חבל נחלתו י ל
סימן ל
זמן הבדלה בפורים שחל במוצאי שבת
שאלה
אימתי מבדילים על הכוס בפורים שחל במוצאי שבת בבתים, האם לפני תפילת ערבית או לאחר קריאת המגילה?
בספרי ח"ד (סי' כא) דנתי בשאלה זו מצד הבדלה במוצאי שבת מה עניינה, והסקתי שמצד שכחת הבדלה על הכוס שהרי חוזרים לבתים לאחר קריאת מגילה, ומצד זה שנשים נשארות עם ילדים בבית והולכות לקריאה מאוחרת – עדיף להקדים הבדלה על הכוס במקרה זה. בעיון להלן נעסוק בשיטות הראשונים והאחרונים בנושא.
תשובה
א. המקור הקדום ביותר שמצאתי המתייחס לשאלה, הוא בספר מנהג מרשלייאה (לאחיינו של בעל העיטור, פורים עמוד ) נאמר כך: "ואם היתה ליל מוצאי שבת פורס על שמע ומתפלל ואומר קדיש קצר ומבדיל וקורא את המגלה ואומר 'ואתה קדוש' וקדיש שלם ו'עלינו לשבח'".
וברור שהבדלה הנאמרת כאן היא הבדלה על הכוס בבית הכנסת, שהרי בתפילה כבר הבדיל בברכת חונן הדעת. ונראה שכיון שאלו שתי מצוות שאינן קשורות לתפילה הולכים עפ"י הכלל, 'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם'.
הכל בו בסימן מא כתב: "פורים שחל להיות במוצאי שבת שקורין המגלה לאור הנר מברך בורא מאורי האש קודם, ויש חולקין ואומרין שאינו צריך לברך עליו לפי שכבר נפטר ביוצר המאורות, אמנם טעמא דמסתבר הוא שלא יהנה ממנו בלא ברכה". והו"ד בבית יוסף (או"ח סי' תרצג, ד). ולכאורה עולה השאלה וכי איך התפללו – בחושך? ונראה שלשם הדלקת הנר לתפילת ערבית בבית כנסת הבדילו ללא כוס וללא ברכה (כפי שנשים אשר עושות מלאכה לפני הבדלה על הכוס מבדילות) ואז הדליקו נרות בבית כנסת והתפללו. וכיון שאיחרו הבדלה על הכוס לאחר קריאת מגילה, נהגו לברך לפני קריאתה מאורי האש.
אולם בסימן מה כתב הכלבו: "ופורים שחל להיות באחד בשבת כתב ר"ח ז"ל שמבדילין* קודם קריאת המגילה וכן דעת הראב"ד ז"ל* ואומר ויהי נועם אחר י"ח ברכות ואחר כך קורין את המגילה ואחריה אומר ואתה קדוש ואין אומר ויתן לך. אמנם מנהג נרבונה שלא להבדיל עד אחר קריאתה ואחר ויהי נועם וסדר קדושה כשאר מוצאי שבת ואין אומר ויתן לך".
וכן האבודרהם (פורים) כתב: "ואם חל במוצאי שבת אומר ההבדלה קודם קריאת המגלה".
ובמנורת המאור (לר"י אלנקאוה, פ"ב תפילה הל' פורים עמ' ) כתב: "ואם חל להיות פורים באחד בשבת, מוצאי שבת מתפללין שמונה עשרה ואומרים הבדלה בחונן הדעת, ואח"כ אומר ש"צ קדיש תתקבל, ואומר הבדלה על הכוס, ואח"כ קורא את המגלה ומברך לפניה ולאחריה, ואח"כ אומר ויהי נועם וכו', ואח"כ אומר ובא לציון וסדר קדושה, ואח"כ אומר קדיש יהא שלמא".
ובשו"ת שיח יצחק (סי' קסח) כתב: "ובאגודה פ"ק דמגילה אות ד' מביא מהרוקח זי"ע, אם חל פורים במוצאי שבת אין נוהגים לומר ויהי נועם, אך אחר דאמירן בעלמא יקראו המגילה, ואחרי כן יבדילו ויאמרו ויתן לך, וכשחל פורים באמצע שבת אז אומר ויהי נועם, עכ"ד".
ב. עולה שזו מחלוקת ראשונים גדולה. רוב הראשונים: ר"ח, ראב"ד, מנהג מרסיליה, מנורת המאור ואבודרהם סברו שיבדיל על כוס קודם קריאת המגילה וטעמם או משום 'תדיר ושאינו תדיר' או משום שברכת מאורי האש היא חלק מהבדלה ואין ראוי לברכה בנפרד, ואין ראוי ליהנות מהאש במוצ"ש ורק אח"כ לברך עליה.
