חבל נחלתו יח ט
סימן ט- שכירת רשות מן המשטרה לצורך ערובי חצרות
א. בספרי חבל נחלתו ח"ד סימן ח עסקתי בעניין שכירת רשות בימינו כדי להתיר טלטול ברחוב ובחדרי מדרגות של בתים משותפים.
פסק השו"ע (סי' שצא ס"א):
"וכשיש ב' חצרות של בתי ישראל בעיר צריכים לשכור מכל חצר וחצר של אינו יהודי, ואין מספיק במה שישכור משר העיר".
ורמ"א הגיה: "ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו"ם, אבל לטלטל במבוי יכול לשכור מן השר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם (ריב"ש סי' תכ"ז)".
המשיך השו"ע: "במה דברים אמורים בשר שאין הבתים שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפילו בשעת מלחמה, אבל במקום שכל צרכי העיר אינם נעשים אלא על פי השר או הממונה שלו, ודאי ששכירות מהשר ההוא או משכירו ולקיטו מהני, שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם".
הסקתי שם שלצורך הוצאה וטלטול ברחובות ובחדרי המדרגות המשותפים ליהודים ונכרים צריך לשכור ממי שיש לו זכות בבתים להניח חפציו או להיכנס לדור. אולם לגבי יהודים מחללי שבתות אם מחללים בפרהסיא דינם כנכרים ושכירות מועילה, אולם אם ישראלים מחללים שבת בצנעה יש בעיה בכך שדינם כישראל והם רק מבטלים רשות ולא משכירים רשות, ובכ"ז יש מהפוסקים שהתירו טלטול בשותפות עם יהודים מחללי שבתות גם ע"י שכירות.
סכמתי שם כך: "אלא שבכל זה לא די, שהרי בימינו אף למדינה או ראש הממשלה אין סמכות להפקיע דירות אחרים או להניח חפציו בדירותיהם... ".
"ואולי בתקנות לשעת חירום מותר למפקד האזור להניח כליו בדירות פרטיות אבל בסתם אין למדינה כח ברשות הפרטית. וע"כ בפשטות אין בימינו במדינת ישראל, בערים הגדולות שכל דירה שייכת לאדם אחר – ממי לשכור, וממילא יאסר הטלטול ברחובות העיר. ואף לרשות העירונית אין כח לסגור רחובות בסתמא. וכש"כ שהדבר קשה בבתים בהם גרים נכרים, שהרי שם אף בחדר המדרגות לא ניתן לטלטל אא"כ שכרו ישירות מהדיירים הנכרים". (ושמעתי על שכונות שעוברים דייר דייר ובודקים שהוא יכול להשתתף בעירוב החצרות שלהם.)
על דברי אלה העיר הרב שלומי שטיינמץ הי"ו:
א. רציתי להעיר שלפי פקודת המשטרה יש סמכות למפקד המחוז לקיים תרגילים לשעת חירום ואז להכניס שוטרים לכל מקום לרבות בתים פרטיים. (והביא מקורו מפקודת המשטרה שהתפרסמה במרשתת).
ב. וכיון שיש בידי המפכ"ל או מפקדי המחוז המשטרתיים זכות להכניס שוטרים לכל מקום שירצו בכל עת שירצו, הרי זה בדיוק כמבואר בשו"ע או"ח שצא א ובבאה"ל (ד"ה שלא מדעתם) שההיתר לשכור מושתת על כך שהשר יכול להכריז על מלחמה כשירצה.
ונמצא שאין כל בעיה בשכירת הרשות מן המשטרה.
ג. מעבר לכך, לאור דברי הריב"ש (תשובה תש"י, נפסקו להלכה בדברי הרמ"א שצא א) שכאשר דנים רק על טלטול מבתי היהודים לרחוב או ברחוב עצמו, אזי סגי בכך שתהיה שליטה על הרחוב. וא"כ בימינו יש למשטרה שליטה על הרחובות. לא רק מעשית אלא גם חוקית.
