חבל נחלתו יט ה
סימן ה
כיווני התפנות ושינה בזמן הזה
א. הבית יוסף (או"ח סימן ג, ה) הביא את המקורות לכל הלכה ואת שיטת רש"י בפירושה. וז"ל:
"בסוף פרק הרואה (ברכות סא:) תניא הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ובגליל צפון ודרום אסור, מזרח ומערב מותר, ורבי יוסי מתיר. שהיה רבי יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה. רבי יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אסור בזמן שאין בית המקדש קיים מותר. רבי עקיבא אוסר בכל מקום. רבי עקיבא היינו תנא קמא איכא בינייהו חוצה לארץ".
"ופירש רש"י: לא יפנה מזרח ומערב אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח מפני שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה של ארץ יהודה בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה הימנה למזרח עד סוף ארץ ישראל והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שארץ יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל היא מן המזרח למערב כרצועה ארוכה וקצרה ואם יפנה מזרח ומערב יהיה פירועו לצד ירושלים או פירועו שלפניו או פירועו שלאחריו אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש בדרומה של ארץ יהודה. ובגליל שהיא בצפונה של ארץ ישראל לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב".
"ובתר הכי אמרינן בגמרא רבה הוו שדיין ליה ליבני מזרח ומערב אזל אביי שדינהו צפון ודרום עאל רבה תרצינהו, אמר: מאן האי דקא מצער לי, אנא כרבי עקיבא סבירא לי דאמר בכל מקום אסור. ופירש רש"י הוו שדיין ליבני לבינים שיושב עליהם לפנות היו מתוקנות וזקופות על צדיהן ראש אחד למזרח והשני למערב לבינה אחת לצפון ולבינה אחת לדרום והוא יושב על האחת ונפנה בינתים נמצא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת שלא יהא פירועו לא מלפניו ולא מאחריו לצד ארץ ישראל".
"ומשמע דהלכה כרבי עקיבא כיון דרבה סבר כותיה. ואביי דאפיך ליבני לאו משום דסבר דאין הלכה כרבי עקיבא אלא לראות אם במתכוין סדרם כן רבה אם לאו וכן פירש רש"י ז"ל וכן פסק הרמב"ם בפרק ז' מהלכות בית הבחירה (ה"ט) וכן פסק בסמ"ג (עשין קסד רי ע"ג) וכן נראה מדברי רי"ף (מה.) והרא"ש ז"ל (פ"ט סי' כח)".
נראה מרש"י שכל דין ההתפנות הוא מצד מקום המקדש והוא קיים בכל מקום ובכל זמן, וצריך לבדוק שבכל מקום לא יהיה כלפי המקדש.
ב. וכך כתב הבית יוסף (ג, ו) ביחס לשינה: "ומ"ש דלא יישן בין מזרח למערב אפשר שהוא מהא דאיתא בפרק קמא דברכות (ה:) אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער וכו' ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום, אלא דקשה לי היכי מסיים בה דאמר רבי חמא בר חנינא כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים דמשמע דלאו משום איסורא קאמר אלא כי היכי דלהויין ליה בנים זכרים. ואפשר שלא היה גורס דאמר רבי חמא אלא אמר רבי חמא ואבא בנימין משום דאיכא איסורא היה מצטער על הדבר, ודרבי חמא מילתא באפי נפשה היא דאתא למימר שאם הוא נזהר בדבר זה הויין ליה בנים זכרים. ואפילו אם תמצא לומר שהיה גורס דאמר רבי חמא אפשר שהיה מפרש דאבא בנימין משום איסורא היה מצטער ומייתי מדרבי חמא שנותנין שכר טוב לנזהר בדבר".
"ונראה מדברי הרמב"ם (שם) שאפילו האדם לבדו אסור לישן בין מזרח למערב. אבל התוספות כתבו שם (ד"ה כל הנותן) כל הנותן מטתו בין צפון לדרום ולא בין מזרח למערב ודוקא כשישן עם אשתו מפני שהשכינה שורה בין מזרח למערב והיה הדבר גנאי לשכב אצל אשתו מפני התשמיש וכן משמע ומוכחי קראי עכ"ל, ואף על פי שהעולם נוהגים כדברי התוספות נראה לי שהוא מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד או תרי בדרא והנכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא עמוד ההוראה".
