חבל נחלתו יז יד

<< · חבל נחלתו · יז · יד · >>

שאלה

אדם רצה לבקר את הוריו ורכבו התקלקל בחול המועד, אלו תיקונים מותר לתקנם במועד וע"י מי הותר לתקן, ואלו אסור כלל לתקן?

א. כללי התרי מלאכה בחול המועד

כתב החיי אדם (חלק ב-ג כלל קו) כך:

סעיף ב

"כל מלאכות שהן לצורך אכילה במועד, אף על פי שאסורות ביום טוב, כגון הקצירה והטחינה והצידה, מותרות בחול המועד. ולא עוד אלא שמותר לכתחלה להמתין ולכוין לעשותן במועד (מ"א סימן תל"ג סק"א)".

סעיף ג

"דבר שאינו צורך אוכל נפש והוא לצורך המועד ואינו דבר האבד, כגון שצריך לבגד למועד, מותר מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן, כמו שנבאר במלאכות תופר ובונה (תקמ"א)".

סעיף ד

"ואם היה דבר האבד, כגון שנפל כותל ביתו הסמוך לרשות הרבים ואם לא יבנהו יגנבו כליו, מותר אפילו מלאכת אומן, וכן כל כיוצא בזה. ומכל מקום כל מה שיכול להקל בטרחא, יעשה (סי' תקל"ז ותק"מ). ולא נקרא דבר האבד אלא כשעיקר הדבר נפסד. אבל בשביל מעט תוספת קלקול, לא מקרי דבר האבד. ולכן, אסור לתקן מלבושיו ומנעליו אף על פי שיתקרעו מעט יותר. אבל אם יתקרעו ויתקלקלו הרבה, מותר, דהוי הפסד גדול (סימן תקמ"א ט"ז). ומכל מקום, ישנה קצת (א"ר).".

סעיף ה

"ספק דבר האבד, מותר. ולי נראה שיעשה על ידי נכרי (סימן תקל"ז)".

סעיף ו

"מלאכה גמורה אפילו לא יהיה בנמצא אחר המועד, כגון ללקוט פירות לצורך אחר המועד, אסור, ואף על גב שיהיה לו ריוח מזה, דאעבורי רווחא לא מקרי פסידא. אבל לקנות ולמכור, כיון שאין זה מלאכה גמורה, אם אינו בנמצא אחר המועד, מותר לקנות ולמכור (תקל"ג מ"א ס"ק ו' סי' תקל"ט). וכיון דמותר לקנות אף על פי שצריך לעשות כלים לזה, כגון שקונה יין וצריך לחביות והוי מלאכה גמורה, מכל מקום מותר (סימן תקל"ט סעיף ט')".

סעיף ז

"כל המלאכות שהם לצורך המועד, כשעושין אותן אומניהם, כגון הציידים והטוחנין העושין לרבים למכור בשוק, צריכין לעשות בצנעה, שלא יהיה נראה שעושה לצורך חול, כגון שעושים הרבה (סימן תקל"ג)".

