חבל נחלתו יח י
סימן י
ראש חודש בתקופת המקרא
א. ננסה להבין מן המרומז בתנ"ך ומפרשיו איך וע"י מי היה נקבע החדש ומה היה נעשה ביום הראשון של ראש חודש בחודש שעברוהו1.
כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה קנג): "אבל מצוה זו לא יעשה אותה לעולם זולת בית דין הגדול לבד. ובארץ ישראל לבד. ולכן בטלה הראייה אצלנו היום בהעדר בית דין הגדול כמו שבטלה הקרבת הקרבנות בהעדר המקדש".
וא"כ למדנו שמצות קידוש החודש מוטלת על בי"ד הגדול אע"פ שבפועל היו עסוקים בכך רק מעט מחכמי בית דין הגדול.
ב. וכך כתב הרמב"ם בהקדמתו לי"ד החזקה: "אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופנחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה. וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה. וזקנים רבים קבלו מיהושע. וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס. ושמואל קיבל מעלי ובית דינו. ודוד קיבל משמואל ובית דינו. ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קיבל מדוד ובית דינו. ואליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו. ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו. ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו. וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו. והושע קיבל מזכריה ובית דינו. ועמוס קיבל מהושע ובית דינו. וישעיה קבל מעמוס ובית דינו. ומיכה קיבל מישעיה ובית דינו. ויואל קיבל ממיכה ובית דינו. ונחום קיבל מיואל ובית דינו. וחבקוק קיבל מנחום ובית דינו. וצפניה קיבל מחבקוק ובית דינו. וירמיה קיבל מצפניה ובית דינו. וברוך בן נריה קיבל מירמיה ובית דינו. ועזרא ובית דינו קיבלו מברוך בן נריה ובית דינו".
נשאלת השאלה האם הרמב"ם מציין שזה היה בי"ד הגדול בדורות אלו או מנה רק גדולי מעבירי התורה שבע"פ שבכל דור.
מסתבר שמי שהרמב"ם מונה אינו דוקא ראשי בית דין הגדול שהרי חלקם לא היה מקומם בירושלים כגון אליהו ואלישע. או דוד המלך שלא היה ראש הסנהדרין2 כאמור בסנהדרין (טז ע"ב): "ובניהו בן יהוידע – זו סנהדרין... וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ולמה נקרא שמן כרתי ופלתי? כרתי – שכורתין דבריהן, ופלתי – שמופלאין מעשיהן". וברש"י: "בניהו בן יהוידע זה סנהדרין – שהיה מופלא שבבית דין", וא"כ נראה שאין המדובר בבית דין הגדול של כל ישראל אלא במעבירי תורה שבע"פ. (ואולי אע"פ שהרמב"ם מונה את ראשי כל דור ודור היה קשר בינם לבי"ד הגדול.)
ג. מקום ישיבתו של בי"ד הגדול עד שנבנה בית המקדש לא ברור. בירושלמי (מכות פ"ב ה"ו) נאמר: "ומניין שהיתה סנהדרין גדולה אצל המזבח [שמות כ כג] ולא תעלה במעלות על מזבחי ומה כתיב תמן [שם כא א] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". וכן בסוף מסכת מידות, וכן פוסק הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"א ה"א).
אולם בתקופת שאול המלך המשכן היה בגדר במה גדולה בנוב ובגבעון ולא מצאתי שיש מצוה לבי"ד לשבת בצד המזבח גם בבמה גדולה וצ"ב. ויש להעיר שדוקא לגבי קביעת החודש ישנה תועלת מעשית בישיבת בית הדין הגדול בצד המזבח שהרי עובר לקביעת ראש חודש צריך להקריב קרבנות ראש חודש והם קרבים רק בבמה גדולה ולא בבמת יחיד.
עכ"פ מקום ישיבת בית דין הגדול עד בניית המקדש בירושלים טעון בירור.
ד. הרמב"ם (הלכות קידוש החודש פ"א הלכות ו-ח) מבאר:
"בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר, אם ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא יום שלשים, אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין אותו, ואם לא נראה ולא באו עדים משלימין שלשים ויהיה החדש מעובר, ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה אין יושבים יום שלשים ואין מצפין לעדים, ואם באו עדים יודע בודאי שהן עדי שקר או שנראית להם דמות לבנה מן העבים ואינה הלבנה הודאית".
"מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה, ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש, וישלחו ויודיעו את שאר העם באיזה יום הוא ראש חדש כדי שידעו באיזה יום הן המועדות, שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש ונאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה".
"אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ3 ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום".