"ואמאי דקתני על מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום פירש רש"י ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמישו לרוחות אחרות ע"כ".
מרש"י נראה ששינה אינה משום מקום מקדש אלא משום ששכינה במערב, ובכל מקום בעולם מן הראוי לשכב צפון דרום ולא מזרח מערב, ולא כהתפנות התלויה במקומו ביחס לירושלים.
ג. הרמב"ם כתב בהל' ביה"ב (פ"ז הל' ח ו-ט):
"בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים שהוא חוץ לירושלים ולפנים, והוא שיהיה רואה את המקדש, ולא יהיה גדר מפסיק בינו ובין המקדש".
"אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב, ואין צריך לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום מפני שההיכל במערב, לפיכך לא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים וישנים, וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקדש אלא לצפון או לדרום או יסלק הקדש לצדדין".
עולה מדבריו:
א) אסורה הקלת ראש מן הצופים ולפנים ורואה את המקדש, והיא מותרת בזמן הבית רק כשיש גדר מפסיקה בינו ובין המקדש.
ב) אסור בכל מקום בעולם ובכל זמן לישון ולהתפנות מזרח-מערב אלא רק בין צפון לדרום.
ג) שינה והתפנות אינן תלויות במחיצות וגדרות והן גם בבתים.
ד) הטלת מים אסורה מן הצופים ולפנים כלפי מקום המקדש אלא מזרח-מערב או יסלקנו לצדדים.
ד. לעומת הרמב"ם – הטור (או"ח סי' ג) כתב:
"וכשיושב יכוין שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא אבל לא ישב בין מזרח למערב ומיהו דוקא כשנפנה במקום מגולה אבל במקום שיש מחיצות כגון בית הכסא שבבית אין צריך לדקדק".
הטור השמיט את ענין השינה, והתנה את ההתפנות בכיוון מזרח ומערב רק במקום פתוח, ולא במוקף מחיצות.
גם הרמב"ם וגם הטור לא התייחסו לארצות צפוניות או דרומיות, ונראה שלדעתם גם שם צריך להקפיד לא להתפנות מזרח-מערב אלא צפון-דרום.
הבית יוסף (סי' ג) תרץ את הרמב"ם והטור שאף לגביהם אסור בגליל להתפנות צפון דרום ומותר למזרח ומערב, וכוונת הרמב"ם והטור היא לא למזרח ומערב העולם, אלא למזרח ומערב המקדש. והוא עצמו כתב שתירוצו דחוק ובטור קשה להעמידו מפני שלא הזכיר מקדש. ומתרץ תירוץ אחר אליבא דהרמב"ם והטור שאין הטעם של מזרח מערב משום מורא מקדש אלא מפני ששכינה במערב, ור"ע חלק על ת"ק בשני דברים: שאוסר גם בחו"ל, וגם בשינוי טעם האיסור ממורא מקדש למורא שכינה. וכתב כן עפ"י הירושלמי וכן הוא חוזר ומדייק ברמב"ם שכתב שרק בין צפון ודרום ייפנה ויישן.
לגבי שינה מדייק כי לפי הרמב"ם אפילו יחידי אסור לישון בכיוון מזרח מערב בניגוד לתוספות ורש"י שכתבו דוקא עם אשתו, ורש"י כתב לגבי שינה שהוא משום שכינה במערב.
עולה כסיכום ביניים:
לרש"י: התפנות משום מקדש ושינה עם אשתו משום שכינה במערב.
לרמב"ם: התפנות ושינה אפילו יחידי משום שכינה במערב, ואפילו במקום מחיצות.
לטור: התפנות ושינה עם אשתו משום שכינה במערב. התפנות רק כשאין מחיצות ושינה אף במקום מחיצות.
