חבל נחלתו י נ

סימן נ- מתנות לראש השנה לאבל

שאלה

ראש מוסד האבל על אביו או אמו מקבל כל שנה לפני ר"ה מתנות מעובדיו ומבעלי עסקים שהוא קשור עימם. האם מותר לו לקבלן בשנה זו? וכן עובדי מרכול מקבלים שי לחג תוי קניה וכד' האם מותר לתת לאבל מתנות אלו?

תשובה

א

כתב בשו"ת מהרי"ל (סי' לא): "ומה ששאל אחי אם יש למזוג (שקורין שענקי"ן, באר היטב יו"ד סי' שפ"ה ס"ק ג') לאורח (שהוא אבל על אביו או אמו) תוך י"ב חדש, מהר"ז כתב באלפסי* דשלוח מנות אין לך שאילת שלום גדול מזה, ואם כן תפשוט מיניה דאסור למאי דנהגינא דאין שואלין בשלום אבלים אפי' בשבת".

היינו, המהרי"ל מגדיר הגשת לגימה זו לאורח כשאילת שלום ועל כן אסרה אפילו בשבת לאבל (תוך ל' יום לכל אבל וכל י"ב חודש לאבל על אביו או אמו).

וכן כתב הרב מבוצ'ץ' בכסף הקדשים (חו"מ ריש סי' רא): "ומה שנוהגים לשתות אינו בבחינת סיטומתא והוא רק בבחינת 'נשבע לחם ונהיה טובים' (ירמיהו מד, יז ), שיהיה עין טובה ביניהם זה במעות וזה במקחו וכמו שאמרו חז"ל הנוטל פרוטה מאיוב ז"ל נתברך מצד שהיה בעין יפה וטובה. וכ"ה במכר שעל ידי שהמקח בעין טובה ביניהם יש ברכה ובעם בני ישראל הוא התעוררות ברכה ביותר מצד שמברכים להש"י על ההנאה והמברך התברך כידוע". והשתיה היא להשרות ברכה, והשלום הוא כלי מחזיק ברכה. וכן השתיה או מתנות קטנות זל"ז הם לשם השראת שלום והתקרבות בין האנשים. וכך פסק הרמ"א בשולחן ערוך (יו"ד סי' שפה ס"ג): "ואסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו כל י"ב חודש, ואפילו בשבת, במקום שנהגו שלא לשאול בשלומו בשבת (תשובת מהרי"ל סי' ל"א); אבל במקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת, גם זה שרי".

ב

בס"א כתב הרמ"א: "ויש מקילין האידנא בשאלת שלום האבל לאחר ל', ואין טעם להם, אם לא שיחלקו לומר שזה מה שאנו נוהגים לא מקרי שאלת שלום שבימיהם (סברת הרב). ועיין בא"ח סימן פ"ג". ובאר הש"ך (ס"ק א): "ויש מקילין האידנא בשאילת שלום האבל – על אביו ואמו אחר ל'". וכ"כ המשנ"ב (סי' תרצו ס"ק כא) לגבי משלוח מנות לאבל בפורים: "וכמו שיתבאר ביו"ד סימן שפ"ה – כונתו להורות דבמקום שנהגו להקל לשאול בשלומם מותר לשלוח להם מנות ג"כ בתוך י"ב חודש [אבל לא בתוך שלשים] אבל לא ישלחו לו מיני שמחה".

ומה שכתב הרמ"א ששאילת שלום שבימיהם שונה משאילת שלום שבימינו נראה שכוונתו שבימיהם היו מברכים בשם (שלו') ואך אלו אסורים, אולם מעשים שהם לקירוב הדעת בלא אמירת שלום מותרים. אולם הרמ"א עצמו (דרכי משה יו"ד סי' שפה) כתב שטעם זה אינו חזק כ"כ.

ג

אמנם הפרי מגדים (או"ח משבצות זהב סי' תרצו ס"ק ג) הסביר ברמ"א כך: "ועיין יורה דעה [סימן] שפ"ה [סעיף א] כתב רמ"א יש מקילין האידנא בשאלת שלום. וסובר הט"ז [כאן] שכן נוהגין. ובאמת שהאידנא נותנים שלום לאבל על אב ואם תוך י"ב חדש. ואף למה שכתב הר"ב שם, ואין טעם לזה אם לא שנאמר דאין זה שאלת שלום. אם כן אין ראיה למשלוח מנות. סובר הט"ז שהר"ב שהראה כאן לסימן שפ"ה, הכוונה לומר, מאן דמיקל בשאלת שלום הוא הדין משלוח מנות. ובמ"א אות י"ב אי"ה יבואר עוד".

היינו הטעם להקל במשלוח מנות אינו מפני שאינו כשאילת שלום של ימיהם בהזכרת השם (וכמו שנראה מדברי הרמ"א בד"מ הארוך), אלא מפני שנהגו להקל בשאילת שלום אחר ל' יום, מפני שאמירת שלום שלנו אינה שאילת שלום אלא ברכה בלבד.

וכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם (סי' תרצו ס"ק יב): "ביורה דעה סימן שפ"ה. עיין מ"א. פירש כוונת רמ"א דנתכוין למה שכתב בסימן שפ"ה סעיף ג', דמקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת, הוא הדין דמותר לשלוח מנות בשבת. ולפי זה לדידן דבחול נמי כשבת דמי, מותר לשלוח להם במקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת, דלא כט"ז אות ג' שפירש כוונתו באופן אחר. ואי שרי תוך שלשים בשאר קרובים, יש לעיין אי מותר בשאלת שלום בשבת, דאימא דווקא תוך י"ב חדש על אביו ואמו, עיין סימן שפ"ה שם".

ד

וכ"פ הרמ"א לגבי משלוח מנות לאבל בפורים (סי' תרצו ס"ו): "אֲבָל אין שולחין לְאָבֵל כל י"ב חדש (מהרי"ל), וכמו שיתבאר בי"ד סי' שפ"ה, עיין שם. ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר, חייב לשלוח לאבל כדי לקיים לשלוח מנות, אא"כ מחל האבל על מנתו (מהריב"ש)".

ובאר הט"ז (ס"ק ג): "וכמ"ש בי"ד. – וכיון שכ' שם רמ"א דמנהגנו להקל בשאלת שלום מותר לשלוח לו מנות ג"כ אבל אין נראה לסמוך ע"ז אם לא שהאבל עני". וכן סיים המג"א (ס"ק יא): "ופשוט דאם האבל הוא עני דמותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדקה".

וכן במשנ"ב (ס"ק יט): "אבל אין שולחין לאבל – אפילו דבר שאינו של שמחה. ואם האבל הוא עני מותר לשלוח לו מעות אפילו תוך ז' דלא גרע מצדקה".

עולה שאם משלוח המנות אינו מטעם שאילת שלום והתקרבות בין אנשים אלא משום צדקה – מותר אף לשלוח לאבל אפילו בתוך שבעה וכש"כ בשלושים וי"ב חודש.

וכן היה במקורו של משלוח המנות בנחמיה (ח, י-יב) בר"ה, כאשר עזרא הסופר אמר לעם: "ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם. וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם".

וא"כ משלוח מנות אינו דוקא משום שאילת שלום אלא לעתים הוא משום צדקה וגמ"ח.

ה

וכן בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' רכד) ענה בענין לשלוח דורון לאבל, בתוך י"ב חדש שמותר מטעם צדקה:

"הדבר פשוט שמותר לקבלם, דאף בשאילת שלום מותר להשיב, אם כן גם בדין לשלוח לו מנות הנלמד משאילת שלום גם כן מותר לקבל, ומצד המשלח גם כן יש היתר, שהוא מתכוין לתמיכה והוי בכלל צדקה, וכן נראה להדיא גם מטו"ז או"ח סימן תרצ"ו ס"ק ג' ומג"א שם ס"ק י"א.

"וגם בשאילת שלום אנו נוהגין היתר כמבואר בסי' שפ"ה – ואם כי שם הטעם כי לא מיקרי שאילת שלום רק באם מזכיר השם, עי' באה"ט ועי' בש"ך שם שמפקפק בטעם זה דא"כ אף בתוך ל' יום צריך להיות מותר – ובני"ד יש עוד קצת היתר, דבגד וכיו"ב לא מקרי מנות לענין משלוח מנות בפורים ואינו יוצא בזה, כמבואר בסימן תרצ"ה, ועי' ביצה י"ד ב' ב"ש אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות וברש"י שם דבר המוכן ואינו עשוי להניח למחר כמו חתיכת בשר ודגים, אכן יש לדחות, דבפורים הטעם משום שמחה אבל בני"ד הטעם דהוי כשאילת שלום – אכן העיקר כמו שכתבתי, דהוי בכלל צדקה, והוא ודאי מותר לקבלו, כמו בשאילת שלום דמותר להשיב".

ו

בימינו מנהג המתנות בערב ר"ה נפוץ ביותר. וצריך לעמוד על יסודו. בין אנשים המקיימים ביניהם קשר חברתי של שוים הוא לשם שלום וברכה ביניהם. לעומת זאת בין מעביד לעובד כגון עובדי חברה כלכלית וכד' הוא אינו לשם השכנת שלום ביניהם, אלא הוא שכר ולכן ודאי שאבל מותר לקבלו וחייבים לתת לו כמו לשאר העובדים.

לגבי מתנות למעביד או ללקוח אף כאן אין זה לשם שלום והתקרבות אלא בבחינת 'שלח לחמך' היינו לשם חיזוק הקשר המסחרי שביניהם* וזה מעין 'תשלום' על העבר על שנהנה ממנו כה רבות, ולשם שמירת הקשר העסקי ביניהם בעתיד. ואם כן אין לאסור לתת למעביד אָבֵל או ללקוח אָבֵל. ואף למנהל מוסד, המתנות שמקבל מלקוחותיו או מעובדיו אינם מתנות שלום והתקרבות אלא פעולות לשמירת יחסים טובים ביניהם. ובפרט אם הנותן הוא מוסד ולא יחיד הרי זה בא לשמור על מערכת יחסים נעימה בתוך המוסד.

מסקנה

מתנות ער"ה שהן בתוך מסגרת כלכלית או בין מסגרות כלכליות וכד', אף שהן מגיעות ליד האדם הפרטי אינן מתנות לשם שלום והתקרבות ולכן צריכים ליתנם אף לאבלים.