פתיחת התפריט הראשי

סימן לא - דרך כתיבת בית אלעריכה

על השם בית אל יש לחקור מכמה צדדים:

א. האם בתנ"ך כותבים אותו מחובר כמילה אחת או כשתי מילים?

ב. האם מותר לכתוב אותו בשתי שורות בתורה או לאו?

ג. האם הוא קודש או חול, וא"כ מה דין המילה 'בית' האם גם היא מתקדשת?

ד. דרך כתיבתו שלא בכתבי הקודש, כגון באגרות או שטרות?

א. בית אל – מילה אחת או שתים ומה המשמעות להלכה מכךעריכה

נאמר במסכת סופרים (פרק ה הלכה יב):

"אילו שמות הנחלקין, בית אל, בית און, באר שבע, צפנת פענח, פוטי פרע, בן אוני, ידיד יה, הללו יה, וחרה אף, וחרה אפי, ר' יוסי אומר אין נחלקין. אבל הכל שוין שאין חולקין עמיאל, עמינדב, צוריאל, צורישדי".

וכן במסכת ספר תורה (ממסכתות קטנות פ"ה הי"א):

"אלו שמות הנחלקין, בית אל, בית און, באר שבע, פוטי פרע, צפנת פענח, חרה אפי, אף ה', רבי יוסי אומר אין נחלקין. והכל מודים שאין חולקין עמיאל, עמינדב, צוריאל, צורישדי".

וא"כ אם פוסקים כת"ק בברייתות הללו המילה בית אל אע"פ שהיא שם מקום, בכ"ז נכתבת עם רווח בין המילים ובתורה ואף בשאר ספרי הנ"ך יש לכתוב דוקא ברווח ולא במחובר1, ועדיין צ"ב האם חייבים לכתוב שלא במחובר או מותרים לכתוב שלא במחובר. ומן הלשון במסכתות החיצוניות משמע שנחלקו אם מותרים לכתוב בחלוקה או לאו.

כת"ק במסכת סופרים פסקו במחזור ויטרי (סי' תקכד) ובאגודה (מסכת סופרים פרק ה)2. ולא ציינו האם זו חובה או מצוה.

בירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) מובאת לשון הבריתא במס' סופרים ללא דעת ר' יוסי החולק. ומפרש הפני משה:

"שאינן נחלקין. שצריך הסופר ליזהר שלא יעשה אותן כשתי תיבות". ומשמע שאותם הנחלקים אין זו חובה אלא רשות.

אולם המנחת שי (בראשית יב, ח) כתב:

"לבית־אל: מס' סופרי' אלו שמות הנחלקי' בית אל וכו', ר' יוסי אומר אין נחלקי'. ובירושלמי פ"ק דמגלה נמנה עם השמות שהן נחלקים בלא פלוגתא, וכך הם כולם ברוב הספרים. [לבית־אל]".

וכן כתב המנחת שי (בראשית לה, א):

"בית־אל: תרתי מילי ברובא דספרי, כמו שכתבתי ריש פ' לך לך. [בית־אל]".

ומשמע שחובת הכתיבה של בית אל בתורה היא דוקא בשתי מילים.

ב. האם מותר לחלק מילת בית אל לשתי שורות בתורהעריכה

בקסת הסופר (בראשית יב, ח) כתב:

"לבית אל – שתי תיבות ויש לכתבן בחד שיטה ותיבת א-ל קדש (נדון בכך בהמשך), וכ"ל (וכל לישנא?) דבית אל דכותיה".

