חבל נחלתו י כט
סימן כט
כונה שלא לצאת בקריאת מגילה
שאלה
האם ניתן לקרוא מגילה להוציא אדם אחר י"ח כאשר בקריאה זו הקורא מתכוין שלא לצאת בעצמו אלא רק להוציא את האחרים, כיון שרוצה אח"כ לצאת ברוב עם?
תשובה
פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תרצב ס"ג): "אע"פ שיצא כבר, מברך להוציא את אחר ידי חובתו". והעיר המשנה ברורה ס"ק יא): "להוציא את אחר י"ח – ויקראנה לנשים אחר שיצא מביהכ"נ דמצוה שיצא בעצמו בקריאת הצבור אכן אם מכוין שלא לצאת באותה קריאה שפיר דמי לצאת אח"כ בקריאת הצבור. וכשהוא מברך לנשים טוב שיברך לשמוע מגילה כי יש פוסקים שסוברין דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע".
ומקורו בפרי מגדים (אש"א ס"ק ה) שכתב: "ומ"ש שיקרא לנשים אחר שיצא הוא ונראה אם מכוין שלא לצאת באותה קריאה שפיר דמי לקרות אח"כ בציבור (אף אם נאמר דמצות צריך כוונה הוי ספק)".
וכן פסק המשנה ברורה (סי' תקפט ס"ק יא) ביחס לתקיעת שופר לנשים בברכה, שאינו יכול לברך רק עבורן (לאחר שיצא) כיון שפטורות ממ"ע שהזמן גרמא: "או שיכוין בלבו שלא לצאת בתקיעות ביהכ"נ ואז יוכל אח"כ ג"כ לברך בשבילן".
עולה מן הדברים בפוסקים שיכול להתכוין שלא לצאת בפעם הראשונה שנפגש במצוה, כדי שיוכל לצאת אח"כ בהידור או מפאת צורך אחר.
ויש להעיר שאין שני המקרים זהים. בשופר הוא מתכוין שלא לצאת, אבל אינו התוקע בבית הכנסת ואילו במגילה בפעם הראשונה שקורא אותה הוא המוציא אחרים י"ח אע"פ שהוא מתכוין שלא לצאת בקריאה זו י"ח. ולכן אולי אין ללמוד משופר למגילה.
ונראה לי שיש לתמוה על פסק זה בשתי תמיהות.
ראשית אין זה נראה להניח מצוה כדי לקיימה אח"כ ביתר הידור. סוף סוף הוא מקיים עתה מצוה ובזה הוא מראה שהוא בורר לו את מצוותיו, ואם רוצה לשמוע אח"כ בהידור ישמע בשנית ואין בכך ודאי בל תוסיף שכן מתכוין להדר במצוה*, וכן בלולב אם יגיעו לידיו אח"כ ארבעה מינים מהודרים יכול ליטלם בשנית וברכות אין מעכבות. אבל הנחת מצוה שבאה לידיו אחת בשנה והזריזות בעשייתה כדי לקיימה אח"כ ברוב עם נראית לי מעט זלזול במצוה. ויש כאן זריזות כנגד הידור של רוב עם וצל"ע מה עדיף.
והתמיהה השניה יותר עקרונית, הרי אדם מישראל מוציא את חבירו במצוות מדין ערבות, כיון שישראל ערבים זל"ז. ולכן אף אם כבר יצא י"ח מוציא. אבל אם אינו רוצה לצאת י"ח המצוה או אינו יכול לצאת מצד מניעה צדדית מנלן שמוציא אחרים באותה מצוה*. ובמילים אחרות: האם יציאת האחר י"ח אינה קשורה ביציאתו בכח או בפועל של המוציא באותה מצוה, ולכן אם מתכוין שלא לצאת בקיום המצוה עתה גם אינו מוציא את האחרים ידי חובתם?!
ונסיתי להביא ראיה מתוקע לתוך הבור והדות שיכול להיות מצב שהוא לא יצא י"ח מפני שהשופר בפנים והוא בחוץ, והם ששמעו קול שופר יצאו והוא שעומד בחוץ ושמע קול הברה לא יצא. אולם לא מצאתי אחד מן הפוסקים שיאמר זאת, ומשמע מעט משתיקתם שצריך שהוא יצא י"ח כדי להוציא את השומעים. וצ"ע.