סעיף ח

"צרכי רבים מותר לעשותן בחול המועד. ויש בזה ב' התירים, א) במעשה הדיוט, אפילו אין צריך עתה במועד. ב) מעשה אומן, דוקא אם צריך לה במועד. ובב' התירים אלו, מותר אפילו כיון מלאכתו, ובפרהסיא, ובטורח, דכל צרכי רבים, אינם נגמרים אלא בשעה שהם בטלים ומתחברים כולם, ואם לא יעשו עכשיו, יתבטל הדבר. ולכן, אם יש להם מנהיג שהרשות בידו לעשות לבדו, אסור לעשותו במועד1. ולכן מותר לתקן הדרכים להסיר המכשולות, ולציין הקברות מפני הכהנים, ולתקן המקואות. ובורות ומעיינות של רבים שנפל בהם עפר ואבנים, מותר לתקנם אפילו אין רבים צריכים להם עתה, כיון שאינו מעשה אומן. אבל לחפור בורות מחדש, שהוא מעשה אומן, דוקא אם רבים צריכים להם עתה, מותר. ואם אין צריכים להם עתה, לא יעשו. ודוקא צרכי רבים כאלו, שהם צריכים לגוף האדם. ומרחץ של רבים, לרשב"א מותר אפילו מעשה אומן, דחשוב לו צורך המועד. ולרא"ש, דוקא מעשה הדיוט, דלא חשוב לו צורך המועד. ושאר צרכי מצוה אפילו בנין בית הכנסת, אם אין לחוש שיתבטל לגמרי אפילו צריך להם עתה, אסור לעשות מעשה אומן. ובורות ומערות של יחיד, אסור לחפור מחדש. ואפילו צריך להם עתה שאין לו מה לשתות אלא ממקום רחוק הרבה (כ"ה במ"מ וכצ"ל במ"א), אסור. ואם עשויים כבר ונתקלקלו, אם צריך להם עתה, מותר לתקנן. ואם אינו צריך עתה, אסור לתקנן. ואפילו להמשיך להם מים דרך חריץ, אסור. אבל מותר לקבל מי גשמים ולהוליך לבור, שאין בזה טורח גדול. וכל צורך מצוה המותרת במועד, מותר ליטול עליה שכר (תקמ"ד)".

סעיף ט

"אפילו המלאכות המותרות, אינן מותרות אלא לעשותן לעצמו או לאחרים בחנם. אבל בשכר, אסור. ודוקא בשכר קצוב. אבל כשנותן לו לאכול בשכרו, מותר. דבר האבד, מותר לעשות אפילו בשכר, דכשם שהתירו לבעל הבית ליתן מלאכה לפועל שאין לו מה לאכול כדבסמוך, הכי נמי התירו לפועל שיעשה בשביל בעל הבית (הגר"א). ויש מתירין לצורך המועד אפילו בשכר, אם אינו מעשה אומן (תקמ"ב א"ר בשם כלבו)".

סעיף י

"כל מלאכה האסורה במועד, מותר לעשותה על ידי פועל שאין לו מה לאכול כדי שישתכר וירויח (שם). ומכל מקום, יעשה בצנעה, מפני הרואים שלא ידמו שיש לו מה לאכול (סימן תקל"ד מ"א סס"ק ז')".

עפ"י פסקי החיי אדם יש כמה גדרים כלליים בהיתר מלאכה במועד, ולכל אחד התנאים המלווים אותו.

מצד הצרכים:

א. צרכי אכילה במועד.

ב. צרכי מועד שאינם אכילה.

ג. צרכי רבים.

ד. דבר האבד.

מצד עושי הפעולות:

א. מלאכת אומן.

ב. מלאכת הדיוט.

ג. פועל שאין לו מה יאכל.

לגבי רכב מקולקל במועד אין בו בדר"כ צרכי אכילה במועד, אולם יכולים להיות בו צרכי מועד (ביקור, טיול) או רכב המשמש להסעות יש בו צרכי רבים, ורכב המשמש לעבודה שהתקלקל הוא דבר האבד.

לפי דברים אלו ניתן להתיר כל תיקון ע"י פועל שאין לו מה יאכל (מישראל) אמנם בימינו קשה למצוא יהודי כזה.

אם המדובר בתיקונים קלים (החלפת נורה, החלפת גלגל, תיקון תקר בגלגל, החלפת מצבר) מותר לעשות במלאכת הדיוט בין של בעל הרכב ובין של מכונאי או חשמלאי. ואלו רוב התקלות במועד.

רכב הנצרך לרבים או שמשמש את הרבים כגון משאית לחלוקת מוצרי חלב שהתקלקלה במועד ונצרכת לחלוקת המוצרים בחול המועד – מותר יהיה לתקן אף במעשה אומן, וכן ראיתי שכתבו לגבי תיקון משאית סילוק אשפה (שמירת המועד כהלכתו, לרב משה אפרים ליברמן פי"א עמ' רצז).