ובלשכת הסופר (ס"ק ח) הביא את מס' סופרים והירושלמי ופסק כת"ק והביא:

"ובס' מנחת שי כתב בשם ס"י כת"י דלא ליפסקינהו בתרין שיטין". ונו"נ מדוע לא לחלקן לשתי שורות האם כדי שלא ליצור מחלוקת רחוקה בין ת"ק לר' יוסי, וממשיך: "לא ידענא שום סברא דלא נפסקינהו בתרין שיטין ואי נימא דעכ"פ בית אל ודכותיה שהן שמא חד אף דנחלקין בתרי מילין לא נפסקינהו בתרין שיטין וכדאמרי' במס' חולין דף סה בשם כדרלעמר הא נמי קשיא דהא חזינן דתנא דמ"ס ותנא דירושלמי בחדא מחתא מחתינהו. ואם הללו-יה ודכוותיה נחלקין אף לתרין שיטין הכי נמי בית אל דכותיה. וכ"כ הט"ז והב"ש באה"ע סי' קכט בשם פסקי מהרא"י דכשם שאנו רואים דהללויה למ"ד נחלק אפילו לשני שיטין ה"ה לידיד יה דנחלק אפילו לשני שיטין... לכן נראה לפענ"ד דלכתחלה ודאי יש לכותבן בחד שיטה אבל בדיעבד אם כתבן בתרין שיטין אינו מעכב וכשר... שוב מצאתי בס' שערי אפרים שער ו ס"ח שכתב וז"ל: בית אל הוא שתי תיבות ולכתחלה יש לכתבן בשיטה אחת ואם חלקן וכתב בית בסוף שיטה ואל בתחלת שטה לא נפסל. ומכ"ש שאין להוציא אחרת עכ"ל. ושוב ראיתי בס' נחלת אריאל במ"ס שם כ' וז"ל אלו שמות הנחלקין בין בקריאתן בין בכתיבתן בין בשתי שיטות בין בשתי תיבות. ושוב ראיתי בשו"ת פ"י או"ח סי' ו כתב ג"כ דבית אל נכתב בשתי שיטין".

וכך כתב ערוך השולחן (יו"ד סי' רעה סכ"ד):

"יש תיבות שנהגו הסופרים לכותבן בשיטה אחת אף שהן שני תיבות ואלו הן: תובל קין, בית אל, ומלכי צדק, באר שבע, בן אוני, בעל חנן, צפנת פענח, פוטי פרע, את והב, משומו אל, וחרה אף, וחרה אפי, וכל זה לכתחלה ואם כתבן בב' שיטין אינו מעכב"...

וכך באר הגר"ח קנייבסקי שליט"א בביאורו למסכת ספר תורה:

"כלומר שם מקום או שם אדם ונחלקין לב' תיבות". ובהרחבותיו הוסיף:

"גם מוכח כאן דכל אלו השמות אין נחלקין בב' שיטות דהרי מוכח שהן שם אחד ולא נחלקו אלא לחלקן לב' תיבות ועיין בזה בפ"ת יו"ד סי' רע"ו סקי"ד".

וכך כתב הפתחי תשובה (יו"ד סי' רעו ס"ק יד):

"וע' בספר נחלת עזריאל בחולין דף ס"ד ע"ב בס"ת שנכתב מלת בית אל בשתי שיטין והסופרים נהגו לכתוב בב' תיבות ובחדא שיטה מה דינה בדיעבד וכאן אי אפשר לעשות תיקון שכ' הרשב"ץ הנ"ל דהכא היה במלות אל בית אל ולא יוכל לגרור ולהרחיב מלת אל שלפניה וגם להניח תיבת בית פנוי א"א לפי שכ' בתשובת כנסת יחזקאל סימן ל"ו דיש לחוש לחומרא לדעת הטור דבשלש אותיות הוי פרשה והאריך בזה והעלה אף שאין כותבין לכתחלה בב' שיטין מ"מ בדיעבד לא מצינו לפסול בזה ופשיטא בנ"ד דא"א למחוק האזכרה ע"ש] ועיין בתשובת חתם סופר סימן ע"ר שאלה כזו בס"ת שנחלק בית אל לשני שיטות. וכתב דמ"ש בס' אם למסורת בשם מנחת שי לפסקינהו בתרין שיטין ט"ס הוא מכמה ראיות. ונ"ל דלא לפסקינהו וקצת סעד נמי מהא שאין הסופרים מקדשים שם אל שבתיבת בית אל. וכתב בא"ר הטעם מדלא תרגם אונקלוס בית אלהא רק בית אל א"כ מהא גופא מוכח שיש שייכות להתיבות זה עם זה ואינם נחלקים לגמרי אמנם מ"מ נראה דכל הני (ר"ל מה דחשיב במס' סופרים בית אל ובן אוני וחרה אפי וחרה אף) בדיעבד לא עיכב ומכ"ש שהבא להחמיר ולתקן שעכ"פ לא ימחוק שם אל אף על פי שלא נתקדש כי טוב יותר לתלות בית למעלה מתיבת אל ע"ש]".