ה. לגבי הטלת מים כתב הב"י אליבא דרש"י שכדי שלא יראה פירועו לכיוון ירושלים, הוא מסביר שדוקא למערב אסור אבל למזרח מותר, ולאשה מותר אף כלפי מערב כיון שלא מגלה לפניה, אא"כ נאמר לא פלוג. ולפי הרמב"ם שהוא לא מטעם מקדש אלא משום שכינה במערב אין לחלק בין איש לאשה. ולפי הרמב"ם יש לחלק בהטלת מים בין לפנים מן הצופים שלא יהיה באחוריו כלפי המקדש, לבין חוץ לצופים שמותר בכל מקום ובכל כיוון. וכן נראית דעת הטור. ובמקום שיש מחיצות אי"צ להקפיד בכיוונים לפי דעת הטור. והרמב"ם למד שאין לחלק ובכל מקום אסור להתפנות ולישון.
ו. בארצות החיים לרב מלב"ים (ארץ יהודה ס"ק ג) חקר בסעיף ה בשו"ע, האם זה מפני ששכינה במערב או משום כבוד המקדש וארץ ישראל ולכן במדינות צפוניות או דרומיות יתפנה מזרח ומערב ולא צפון ודרום. ומביא שיטת רש"י ונו"נ בה. ואח"כ מביא דברי הט"ז (ס"ק ד) המסיק שהוא משום כבוד שכינה ולכן בכל מקום גם בחו"ל יתפנה צפון דרום ולא מזרח ומערב. ומסיק שדעת רש"י והרי"ף והרא"ש ורבינו יונה והיראים והריא"ז שבכל מקום בעולם משום כבוד מקדש ולכן בכל מקום יתפנה שלא לכיוון המקדש, ובגליל יתפנה מזרח מערב ולא צפון דרום.
לגבי איסור שינה בין מזרח ומערב מקשה על הרמב"ם (ארץ יהודה ס"ק ד) משינת בית האב (העובד למחרת) בלשכת בית המוקד שהיה ישן גם מזרח ומערב, ולפי הרמב"ם הן התפנות והן שינה הם משום כבוד מקדש ולכן המלבי"ם מחדש שאיסור מזרח ומערב בשינה הוא רק משום שהוא ערום ללא בגדים וכיסוי, וכשישן יהיה פרועו למזרח ומערב. ולכן מכריע כדברי הזוהר שרוחב המיטה יהיה בין צפון לדרום וראשו למזרח ומרגלותיו למערב.
ומביא דעת הט"ז המקשה על הרמב"ם שכיון שבית הכסא שיש בו מחיצות לא חיישינן לפירוע ה"ה לענין שינה, ומביא טעמים אחרים בשינה ומסיק שגם במקום מחיצות הולכים בשינה אחר כיווני המיטה על אף המחיצות.
ז. הראי"ה קוק זצ"ל במצות ראיה (או"ח סי' ג ס"ה) הביא שהרמב"ם סבר שעם מחיצות אסור הן התפנות והן שינה בכיוון מזרח-מערב משום כבוד המקדש. ומסביר מחלוקת בבלי וירושלמי שלבבלי החיוב משום כבוד מקדש ולירושלמי משום ביזוי מקדש. עפ"י דבריו מתרץ קושית ארצות החיים מבית המוקד שאין זה איסור אלא מצוה חיובית שלא לישון בין מזרח למערב משום כבוד, וכיון שהכהנים עסוקים במצות התכוננות ליום הבא ובשמירת המקדש וגם כך עסוקים בענייני כבוד המקדש, אי"צ לחוש לשינה בכיוון מזרח-מערב, שעוסק במצוה פטור מן המצוה.