רכב המשמש את בעליו לעבודה, אפילו אינו עובד במועד והתקלקל במועד – מותר יהיה לתקנו בחול המועד אף במעשה אומן בגלל דבר האבד שלאחר החג (עי' מאמר הרב מרדכי הלוי קנר ב'קול תורה' ס"ד תשס"ח עמ' פ-פו. וכ"כ בשו"ת ויצבור יוסף ח"ד סי' לד לרב יוסף בר שלום).

מסקנות אלו נובעות מן הכללים העיקריים של דיני חול המועד, בלא התעמקות בנושא הרכב הפרטי בימינו, ומסכימים לה כל הפוסקים. ויש שהורו שכל דבר שניתן לעשות ע"י נכרי יעשה ע"י נכרי ובצינעא.

ב. רכב כאמצעי תעבורה

יש להסתכל על השאלה מצד זה שהרכב הפרטי משמש בימינו כעין סוס לרכיבה או עגלה לנסיעה מעיר לעיר בימי חז"ל והראשונים, ולהתבונן האם הסתכלות זו אינה משנה את הפסיקה.

מובא בסידור רש"י (סימן תרכה):

"...ולתקן פרסות הסוסים בנגרי ברזל דכי שמין לו בחולו של מועד יש לומר כדבר דאבד דמי ושרי על ידי אומן גוי לצורך המועד, כל הני מותר במקום שנהגו...".

וכן הראב"ן (מועד קטן) כתב:

"משום רבינו אמרו סוס שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו מותר לגלח ציפורניו בחולו של מועד, והוא הדין לתקנם בברזילים"...

נראה שמלאכת פרזול הסוס: להתקין על פרסותיו מעין מנעלים ממתכת (שהיו נצרכים במקום בו רוכבים בהרים וסלעים והללו פוצעים את פרסות הסוס בעוד שבמקומות שרוכבים על אדמה אין בכך צורך) נחשבת מלאכת אומן ואעפ"כ התירוה מצד צרכי המועד!

עפי"ז פסק החיי אדם (חלק ב-ג כלל קטז ס"א):

"הצריך לרכוב במועד אפילו לטייל ולא יוכל לילך ברגליו, יכול לעשות כל צרכי הרכיבה וליטול צפרני הסוס ולשום ברזל ברגליו, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. אבל מארץ ישראל לחוץ לארץ, אסור לתקן צרכי רכיבה, אם אינו לצורך כלל. אף על פי שמותר לרכוב אפילו מעיר לעיר"...

ונראה שיש להתייחס לרכב כאמצעי תעבורה המשמש את צרכי המועד ולכן מותר אף מעשה אומן, וכ"כ חלק מן הפוסקים.

וכ"כ בערוך השולחן (או"ח סי' תקלו ס"א):

"ולפ"ז גם בנסיעה בעגלה ג"כ הדין כן לעניין תקון העגלה דאם ידע קודם המועד אסור ואם לאו מותר".

ומשמע שאף מעשה אומן מותר בעגלה מאחר שלא התכוין לתקנה במועד.

וכך השיב בשו"ת אור לציון (חלק ג פרק כד – דיני חול המועד ס"ה):

"שאלה. האם מותר לתקן רכב בחול המועד".

"תשובה. אם צריך הוא את הרכב בחול המועד להגיע למקום שאי אפשר לו להגיע בלעדי הרכב, מותר לתקנו, ואם לא, אסור לתקנו". (והביאו דבריו כמה וכמה פוסקים).

ובאר הרה"ג אבא שאול בהערה:

"בשו"ע בסימן תקל"ו סעיף א' כתב, מי שצריך לרכוב במועד לטייל או לצורך המועד, ולא נסה ללכת ברגליו, יכול ליטול צפרני הסוס, ולתקן ברזליו, והאוכף, והרסן, וכל צרכי רכיבה, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. ומבואר בב"י שם, שאם אין זה לצורך המועד, או שנסה ללכת ברגליו, אסור לתקן את צרכי הרכיבה. וראה במ"ב שם ס"ק ב'. ומרן שם וכן הפוסקים שם לא חילקו בין מעשי הדיוט ומעשי אומן. על כן נראה שגם לענין תיקון רכב, הדבר תלוי אם יכול להגיע למקום חפצו ללא הרכב, שאם אינו יכול, יכול לתקנו, ואם יכול, אסור לתקנו".