נראה שבית דין הגדול בגלל אחריותו הרבה על כל ישראל היה חייב להיות בקרבת מנהיג הדור שופט או מלך, ובזמן המקדש ישב בירושלים כפי שמתאר הרמב"ם.
לפי הרמב"ם, נראה שבזמן בית ראשון לא היו יומיים ראש חודש כבימינו. אלא היו קובעים את היום הראשון כשהגיעו עדים ואם לא הגיעו או שידעו שלא ניתן לקבוע את היום הראשון היו קובעים את היום השני.
ה. בענייני קידוש החודש ישנה חשיבות מיוחדת לידיעות האסטרונומיות של מהלכו של הירח, ולא די בידיעות חשבוניות. צריך לזכור שהמולד האמיתי אינו בזמן קבוע אחר המולד הקודם4 ועל כן צריך לדעת את משך הזמן המדוייק של ההיקף של הירח בחודש היוצא, ולחשב ביחס לזמני היום והלילה והזמן בשנה השמשית האם הירח יראה.
בסוף הלכות קידוש החודש (פי"ז הל' כג-כד) מבאר הרמב"ם שהיו לחכמי ישראל ובעיקר לשבט יששכר5 ספרים שבארו היטב את כל אופני ראיית המולד עם החשבונות המקבילים לכך, אבל ספרים אלו נאבדו לנו. וז"ל:
"וכבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו וכמה תוספות וכמה גירועין אחר שיגענו הרבה עד שהמצינו דרכים קרובים שאין בחשבונם עומק גדול, שהירח עקלקלות גדולות יש במעגלותיו, ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו ירח לא ידע מבואו, ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, כמו שתראה מחשבונות אלו שפעמים תוסיף ופעמים תגרע עד שתצא קשת הראייה, ופעמים תהיה קשת הראייה ארוכה ופעמים קצרה כמו שביארנו".
"וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע".
ז. מלימוד פרשת מחר החודש עולה כי בבית שאול המלך היו סועדים סעודת ראש חודש כאמור ברש"י (שמו"א כ, ה): "הנה חדש מחר – חידוש הלבנה וכל אוכלי שולחן המלך אין נמנע איש מלבא ביום טוב אל הלחם".
אולם אותו חודש בימי יונתן ודוד היה לפי התרגום מעובר היינו ראש חודש היה ביום שלשים ואחד. כאמור בשמואל (שם כז): "ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד, ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם".
ומתרגם יונתן: "והוה ביומא דבתרוהי דהוא עבור ירחא תנינא והוה אתרא דדוד מרוח ואמר שאול ליהונתן בריה מא דין לא אתא בר ישי אף תמלי אף יומא דין ללחמא".
ולא כרש"י שפרש כפשוטו: "השני – ביום שני לחדש".
וכן בהמשך (שמו"א כ, לד): "ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלִמו אביו". ותרגם יונתן: "וקם יהונתן מעם פתורא בתקיף רוגזא ולא אכל ביום עבור ירחא תנינא לחמא ארי אתנסיס על דוד ארי אכלימיה אבוהי".
ח. עולה השאלה האם בבית שאול המלך ידעו מחישוביהם שהחודש יתעבר או שלא ידעו. אם ידעו עולה השאלה מדוע עשו סעודה ביום הראשון של ראש חודש הרי קדשו עפ"י הראייה וידעו שהחודש היוצא מלא, והחודש מתחיל מן היום הבא. ואם כך נהגו אולי מה שנאמר במשנה (ר"ה פ"ד מ"ד): "בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש". כל זה היה דוקא ביום שעפ"י החישובים יכלו לראות את הלבנה החדשה והתעכבו העדים אבל ביום שלא יכלו לראות והיה ברור שהחודש מעובר היו נוהגים מלכתחילה שני ימים?
כי על פניו קשה איך יונתן תכנן עם עם דוד שיעדר יומיים מסעודת ראש חודש בבית המלך הרי לפי העולה מן הרמב"ם משמע שעושים אותו היום קודש או למחרתו קודש.
ט. עפ"י המקורות שמביא הגרש"י זוין ('המועדים בהלכה' ר"ח הערה 7) נראה שנחלקו בכך הראשונים.
מרש"י (ב"מ נט ע"ה בין מלא) עולה שבחודש מלא היו עושים ראש חודש רק ביום ל"א ולא ביום ל' ול"א. וכ"כ השלטי גבורים סוף פ"א בראש השנה.