השאלה נשאלה ע"י השואל גם לרה"ג יעקב אריאל, רב העיר רמת-גן וכך הוא ענה:
עי' בב"י וב"ח בסימן שצא. אומנם משטרה אינה בעלת העיר הרחוב או הבית, היא רק גוף ציבורי למשימות אבטחה ושמירת הסדר. אך בכ"ז היא מוסמכת להיכנס לדירות פרטיות בשעת צורך דחוף. אמנם כניסה לדירות או סגירת רחוב אינה נובעת מטעמי בעלות אלא מצד הצלה ושימוש במקום לשם הצלה, אך מכיון שיש לה סמכות חדירה לרשות הפרט במקרה חרום מנהג ישראל בכל העולם לבקש רשות ממפקד המשטרה ולסמוך על כך לעניין הוצאה מרשות לרשות בשבת במקום שיש ערוב.
תשובה
עריכהא. צדקו דברי הגר"י אריאל שכן נהגו בחו"ל לשכור מראש העיר או ממפקד משטרת העיר, ותשובתו היא בחינת 'מנהג אבותינו בידינו'. אולם המנהג בחו"ל מקורו נובע מצורת מבנה המשטר לשעבר ולא מתאים לשיטת המשטר בימינו. השכירות מאדם אחד במקום לשכור מכל אדם בפני עצמו נבעה מהקושי לשכור מכל אחד ואחד. באותה תקופה היתה לשר העיר רשות מוחלטת בכל קרקעות העיר ובתיה, או מצד בעלות ישירה או מצד מינוי של בעל העיר. כל דייר קיבל רשות לגור בעיר. והיה נתין של בעל המקום.
כך כתב בספר החינוך מצוה של: "וענין זה של יובל דומה קצת למה שנהוג לעשות במלכותא דארעא, שלוקחין אדמות מזמן לזמן מערי הבצורות אשר לשריהם, להזכיר להם יראת האדון. וכן הדבר הזה, שרצה השם שישוב כל קרקע לאשר לו אחוזת הארץ ממנו ברוך הוא, וכן כל עבד איש יצא מתחת ידו ויהיה ברשות בוראו. ואולם מלכי ארץ יעשו כן ליראתם פן ימרדו השרים בהם".
כאמור בחיי אדם (חלק ב-ג כלל עה סכ"ב):
"אין מספיק לשכור הרשות משר העיר לענין לטלטל בחצרות שדרים בו נכרים אם אין רשות להשר להשתמש בבתי הנכרים אפילו בשעת מלחמה אלא על פי יועצי המדינה, כיון שאין הבתים שלו. ומכל מקום מועיל לענין זה לטלטל במבוי ולהוציא מחצירות שאין הנכרי דר שם, שהרי הדרך הוא של שר העיר ויכול לסלק כל הנכרים משם. אבל מותר לשכור מהממונה של מלך, שהרי יש רשות להמלך להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר שלא מדעתם מדינא דמלכותא, ואם כן כל עבד מעבדיו הקטנים הוי כשכירו ולקיטו, שהרי הממונה הוא במקום המלך. ונראה לי דוקא מהממונה על זה כמו זה שקורין פאליצייא (=משטרה) שידוע שכל דבר המלכות נעשה על ידו, ואפילו מהמשרתים שלהם, שהרי יש להם רשות ליקח משרתים שעל ידיהם נתקיים כל צווי המלך. אבל מאנשי חיילותיו אפילו הראש שלהם, נראה לי דלא מהני במקום שהוא אין ממונה על זה (שצ"א)".
ב. בתקופה מאוחרת יותר, המדינה היא בעלת שטח האדמה, כלומר העם או הישות הציבורית בעלת המדינה היא בעלת כל קרקעות המדינה, וכל מקום מגורים קנוי באופן פרטי לבעל הבית1. השרים השולטים הפכו להיות ממונים מצד הציבור מעין אפוטרופסים שתפקידם אינו נובע מבעלות אלא ממינוי. על כאלה מעירים הטור והב"י ואחריהם שאר נושאי הכלים שלכאורה שכירות מעין זו אינה מספיקה, כי אין להם סמכות לפעול ברשותו של כל אחד ואחד.