בשו"ת אור לציון סמך על רכב כאמצעי תעבורה הכרחי שהותר בשבילו אף מעשה אומן אם אינו יכול להגיע בדרך אחרת.

לעומתו בפסקי תשובות (או"ח סי' תקלו) החמיר בתיקון במעשה אומן, והמשיך את פסק ההלכה עפ"י דיני המועד שהזכרנו לעיל. וז"ל:

"...ומכאן נלמד לענין מכונית (רכב) בזמננו, שאם נתקלקל במועד אין היתר לתקנו אלא (וגם זה רק אם צריך את הרכב לצורך המועד, וטיול במועד בכלל זה, אבל לצורך אחר המועד אסור אפילו תיקון מעשה הדיוט) כל מה שבגדר 'מעשה הדיוט', דהיינו תיקונים קלים ופשוטים שכל אדם יכול לעשות ואין צריך אומנות ידים מיוחדת, כגון (שו"ת שבה"ל ח"א סי' קס"ו, ועיי"ש שלתקן גלגל רזרבי כדי שיהיה מוכן אם יתקלקל גלגל על אם הדרך יש לאסור, ובקובץ מבית לוי ח"א עמ' מ' שאם החוק מחייב לצרף תמיד גלגל רזרבי אפשר להקל, וע"ע שש"כ פס"ו הערה רכ"ז בשם הגרש"ז זצ"ל דיש להסתפק אם מכונית אינה נוסעת והאומנות היא להבין את מקום הקלקול, אבל לאחר שהאומן אומר לו, יכול גם הדיוט לתקנו האם מותר לעשותו בחוה"מ) החלפת צמיג. אך תיקון תקר (פנצ'ר) אף על פי שאפשר שאין זה מעשה אומן, מ"מ כיון שהדבר כרוך בטירחא יתירה, יש (חוהמ"כ פ"ז סעי' ע"ז) להימנע מלעשות ע"י יהודי (וע"י נכרי מותר).

"ואם הרכב מיועד לצרכי רבים או חולה שההליכה תזיק לבריאותו, או באופן שאם לא יתקנו יגרום הדבר להפסד כספי גדול, ואפילו אם ההפסד יהיה לאחר המועד, (וכדלעיל סי' תק"ל אות ג', וכגון שיגרם לו הפסד בעבודתו אחרי החג בהעדר הרכב מחמת שהיית הרכב במוסך) מותר לתקן הרכב אף במעשה אומן, כדין דבר האבד".

מעניין שהסתמך על הרב יקותיאל פרקש (חול המועד כהלכתו פ"ז סעיף עו) שאמנם פסק באותו כיוון אולם כתב להתיר מצבים מסוימים במעשה אומן:

"תיקון המוגדר כמעשה אומן אסור לעשותו, מלבד במקרים שזקוק לרכב מכיון שההליכה ברגל עלולה להשפיע לרעה על בריאותו2".

ונראה שלא רצה לומר בפירוש מותר מעשה אומן במקרים מסוימים, אולם הדוגמא שהביא מלמדת שמותר במעשה אומן אם אין אפשרות סבירה בדרך אחרת, ומצטרף לדעת הרב אבא שאול וערוה"ש על היתר מלאכת אומן לתיקון רכב במועד.

אמנם לדעת הפסקי תשובות מצטרף בתשובות באר משה (ח"ז סי' נו) שאסר לתקן לצורך פרטי של צרכי החג במעשה אומן. וכן בספר מועדי ה' לרב משולם משולמי כתב שרק מעשה הדיוט מותר אבל תיקון במעשה אומן אסור.

