חבל נחלתו יז ל

<< · חבל נחלתו · יז · ל · >>

שאלה

אשה, מסיבותיה (נוחיות כלכלית של הפסד כלכלי) ובהסכמת בעלה רוצה לאחֵר טבילתה לליל שבת, אולם אם תפסיק בטהרה ביום חמישי לא יינתן לה לאחר טבילתה לליל שבת, ועל כן אע"פ שיכולה להפסיק בטהרה ביום חמישי, היא רוצה להפסיק ביום ששי כדי שתספור מששי ותטבול בליל שבת לאחר שבעה נקיים.

האם תחבולה זו מותרת, ומותרת לטבול בליל שבת?

פתיחה

הרה"ג יהודה עמיחי שליט"א השיב על שאלה זו ומסר לידי העתק, וסמך להתיר על פי הרמ"א שהתיר במקום שאין מנהג לאיסור – לטבול בליל שבת אף שיכלה לטבול לפני כן אם נאנסה ולא יכלה לטבול בזמנה לטבול אף בליל שבת. ומכאן למד גם למקרה זה של איחור הפסק טהרה, והביא מספר פוסקים שמתירים לאחר טבילה לשבת ע"י איחור הפסק טהרה ושבעה נקיים, ומיעוט פוסקים שאסרו זאת.

אחר בקשת המחילה נראה לי שאין להוכיח כדבריו.

א. איחור טבילה לליל שבת

הטור (יו"ד סי' קצז) הביא מחלוקת קדמונים אם טבילה בזמנה מצוה. ר"ח פסק שהיא מצוה ולכן אין לאשה לעמוד בטומאתה אלא חייבת להיטהר אפילו אם אין בעלה בעיר. ואילו ר"ת פסק שטבילה בזמנה אינה מצוה. והירושלמי מסייע לר"ח. נ"מ בין שתי הדעות שאם הטבילה מצוה היא דוחה את יו"כ ות"ב וטובלת בהם אף שאסורה לבעלה משום העינוי.

בימינו שום טבילה אינה בזמנה מפני שאנו מחמירים על כל אשה שתספור ז' נקיים כזבה. ואעפ"כ כתב בערוה"ש (יו"ד סי' קצז ס"ב):

"דכיון דקבלנו עלינו חומרות אלו דעד הזמן הזה לא נטהרה מקרי הזמן הזה טבילה בזמנה [ב"י]". וא"כ למ"ד טבילה בזמנה מצוה צריכה לטבול מיד בסוף ז' נקיים ואפילו אין בעלה בעיר.

ומסיק מכאן הב"י שכיון שאנו נוהגים שאם אין בעלה בעיר אינה טובלת אנו נוטים לצד שטבילה בזמנה אינה מצוה. (אולם אם בעלה בעיר אסור לה לבטל טבילתה).

המרדכי הסיק מבה"ג שאם טבילה בזמנה אינה מצוה אסורה לטבול בשבת וכן סבר ר"ת הסובר שטבילה בזמנה אינה מצוה. והעירו האחרונים שאף אם אנו פוסקים כן ועוד שמאחרים את טבילת הנדה כזבה בכ"ז אם בעלה בעיר טובלת בליל שבת.

אולם נהגו הנשים שלא לדחות טבילה לליל שבת אם ניתן לטבול לפני כן, ומסביר זאת בשו"ת מהרי"ל (החדשות, סימן צו):

"מה שהנשים אין טובלות שלא בזמנן בליל שבת אף על גב דאדם נראה כמיקר מ"מ כיון דקיימא לן טבילה בזמנה לאו מצוה היא לא טבלה בשבת דילמא אתי לידי סחיטה. וביש מקומות שטובלות בנהרות דילמא אתי לאיסור טלטול אלונטית או מים שעליה ד' אמות בכרמלית. ואף על גב דמדינא דגמרא מותר לרחוץ בשבת בצונן מ"מ פוק חזי דעמא דבר שלא לרחוץ כלל בשבת. ומסתייע להן מ"ש בא"ז דקיימא לן טבילה בזמנה מצוה הילכך נשים טובלות בין בשבת בין ביום כפורים, אלמא דתלי היתר שבת בטבילה בזמנה מצוה, וא"כ אנן דקיימא לן כיתר רבותי' דלאו מצוה אסרינן להני נשים דלאו בזמנן כיון דאיפשר להו בימי חול, [אף על גב דכשחל ליל טבילה בשבת שרינן] אף על גב דקיימא לן לאו מצוה, היינו משום ביטול פריה ורביה ולא איפשר או משום מצות עונה. אבל היכא דאיפשר כיון דאיכא דררא דאיסורא לא שרינן".

