פתיחת התפריט הראשי

סימן כט - הליכה בחוקות הגויים במאכל ובמשתהעריכה

שאלהעריכה

האם מותר לאכול כעך ('בייגעלה')? מקור הכעך בעל שלשת החורים לפי אחת מהדעות מבוסס על דרך הנזירים הנוצריים בזמן תְפילתם-תִפְלתם, ושלושת החורים מיצגים את השילוש של שיטתם הנלוזה.

השואל (עו"ד דוד אייזן) שגדל באמריקה סיפר שעל שקיות הכעכים בחו"ל היה הכשר ועל ידו כל השתלשלות הכעכים עם זיקתו לתִפְלתם של הנוצרים1. והשאלה היא האם באכילת הכעכים בצורה זו יש משום הליכה בחוקות הגויים ויש לאוסרה, או שאין לאסור מטעמים אחרים.

כיון שנושא חוקות הגויים הוא גדול ננסה להתרכז בקוים הכלליים שלו ובצדדים המיוחדים הנוגעים לשאלה שעלתה.

תשובהעריכה

א. הרמב"ם (הל' עבודה זרה פי"א ה"א) כתב:

"אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים, לא ילבש במלבוש, המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית, ולא יגלח השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן, ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין, וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה".

והראב"ד השיג:

"ולא יבנה מקומות כבנין היכלות עכו"ם. א"א איני יודע מהו זה אם יאמר שלא יעשה בהם צורות כמו שהן עושים או שלא יעשה שם חמנים סימן לקבץ בו את הרבים כדרך שהם עושים".

ואילו בספר יראים (סימן שיג) כתב:

"לא תעשו כמעשיהם ובחקותיהם לא תלכו. ויראת מאלהיך ולא תלך בחוקות הגוים ולא תעשה כמעשיהם של שבעה אומות דכתיב בפ' ואלה המשפטים [שמות כ"ג כ"ג] והביאך אל האמורי וגו' וכתיב בתריה ולא תעשה כמעשיהם וכתיב בפ' אחרי מות כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו פירוש אפילו אינם עובדות אלא מעשיהם וחקותיהם שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם הזהירה תורה עליהם וחכמים פירשו מה המעשים וחוקים שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם בשבת בפ' במה אשה יוצאה [דס"ז] ובתוספתא דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים שהיו מחוקותיהם ואין להוסיף עליהם ואינם מסברא כי אם בקבלה וכאשר הזהיר הכתוב על מעשה שבעה אומות וחוקותיהם כך הזהיר על מעשה מצרים וחוקותיהם שהרי הוקשו זה לזה דכתיב כמעשה ארץ מצרים לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' ואף על גב דמפרשי בתורת כהנים על עבירות לאו לאפוקי חוקות שאינם עבירות דהא תניא טובא חוקות שאינן עבירות כדתניא [ב"ק פ"ג א'] המספר קומי הר"ז מדרכי האמורי וכו' וכי"ב אלא להעביר על חוקות שניהן עבירות ב' לאוין לאו דעבירה ולאו דבחוקותיהם לא תלכו והכי מתנינן בספרי כמעשה ארץ מצרים יכול לא יטעו נטיעות ולא יבנו בנינים כמותם ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה אשה נשאת לשנים ואיש נושא אשה ובתה לכך נאמר ובחוקותיהם לא תלכו".

ובאר השרידי אש (ח"ב סי' לט) כי מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (וכן היראים כתב כראב"ד) האם נאסרה כל התדמות לנכרים בצדדי חיים שונים (רמב"ם) או רק לדרכי עבודה זרה שלהם, וזו תמיהת הראב"ד לגבי בניין היכלות.

