חבל נחלתו י מט

<< · חבל נחלתו · י · מט · >>

סימן מט- חיוב קריעה בשעת יציאת נשמה

שאלה

חובש נמצא עם רופא באמבולנס, לעתים נקבעת פטירה אגב הגשת עזרה, האם הם חייבים לקרוע?

האם הם חייבים לעשות זאת כמה פעמים ביום?

האם צריכים לברך בשם ומלכות ברוך דיין האמת?

תשובה

א

פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' שמ ס"ה): "העומד בשעת יציאת נשמה של איש, או אשה מישראל, חייב לקרוע (טור בשם רמב"ן וב"י אף לדעת רש"י). ואפילו אם לפעמים עשה עבירה לתיאבון, או שמניח לעשות מצוה בשביל טורח. הגה: אבל רגיל לעשות עבירה, אין מתאבלין עליו (מרדכי סוף מ"ק). וכל שכן על מומר לעבודת כוכבים (שם ופוסקים וכן מוכח מש"ס פי' נגמר הדין וכמה דוכתי). וי"א שמומר שנהרג בידי עובד כוכבים, מתאבלין עליו (הגהת אשיר"י פרק א"מ וא"ז). וכן מומר קטן שהמיר עם אביו או אמו, דהוי כאנוס (מרדכי ה"א בשם ר"י ומביאו ב"י סימן שמ"ה) וי"א דאין מתאבלין, וכן עיקר (שם בשם ר"ת). הפורשים מדרכי צבור, אע"פ שאין מתאבלין עליהם, מתאבלין על בניהם (א"ז). וע"ל סימן שמ"ה". ולפי"ז העומד בין במיתת איש או אשה מישראל צריך לקרוע בגד העליון (חולצה), בעמידה, בצד ימין ובשיעור טפח ( ס"מ), ורק אם המת הוא עבריין גדול אין צריך לקרוע עליו.

עוד כתב השו"ע שם בסעיף ו: "על אדם כשר, שאינו חשוד על שום עבירה ולא על שום ביטול מצוה, ולא סני שומעניה, אע"פ שאינו גדול בתורה ואע"פ שלא עמד בשעת יציאת נשמה, חייב לקרוע עליו; והוא שעומד שם בין מיתה לקבורה; ותלמידי חכמים פטורים מקריעה זו. הגה: וי"א דאין חייב לקרוע על אדם כשר, אלא אם כן עומד עליו בשעת יציאת נשמה; אבל חייב לבכות ולהתאבל עליו (ר"ן פ' האורג והגהות מיימוני פי"א בשם ראבי"ה), וכן נהגו להקל".

וכאמור ברמ"א נהגו להקל אם אינו עומד בשעת יציאת נשמה.

ב

הלכה זו על אף הצדדים להקל שבה מקשה ביותר על העוסקים בהצלה ובטיפול רפואי שכן אדם כזה יתחייב לקרוע את בגדיו כמה פעמים ביום ועשרות פעמים בחודש.

בספר שולחן גבוה והו"ד בספר ארץ חיים (סתהון, יו"ד סי' שמ) כתב: "כי בירושלים ת"ו ושאר מקומות לא נהגו כן משום שלא ימצא מי שירצה לעמוד בשעת יציאת נשמה". והו"ד בגשר החיים (פ"ד ס"ט). ומכאן ניתן ללמוד לגבי שאלה דידן שודאי אין להחמיר על מגישי עזרה ראשונה ומטפלים למיניהם שלא יצטרכו לקרוע אף אם מת תחת ידם.

ג

נאמר עוד בשולחן ערוך (יו"ד סי' שמ סל"ד): "האומר לחבירו: השאילני חלוקך שאבקר את אבא שהוא חולה, והלך ומצאו שמת, קורעו, ומאחהו ומחזיר לו חלוקו ומשלם לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו, ה"ז לא יגע בו". ובאר הש"ך (ס"ק נ): "לא יגע בו – ונ"ל דאף אם קרע לא יצא דהוי שואל שלא מדעת וגזלן הוי ובחלוק הגזול לא יצא כדלעיל סכ"ט".