וז"ל הרב קוק זצ"ל בחילוק בין התפנות שמועילות מחיצות לבין שינה שאף במקום מחיצות צריך להקפיד על צפון ודרום לפי שיטת הב"י:
"אבל המחבר מצי נקיט כפרש"י, באבא בנימין משום כבוד השכינה וגבי נפנה משום כבוד המקדש. וסברא הוא, דאע"ג דלענין בהמ"ק מהני מחיצות, כדמהני בענין לא יקל ראשו, דמ"מ פליג רשותא, אבל לענין כבוד השכינה אין מקום שמועיל מחיצות. ובדרך הסבר נ"ל דאלה ב' הפעולות הבהמיות תשמיש ונקבים, כ"א י"ל צד פחיתות לעצמו, זה שלא כראי זה. תשמיש הוא סילוק המורא דמשו"ה בעל קרי אסור בד"ת משום דבעי' ביראה (ברכות כ"ב) ונקבים הוי סילוק הכבוד. ואצל מורא אין חילוק בין מקום סתר למקום גלוי שתלוי בלב. אבל הכבוד עקרו נופל במקום רואים, ע"כ יש חילוק להתיר במחיצות, ואסרו משום מורא מקדש, שיסוד הדבר הוא הכבוד, דהיינו יראת הכבוד ונקדש בית קדשו בכבודו ית'".
ח. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' ג ס"ה):
"אם נפנה במקום מגולה, שאין בו מחיצות, יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא, אבל בין מזרח למערב, אסור. (ולהטיל מים בכל ענין שרי) (ב"י בשם הרמב"ם)".
ופסק המשנה ברורה (בס"ק ז) למעשה:
"מגולה – אבל בחצר בכל ענין שרי כ"כ הב"י והמ"א אבל הט"ז הסכים עם מהר"י אבוהב דבחצר ג"כ אסור באמצע החצר בין מזרח למערב דהלא מגולה הוא באותו מקום אם לא שמקרב עצמו לצד אחד מהכתלים וכ"כ הדרישה וש"א".
והוסיף בס"ק ט: "או איפכא – וי"א דאיפכא לא וטוב ליזהר בזה".
וטעמו משום שכינה כמבואר בס"ק י: "בין מזרח וכו' – משום דהשכינה שורה במערב ואפילו אם מחזיר פניו למערב אסור דמזרח שהוא נגד מערב יש לו ג"כ קדושה".
וטעמו משום שכינה מלמד שגם בגליל וגם בחו"ל האיסור בהתפנות במקום ללא מחיצות הוא מזרח-מערב.
בסעיף ו פסק השו"ע: "וכן אסור לישן בין מזרח למערב, אם אשתו עמו. ונכון להזהר, אפילו כשאין אשתו עמו".
במשנה ברורה ס"ק יא הכריע במחלוקת: "בין מזרח וכו' – רק יכוין שיהא ראשה של המטה לצפון ומרגלותיה לדרום. ובתשובת מנחם עזריה פסק כמו שכתב הזוהר פרשה במדבר שיהא ראשה ומרגלותיה של המטה זה למזרח וזה למערב והסכים שם שיהא הראש למערב וכ"כ בארצות החיים בשם כמה אחרונים ומ"מ טוב יותר לכתחילה לנהוג כהשו"ע כי בתשובת בנין של שמחה כתב בשם הגר"א שאמר שגם כוונת הזוהר הוא כהגמרא ולא כפירוש הרמ"ע הנ"ל".
ובס"ק יב הביא חידושו של המלבי"ם: "אפילו כשאין וכו' – עיין בארה"ח דבזה אין להחמיר רק בשוכב ערום ובאין קלעים סביב המטה".
בסעיף ז פסק השו"ע: "המטיל מים מן הצופים ולפנים (פי' מקום שיכולים לראות משם הר הבית, ומשם והלאה אין יכולים לראות, רש"י), לא ישב ופניו כלפי הקודש, (אלא לצפון או לדרום), או יסלק הקודש לצדדין". ובאר המשנה ברורה בס"ק יד: "אלא לצפון וכו' – וה"ה אם אחוריו כלפי הקודש שרי בהטלת מי רגלים ועיין בביאור הגר"א שהסכים דאפילו מן הצופים ולחוץ אם פניו כלפי הקודש אסור בהטלת מי רגלים".