חבל נחלתו יז יג
סימן יג - גרמא בכיבוי כיריים גז ביום טוב עריכה
שאלה1
אדם שאין לו מערכת של 'חגז' לשם כיבוי האש ביו"ט, איך עדיף לכבות את האש בכיריים גז: על ידי גלישת מים מורתחים או שעדיף לכבות ע"י סגירת ברז הגז הראשי2, האם יש הבדל בין ספרדי לאשכנזי?
תשובה עריכה
א. כיבוי בידים אסור ביום טוב. והותר רק לצרכי אוכל נפש, אם מפני שריפה כללית בבית או כשהאוכל יישרף ולא יהא לו אוכל ביום טוב (שו"ע או"ח סי' תקיד ס"א).
ב. לגבי גרם כיבוי ביום טוב, יש שנקטו שדינו כשבת ואסור – תשובות רב נטרונאי גאון (ברודי –אופק; או"ח סי' קנד) ובשו"ת משפטי עוזיאל (כרך א – או"ח סי יט) כתב כן בשם הרי"ף. ויש שכתבו שגרם כיבוי ביו"ט מותר – תוספות (ביצה כב ע"א ד"ה והמסתפק ממנו) וכמוהו סברו רוב האחרונים.
השאלה הקשה שבה חלקו ראשונים ואחרונים היא להגדיר מהו מעשה ומהו גרמא. תוספות (ביצה כב ע"א) אוסרים דבר הקרוי בפי אחרים גרמא, כיון שלדעתם הוא מעשה בפועל ולא רק גורם.
ג. בתשובת מנחת יצחק (ח"ב סי' טז) מדרג פעולות גרמות בכיבוי. ואלה מדרגותיו (המנחת יצחק האריך, והבאתי רק את הכללים ולא את המו"מ עליהם):
1. עשיית מחיצה בכלים מלאים מים – אין שום פעולה בדליקה עצמה אלא האש תכבה כאשר תגיע לכלים ותמיס אותם.
2. נתינת מים על צד של הכלי שבוער שעדיין לא הגיעה לשם הדליקה – גם במקרה זה אין פעולה ישירה באש הבוערת אלא הנחת מים ללא כלי (וזה פחיתותו מהגורם הראשון) והמים על הכלי עצמו ולכן מותר משום גרמא (רא"ש ביצה כב).
3. עשיית מחיצות ממים ללא כלי מלפני הדליקה (כגון מקרח) – הוא מביא שיש אוסרים זאת מן התורה כמעשה כיבוי אבל בירושלמי משמע שמותר.
4. נתינת מים תחת הנר וכיון שהוא מתחת לנר הוא יותר גרוע ממחיצת מים.
5. פתיחת דלת מול המדורה והרוח מלבה את המדורה כיון שהרוח אינה מגיעה ברגע הפתיחה אלא אח"כ נחשב כגרמא.
6. נטילת שמן מנר דולק – תוס' בביצה (כב ע"א) הסבירו משום שבשעת נטילת השמן מתוך הכלי השלהבת הדולקת מתעמעמת. והרא"ש (ביצה פ"ב סי' יז) כתב משום שממעט את זמן דליקתו של הנר כיון שנוטל מהשמן.
ד. הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' לד) התייחס לחגז וסובר שמבחינת גרמא הוא הפתרון הטוב ביותר, מפני שהוא מכוין ע"י שעון את סגירת הברז עוד לפני הדלקת הגז. ומביא פתרון אחר לכיבוי הגז ביו"ט וז"ל:
"ואמנם כבר ביארנו במסגרת פינת ההלכה אפשרות אחרת לכבות הגז ביום טוב, על פי היסוד הנ"ל, באופן שימלא קומקום מים על כל גדותיו ויניחנו על הכירים של הגז להרתיח את המים לצורך שתיית קפה או תה, ולאחר שירתחו המים ויגלשו סביב הקומקום, ישפכו על הגז ויכבוהו, ואז מותר לסגור הכפתור של הגז למנוע זרימתו, מאחר שכבר נכבה הגז. וזה גם כן נחשב גרמא, הואיל ואין הכיבוי נעשה מיד עם נתינת הקומקום על הגז. אלא שמבחינת ההלכה עדיף יותר להשתמש במיתקן הנ"ל מפני שהגרמא לכיבוי באמצעות המיתקן נעשית עוד לפני הדלקת הגז".
