חבל נחלתו יח יא

סימן יא

חייל בכור שהגיע ל'סיום' בקדיש

שאלה

חייל בכור שהגיע בערב פסח לקדיש בסוף ה'סיום' בבסיסו, ואין הוא יכול להגיע לסיום אחר, האם צריך לצום או יכול להסתפק במה ששמע את הקדיש ולהצטרף למסיימים?

תשובה

א. השבתי לו שילמד את הפיסקא המסיימת של המסכת שעליה עשו סיום ויצטרף למסיימים וייפטר מתענית בכורות.

והטעם הוא שעיקר ההצטרפות לסיום משום ששמח בשמחת המסיים או המסיימים ולכן ראוי לסעודת מצוה, והשמיעה של לימוד סוף המסכת אינה מחשיבה את השומעים שלא למדו את המסכת כאילו למדו את כל המסכת, אלא שמחתם עם המסיימים והשתתפותם בשמחתם מתירה להם לאכול בסעודת מצוה בסוף המסכת. ולכן כיון שהגיע לסיום, אם כי מאוחר, הוא יכול להימנות עימם. (ומה שהטלתי עליו ללמוד את הסיום כדי להימנות עימם, הוא מעין סימן להשתתפות בשמחה).

ב. סעודת מצוה היא משום שמחה על קיום המצוה. כאמור במילה (שבת קל ע"א): "תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב – עדיין עושין אותה בשמחה".

ומפרש רש"י: "בשמחה – שעושין משתה". והמשתתפים אינם מקיימי המצוה אלא הם שמחים בקיום המצוה. וה"ה המשתתפים בסיום מסכת משתתפים בשמחת המסיים כאמור בשבת (קיח ע"ב): "ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה [קיט ע"א] עבידנא יומא טבא לרבנן". ומפרש רש"י: "עבידנא יומא טבא לרבנן – לתלמידים, ראש ישיבה היה". וא"כ השותפים לשמחת המסיים לא היו הלומדים עצמם אלא תלמידי הישיבה.

ג. כתב הרמ"א (או"ח סי' תקנא ס"י): "ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סי' ט"ו), אלא נותנים לתינוק; ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה. ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם, שלא להוסיף".

ובאר המשנה ברורה (סי' תקנא ס"ק עג): "אכן אם נזדמן כראוי מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן אם היו הולכין ובאין גם בזמן אחר משום ריעות".

וכן כתב המשנה ברורה (ס"ק עה): "כל השייכין לסעודה – היינו כל מי שהיה הולך בזמן אחר לסעודה זו הן מחמת קורבה או מחמת שהוא אוהבו... ומי ששולחין לו לביתו אסור לו לאכול".

וא"כ מוכח בבירור שהשתתפות בסעודת מצוה אינה דוקא למקיימי המצוה או מסיימי המסכת אלא לכל מי ששייך בשמחה מצד רעות והשתתפות, ועל כן גם אם לא שמע את הסיום או שלא היה בברית המילה והצטרף לסעודת מצוה מותר לאכול בשר ולשתות יין. וה"ה במקרה שלפנינו כיון שהתאמץ להגיע לסעודת סיום המסכת יכול לאכול עמהם וממילא פטור מתענית בכורות.

ד. וניתן להביא ראיה מהמסופר בכתובות (קג ע"ב): "ההוא יומא דאשכבתיה דרבי, נפקא בת קלא ואמרה: כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב. ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי, סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה בת קול ואמרה: אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא".

וא"כ מצינו השתתפות בצער שהביאה אותו לחיי עוה"ב, אף שלא היה שם, ורק אחר ששמע שכר המשתתפים באשכבתיה דרבי עלה לגג ומת. וק"ו לחיים ולשמחה שבא להשתתף בסיום מסכת ואיחר והגיע לסוף, ששמח עימם ופטור מתענית.

ה. עוד נאמר בסנהדרין (ע ע"ב) "והאנן תנן: אכל בחבורת מצוה אינו נעשה בן סורר ומורה". וא"כ עצם ההשתתפות בסעודה אף שהביא לשם בשר ויין שגנבו מצילים אותו (ב"ש וב"י שם; מ"ב שם) שאינו נעשה בן סורר ומורה. ואף כאן אף שהצטרף ולא סיים בעצמו ואפילו לא למד את פיסקת הסיום נראה שיצטרף לסיום המסכת ופטור מתענית.