ולכן אם מגישי העזרה הנ"ל עובדים במדים השייכים למוסד, כגון חלוק רופאים או מדי מד"א וכד' הם אינם מותרים לקרוע אותם, כיון שהבגדים שייכים למוסד, וקריעה בו היא גזל, והבגדים שאולים להם לתפקידם*. ואולי על סמך הלכה זו, במידה ועובדים בבגדיהם (חולצה) יכולים להקנותה לאחר כדי שיהיו פטורים מקריעה. וראיתי שפסקו כך לגבי חיילים שפטורים מקריעה במדי צה"ל משום שהם שאולים להם.

ד

כתב המהרי"ל (מנהגים, הל' שמחות אות ה): "אמר מהר"י סג"ל דאיתא בהל' שמחות דמהר"ם ג' חילוקים בענין קריעה וכן נוהגין. העומד אצל כל אדם בצאת נפשו חייב לקרוע עליו. זולתי על הרשעים גמורים, על דרך מומר או מסור. ובין מיתה לקבורה קורע אדם על רבו. ואמר דשאל מרבו המובהק מהר"ש אמאי לא היה קורע כשנפטר הר"ר מושיל מזניים, והשיב לו שאין שגורים בפיו חידושים מאותו הרב ז"ל. אך מי שמופלג וגדול הדור צריך לקרוע עליו גם מי שאין שגורים לו חידושים ממנו. ואמר שראה כתוב, וכמדומה לו על רבינו פרץ ע"ה, שהיה אליו מלבוש מיוחד שהיה לובשו וקרע בו על אדם חשוב*. ויש קורעין למטה בלבושיהן כבסמ"ק". (והו"ד בספר מנחם אבלים דף נט ומשם בגשר החיים בקצרה).

ונראה שמי שרוצה לנהוג בחסידות יכול להחזיק חולצה שלו על יד מקום פעולתו, אם בחדרי ניתוח וכד' או ברכב הצלה, ויכול לקרוע בה מצד ימין ובעמידה אם היה נוכח בשעת יציאת נשמה, ויכול אח"כ להסירה; ולהוסיף על הקרע כלשהו, בשעת יציאת נשמה אחרת שהיה נוכח בה.

ה

לגבי ברכת דיין האמת לא מצאתי כמעט דברים מפורשים האם העומד ואינו קרוב בשעת יציאת נשמה צריך לברך, וכמעט שלמדתי מההתעלמות שפטור. אולם מצאתי בב"ח (או"ח סי' רכג, ב) שכתב: "אמרו לו מת אביו מברך דיין האמת וכו'. ברייתא שם ונראה דלאו דוקא אביו אלא הוא הדין שאר אדם כשר דאדם מצטער עליו מברך דיין האמת דהוי ליה בכלל מה ששנינו על שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת, אלא לפי שבא להורות באביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב. ומיהו העולם נוהגין לומר ברוך דיין האמת בלא שם ומלכות ולפע"ד אינו נכון. ואין צריך לומר במיתת תלמיד חכם או אדם חשוב דיש לברך בשם ומלכות".

ונראים הדברים ק"ו שהעומד בעת יציאת נשמה של אדם מישראל צריך לברך בשם ומלכות 'ברוך דיין האמת'*.

מסקנות

כל הדינים שייכים דוקא באדם מישראל:

א. מנהג ירושלים שהעומדים אינם קורעים בשעת יציאת נשמה.

ב. במדים וכד' אי"צ לקרוע.

ג. ניתן להקנות את הבגד לאחר ולהיפטר מחיוב הקריעה.

ד. מצד מידת חסידות יכול העובד בבגד שאינו שלו להחזיק בגד מיוחד בו יקרע על המת.

ה. העומד בשעת יציאת נשמה מברך בשם ומלכות ברכת 'דיין האמת' (אף אם אינו קורע)*.