וכך כתב בספר אבני ישפה (או"ח סי' קז) שהתיר כרב אבא שאול:

"ואל תתמה שאנו מדמים צרכי רכיבה של טיול לענין אוכל נפש שהרי מצינו עוד דברים שדימו אותם לאוכל נפש ע' ריטב"א מו"ק ח' ב' על המשנה האשה עושה תכשיטיה במועד דכתב וז"ל פי' שזהו צורך הגוף הוא וכעין אוכל נפש וכו' עיי"ש. וכן נראה לי שמותר להתקין בחוה"מ חשמל במקום שהוא חסר ואפילו מעשה אומן דזה הוי כאוכל נפש דידוע מה שכתבו הפוסקים דאם נכבו הנרות פטור מלאכול בסוכה א"כ ודאי דכל עניני תאורה הוי כצורך אוכל נפש. ואף אנו נאמר דהרגילים לטייל ברכיבה הרי זה להם כאוכל נפש והוא דבר שעושים אותו יום יום, ואם לא יוכל לנסוע בגלל קלקול הרכב יש לו צער רב ולכן מותר לתקן כלי רכב כדי שיוכל לטייל בחול המועד אפילו כשהמדובר במעשה אומן. וגאון אחד שליט"א הסכים שאפשר להתיר תיקון המכונית ואפילו היכא שיש בו מעשה אומן אבל אין לעשות פעולה שהיא עושה כלי והיינו שצריך ליצר איזה חלק חדש עבור המכונית ורק יכול לתקן חלקים הקיימים או להחליף אותם בחלקים מוכנים אבל לא ליצר חלק חדש שהוא עשיית כלי ע"כ".

נראה שלפנינו אבחנה שמקום המכונית הפרטית בצרכי האדם השתנה מלפני חמישים שנה, והיום כמעט כל משפחה החיה מחוץ לעיר (בה יש תחבורה ציבורית מסודרת, ורכב מהווה נטל כלכלי) מחזיקה מכונית לצרכיה היום-יומיים כגון נסיעה למקום עבודה או לקניות. הוראה לאדם או משפחה כזאת במועד – תתנייעו בתחבורה ציבורית או תימנעו מלנסוע ברכבכם המקולקל עד אחר המועד, או תשכרו או תשאלו רכב (דבר שהוא לא מעשי במועד) הוא בעצם הוראה להם: שבו בביתכם. הצורך לרכב תקין הוא כעין אוכל נפש בימינו ולכן הותרה מלאכת אומן. אמנם גם הפוסקים המתירים מבארים שאם ניתן לתקן ע"י אומן נכרי הדבר עדיף.

וכן נכתב בספר 'דרכי הוראה' (ג עמ' סז מבית ההוראה של הרב אשר וייס שליט"א, בסעיף ג):

"כשרוצה לנסוע חוץ לעיר או למקום רחוק שקשה ללכת ברגל ואין יכול להשתמש בתחבורה ציבורית או שיהיה לו הפסד מרובה אם יצטרך לשכור רכב או מונית וכדומה מותר לו לתקן את מכוניתו גם במלאכת אומן ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד". (ומתיר שם החלפת גלגל עם תקר ותיקון גלגל רזרבי).

ובספר 'חיכו מממתקים' לרב אבנר זאדה (סימן תקלו) פסק שאם צריך לצורך נסיעתו במועד לשכור מכונית אחרת מותר לתקנה אפילו במעשה אומן.

וכך ענה הרה"ג יעקב אריאל (באתר שלו במרושתת) לשאלה על תיקון רכב במועד:

השאלה היתה:

"אלו קלקולים ברכב ניתן לתקן בחול המועד, כגון: האם מותר להחליף מצבר או חלק הנעה אחר? האם מותר להחליף נורה שנשרפה? לתקן פנצ'ר כדי שיהיה גלגל רזרבי תקין? לתקן קודנית של רכב שהתקלקלה?"

והשיב:

"כל השאלות ששאלת מותר ע"י פועל שאין לו לצרכי החג, אלא שקשה לאתר מכונאי או חשמלאי רכב שזה מצבו".

