצריך אותם לתקופה אחרת מותר לעבוד כדרכו באותם ימים. בסוף הפרק הביא הרב פרקש את פסקו של המהרש"ג (שו"ת, ח"ב סי' צב אות ב) שמי שמצבו הכלכלי קשה מותר לעבוד בחוה"מ אולם מן הראוי שישנו במה שאפשר ויעשו בצנעה. והרב פרקש התרה בכמה התראות שלא יפסוק לעצמו אלא יוועץ במורה הוראה.
וכך כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' תקמב סימן ג) – "פועלים, עבודתן בשכר עבור שאר צרכי המועד
מ"ב סק"ב: "דקבלת שכר במועד כעובדא דחול דמיא וכו' (ולכן אפילו מלאכות שאין כרוך בהם טירחא כלל אסור לקחת עבורם שכר – הגרמ"ש קליין שליט"א בביאורים שבס' חוהמ"כ פ"ט הערה פ"ז, עיין שם), ואם אי אפשר לו לעשות המלאכה אלא באלו שאין רוצים אלא בשכר, מותר לתת להם מאחר שהוא לצורך המועד. וצ"ע מדוע אין בו משום איסור "לפני עור לא תתן מכשול" כי הלא לפועלים אסור לקחת שכר (מועדים וזמנים ח"ז סי' קנ"ה, שש"כ פס"ו הערה קס"ד בשם הגרש"ז זצ"ל), ויש עצה שישלם לפועל בהבלעה עבור המלאכה שיעשה בשביל בעה"ב גם לפני המועד או אחר המועד או עבור הוצאותיו הצדדיות שהיו לו לצורך העבודה ואגב כן ישולם לו גם עבור עצם העבודה (מועדים וזמנים ח"ז סי' קנ"ה, שש"כ פס"ו ס"מ), וכך יש לכל ירא שמים לכוין ולומר זאת לפועל כשמשלם עבור עבודתו לצרכי המועד שהשכר עבור עבודתו לפני או אחרי המועד או עבור הוצאותיו הצדדיות אם קיימים (כגון לנהג מונית עבור הוצאות דלק, עוזרת בית עבור הוצאות הנסיעה, ואם אינה נוסעת ישלם לה בהבלעה גם עבור עבודתה לפני או אחרי המועד, מנגנים בכלי שיר יקחו שכר עבור הוצאות ההובלה של הכלי שיר וכדו', וכאמור לעיל אות ב' ששכר עבור מלאכות אוכל נפש צרכי הגוף (בלן של מקוה) וצרכי מצוה ודבר האבד וכדו' מותר אם יהיה לו יותר כסף להוצאות יום טוב, ופועל שהוא בגדר 'אין לו מה יאכל' כדלהלן אות ד' מותר לקבל שכר עבור כל עבודה שהיא)".
ד. כתיבה על מחשב בחול המועד
שאלתנו עסקה במתכנת או כותב על מחשב. נראה שבעצם הכתיבה על מחשב אין איסור מלאכה בחול המועד.
כך כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ח, או"ח סי' מח): "ה) כלל העולה שמותר לכתוב בחול המועד חידושי תורה במכונת כתיבה, משום דלא חשיבא כמעשה אומן, אלא כמעשה הדיוט. והוא הדין לאגרת שלומים. ונראה לע"ד שיש להקל גם לגבי כתיבה על ידי מחשב אלקטרוני בחוה"מ שאם עיקר הכתיבה מותרת כגון חידושי תורה או אגרת שלומים מותר לעשות כן בחוה"מ ע"י המחשב הנ"ל דחשיב כמעשה הדיוט. וכ"כ לצדד בזה בשו"ת שבט הלוי חלק ו' (סי' לז, בסוף ד"ה ואף). ע"ש. ולדעתי ההקלדה של המחשב בודאי שאין בה שום חשש איסור, כיון שאין האותיות מודפסות על דבר המתקיים, אלא שנראים על מסך המחשב בלבד. וגם השלב השני של ההדפסה אינו אלא מעשה הדיוט. וכמו שהתרנו הדפסה במכונת כתיבה מטעם זה. וזה ברור. וע' בשו"ת מערכי לב (סי' כב) שנשאל בדין כתיבה סטינוגרפית בחוה"מ, והעלה לאסור אפי' לצורך רבים כל זמן שאינה לצורך המועד. ע"ש. ולפע"ד אם יש צורך בדבר יש מקום להקל לצרכי רבים".