ולכן אף מה שהתיר החיי אדם (עפ"י הריב"ש והרמ"א) לטלטל ברחוב גם הוא בימינו אינו מתאים, הרי לראש העיר או לאחרים אין שום זכות יתירה ברחוב מאשר בבתים. והדבר היה נכון כאשר היתה להם זכות זו.
אעפ"כ המשיכו לשכור ממפקד המשטרה כעין מנהג אבותיהם בידיהם וכ"כ בנשמת אדם.
אמנם מנהגם היה כן לגבי נכרים אבל לגבי ישראלים עבריינים לא תוקנו הדברים בשכירות.
ג. הטור (או"ח סי' שפ) פסק: "ואם אינו רוצה לבטל להם רשותו אלא להשכירו מועיל כמו ביטול". וכונתו על ישראל מחלל שבתות ניתן לשכור הימנו.
והעיר הבית יוסף (או"ח סי' שפ, ג): "ומ"ש ואם אינו רוצה לבטל להם רשותו אלא להשכירו מועיל. כן כתב הרא"ש בריש פרק הדר (דף קנ"ג) (סי' יג) גבי צדוקי ושלא כדברי רבינו מאיר (פסקי עירובין סי' קנו) שסובר דלא מהני שכירות בישראל והמרדכי בפרק הדר (סי' תקטז) כתב כדברי ר"מ ודברי הרמב"ם בספ"ב מהלכות עירובין (הט"ז) נוטים לדעת ר"מ שכתב גבי צדוקי ואין שוכרין ממנו לפי שאינו כגוי, משמע דכל שאינו כגוי אין שוכרין ממנו, וכן נראה מדברי רש"י שכתב במשנת הדר (סא:) גבי צדוקי ושמע מינה שאינו כגוי דאי אגירו מיניה היכי מצי למיהדר דאף על גב דמפיק לא אסר דהא נקיט דמי".
וא"כ רוב הראשונים חלוקים על דברי הרא"ש, ואמנם הטור סבר כאביו שניתן לשכור ממחלל שבתות אבל רוב הראשונים לא סברו כך.
ד. וכך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שפ ס"ג): "אם אינו רוצה לבטל להם רשותו אלא להשכירו, יש אומרים שמועיל כמו ביטול; וי"א שאינו מועיל".
והעיר בכף החיים שדרכו של השו"ע לפסוק ב'יש אומרים ויש אומרים' כדעה הראשונה.
אף הט"ז (שם ס"ק ב) פסק שלא מועילה שכירות במחלל שבת וז"ל: "וי"א שאינו מועיל. – זהו דעת הר"מ באשר"י ולא זכר טעם ע"ז, ונ"ל כיון דבשכירות שוכרין אפי' בפחות מש"פ כדלקמן סי' שפ"ב ומ"ה דוקא בעכו"ם שמצינו שב"נ נהרג על פחות מש"פ משא"כ בישראל דפחות מש"פ לאו כלום הוא ע"כ בטלו השכירות לגמרי בישראל כנ"ל".
והמגן אברהם (ס"ק ו) כתב: "וי"א שאינו מועיל – לולי דמסתפינא הייתי אומר דהר"מ מודה דבחול שרי דלמה יגרע מביטול אלא דשבת אסו' לשכור דהוי כמקח וממכר דבשלמא גבי עכו"ם אין דירתו דירה אלא שאסור משום גזירה לא מיקרי קנין אבל בישראל אסור לשכור ועיין בגמרא דמקנא רשותא בשבתא אסור".
