חבל נחלתו יז מא
סימן מא - חשבון עובר ושב בבנקים לדין פרוזבול עריכה
הרב הגאון יעקב אריאל רב העיר רמת-גן שליט"א בתשובתו שתופיע בע"ה בכרך ו' של תשובותיו 'באהלה של תורה' קובע כי חשבון עו"ש שבעליו נמצא בזכות בעת יציאת השמיטה חייב לכתוב עליו פרוזבול שאל"כ הבנק אשר מלוה ולווה בהיתר עיסקא והיא חציה מלוה וחציה פקדון נמצא שחצי מיתרת הזכות שלו היא הלואה לבנק ולכן היא נשמטה בכניסת השנה השמינית, אלא אם כן כתב עליה פרוזבול.
מלכתחילה דעה זו היתה לא מובנת לי בגלל רצף הפעולות בחשבון עו"ש – היינו בבוקר הוא בזכות ובערב בחובה ושוב זכות וחובה וכו' וכי כמה שעות הוא נחשב מלוה לבנק ואח"כ הוא נחשב לווה מהבנק. ולפי"ד הרב אריאל צריך לעיין בספרי הבנק מה היה מצבו עם כניסת ראש השנה של השנה השמינית כדי לדעת אם היה לווה או מלוה והאם הבנק צריך היה לכתוב פרוזבול או הוא המלוה לבנק (כי יש לו יתרת זכות) ועליו היה לכתוב פרוזבול.
כמו כן לפי קביעה זו הוא צריך לכתוב פרוזבול ממש ביום האחרון ואולי בשעות היום האחרונות של ערה"ש של שמינית כדי שכסף שהכניס לחשבונו בערה"ש לא יישמט.
שוחחתי על השאלה עם מספר אנשים, שטענו שזה אמנם המצב בימינו שהתקשורת האלקטרונית ומחשבים מפקחים על חשבונות הבנק, ופעילויות בחשבון העו"ש הן רבות מאד במשך כל יום אצל לקוחות הבנק. ואף הם קיבלו את הגישה שיש כאן הלואות הדדיות בין הבנק ולקוחותיו.
לעומת זאת אדם אחר בעל עסקים אמר לי שאין הדברים כן. לדעתו חשבון עו"ש כולו הוא הלואה של הבנק ללקוח. הבנק קובע 'מסגרת' כלומר גבול עליון שהלקוח בעל החשבון יכול למשוך מהבנק. כאשר הלקוח נמצא ביתרת חובה הבנק גובה רבית (עם היתר עיסקא) מן הלקוח. אם הלקוח נמצא ביתרת זכות אין הוא מלוה לבנק אלא מפקיד פקדון בבנק שיוכל להוציאו בכל עת. הבנק אינו רשאי להוציא את הכסף והוא מתחייב להשיבו ללקוח בכל עת שירצה. בפועל הבנק משתמש בכסף וכביכול לווה מהלקוח, אולם זאת רק למראית עין. הבנק בפועל אמנם מוציא את הכסף ומשתמש בו ומשקיע ומרויח בו. אולם כל בנק חייב להניח ממון 'בצד' כדי להשיב ללקוח את כספו שהופקד בכל עת, וככל שיש יותר לקוחות במצב זכות בחשבונם, הוא חייב לפי חוקי המדינה להניח כסף 'בצד' במזומן אם בעלי החשבונות ירצו למשוך את כספם1. כמו"כ הבנק אינו נותן רבית ללקוח על יתרת זכות2.
עפ"י דברים אלו אין זה נכון להסתכל על כל רצף הפעילות בחשבון כהלואות הדדיות שצריכות מעקב של מחשב כדי לדעת מה היה בדיוק בכניסת ראש השנה של שמינית ולקבוע מי מהצדדים צריך לכתוב פרוזבול שהוא נחשב למלוה, אלא הבנק בלבד נחשב למלוה לכל לקוחותיו בחשבונות עו"ש, והוא צריך לכתוב פרוזבול על צד חצי המלוה של לקוחותיו. לקוחות שנמצאים ביתרת זכות יש להם פקדון בבנק שנועד לכסות את ההלואות שיקחו מן הבנק אבל אין הם מלוים, ולכן אין הם צריכים לכתוב עליו פרוזבול3.
וטעם נוסף כתב בספר שמיטת כספים כהלכתה (לרב שמואל אליעזר שטרן, פ"י ס"ג):
"יש מי שאומר דכיון שאין בעלי הבנק אחראים באופן אישי על חובותיהם של הבנקים אין השמיטה משמטת את החובות שהם חייבים ללקוחות, אך יש שחולקים על כך ולדעתם אף חובות הבנקים הם בני השמטה".
והוסיף בהערה:
"כתב בספר עטרת משה חו"מ סי' סו סק"י דכיון דבכהייג ליכא שעבוד הגוף אלא שעבוד נכסים בלבד ליתא לדין השמטה וכמו שהעלה בתומים שם סקכ"ה לענין מת הלוה דאיך החוב נשמט וכן שמעתי מרבינו הגרי"ש אלישיב שליט"א לצדד כן והובאו דבריו להלן בשביבי אש סי' יא".
ושם בשביבי אש כתב:
"בתומים סי' סז סקכ"ה כתב לחדש דאם מת הלוה אין שמיטה משמטת את החוב שהניח אחריו דכיון דליכא על חוב זה אלא שעבוד נכסים בלבד אבל שעבוד הגוף ליתא בכה"ג לא נאמר דין שמיטת כספים דעיקרה של דין ההשמטה חייל כלפי הלוה שלא יגוש אותו המלוה ולא יתבענו אבל האי חוב שאין שייך בו כלל ענין תביעה ונגישה לית ביה דין השמטה כל עיקר עכ"ד התומים והו"ד גם במנ"ח מצוה תעז עיי"ש וע"ע במקצוע בתורה סי' סז מק"י ועפי"ז אמר לי רבינו הגרי"ש אלישיב שליט"א דאיכא למימר דעל חובות שחייבים הבנקים וחברות בע"מ לא יצטרכו לעשות פרוזבול למנוע את השמטתם דכיון דבכה"ג לא רמי חיוב תשלומין אקרקפתא דגברא כלל ועיקרו של החוב הוא חל אך ורק על נכסי הבנק והחברה ובאופן כזה הרי לדעת התומים הנ"ל לא שייכא דין השמטה וכ"כ בספר עטרת משה סי' סז סק"י".