לעיל הסברתי דעתי שעל פעולה מותרת בחוה"מ, כאשר השכר הוא חודשי, מותר לקבל שכר מפני שהפעולה מצד עצמה מותרת ועובדא דחול מותר בהבלעה, וא"כ לעובדים כאלו אשר מלאכתם היא מלאכת הדיוט מותר בשופי לעבוד בחוה"מ אם הם זקוקים לכך מבחינה כלכלית ואינם נחשבים כמכוונים מלאכתם למועד, שהרי הם נשכרו לשנה ויותר (וממידת חסידות שלא לעבוד כלל בחוה"מ).
לפי מה שהעלינו, איני מסכים אם האמור בס' חול המועד כהלכתו (פ"ט סל"ח) אשר דן בשמירה בחול המועד וז"ל: "כפי שכבר נתבאר בתחילת הפרק אסור לעשות תמורת שכר גם דברים שאין בהם משום מלאכה, לפיכך אסור לבצע עבודות שמירה בשכר מלבד כשיש בכך צורך המועד – (ראה לעיל סוף סעיף ב והערה ט) או בתנאים שנתבארו לעיל בהם הותרה גם המלאכה".
ולענ"ד, שכיר לשמירה שמקבל שכר חודשי, כיון שפעולתו מותרת מצד עצמה וכיון ששכר חוה"מ מובלע במשכורת החודשית שלו, מותר לשמור בחוה"מ.
וה"ה לקצינים בצה"ל שצריכים לדווח על כל יום חופש, וחוה"מ פעמיים בשנה נוטל מהם כמעט את כל ימי החופשה, ואין להם זמן לחופש עם המשפחה. התעסקותם היא בדרך כלל בדברים שאינם בגדר מלאכות האסורות בחוה"מ, והם אינם עוסקים אלא בישיבות ותיאומים ופקודות וכד' שכולם הם מועברים בפלפונים או במכשירי קשר ובמחשבים. מה גם שהמלאכות שהם עושים הם משום ספק פיקו"נ או התכוננות למלחמה. ועל כן נראה לי שמותר להם לעבוד כדרכם בחוה"מ ואינם צריכים ליטול חופשה כפויה בחוה"מ, כאשר גם הם כשכירי שנה ושבוע וחתומים לשנות קבע רבות, ועל כן משכורתם על ימי חוה"מ מועברת בהבלעה.
תגובת הרה"ג יעקב אריאל הרב הראשי לרמת גן (לשעבר)
מבלי להיכנס לגוף התשובה לפרטיה למעשה.
לעניין העקרוני של מלאכה במועד בימינו שרוב המלאכות אינן אסורות בעצם במועד נפל כל חוה"מ בבירא.
רוב העבודות היום הן במחשבים, טלפונים, נהיגה וכדו'.
א"כ כל תעשיית המזון, ועוד תעשיות שמלאכתן מותרת בעצם, כל המשרדים, ההובלות, המשלוחים וכו' וכו' כל אלו יעבדו כרגיל בחוה"מ.
האם 'המבזה את המועדות' יבוטל מן העולם חלילה?
הל' חוה"מ מסרן הכתוב לחכמים, גם לחכמי דורנו ולכן נלע"ד שכל מלאכה הנעשית כרגיל ביתר ימות השנה אסורה בחוה"מ.
וכל זה צע"ג.
תשובת המחבר
לא התכוונתי להתיר את כלל המלאכות בחול המועד.
אבל דומני כי נתתי כלי חשוב ביד הפוסקים, להתיר לנצרכים – את העבודה בשכר בחול המועד.
בלימודי הוכחתי שחלק מהפוסקים לא אסרו קבלת שכר על מלאכה לצורך עצמו במועד, וגם האוסרים לא אסרו זאת בהבלעה. מכאן ואילך לא התרתי יותר ממה שכתבו הפוסקים.
גם כשאוסרים פעולות מסוימות צריך לתת טעם נכון לאיסורן – ביזוי המועדות, ולא לעקם את המקראות כדי לאסור.