וכן ראיתי בתשובת פרדס רמונים (לרב משה יצחק אביגדור, ח"א יו"ד סי' יט) שכתב שאין לחלק לשתי שורות את השם בית אל.

נראה כי למעשה אם בדיעבד כתב בית אל בשתי שורות לא יתקן. מאחר ויש פוסקים שמותר לעשות כן אף לכתחילה, ואין מי שפוסל זאת בדיעבד.

ג. האם שם אל בבית אל – קודש או חולעריכה

הבאנו לעיל דברי קסת הסופר שכל א-ל שבבית אל הוא קודש וצריך א"כ לקדשו בכתיבתו בס"ת. ולהלן בהערה מובאים דבריו בלשכת הסופר.

מכל הראשונים, היחידי שמצאתי שהתייחס למס' סופרים הוא המאירי בספרו קרית ספר (מאמר ב חלק ב) ולא מצאתי אחרונים המביאים דבריו. וכך באר המאירי:

"ויש תיבות שהן נראות כב' תיבות והן תיבה א' כגון עמינדב צורישדי צוריאל עמישדי שאין נחלקין והוא שאמרו במס' סופרים אלו שמות הנחלקין כגון בית אל בית און באר שבע צפנת פענח פוטיפרע בן אוני ידידיה הללויה) [בפרק ערבי פסחים ד' ק"ז. נראה דה"פ נחלקין ר"ל מלה שיש לה שם בסופה השם הוא קדש כגון ידידיה ידיד חול יה קדש ולפי"ז אינו נמחק3, שאין נחלקין ר"ל שהשם שבסוף המלה הוא חול כי כל המלה הוא דבר אחד שאינו נחלק ולפיכך אל שבצוריאל שדי שבצורישדי שדי שבעמישדי כלם חול הם ונמחקין וכן מוכח בירושלמי דמגילה. כך נמצא כתוב על הגליון] שאין נחלקין עמינדב צוריאל צורישדי עמישדי ישראל ראובן געתם פוטיפר נבוכדנצר נבוזראדן".

עולה מדברי המאירי שבשם המקום בית אל – מילת הסיום היא קודש וצריך לכוון לקדשה בכתיבה בתורה.

אמנם בשו"ת חתם סופר (ח"ו, ליקוטים סי' ה) כתב:

"ופ"א נשאלתי מסופר אחד אם צריך לקדש בית אל ואז עדיין לא נדפס הספר בני יונה4 ואמרתי מסברא דאינו קודש דהרי חז"ל עשו יום טוב מגלת תענית ביום דאתבטלא אדכרתא מן שטרי' שהיה רגילין לכתוב שנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון ונמצא דהפורע שטרו משליכו לאשפה ע"כ בטלוהו, וק' אכתי מה יעשו בשטרות הנכתבים בעיר בית אל שצריך לכתוב שם העיר ומכ"ש גיטי נשים אע"כ איננו קודש מ"מ מוכח דבמ"ש כהן לאל עליון לא נאסר השטר בהנאה רק שחששו שאח"כ ישליכו לאשפה, אבל זולת זה אין חשש והיינו משום שהוא חיבור דברים ונכתב על דרך כבוד ד' והדברים ברורים לפע"ד".

ומשמע מדבריו שאין מקדשים את השם 'בית אל' לא בתורה ולא בשטרות.