ב. מוסיף השרידי אש:

"והנה הטור והשו"ע ביור"ד סי' קע"ח העתיקו דברי הרמב"ם בשלימותם. והרמ"א הגדיר את הדינים של איסור חוקות העמים עפ"י דברי המהרי"ק סי' פ"ח שאין משום חוקות העמים אלא באחד משני פנים:"

"א. דבר שאין טעמו נגלה, שכיון שעושה דבר משונה שאין טעמו נגלה אלא שהם עושים כן, יש לחוש שיש בו שמץ עכו"ם מאבותיהם (ובד"מ כתב הרמ"א הטעם, שאז נראה ודאי שנמשך אחריהם ומודה להם, שאם לא כן למה יעשה כדבריהם התמוהים)".

"ב. דבר שיש בו משום פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים (ובד"מ הביא מ"ש בסנהדרין ע"ד, ב: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא ופירש הרי"ף, שמנהג של עכו"ם שרצועותיהן אדומות ושל ישראל שחורים, דזה המנהג הוא משום צניעות, דאין דרך ישראל להיות לבושו אדום וצבע השחור מורה על ההכנעה והשפלות).

"אבל דברים שאין בהם משום הנ"ל, אלא שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה לובש מלבוש מיוחד, שעי"ז הוא ניכר שהוא רופא אומן, וכן אם עושים משום כבוד או טעם אחר, מותר. והכלל העולה הוא, שכל האיסור הוא כשהוא עושה כדי להידמות לעכו"ם בלא תועלת אחרת, אבל אם עושה לשם תועלת ממון או כבוד וכיו"ב מותר".

ג. ישנה דעה נוספת – דעת הגר"א (ביאור הגר"א יו"ד סי' קעח ס"ק ז בליקוט):

"כבר כתבתי שדברי הר"נ תמוהין וגם דברי מהרי"ק אינן נראין ממ"ש בסנהדרין נ"ב תניא א"ל ר"י כו' והא סייף טעמא איכא ואף על גב שנדחקתי ליישבן אבל לדינא לא נ"ל. וכן שורפין על המלכים ודאי טעמא איכא כמ"ש הר"נ ואפ"ה פריך דאלת"ה כו' אלא דודאי הכל אסור רק דוקא ללמוד מהם אסור וכמש"ש כיון דכתיב לא מינייהו גמרינן ול"ד משום דכתיב באורייתא אלא כ"ד שהיינו עושין זולתם מותר וכן במלבושים אבל כל שלובשין מלבוש המיוחד להם אסור וכפשט דברי הרי"ף הנ"ל אפילו ערקתא כו' וודאי משום רצועה אחת אינו משום פריצות וז"ש אפילו ערקתא כו' וכמ"ש בספרי הנ"ל הואיל והן יוצאין כו' אבל מלבוש שהיינו לובשין בלא"ה מותר לכן ל"ק כל ראיות מהרי"ק הנ"ל לפי שלא היה מיוחד להם דוקא וכ"כ הרמב"ם המיוחד להם וכן בכ"ד ודברי מהרי"ק אינן נראין כלל (ע"כ)".

עולות כמה שיטות לגדר חוקות הגויים:

א) שיטת הראב"ד והיראים שרק חוקות ע"ז נאסרו בלימוד מן הגויים (ולפי היראים רק משבעת עמי כנען ומצרים).

ב) שיטת הרמב"ם הטור והשו"ע שלא נמסרו גדריה ולכאורה אוסרת כל חיקוי לנכרים אף בדבר שאינו משום ע"ז.

ג) שיטת הרמ"א עפ"י המהרי"ק שנאסר ללמוד מן הגויים חוקים של ע"ז שלהם או דברים שאין בהם טעם אולם מנהגים לשם כבוד או רווח ממוני אף אם נלמדו מן הגויים מותרים.

ד) שיטת הגר"א האוסר כל דבר שהגויים עושים אותו לפי מנהגיהם, אא"כ ישראל עושים זאת מעצמם ואז מותר.