ואילו הרוקח*, מנהג נרבונה, מנהגי טירנא (הובאו בד"מ) ועוד ספרי מנהגים סברו שמבדיל על הכוס אחר קריאת מגילה. טעמם לא צויין, אולם בבביאור הגר"א כתב שהטעם לאיחור הבדלה לאחר קריאת מגילה הוא: "דאפוקי יומא מאחרינן ליה כמ"ש בפ"ח דברכות ובפ"י דפסחים". ולהלן נדון בטעם זה.
בדרכי משה (או"ח סי' תרצג ס"ק א): "וכתב עוד (אבודרהם תפלת פורים עמ' רה) דיש להבדיל קודם הקריאה וכן כתב הכל בו (סי' מה) דלא כמנהג נרבונא דנהגו לקרות קודם הבדלה, והמנהג שלנו כמנהג נרבונא".
וכך פסק בהגהותיו לשו"ע (סי' תרצג ס"א): "ואומרים: ויתן לך, וקורים המגילה ואח"כ מבדילין (מנהגים)".
ג. הטעם שמאחרים יציאת השבת ולכן מאחרים הבדלה ניתן בגמרא (פסחים קה ע"ב) כסיבה לסידור הבדלה על כוס של ברכת המזון שלאחר יציאת השבת מכיון שיש לו רק כוס אחת של יין. וכן בברכות (נב ע"א) לכך שברכת הבדלה היא האחרונה בסדר הברכות שמברכים להבדלה.
לכאורה אין כאן סיבה עצמית לאחר ולדחות את הבדלה במקומות אחרים.
כך עולה מרש"י (פסחים קה ע"ב) שפרש: "אפוקי יומא – כגון אבדלתא".
"מאחרינן ליה – היכא דאין לו אלא כוס אחד, עד לאחר המזון".
ומשמע שבסתמא לא מאחרים את ברכת המזון. וכן הרשב"ם (שם) כתב: "אפוקי יומא. כגון הבדלה מאחרינן ליה היכא דאשכחן שום עלילה לאחוריה כגון היכא דאין לו אלא כוס אחד דמאחרינן ליה עד לאחר המזון".
אמנם יש מהראשונים שהביאו זאת כטעם עצמי לאיחור הבדלה במוצאי שבת כגון במחזור ויטרי (סי' קמג) שכתב: "אפוקי יומא מאחרינן ליה דלא ליהוי עלן כמשאוי. ועוד טעם אחרינא דמוסיפין מחול על הקודש בין בכניסתו בין ביציאתו". וכן בסדר ר"ע גאון (סדר שבתות; מנחה של שבת) ובהלכות הרי"ץ גיאת (הל' קידוש) ובספר העתים (סי' קלז, קמח).
ד. בשערי תשובה (סי' תרצג ס"ק ב) האריך במחלוקת וזו לשונו:
"ועיין שם בדבר שמואל שכתב שרוב העולם נוהגים להקדים קריאת המגילה להבדלה על הכוס בבה"כ דהיינו גם אחר סיום סדר קדושה וקדיש תתקבל כמנהג בכל השנה. אך כיון שאין הכרע מן הש"ס והראשונים אין להכריח לא' מהקהילות לשנות המנהג וכל קהל כעיר בפני עצמו ואין בזה משום לא תתגודדו כו' וע' במוהרשד"ם ביו"ד סי' ק"ע ע' שם ועיין במג"א סי' תשצ"ג (?) ועיין ברכי יוסף שהפר"ח כתב שיבדיל קודם שאין ראוי שיהנה מן הנר קודם הבדלה עד כאן לשונו. ולפי"ז סגי אם מברך בורא מאורי האש והב"ד גימגם דאיך יוציא את אשתו בברכה זו כו' אם כן יברך בורא מאורי האש בבה"כ קודם הבדלה כיון דכמה רבוותא כתבו לברך בורא מאורי האש קודם שלא יהנה בלא ברכה כו' ועיין בכנה"ג בשם מר"ש הלוי שא"צ לברך בורא מאורי האש קודם, כיון דמסדרן אחר כך על הכוס והנאת הנר כבר נפטר בברכת יוצר המאורות ואינו אלא זכר למה שאירע לאדם הראשון עיין שם ועיין בתוספת פסחים דף נ"א וע' בשירי כנה"ג דאף על פי שבליל ט"ב מברכים קודם התם אינו עתיד לסדרן על הכוס באותו לילה כו' והמברך בורא מאורי האש קודם המגילה לא הפסיד ע"ש, ובש"ח הביא מתורת חסד שהביא גם כן דברי כנה"ג בשם מהר"ש הלוי כו' ודברי הד"ש שכתבתי לעיל ע"ש".