הברכי יוסף (יו"ד סי' רעו ס"ק כז) מביא על כך מחלוקת בין האחרונים:

"תיבת 'בית אל' אשר באה בס"ת (בראשית לג, יא ועוד רבים) נחלקת לב' תיבות חציה חול וחציה קדש, וצריך לקדש תיבת אל לכתבו לשם קדושת ה', ואם כתב בחד תיבה וגם לא נתכוון לקדשו הרי הוא כשם חול בעלמא, ויכול למוחקו ולכותבו נפרד לשם קדושת ה'. מהר"ד גבריאל קונפורטי בתשובה כ"י, הובאה בשו"ת שערי ישועה כ"י להרב מהר"י זיין שער ט' סימן א' מחלק י"ד. והרב המחבר מהר"י זיין שם סימן ב' הביא תשובת הרב מהר"א הלוי בעל גנת ורדים, שאין בתיבה זו של 'אל' ד'בית אל' שום קדושה, והראיה מהתרגום שתרגם בית אל ולא בית אלהא. והוא מהר"י זיין הביא ראיה לדבריו ממ"ש רש"י בהושע אקרא תקעו שופר וכו' הריעו בית און. ופירש"י בית אל. הרי דאין בו קדושה. והכי מסיק דאין בה קדושה ומותר למוחקו. ובענין איסור מחיקת השם העלה דכותב השם במקומו אלא שלא כיוין לכותבו לשם קדושת ה', חל עליו קדושה בסתם ואסור למוחקו. אבל בשנתכוון לדבר אחר, כגון שנתכוון לכתוב יהודה וכתב השם מותר למוחקו. וכ"כ הרדב"ז בתשו' סימן אלף תשכ"ו. וכל זה כשאותו שם כתוב במקומו, אבל אם הוא שלא במקומו, כגון שהיה רוצה לכתוב יהיה וכתב השם מותר למוחקו. ודוקא בסתו"ם, אבל לדבר הרשות אסור למוחקו. ואפילו לתלות עליו דל"ת מלמעלה אסור. כך מצאתי כ' בזכרונותי, ואין עתה עיקר תשובות הנז"ל בידי".

"והנה במשפט 'בית אל' ראיתי להגאון מהר"ר יהושע בשו"ת פני יהושע א"ח סימן ו', דמסיק דבית אל נכתב בשני תיבות, וברור דאל ודאי על שם המקום נקרא, ואף את"ל דשם מקום הוא שתי תיבות הן. ע"ש. והרב אליה רבה בא"ח סוף סימן קמ"ב5, כתב דנשאל בסופר ששכח איזה שורה בס"ת אחר 'ויקרא שם המקום ההוא בית אל' (בראשית כח, יט), ואין תקנה אלא לגרוד פסוקים קודם שיכניס שורות אלו, ויגרוד גם תיבת 'בית', ויהא נקרא 'אל בית אבי' (ו) לא 'אל' בציר"י, אי רשאי למעבד הכי שישתנה השם בקריאה. והשיב מי הגיד לך דבית אל הוא מקודש, ושאלתי לכמה סופרים ואומרים שאין מקדשין אותו כלל, והתרגום מוכיח כן, דבכל מקום מתרגם על אל אלהא, והכא בתרגום בית אל, ומ"מ בשם הקדש נ"ל דאסור אם השם משתנה, וראיה מי"ד סימן רע"ו דין י"ב, הכותב יהודה ולא נתן בו דל"ת יתלה למעלה, וכתב הלבוש הטעם שהרי לא היתה דעתו וכונתו לכתוב השם. וא"כ בנ"ד דכונתו לשם אסור לשנות הקריאה. ועוד דעי"ז יבא למחיקה, כי הדורות הבאים לא ידעו שזה היה שם. עכ"ל. ומדברי הרב פני יהושע הנז' מוכח דפשיטא לדעתו דהוי קדש, וכדברי מהר"ג קונפורטי הנז"ל. אך הרב אליה רבה חולק, ודעתו כדעת הרב מהר"א הלוי והרב מהר"י זיין. וראית התרגום שהביאו הרבנים הנז', גם ראית מהר"י זיין מפירוש רש"י דהושע הנז', לי ההדיוט לא מכרעו כלל, כאשר המעיין ישפוט בצדק. ודעתי הקצרה נוטה לדברי הרב פני יהושע ומהר"ג קונפורטי, שהוא קדש, וצריך לקדשו. ויש סיוע לזה מהנקודות ש'אל' נקוד בציר"י, כמו שנקוד אל שהוא קדש, אך להיותו שם מקום מיהא – תרגומו בית אל, דכך שמו, והנביא על רוב פשעיהם קראו בית און, כמעלליהם, שהעמידו שם בעלים, כמו שפירש"י על ואל תעלו בית און, דשם הוא שפירש בית אל, באופן דיש צדדים לקדשו, כמו שיראה המעיין. ואחר זמן רב ראיתי בתיקון סופרים חדש שכתב שהוא חול, ואם קבלה נקבל, וצריך שיעידו סופרים מובהקים שכך קבלו מרבותיהם דקבלו מרבם דאין צריך לקדשו והקבלה מכריע".