וכן בחידושי דינין והלכות למהר"י ווייל (סי' מח) פסק בקצרה:

"ומ"ש אם נשים מותרות לטבול בליל שבת בליל ט' או י' לספירתם היכא דבא בעלה מן הדרך נראה דאסור לה לטבול עיין במרדכי שלהי הלכות נידה דמשמע אי לאו דהוי טבילה בזמנה מצוה לא היו יכולות לטבול בשבת אפי' לאחר ז' של ספירה והכי נמי הוי שלא בזמנה".

היינו, כיון שהטבילה אינה בזמנה אינה מצוה ואין לטבול בשבת.

הבית יוסף (יו"ד סי' קצז) הקשה על כך:

"ואף על פי שכתבתי בסמוך דסוגיין דעלמא דטבילה בזמנה אינה מצוה אפשר לומר דס"ל דטבילת אדם בשבת מישרי שריא כדאיתא בפרק ב' דביצה (יז:) ואדרבה על מה שכתב המרדכי בשם רבינו תם שאסור לטבול בשבת משום דטבילה בזמנה אינה מצוה יש לתמוה דההיא דפרק ב' דביצה הויא תיובתיה1".

והשיב על כך הדרכי משה (הקצר, יו"ד סי' קצז אות ג):

"וכן כתב מהרא"י ז"ל בתרומת הדשן סימן רנ"ה וזה לשונו אשה שרוצה לטבול אחר לידתה בשבת והיתה יכולה לטבול קודם לכן אפילו לרבינו תם דפסק דהואיל ואין טבילה בזמנה מצוה אסורה לטבול בשבת היינו דוקא כשאין בעלה בעיר אלא שרוצה לטבול משום טבילה בזמנה אבל כשבעלה בעיר מותרת לטבול בשבת אפילו שלא בזמנה משום מצות פריה ורביה או מצות עונה דאין איסור בטבילה בשבת דאדם נראה כמיקר. מ"מ כשהיתה יכולה לטבול בחול אלא שהמתינה על שבת משום דיותר קל תוכל לרחוץ או כהאי גוונא לא שרי דהאידנא בזמנינו כולי עלמא זהירי שלא לרחוץ בשבת אפילו להקר כגון בנהר ומטעם זה נראה דנהגו הנשים ליזהר שלא לטבול בשבת כלל, אלא אם כן בעלה בעיר ולא היה אפשר קודם לכן עכ"ל (=לשון תרומת הדשן)".

"ונראה לי דאף על גב דדברי הבית יוסף נראים בטעמן מ"מ אין להקשות מההיא דפרק ב' דביצה (יז ב) אדברי המרדכי דאפשר לומר דאע"ג דמתיר התם לטבול בשבת משום דנראה כמיקר דוקא טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא ומ"מ מאחר דנהיגי לטבול בשבת אם כן שמע מינה דלא קיי"ל כדברי המרדכי בהא א"כ הוי לן למישרי בכל ענין אפילו היתה יכולה לטבול קודם לכן ומ"מ נראה ליישב המנהג קצת ולומר דכל שלא היתה יכולה לטבול קודם לכן אפילו ע"י חומרא שנהגו הנשים בעצמן מיקרי טבילה בזמנה כמו שנתבאר ריש סימן זו ולכן טובלות בשבת אבל במקום דאפשר למיטבל לא. ומ"מ לא נראה לי להחמיר בזה במקום דלא נהגו להחמיר כן נ"ל".

וכדעתו בד"מ, להקל במקום שאין מנהג להחמיר, פסק הרמ"א (סי' קצז ס"ג):

"הגה: ומותרת לטבול ליל שבת (ר"ח ור' אליה וא"ז ובה"ג וסה"ת וסמ"ג בשם ר' שמואל שהנהיג כך בתו) אם לא יכולה לטבול קודם לכן, (ב"י ומרדכי בשם כמה רבוותא ע"ש). ודוקא אם בעלה בעיר, אבל בלאו הכי אסור, (כן משמע בת"ה סימן רנ"ה). ואם היה אפשר לה לטבול קודם לכן, כגון שהיה אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבת, י"א שאסורה לטבול (שם ובמהרי"ו בפסקיו סימן מ"ח כדעת ב"י); וכן נהגו במקצת מקומות, אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר".