ה. לולא דמסתפינא אמינא טעמא חדתא בהכי, והוא שאף לפי המג"א שטוען שמועילה שכירות במחלל שבת היינו שכירות אמיתית ולא שכירות שיש בה הערמה (פיקטיבית) שהרי נכרי אין דירתו קרויה דירה וטעם השכירות ממנו כדי שישראל יתרחק מהם ולא יגור לידם – שהגוי לא ירצה להשכיר לו. אבל לגבי ישראל דירתו דירה אלא שאוסר כיון שאין לו חלק בעירוב. ולכן אפילו ישכרו שכירות שיש בה הערמה משר העיר או מן המשטרה – שכירות כזו אינה כלום. אמנם ראיתי בפוסקים שלא התייחסו להבדל שבין נכרי לישראל. ומצאתי כדברי בערוה"ש (סי' שפ ס"ה) שכתב:
"כתב הטור דאם אינו רוצה לבטל להם רשותו אלא להשכירו מועיל כמו ביטול עכ"ל וזהו דעת הרא"ש [בפ' הדר סי"ג] שהביא בשם הר"ם דבישראל הוי דוקא ביטול ולא שכירות וחולק עליו דבישראל מהני נמי שכירות. אבל במרדכי שם פסק דשכירות לא מהני בישראל וכן מבואר מדברי הרמב"ם ספ"ב שכתב לגבי צדוקי דאין שוכרין ממנו לפי שאינו כנכרי ע"ש הרי מבואר דלא מהני שכירות בישראל וכן מבואר מלשון רש"י במשנה דהדר [ב"י]. וי"ל בטעמם דהא השכירות שהתירו חכמים בנכרי שכירות רעועה היא כמ"ש בסי' שפ"ב והיתה התקנה רק בנכרי שא"א בביטול ושיעשה שכירות גמורה ודאי דאסור בשבת משום מקח וממכר, אבל לעשות שכירות גמורה בערב שבת נראה דהכל מודים דמותר [מג"א סק"ו ועט"ז סק"ב] ובירושלמי [הדר פ"ו ה"ג] מבואר כדעת האוסרין שאומר שם הלכה ישראל מבטל והנכרי משכיר ע"ש ורבינו הב"י בסעיף ג' הביא שני דיעות בזה ונראה דרוב דיעות הוה לאיסור, וכן דעת הירושלמי מיהו בשכירות גמורה בערב שבת אין ראיה מהירושלמי לאיסור דלא מיירי בזה [ואין לשאול דא"כ ר"ג במשנה דהדר שטרח עם הצדוקי היה לו לשכור ממנו בערב שבת בשכירות גמורה די"ל דהצדוקי לא רצה בזה וכן צ"ל לדעת הרא"ש והטור ודו"ק] [מרש"י ס"ט. משמע כרא"ש]".
וא"כ הכריע שמועילה 'שכירות גמורה' מישראל קודם שבת או שלא מועילה שכירות.
ו. וכן רוב גדולי האחרונים פסקו ששכירות אינה מועילה. כתב הפרי מגדים מש"ז (ס"ק ב): "ולהלכה עא"ר אות ו' צידד שם לומר דאין מועיל שכירות מישראל יע"ש".
ואמנם בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' שפ ס"ד) פסק: "ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל".
וכך כתב המשנה ברורה (סי' שפ ס"ק יג): "וי"א שאינו מועיל – ס"ל דלא תקנו שכירות אלא בעכו"ם אבל לא בישראל. ועיין באחרונים שחתרו למצוא טעם לזה והמ"א מצדד דבחול לכו"ע יכול להשכיר דלא גרע מביטול אלא דבשבת אסור לשכור דהוי כמקח וממכר. ולענין הלכה הא"ר פוסק דאין שכירות מועלת בישראל כלל אבל שארי אחרונים מקילין בזה לענין ימי החול כהמ"א".
היינו על-פי המשנ"ב רוב האחרונים סברו ששכירות תועיל אף במחללי שבתות בצינעה ובתנאי שהשכירות היא בחול ולא בשבת. והבאתי שם במאמרי שעל פתרון דחוק זה סמכו הפוסקים. ועי' תשובות והנהגות (כרך ה סי' קג).