ד. הרמב"ם הזכיר כי אם עשה כן לוקה, ומכך עולה שהאיסור הוא מן התורה אולם נראה שכלולים בו אף אסורי דרבנן של הליכה בחוקות הגויים. לגבי החלוקה בין איסורים דאורייתא או דרבנן מבאר השרידי אש עפ"י המאירי:

"שבדברים שיש בהם סרך של עבודה זרה אסור אפילו באינו מתכוין להדמות להם, שהרי אין לומר שהוא רוצה להדמות לאומות הראשונים שהם עובדי אלילים ועושים מעשי שטות, אבל דברים שאין בהם סרך של עבודה זרה אסור רק אם רוצה להדמות להם. ודוגמא לכך מה שאמרו שם בתוספתא: 'האומר אל תעבור בינותינו שלא תפסיק אהבתינו הרי זה מדרכי האמורי. ואם מפני הכבוד מותר'",

ה. ונראה שנהגו ישראל למעשה כרמ"א, ועל כן אם יש טעם מצד כבוד או רווח במנהג אין הוא נחשב כחוקות הגויים.

דוגמא לכך ניתן להביא משו"ת הריב"ש (סי' קנח) שנשאל על המנהג – "לצאת לבית החיים בקר כל שבעה ימי אבלות, כל מחוייב אבלות כזולתו. ולקחו זה המנהג מהישמעאלים"...

והשיב:

"...ואם מפני שעושין כן הישמעאלים, אין זו חוקה שיהא אסור משום: ובחוקותיהם לא תלכו. כדאמרינן בפ"ק דע"ז (יא): שורפין על המלכים, ואין בו משום דרכי האמורי; ומפרש התם, דשרפה לאו חוקה היא, אלא חשיבותא. וכן שורפין על הנשיאים מטתן וכלי תשמישן; ואף על פי שגם העובדי כוכבים עושין כן, לא נאסר משום דרכי האמורי; שאם באנו לומר כן, נאסור ההספד, מפני שהעובדי כוכבים ג"כ מספידין. ואף על פי ששנו בתוספתא בסנהדרין: כשם ששורפין על המלכים, כך שורפין על הנשיאים, אבל לא על ההדיוטות; כבר פירש הרמב"ן ז"ל הטעם בספרו: משום דאיכא יוהרא והשחתה"...

ו. ואמנם בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' יא) כתב:

"בדבר שטיחת עשבים והעמדת אילנות בחג השבועות, שהגר"א (הובא בחיי אדם כלל קל"א סימן י"ג) אסר מאחר שעושין העכו"ם בחג שלהם סמוך לשבועות, וטעם מהרש"מ (בדעת תורה, שכתב שכל דבר שיש לו טעם אין בו איסור דובחוקותיהם, וא"כ כיוון שאנו עושים לזכר שנידונים בו על פירות האילן מותר. ועוד שהגויים מעמידים האילנות בחג שלהם גם בחוץ, ואנחנו עושים כן רק בפנים) אינו כלום כדכתב כתר"ה. ועיין בעה"ש שג"כ כתב שבדורות שלנו ביטלו, כוונתו להגר"א שנתקבלו דבריו".

וא"כ לפחות לגבי קישוט בענפי אילן בשבועות דעת האג"מ היא שהתקבלה דעת הגר"א למעשה.

אולם בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' לג) הביא אחרונים רבים מאחרוני אשכנז שלא נהגו כגר"א וקשטו בתי כנסיות ובתים בענפי אילנות ובעשבים, ונראה שרק בקרב יוצאי ליטא נתקבלה למעשה דעת הגר"א.

ז. צריך להוסיף בעיון לגבי הליכה בחוקות הגוים את דברי המנחת חינוך (מצוה רנא, א):

"דזה דבר ידוע דהלאו ובחוקותיהם כו' הוא בכל דור ודור משתנה מלבושיהם ובודאי אם בימים הראשונים היו לובשים מלבושים אחרים ועתה לובשים בגדים אחרים בודאי אסורים לישראל לילך כמלבושים ההם אשר נהגו בהם עתה וכ"ה בלשון הר"מ פי"א ה"א אין הולכין כו' כדי שיהי' ישראל מובדל וידוע במלבושו כו' ונ"ל פשוט דמותר לישראל לילך במלבושין הקודמין אשר העכו"ם עזבו עתה כיון שהישראל ניכר במלבושיו. וגם מצד הסברא נ"ל דזה תלוי בכל מדינה ומדינה שלא יהי' לבוש בבגדים כדרך שהעכו"ם בני המדינה לובשים"... וכ"כ אחרונים נוספים עי' אנ"ת (ע' חוקות הגוים הערות 16 ו-17).