"בימינו יש הרבה גויים שעוסקים בתיקון בפועל, ונראה שע"י נכרי כיון שיש לו צער ולפעמים גם דבר האבד ניתן לתקן. אולם אסור לתכנן להכניס רכב למוסך דוקא בחול המועד לצורך טיפול שוטף וכד'".

"קלקול שמחייב מעשה אומן ע"י ישראל הוא בעייתי ויש לדחותו לאחר המועד אא"כ המדובר בדבר האבד אמיתי כגון קלקולים קטנים שבלעדיהם הרכב לא יכול לנסוע במועד, תיקון פנצ'ר וכד' אך לא החלפת מנוע וכד'".

ויש להעיר לגבי נכרי שאפילו בעל המוסך הוא אדם מישראל מותר לתקן ע"י נכרי שהוא פועל אצלו ולשלם על התיקון. ובעל המוסך מן הראוי שלא יהנה מן התשלום אלא לתשלום החלף וזמן העבודה של הנכרי.

ג. הערות לגבי דורנו

נראה שצריך להגדיר בדורנו 'מעשה אומן' כדבר אשר צריך חכמת אומן (או הכשרה נרחבת) לתקנו אבל כלים וציוד שיש רק לאומן שזה מקצועו אבל מצד הידע כמעט כל נהג יודע לתקן אינם נחשבים מעשה אומן. היינו, אדם פרטי אינו מחזיק כלי תיקון תקר כמו שיש ב'פנצ'ריה' מקצועית. אולם תיקון התקר היינו פירוק הגלגל לחלקיו ותיקון התקר במדבקה אינו מעשה אומן – אעפ"י שאין אדם מחזיק בביתו שום כלי מכלי התיקון. וכן איזון גלגל הכל נעשה ע"י מכונה המסמנת היכן להוסיף משקולת ואין בכך שום חכמה יתירה של האומן. ונראה כי מה שלפני חמישים שנה היה נחשב כמעשה אומן, בימינו לא יחשב מיידית כמעשה אומן.

כמו"כ צרכי המועד ובמיוחד אותם הנחשבים כהכרחיים עד כדי כך שיחשבו כאוכל נפש שונים מדור לדור עם השתנות תנאי החיים. ולכן נסיעה ברכב בימינו הפכה לצורך הכרחי ואדם משתמש ברכבו כמעט לכל צרכיו מחוץ לביתו מידי יום ביומו. ולכן צרכים אלו כמו תיקון חשמל הכרחי בדירתו מפאת קלקול בלתי צפוי יהא מותר אף במעשה אומן.

אמנם כיון שיש פוסקים שלא תפסו כך את מקום הרכב בחיי האדם בימינו, יש להשתדל מלכתחילה לתקן ע"י נכרי, אולם אם אין אפשרות אחרת מותר ע"י אומן ישראל, וכמובן שתיקונו יועיל מיד במועד, אבל אם תיקונו יסתיים אחר המועד ואין בתיקון משום דבר האבד – אין להתחיל את התיקון במועד.

מסקנות

א. לצורך דבר האבד או צרכי רבים מותר לתקן רכב אף במעשה אומן ע"י ישראל.

ב. רכב לצרכי טיול וביקור במועד שהתקלקל, אם התיקון הוא מעשה הדיוט כגון החלפת גלגל או החלפת נורה כל הפוסקים מסכימים שמותר.

ג. תיקון גלגל רזרבי – רוב הפוסקים מסכימים שמותר במועד (ולדעתי אינו מעשה אומן).

ד. רכב שהתכוין להשתמש בו במועד לצרכי טיול והתקלקל וטעון תיקון במעשה אומן – רוב הפוסקים האחרונים מתירים משום שנחשב כצרכי אוכל נפש, ויש מן הפוסקים שאוסרים3.

ה. אף הפוסקים האוסרים מתירים ברובם תיקון במעשה אומן ע"י נכרי במועד.