ז. מבחינה הלכתית יש כאן דוחק אחר דוחק, המדובר בישראל שמלכתחילה מבטל עירוב ולא משכיר. ועוד שלרוב הפוסקים לא מועילה ממנו שכירות. ועוד ששוכרים ממי שאין לו שום בעלות ומה שמותר לו הוא רק מכח מצב חירום. וכמובן שלמשטרה אין שום כח ברחוב יותר מאשר בבתים, והכוונת תנועה וסגירת רחובות לשם הסדר הציבורי אינה בעלות. (גם מכבי אש נכנסים לבתים לצורך הצלה וכד').
ועוד דוחק שהרי הכוח כלפי ישראל מחלל שבתות בשכירות היא מתוך ששוכרים מישראל מחלל שבתות בעצמו (עי' מג"א שפ, ו) אבל שיועיל ממי שמותר להניח כליו, ושכירותו בבית מחלל שבת היא 'שכירות קלושה' הא מנלן?!
וא"כ אם כבר שוכרים ממי שיש לו רשות להניח כליו בביתו צריך, מבעל בעלות בבית ולא ממי שזכותו היא קלושה מאד.
ח. לכן לענ"ד הראוי ביותר שיוחק חוק2 בכנסת – 'חוק עירובין' המתיר למשטרה או לפיקוד העורף להניח חפצים בכל בית בישראל. חוק זה, שאולי לא יקויים אף פעם, יתיר לשכור מהמשטרה או פיקוד העורף רשות בכל בתי העיר ובכך לענות הן על בעיית עירוב חצרות ושתופי מבואות עם נכרים, והן על בעיית ישראלים מחללי שבתות. ואם ישכרו מהם ביום חול ולכל ימות השנה יש בכך כדי פתרון אמיתי.
ולעומת זאת במצב הנוכחי של שכירות מהמשטרה העירונית זה נראה יותר כהערמה3.
הערת הרה"ג יעקב אריאל רב העיר רמת-גן
לדעתכם רק בחו"ל יש מקום לסמוך על קבלת רשות משר העיר, כי הוא מייצג את המלך אדוני הארץ משא"כ בארץ אין לשלטון בעלות על הקרקעות.
נלענ"ד שהדבר תלוי במחלוקת התוס' והרמב"ם. הר"ן בנדרים כח א מביא בשם התוס' שדדמ"ד מסתמך על כך שהמלך הוא אדוני הארץ ועל דעת כן שנשמור את חוקיו הוא מרשה לנו לגור בארצו.
אך הרמב"ם בהל' גזלה פ"ה מסביר אחרת את דדמ"ד, משום שכל האזרחים המכירים במטבע שטבע המלך מקבלים עליהם את מרותו ולא בגלל שהמלך הוא אדוני הארץ. כלומר לד' הרמב"ם אין הכרח לומר שהמלך הוא הבעלים על הארץ.
אלא שלדבריכם גם בחו"ל א"א היום לקבל רשות ממפקד המשטרה כי מדינה דמוקרטית אינה רואה את עצמה בעלים על הקרקעות הפרטיות. (ואכן ילה"ק על המסתמכים על הסבר התוס' וסוברים שבא"י אין דדמ"ד א"כ גם בחו"ל בימינו אין דדמ"ד...)
ובכ"ז נלענ"ד שגם בשלטון דמוקרטי יש סמכות-על. בכל מדינה דמוקרטית החוק מאפשר לציבור להפקיע קרקעות למטרות ציבוריות נחוצות תמורת פיצוי הולם (כגון סלילת כבישים וכדו'). הסמכות שניתנה למשטרה להיכנס לבתים פרטיים בשעת חרום, ללא רשות הדיירים, היא חלק מאותה הנחה המקנה לציבור סמכות-על במקרים חריגים.
לכן נראה לי שקבלת רשות ממפקד המשטרה בימינו יש לה על מה לסמוך. בפרט שלפי המצב המשפטי אין לאף אדם בעלות פרטית מוחלטת על ביתו אלא רק חכירות ל-99 שנים.