ועל כן ברוב הדברים בימינו צריכים להתבונן האם הגויים אמנם נהגו כן, וגם אח"כ יש לעיין האם זה מנהג גויים שפשט בכל העולם או רק מקום מסוים נהג בו.

דוגמא לכך המובא בשו"ת יביע אומר (ח"ז יו"ד סי לד ד"ה ג) שעוסק בשתילת פרחים ע"ג קברות, וכתב שם:

"ולכאורה בלא"ה זריעת דשא ועשבים ע"ג הקברות היא מנהג עכו"ם, ויש לדון בה משום ובחקותיהם לא תלכו, וכמ"ש כיו"ב בשו"ת בית שערים (חיו"ד סי' תכח) שנטיעת פרחים על הקברים היא מעשה התדמות לעכו"ם שעושים כן על קברותיהם. והבל המה מעשה תעתועים, והרוצים להנהיג כן ראוי לגעור בהם בנזיפה. ע"ש".

ומאידך נחלקו חכמי אמריקה האם לאסור אכילת תרנגול הודו בחג ההודיה של אמריקה. עי' שו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' כ) ושו"ת משנה הלכות (ח"י סי' קטז).

ועי' שו"ת משנה הלכות (ח"י סי' קיא) ששיטתו מחמירה להתרחק ולא לנהוג בשום דבר כמנהג הגויים.

ח. כאשר נדון ב'בייגלה' נראה שאולי הוא התחיל מהטעמים שהבאנו לעיל, אולם בימינו מייצרים אותו במאות אלפי טונות בעולם ללא שום זיקה לאותם מנהגים, לא בקשר לעבודה זרה ולא ביחס למנהג גוים.

וראיתי שכתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' יא:

"והנה פשוט לע"ד דאף מה שהוא ודאי נחשב חוק העכו"ם, אם הוא דבר שחזינן שעושין כן כולי עלמא דנכרים, גם אלה שלא שייכי כלל לאמונתם ולחוקותיהם, מטעם שכן יותר ניחא לעלמא להנאתם, כבר ליכא על זה איסור דבחוקותיהם לא תלכו. וגם פשוט שאם יעשו עכו"ם חוק לע"ז שלהם לאכול איזה מין מדברים הטובים והראוים לאכילה – שלא יאסר אותו המין לאכילה. וכמו כן כל הנאה שבעולם, לא שייך שתיאסר בשביל שעכו"ם עשו זה לחוק".

ומתבאר על פי דבריו שכיון שכל העמים עושים זאת להנאתם בין נוצרים ובין מוסלמים ובין אתאיסטים וכד' – אין לאסור אכילת כעכים בצורת 'בייגלה', ואפילו הם היו מחליטים לעשות כן לע"ז שלהם כתקרובת (מה שבפועל היה רק פרס לתלמידים עם צורה המאזכרת את תפלותם) – הכעכים לא היו נאסרים.

ט. עוד ניתן להוסיף מסברה, אפילו אותם כעכים היו נעשים מלכתחילה כדי להזכיר ע"ז. הרי לגבי ע"ז עצמה אם עובדיה שברוה ועשו ממנה תשמיש נתבטלה הע"ז והותרה בשימוש. וא"כ אף לגבי הכעך בצורה מסוימת כיון שכל העולם כבר שכח ממקורו ומקשרו הראשון לע"ז, וכבר אין הוא משמש כלום בבתי תפלתם, בטל הקשר שלו עם תפלתם ואין לאסור אכילתו.

מסקנהעריכה

מותר לאכול כעך בצורת 'בייגלה'.