"ומה שכתב מהר"ג קונפורטי דאם כתבו בחד תיבה ולא נתכוון לקדשו הרי הוא כשם חול ושרי לממחקיה, דבריו הם כדברי הירושלמי דמגילה (פ"ג הי"ב) דר' חייא שרי למחוק הללויה דכתב ר"מ, דלא חלק ולא קדש, כמבואר (לעיל אות כד). ומ"ש הרב מהר"י זיין בענין איסור מחיקה, דבריו הם כדכתבינן לדעת הפר"ח לעיל אות כ"ד. אך בחלקו'ת, דנראה דלהרב מהר"י זיין איסורא איכא בכותב שם אלא שלא קדשו, אך נראה דלא לקי לדעתו. ועיין בתשובת הרדב"ז ח"ב סימן ע"ז. ומה שהביא ראיה הרב אליה רבה לנדון שלו דעל ידי התיקון ישתנה השם בקריאה ממה שכתוב לקמן דין י"ב, הדבר מבואר שאין משם ראיה לנדונו כלל. ומיהו מסתברא דאיסורא איכא. וגם מאי דחייש דאחר כך יבואו למחוק השם בבלי דעת שנכתב לשם השם, דבריו טובים ונכוחים. וכן עיקר".

ובשו"ת יהודה יעלה (אסאד, ח"ב אבן העזר, חושן משפט סי' קז) העיר אגב התיחסותו לשינוי שם המקום:

"ומלתא אגב אורחא קמ"ל דבית אל אינו קדש כשמות הקדוש ברוך הוא שאינו נמחק דא"כ מפני כבוד ד' הו"ל לקראו בשם זה החדש תחילה בית אל לוז, אלא שווים שניהם חול ונכתב תיבה אחת ביתאל וכמ"ש במסכ' סופרים, עכ"פ לא שינה שם העיר אלא הוסיף עליה עוד שם אחד לשון נופל שם על המאורע לו שם וכמ"ש ויבא יעקב לוזה וכו' הוא בית אל וכו' כנ"ל, וליתא א"כ לראיי' בית אפרים הנ"ל".

בתשובות בית שלמה (יו"ד ח"ב סי' קע"ה) יצא לחלק בין בית אל המוזכר באברהם שהוא חול לבין הכתוב ביעקב אבינו שהוא קודש וכותב שאין זה אותו מקום ולכן זה חול וזה קודש.

ושאלתי סופר מומחה ואמר לי שרגילותו לקדש מספק את השם בית אל. ונראה שכך צריך לעשות לכתחילה ובדיעבד אם ידוע שהסופר לא קידש את השם נראה שאם אין ספר אחר יקראו בו.

ד. כתיבת חולין בשטרות ומכתבים וכד'עריכה

החת"ס בדבריו שהובאו לעיל השווה בין ס"ת לשטרות, ולענ"ד אפילו נאמר שבתורה צריך לקדש את השם בתוך המילה בית אל, בשטרות וכן בשאר דברי חולין אין מתכוונים לקדשו ועל כן הוא ודאי לא קדוש. ואע"פ שבתורה הוא נכתב כשם קודש, בדברי חולין הוא אינו נחשב כשם קודש ואע"פ שאחד משבעה שמות שאינם נמחקים כלולים בו.