והעיר בתורת השלמים (סימן קצז ס"ק ה):

"אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר. הב"ח מחמיר בדינים אלו ואחריו נמשך הט"ז [סק"ד] אכן הש"כ השיג על הב"ח וגם בנה"כ האריך מאוד לדחות כל דברי הט"ז ולקיים דברי הרב שהם כנים וברורים ע"ש שדבריו נכונים".

וכן ערוך השולחן (יו"ד סי' קצז ס"ח):

"ונראה להדיא דעת רבינו הרמ"א דדעתו נוטה דבכל עניין מותרת לטבול בשבת אלא שכתב מפני המנהג ולכן במקום שאין מנהג מותר ויש שהשיגו עליו וס"ל דכשיכלה לטבול מקודם אסור בכל מקום לטבול בשבת [ב"ח וט"ז סק"ד] אבל באמת דבריו צודקים דכן העיקר לדינא [ש"ך סק"ג ובנקה"כ האריך ע"ש] וכן המנהג הפשוט אצלנו שכולן טובלות בלילי שבת אף גם כשהיתה יכולה לטבול מקודם השבת וכן כשטבלה וצריכה טבילה אחרת כגון שמצאה איזה חציצה או שכחה צפורן או פגעה דבר טמא יכולה לטבול בשבת פעם שנית ושלישית [עי' ש"ך סק"א] ובפרט בזמננו שרבים אנשים טובלים בשבת בשחרית אף שלא מטומאת קרי ורבים חושבים זה למצוה ולחובה ע"פ חכמת הנסתר כידוע פשיטא שהאשה לבעלה יכולה לטבול בכל עניין".

אולם בפתחי תשובה (סי' קצז ס"ק ה) כתב:

"שאסורה לטבול – עי' בתשו' חוט השני סי' ע' שכתב דבדיעבד אם טבלה אם בשוגג מותרת מיד ואם במזיד טבלה בליל שבת יש להחמיר לאוסרה בשבת לבעלה ובמ"ש מותרת".

וכן בדרכי תשובה (סי' קצז ס"ק יא) הביא מסדרי טהרה שבמקום שאין מנהג דעת הרמ"א להקל אפילו פשעה. אולם למעשה כתב הסד"ט שאין לנהוג כן. וז"ל הד"ת:

"אולם לדינא כתב כיון שהב"ח והט"ז מחמירים לגמרי יש להורות לכתחילה גם במקום שאין מנהג שלא לטבול בליל שבת טבילה שלא בזמנה אם אירע שעברה זמן טבילתה קודם שבת במזיד במרד ובמעל בלי שום טעם אבל אם היה לה שום טעם בהמתנתה משום סרך מצוה וכה"ג אפי' הי' טעם של טעות יש להתיר"... והביא לשונו גם בלחם ושמלה (לר"ש גאנצפריד, לחם ס"ק יב).

נראה שהפוסקים האשכנזים נטו להחמיר ולאסור טבילה שלא בזמנה כאשר היא נדחתה מזמנה ללא הצדקה ("במרד ובמעל") ונראה על כן שכן ראוי לבני אשכנז לנהוג.

הפוסקים הספרדים (כפי שראיתי דעתם) הגר"מ אליהו בדרכי טהרה והגר"ע יוסף בטהרת הבית לא חששו לדעת אחרוני הראשונים וכתבו ששבת דינה כחול לגבי טבילה עד שהיו גדולים (מובאים בטהרת הבית) שהיו דוחים טבילת נשותיהם ללילי שבת.

בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קז ד"ה ברמ"א ס"ב) כתב:

"ברמ"א ס"ב, אבל במקום שאין המנהג אין להחמיר והט"ז והב"ח החמירו – והש"ך ותוה"ש והרבה גדולי הפוסקים הקלו, ובספר דעת תורה העתיק מספר מקו"ח שבמקום שאין יכולים לברר המנהג צריכים להחמיר לחוש לדעת הב"ח והט"ז כיון שכ"ה הנהג בקהילות אשכנז יע"ש, אבל בעניותי פה אה"ק ובקהילתינו אין להחמיר בכלל בזה, ופשוט לפסוק כהגאון סדרי טהרה בס"ק ד' דהקיל בכל אופן כשבעלה בעיר אפילו פשעה ולא טבלה בימים שלפני השבת ומכ"ש באונס כל דהו אב"א אונס הגוף ואב"א אונס דצניעות, וכן למעשה פשוט להקל באם לא טבלה קודם מחמת איזה חומרא שהחמירה על עצמה כדמשמע בד"מ כאן, ובספר פ"ז כאן הניח בצ"ע ולמעשה יראה להקל כמש"כ, כי בזמן הזה למי שמכיר מצב הדור ותכונותיו אסור לנו לדחות טבילה כיון דע"פ עיקר הדין אין חשש כמש"כ רבינו הרמ"א בד"מ".