אולם בשבולי הלקט סימן קסח נותן טעם שמקדשים גם את היום הראשון משום שלא ניתן לקדש חצאי ימים וכיון שחציו השני של היום הראשון קודש היו נוהגים קודש בשני הימים ומונים מן היום השני. וז"ל: "וכך השיב רבינו ישעיה זצ"ל כבר ידוע שחדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה ויום שלשים היה ראוי לחלקו חציו לחדש שעבר וחציו לחודש הבא, אבל לא נוכל לחלק היום לחצאין מפני זה תקנו חכמים לעשות החדשים אחד מלא ואחד חסר. ואפי' הכי הדין היה שביום שלשים נקדש את החדש כיון שמקצתו קודש כולו קודש ולמחר בשלשים ואחד לא נקדש אבל כיון שתקנו חכמים ליתן כל יום שלשים לחדש שעבר אנו מקדשין יום שלשים ואחד למנות ממנו יום ראשון של חודש ואף על פי שאנו מקדשין יום שלשים ואחד אנו מקדימין ומקדשין יום שלשים. מפני שהיא זמנו של קידוש שהרי חצי היום ראוי להיות לחודש הבא וצריכין אנו לקדש את החודש בזמנו הלכך אנו מקדשין יום שלשים מפני שחציו הוא לחדש הבא והוא זמן הקידוש ועוד אנו מקדשין למחר שהוא יום שלשים ואחד להיות מונין ממנו שלא נמנה מיום שלשים ומפני זה אנו אומרים שיש לנו ראש חודש פלוני יום פלוני בשבת ויום פלוני בשבת וחשבוניה ומנייניה יום פלוני להודיע כי יום שלשים אנו מקדשים כדי לקדש החודש בזמנו ויום שלשים ואחד אנו מקדשין להיות מונין ממנו ושניהן נקראין ראש חודש זה לקידוש וזה למנין וכן היו עושין מימות הנביאים כדכתיב בדוד ביום החדש השני ואפי' שהמולד לא יפול ביום ל"א אחר הקביעות שתקנו לנו בית דין אנו הולכין ולא אחר המולד".
היינו, לפי הרי"ד כך הדין מן התורה. אם יודעים שחלקו של היום הראשון של ר"ח יום ל' כבר שייך לחודש הבא, מקדשים אף אותו ומשמע שמביאים בו קרבנות ראש חודש6, וביום השני חוזרים על קרבנות ראש חודש ומונים מן היום השני את החודש הבא כיון שלא הגיעו עדים או שידעו שלא יכלו לראותו.
י. לפי שיטת שבה"ל מובן מנהגם של בית שאול שנהגו שני ימים בסעודת ראש חודש ומובן פירושו של המלבי"ם שיונתן ידע שגם ביום השני תהא סעודה עם המלך ולכן אומר לדוד: "ושלשת תרד מאד. ר"ל תחלק השדה (שתסתר שם) לשלשה חלקים, שבכל יום ויום תרד מאד למקום יותר נסתר מיום הקודם. והטעם, כי ביום הא' עדיין אין הסכנה גדולה כ"כ, וביום הב' שאם יכיר בו המלך ע"י שלא בא אל שולחן המלך יהיה הסכנה יותר, וביום הג' שהוא ב' דר"ח שאז אין שום אמתלא כי ביום הראשון אמר מקרה הוא כמ"ש בפסוק כ"ו, וגם שאז יחקר הוא את אביו כמ"ש בפסוק י"ב, אז הסכנה גדולה מאד, ולכן אז תרד מאד: ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה. ר"ל ביום החול שעושים בו מלאכה (כי בר"ח לא עשו מלאכה בשדות וא"צ להתרחק מאד בשדה כמו בחול שהעם מצויים שם)".
וא"כ יונתן ידע שיהיו שני ימים ראש חודש באותו חודש ועל סמך ידיעתו בדק את יחס שאול לדוד.
יא. יש להוסיף שבפרקי דרבי אליעזר (פרק נא) נאמר כך: "רבי יהודה אומר בשבתות ובחדשים היו ישראל עומדים שם ורואין את הדלתות נפתחין מאליהן, ויודעים שבא יום השבת, ומקדשים את השבת, ואחר כך העליונים. וכן בראשי חדשים היו ישראל עומדין שם, ורואין את הדלתות נפתחין מאליהן, ויודעים שבאותה שעה נולדה הלבנה ומקדשין את החדש, ואחר כך העליונים. שסימן ראש מולד הלבנה לבני ישראל. וכיון שהיו עומדים שם ורואין את הדלתות נפתחים מאליהם, יודעים ששכינתו של הקדוש ברוך הוא בו, שנאמר [תהלים פט, ט] ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה. ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה [יחזקאל מד, ב], מיד כורעים ומשתחוים לפני אלהיהן. וכן לשעבר, וכן לעתיד לבוא, שנאמר [שם מו ג] והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא".
וא"כ לפחות בזמן בית ראשון (עדיין לא בימי שאול המלך) היה בידם סימן אחר לקידוש החודש7.