וכך כתב בשו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה, סי' קסד):

"יקרתו עם הרצאת הדברים ע"ד הס"ת הגיעה לידי, ואין לי פה ספרים לברר הדברים יפה. אמנם לפו"ר יפה הורה כת"ר לתקן ולחבר יחד את השמות עמישדי וצורישדי, הנחלקים כב' תיבות בשיטה אחת, דודאי יש לתלות שלא כיון הסופר לקדש את השמות, ביחוד בשמות בנ"א, דחציפא מילתא לקרא אותם בשמו הקדוש בהוראת קדושתו, ולא חציף אינש לשוויי לשמא דאבוה סימנא כבב"ת קס"א ב', וק"ו אבינו שבשמים. וידידיה, דאמרינן בפסחים קי"ז א' דנחלק לידיד חול ויה קודש, משום שע"פ הדיבור הוא, כדאיתא בשמואל ב, י"ב כ"ה, ויקרא את שמו ידידיה בעבור ד', וגם הלשון מורה בעצמו על הוראה זו של השם הקדוש, מה שא"כ עמישדי וצורישדי, שהם לשונות כפולים של חוזק, יתכן בהם הוראת החול גם בהיותם נחלקים. ודי לנו במה שטעה לחלק את השם האחד, מפני שיש בו שתי הוראות".

והעיר על כך בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל:

"וכיון שעיקרי השמות האלה במקרא שם באו בתור שמות בנ"א, אבותיהם של נשיאי שמעון ודן, א"כ אם הסופר היה מקדש אותם בודאי לא היה מבטלם מעיקר זכר משמעותם הפשוטה, אלא היה חושב לסמן בשם הק' את אותם האנשים, ולא חציף לשוויה סימנא. וידידיה, בין אם נפרש בפסוק זה ויקרא שמו שקרא אותו כן נתן הנביא ובין אם נפרשו שקראו כן דוד, עכ"פ בפשט ד"ק נקרא השם הזה ע"פ נתן הנביא בעבור דבר ד' ואהבתו. וכן בתוס' יומא נ"ד: דע"פ הדבור הוה כדכתיב וישב שלמה על כסא ד' למלך וכו' למיגדר מילתא. ומ"ש בסוטה י: על יוסף שהוסיפו לו אות א' משמו של הקדוש ברוך הוא, ויהודה שנקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, וכן מ"ש ברש"י פ' שלח, והוא ממד"ר, על הוספת היוד ליהושע ע"ש י-ה יושיעך, הרי אין זה אלא מחשיבותן של האותיות האלה, שהן משמשות ומרמזות לשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא שיש בהן עצמן מקדושת השם, וכדאמרי' נמי בסוטה שם על שמשון שהוא ע"ש של הקדוש ברוך הוא. וכ"כ הרמב"ן בפ' וישלח פ' ויקרא לו אל אלהי ישראל, שהוא שקראו בשבחי האל, והוא להזכיר את קשור האמונה והבטחון בו, ולא מעצם קדושת השם, וגם למ"ש שם אח"כ ע"פ דרז"ל, ממסכת מגילה ומבראשית רבה, בכנוי שם אלהי, ודאי אין כנוי האלהות בתחתונים קובע בזה עצמיות קדושת השם. ומה דמבואר ביומא ל"ח דמעליותא היא הא דמסקינן בשמייהו של צדיקים, וכהא דר' נתן הבבלי, שבת קל"ד, וכהא דאלו הממונין שהיו במקדש, לפי' הגר"א בתקלין חדתין ותוס' מנחות ס"ד ד"ה אמר, הרי זה רק בדוגמא של השם הקודם ולא בכונת אותו השם ממש. וכן ל' התשב"ץ ח"א סי' קע"ז על צורישדי עמנואל ואליהו: שאע"פ שהם נקראים בשם הב"ה שמות בני אדם הם ולא נתקדשו. וע' תה"ד ח"ב סי' קפח בענין חלוקת שם ידידיה וע' חא"ג מהרש"א פסחים ריש ד' קי"ז. [וע' זוהר ויקהל ר: שקרא ד' שלום משום דכגונא דשלום דלעילא קרא לו הקדוש ברוך הוא שלום לתתא: וע' תוס' מגילה י"ח. ד"ה דאי ומהרש"א שם]".