ונראה שהטעם למחלוקת משום תדיר ניתן לגבי הבדלה על הכוס בבית הכנסת, אולם לגבי הבדלה בבית שכ"א מבדיל בביתו לכאורה הטעם המקדים הבדלה אינו שייך, שכן לא שייך תדיר ושאינו תדיר אם אינם נוהגים באותו מקום ובאותה שעה בזה אחר זה. לגבי הטעם של ברכת מאורי האש לכאורה לא נהגו לברכה שלא בהבדלה וא"כ השאלה עדיין עומדת אם לברכה בנפרד או רק לאחר המגילה, ועוד שבימינו שמשתמשים בחשמל, ושעון שבת מדליק את החשמל בזמנו ולכאורה אין צורך לברכה. אולם הטעם של איחור שייך גם באיחור הבדלה בבתים, אולם כאמור עיקר הטעם לא לאיחור אין קץ, אלא להראות שלא תהא יציאת השבת כמשא עלינו.
בערוך השולחן (או"ח סי' תרצג ס"ג) מבאר כך: "כשחל במוצאי שבת היה מהראוי להבדיל קודם קריאת המגילה דאיך נהנה מהאור ועדיין לא ברכנו בורא מאורי האש ולכל הפחות ברכת בורא מאורי האש היה לנו לברך קודם קריאת המגילה אלא דגם זה אין המנהג כן והטעם משום דכל אחד צריך להבדיל בביתו וצריך לברך גם ברכת בורא מאורי האש בשביל בני ביתו ולמה יברך שני פעמים, ולכן גם בביהכ"נ אין מבדילין קודם המגילה, ועוד דכללא בידינו דהבדלה מאחרין בכל אשר נוכל לבלי לסלק מעלינו לגמרי כל קדושת השבת, ואי משום שנהנין מן האור בקריאת המגילה קודם ברכת בורא מאורי האש אין שום חשש בזה דלא מצינו שאסור ליהנות מהאור קודם ברכה זו שהרי כבר ברכנו בבוקר ברכת יוצר המאורות ואין כאן הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה, וברכת בורא מאורי האש היא מפני יצירתה במוצאי שבת כמבואר בגמ' וא"כ מנהגינו עולה יפה".
ואע"פ שערוה"ש נתן טעם לאחר ברכת הבדלה בבית אחר קריאת מגילה, נראה לענ"ד שיש מקום להקדים הבדלה בבתים. ואלה טעמי: באופן מעשי ברבים מבתי הכנסיות מאחרים את תפילת ערבית ביציאת השבת כדי שהילדים יוכלו להתחפש כך שמאחרים את הוצאת השבת. כמו"כ קריאת המגילה מלווה בקולות נפץ של 'קפצונים' ושאר צעצועים. בהרעשה בצעצועים אלו יש איסור מלאכה בשבת של מבעיר (ובחלק מהמקרים אף בתחפושות בצביעה ואיפור). וא"כ אע"פ שאין אוכלים ושותים הרי עושים מלאכה לאחר צאת השבת ללא הבדלה על הכוס. כמו"כ כל הראשונים שדחו הבדלה אחר מגילה דברו בהבדלת בית הכנסת והשאלה לגבי דידן היא בהבדלה על הכוס בביתו. כמו"כ נשים שנשארות עם תינוקות בבתים בלא"ה צריכות להבדיל ולעשות מלאכה ולא תוכלנה לאכול ולשתות עד לאחר הבדלה על הכוס, ולעתים אם הן מטופלות בילדים הדבר מקשה עליהן. (עי' בתשובתי בח"ד שהוזכרה לעיל). ועוד ישנו חשש גדול לשכחה, שכן בדר"כ מיד בשובו מבית הכנסת לאחר זמן קצר הוא מבדיל על הכוס, וכאן הוא שב לאחר שעה ויותר כשיציאת השבת כבר כמעט ונשכחה ממנו.
נראה איפוא שמכל הסיבות הללו אע"פ שהראשונים לא דברו כלל בהבדלה בבית, מן הראוי בימינו, לפי מנהגנו בקריאת המגילה, לאחר את תפילת ערבית מעט ולהבדיל על הכוס בבתים לפני התפילה והקריאה. ומי שהדבר קשה בעיניו יבדיל בשובו מבית הכנסת.
ועי' עוד בשו"ת פעולת צדיק (ח"א סי' קנז), ובאליה רבה (סי תרפא ס"ק א; סי' תרצג ס"ק ז).