חבל נחלתו יז כו

<< · חבל נחלתו · יז · כו · >>

שאלה

יהודי רוצה להקים מפעל לאספקת בשר למכירה לנכרים, את המפעל הוא רוצה להקים בארץ בה הוא ימכור את התוצרת, שאין בה יהודים כלל. כדי שלא לסחור בנבלות וטריפות בכוונתו להביא שוחטים יהודים שישחטו את הבהמות והעופות, ולספק את הבשר לגויי הארץ כמות שהוא ללא בדיקת טריפות, לא מנוקר ולא מומלח.

האם הדבר מותר, והאם עליו להוסיף משהו לטיפולים שהוא עושה בבשר טרם שיווקו?

א

כתב הטור (יו"ד סי' קיז):

"כל הדברים האסורין מן התורה אף על פי שמותרין בהנאה אסור לעשות בהן סחורה כדתנן אין עושין סחורות בנבלות וטרפות שקצים ורמשין אבל נזדמנו לו לצייד חיה ועוף ודגים טמאים או שצד טמאים עם טהורים מותר למוכרם ובלבד שלא יתכוון לכך וכן מי שנזדמן לו נבילה וטריפה יכול למוכרה לנכרי או ליתנה לו במתנה ופי' ר"ת דוקא בסתם שאינן מוכרה לו בחזקת כשירה אבל אסור למוכרה לנכרי או ליתנה לו בחזקת כשירה משום גניבת דעת ומשום שמא יתננה לו בפני ישראל והישראל יקחנה ממנו... ומסקנת א"א הרא"ש ז"ל כר"ת. כתב הרמב"ם מותר לעשות סחורה בחלב שחלבו נכרי ובגבינות הנכרי' וכיוצא בהם זה הכלל כל שאסור מן התורה אסור לעשות בו סחורה וכל שאיסורו בדבריהם מותר לעשות בו סחורה בין בספק בין בודאי".

וכ"פ בשולחן ערוך (יו"ד סי' קיז ס"א):

"כל דבר שאסור מן התורה, אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה"... והוסיף (עפ"י דברי הש"ס בירושלמי שביעית פ"ז ה"א והראשונים) שדוקא המיוחד לאכילה אסור.

ב

בשאלה שלפנינו נראה שאין מוכרים דבר האסור באכילה מן התורה, הבהמות והעופות נשחטים כדין, ואפילו אם השוחטים נִבלו בשחיטה בשוגג הרי יש לראות בכך כעין נזדמנו לו של הצייד ומכירת נבלות וטריפות שנזדמנו לו אגב שחיטה, ועל כן אינו עובר באיסור המכירה לגוי.

אמנם הוא מוכר להם את הבשר מעורב בדם וללא ניקור אולם מותר למכור כך לישראל, אם הוא יודע שלא נעשתה בדיקת טריפות ולא ניקור ולא מליחה. וכן הגויים אם ירצו להוציא את הדם ע"י מליחה וכד' – יכולים לעשות זאת.

לא שמענו מעולם שיש איסור למכור בהמות ועופות שחוטים ליהודי כאשר הן אינן מנוקרות ואינן מומלחות וכן לנכרי, ומה שהמפעל הוקם לשם מכירה לנכרי אינו משנה זאת. והרי כל השחיטה של בשר מיובא לארץ (ארגנטינה וכד') נעשה עפ"י אותה דרך שאת החלק האחורי אין מנקרים אלא מעבירים אותו כמות שהוא לנכרים ורק את החלק המובאים לישראל בודקים מטריפות הריאה ומנקרים. וא"כ נראה שמותר לסחור בשחוטות אף עם נכרי.

ומה שבמדינת ישראל הבשר משווק לצרכנים לאחר בדיקת טריפות וניקור ומליחה הוא משום נוחיות הצרכנים, אבל אין איסור מכירה של בשר בהמות שנבדק מטריפות ללא ניקור ומליחה, וכן בשר עופות שנשחטו כדין ללא מליחה – ובלבד שיהא מסומן וברור לקונים כי הם קונים בשר שלא נוקר ולא נמלח.

ג

כך כתב בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' סב): "אך ראיתי שם בפרי תואר (=לבעל אור החיים על התורה) שמתיר הדם לסחור בו כיון דאיתקש למים הרי הוא כמים שמותר לסחור בו כמו במים. ודבריו בזה ודאי נכונים שאם מועיל היקש זה לר' אבוה להתיר דם בהנאה כמבואר שם בפסחים דף כ"ב ולמה לא יועיל להתיר הסחורה...".