והסתמכותו על הסדרי טהרה צ"ע, כי לא הזכיר שאם במזיד ללא סיבה של אונס או טעות דחתה את הטבילה אסורה לטבול.

ולמעשה נראה לי שאשה שדחתה מטעמי נוחיות את טבילתה מסוף שבעה נקיים אם היא נוהגת כמנהג הספרדים מותרת לטבול בליל שבת, ואם היא נוהגת כמנהג האשכנזים אם דחתה במזיד אסור לה לטבול בליל שבת, ואם דחתה מאונס או טעות וכד' מותרת. ואם כבר טבלה מותרת לבעלה כתשובת חוט השני לעיל.

ב. דחיית הפסק טהרה לשם טבילה בליל שבת

בדחיית הפסק כדי שתחול הטבילה בליל שבת אין המדובר באונס או בטעות אלא בכוונה במזיד לאחר את הטבילה (לפחות בשאלה זו), וכאן הפוסקים הספרדים שסברו ששבת כחול לענין טבילה היה נראה שלא יחמירו ויתירו לעשות את הטצדקי הזה כדי לטבול בליל שבת.

אולם נראה לי שלשיטתם עדיף שתפסיק בזמן ותדחה טבילתה כדי לנהוג כפי שכתב הגר"מ אליהו (דרכי הטהרה פי"ז סכ"א):

"נשים שטובלות שלא בזמנן בערב שבת – עדיף שתטבולנה בין השמשות ולא אחר צאת הכוכבים. ואם אירע וכבר יצאו הכוכבים יכולות לטבול אז".

ונראה שפסק כן משום חומרת האשכנזים שלא לרחוץ בשבת ובהש"מ קל יותר ושבות מותרת.

אמנם לבני אשכנז נראה שצריך להחמיר בכך לאסור, שהרי היא עושה במזיד, והיא מעונינת שהטבילה תהיה כבי' 'בזמנה' ותותר בשבת, אע"פ שמעיקר הדין יכלה לטבול (אם היתה מפסיקה בזמן) עוד לפני השבת. ולענ"ד זהו מעין 'נבל ברשות התורה'. ואף הפוסקים שהקלו בתיקון מעין זה בשבת ולא אסרו בגלל עצם הרחצה כאן היה ראוי שיאסרו. ובכ"ז יש פוסקים שהתירו זאת.

הרב יקותיאל פרקש תלמיד הרב וואזנר בספרו מחשבת הטהרה כתב בפרק כא סעיף י לאיסור, ובהערה 20* כך:

"האיסור כשכבר מוכנה לטבילה ודוחה אותה לליל שבת או למוצאי שבת ויו"ט מוסכם מכל הפוסקים2. לאידך גיסא כשיכולה להתחיל הנקיים באופן שלא תחול הטבילה בזמנים אלו, האם מותר לדחות את התחלתם באופן שהטבילה תחול בזמנים אלו נחלקו הפוסקים: הדעת קדושים (הגה"ק מבוטשאטש) שהובא בדע"ת למהרש"ם (סעיף א ד"ה ואם הי') ובשו"ת אבני נזר יו"ד (סי' רמז) סבורים שניתן להקל. לאידך גיסא מפורש יוצא משו"ת נו"ב תנינא (סי' קלא) ופ"ת סק"ד שאסרו גם בזה. ובשיעורי שבט הלוי (עמ' שה) הביא ב' השיטות ולא הכריע – ולאור כל האמור הכנסתיו בפנים במוסגר)".

וא"כ מפאת מחלוקת האחרונים הסתפק בכך.

בשו"ת דברי יציב (יורה דעה סי' קד) האריך בבירור שאלה זו (אמנם הוא דן בשכחה להפסיק בחמישי והפסיקה בששי ולא בדחיה מכוונת). ומביא את דברי האחרונים שהובאו במחשבת טהרה ונוטה להקל משום שהיא נחשבת כשוגגת ולא כמזידה.

מסקנה

מן הטעמים שהבאתי לעיל נראה לענ"ד שאין לאחר טבילה ע"י דחיית הפסק. והיותר טוב לאשה כזו שתפסיק בזמנה ותטבול בבין השמשות של ליל שבת ודרך זו הובאה גם בדרכי תשובה (ס"ק יא) מתוך ס' סדרי טהרה. וכן הורה הרה"ג יעקב אריאל הרב הראשי לרמת-גן.