וא"כ בית אל שנכתב לצרכי חולין אינו לשם שמים ולא התכוין לקדשו והרי זה כמחויאל ומתושאל בסוף פרשת בראשית שאף אחד לא הזכיר שנחשבים כשם קודש ולכן גם בית אל בסתם אינו לשם קודש6.

שם הישוב "בית-אל" האם יש לחשוש לכך שהוא שם קודש? הערת הרב יעקב אריאל

לענ"ד לא שנא השם "ביתאל" מכל השמות המכילים שם שמים, כגון אליהו וכד'. למרות שכוונת נותני השם הייתה ברורה להזכיר ש"ש, הם לא התכוונו לקדשו. וזאת ע"מ שיוכלו לקרוא בשמו בכל מקום ובכל זמן, כגון כשיקראו בשמו גם כשהוא תינוק ומלוכלך, או שהוא חשוף וכדו'. ולא דמי לברכת "שלום", אע"פ שאינה שם קודש, אסור לאומרה בבית המרחץ כמבואר בשבת דף י עמ' ב. כי היא הנותנת, אומנם המילה שלום אינה שם קודש אך תוכנה הוא קודש. ברכת שלום משמעותה העמוקה היא שיש בורא אחד לעולם ואין בו שניות, סתירות ועימותים. לכן אין לאומרה בבית המרחץ. ובכ"ז מותר לקרוא לאדם ששמו "שלום" בבית המרחץ וכמש"כ הט"ז בסי' פד. וכן עמא דבר. ובמשנ"ב שם פסק כד' הט"ז, אך המליץ ליר"ש שיחמיר ויקרא לו "שלו" ללא ם או "שלון". אך לא ראינו מי שנוהג כך. והב"ח כ' לקרוא לו בשם לעז. ואכן בחו"ל הוסיפו להרבה אנשים שם לועזי (ואולי זאת הסיבה שהוסיפו לשם שלום "שכנא" וצ"ע). והיו חסידי עליון שנזהרו מלאיית את שמם באותיות ה', כגון ר' חזקיאו מדיני שקרא את שמו חזקיאו בא'. אך על הגאון מוילנא לא שמענו שאיית את שמו אליהו באותיות אחרות. היו אומנם שכינו שם זה בקיצור – "אלה", אך גם כינוי זה לא נמלט משם הקודש "א-ל". ופה בארצנו שכולם דוברי עברית א"א להוסיף שם לועזי. גם מי שרוצה להדר לא יכול להדר. ולענייננו אין תחליף לשם ביתאל.

ולענ"ד המהדרין לכתוב ולומר "ביתקל" אינם מובנים לרוב הבריות ואף מעוררים גיחוך. כגון א"א לשלוח מכתב כשהמען הוא ביתקל, כי הוא לא יגיע לתעודתו. וכן המזמין מונית לביתקל הנהג לא ידע במה מדובר ויגיע למקום אחר.

וראיתי לגאון הרב אביגדור נבנצאל שליט"א שכ' שהמתיחסים למקום ביתאל כשם חול עוברים על מש"כ בתורה "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא". המקום נקרא בשם קודש והם מחללים אותו לשם חול. לענ"ד אין כאן שום איבוד שם. השם נשאר ככתבו, אלא שבספר התורה שהוא ספר קודש יש המקדשים שם זה, לדעתם, התורה רצתה ששם זה ייכתב בתורה הקדושה בקדושה. אך כשאנשים קראו למקום ביתאל, למרות שהוא נקרא ע"ש הכתוב בתורה, בכוונה לא קדשוהו, ע"מ שלא תיגרם תקלה, שאם ייכתב שם זה בשטרות הוא יושלך לאשפה ויתחלל. ואדרבה, רק כך שומרים על כבודו של השם. ולענ"ד הקורים למקום ביתקל הם המאבדים את שם המקום ממש"כ התורה.

עכ"פ הרוצה להדר מן הראוי שיכתוב את השם "ביתאל" במילה אחת, שאז ברור יותר שאין הכוונה לקדשו.