וכן בשו"ת חתם סופר (חלק ב [יורה דעה] סי' קו): "ובחידושי למס' פסחים כתבתי דאין למדין מן הכללו' שכייל הרמב"ם דאסור לעשות סחור' חוץ מחֵלֶב דה"ה דם ואבר מן החי מותר לעשות בו סחורה דהרי היתר הנאה דדם נפקא לן מעל הארץ תשפכנו כמים אתקיש למים והיתרא דאמה"ח דאיתקש לדם יע"ש, וא"כ הרי הוא כמים לכל מילי גם להיתר סחורה ואין היקש למחצה ורחמנא שרי'"...

וכן כתב בפתחי תשובה (יו"ד סי' קיז ס"ק א): "כל דבר שאסור – ע' בס' פרי תואר שמתיר את הדם לסחור בו כיון דאיתקש למים ועיין בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סי' ס"ב שהסכים עמו ע"ש. [וכ"כ בתשובת ח"ס סימן ק"ו והוסיף עוד דה"ה אבר מ"ה דאיתקש לדם ובזה אזדא קושיית התוי"ט פ"ז דשביעית ע"ש. ושם בסי' ק"ח כתב ג"כ הכי ליישב קושיית התוי"ט בשינוי לשון וז"ל שם דדם ואמ"ה על כרחך מה"ת מותרים בסחורה ואם אסורים היינו מדרבנן ע"ש אך שם עיקר דבריו בישוב הקושיא. ולזה די אם רק מה"ת מותרים אבל לעיקר הדין י"ל שלא חזר בו ממ"ש בסי' ק"ו הנ"ל דמותרים לגמרי]".

ד

בכנסת הגדולה (הגהות טור יו"ד סי' קיז סעיף ט) כתב: "לנחור התיישים בשביל העופות שלא יקלקלו בשחיטה ולמכור הבשר לגוים, נשאל משאת בנימין בסי' כ"ה צידד להתר, אבל בהגהה שם כתב בנו החכם המגיה שקרא תגר לפני הרב אביו בהתר, וכתב בסוף ימיו תשובה זו צריך למוד במה שהשיב לי בני יצ"ו וכן תפס ש"ך לאיסור, וכתב שגם הב"ח בא"ח סי' תקנ"א אוסר, אבל הט"ז מתיר וכן הסכים הדרישה בי"ד סי' כ"ח אות י"ט. ויש להסתפק למאן דאסר אם מותר כשאינו רוצה למכור את הבשר לגוים אלא להאכילו לעבדיו ושפחותיו הכנעניים, ויר' דשרי ור"ש כשרוצה להאכיל הבשר לגוים שאינם עבדיו ועיין, מ"ש בסי' א' בהגהת הטור".

וכל השאלה היא במנבל לכתחילה לצורך חיצוני, אבל במקרה דידן הוא שוחט כראוי ע"י שוחט מישראל ואינו נוחר, וא"כ אין שום איסור במכירה כמות שהם לנכרים.

ה

ישנה לכאורה בעיית הטעית ישראל שמא יבוא לקנות ולאכול. אולם יש לדחות חשש זה שאין באותה מדינה כלל אדם מישראל (אולי תיירים). ועוד שעל האריזה של הבשר אין שום סימון שנשחטו ע"י ישראל כל הכיתוב בשפה זרה, ואף אדם מישראל המקפיד בדיני כשרות לא יקנה סתם בשר המשווק לגויים מתוך ידיעה שהוא אינו כשר, ומדוע שנחוש כאן יותר ממקומות אחרים. וכן בבשר המיובא לארץ שחלקים ממנו שאין רוצים להכשירם מוכרים לציבור המקומי במקום השחיטה, לא נאסר למוכרם לגויים ולא חששו שמא יבוא אדם מישראל המתגורר בגלות ארגנטינה ויקנה מאותו בשר המשווק לנכרים.

כמו"כ צריך להבטיח שאף אדם מישראל לא יקנה בשר מאותו מפעל, יארוז באריזות ויחתים גופי כשרות וימכור במדינה אחרת ליהודים. ובמדינת ישראל יש פיקוח של הרבנות הראשית על כל היבוא שלא יגיע בשר שאין עליו פיקוח ומקורו אינו ברור.

מסקנה

מותר למכור שחוטות לנכרי, ומותר להקים מפעל בארץ אחרת שאין בה יהודים וכל הבשר מיועד לנכרים בלבד, כדי למכור להם בשר שחוטות כדין.