הגר"ע יוסף לא הבליט שבישול המים הוא דוקא כשצריך להם לשתיה, ומשמע שהתיר אף בלי זה את הבישול לשם כיבוי בגרמא. אמנם בשש"כ (פי"ג סי"ג) כתב שבדיעבד אם הדליק את הגז ויש הפסד ניכר בהשארתו דולק מותר לכבות ע"י גלישת מים אולם בתנאי שאמנם ישתמש במים לשתיה. וטעמו שהשימוש בגרמא לכיבוי הוא רק במקרה ובדיעבד ולא במכוון לשם כך.
לעומת זאת בראש דבריו שם כתב:
"ואפילו סגירת הברז של מיכל הגז למנוע על ידי כך זרימת הגז יש לאסור ביום טוב, כפי שנראה מדברי הרא"ש (ביצה כב ע"א) וכן העלה הגאון מברודי בשו"ת מחזה אברהם (סימן מא). וכן דעת הגאון משאוול בשו"ת זכר יהוסף (סימן צה). וכן כתב בשו"ת מהר"ם בריסק חלק ב' (סימן צ). ואף על פי שבשו"ת נצר מטעי (סימן ט) נטה קו להקל בזה, להלכה יש להחמיר וכמו שהעלה בשו"ת ציץ אליעזר חלק ו' (סי' ח – ט)".
וכדבריו כתבו בשש"כ (שם) ובילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן תקיד ס"ג).
ה. את ההגיון בהשוואה בין נטילת שמן מנר דולק לבין סגירת ברז הגז על המיכל מבאר בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' ח) כך:
"כל המעיין הישר רואה בעליל ומבין מדעתו שענין כיבוי תנור הגאז ביום טוב ע"י סגירת ברז מיכל הגאז הוא דומה במהותו ממש למסיר שמן מן הנר ואך כעוכלא לדנא הוא לבוא לדמותו לדין אגודה של עצים שברמב"ם ושו"ע שמותר לשמוט עץ שלא אחזה בו האור, דבאגודה של עצים כל עץ שעוד לא אחזה בו עדנה האור הרי העץ הזה הוא גוף מיוחד ונבדל שאין לו עוד שום קשר וחיבור ליתר העצים שאחזה בהן כבר האור, ולכן מחשבין אותו שפיר כגוף נבדל ונפרד שאין לו עדנה כל מגע להעצים הבוערים, ומתירים לסלקו ממקום קרבתו להאש, אבל בתנור גאז כשברז מיכל הגאז וצינוריו המחוברים לתנור פתוחים אליו הרי הכל מקושר ומאוחד אחד למשנהו באמצעות זרימת הגאז הנוזל ובא מהמיכל אל התנור והכל נחשב כגוף אחד וכלי אחד המכיל הגאז המיוחד הזה ונותן לו לזרום בחיבורו ישר ממיכל הגאז לתנור הגאז ואשו, ממש כדוגמת שמן ופתילה (אם כי לא ע"י יניקה כי אם בדרך של זרימה ישרית אל מקום הלהב, שכמובן אין בזה בכדי לשנות, מכיון שמיהת הכל כגוף חי אחד מחובר ומשועבד בצורת דמות תבניתו לאש – התנור). וא"כ ברור שסגירת ברז מיכל הגאז הרי הוא דומה בציורו ממש כהסרת שמן מן הנר, וכעושה פעולת כיבוי בגוף הדבר הדולק, דהצינורות הרי מחברים הגאז הנוזל לתנור עם הנשאר עוד במיכל לגוף נוזלי אחד. ומכיון שכך גם אם נידון דבר פעולת סגירת ברז מיכל הגאז רק כגרם כיבוי ג"כ לא שרי בכגון דא שעושה פעולת הגרמא בגוף הדבר הנמשך ומחובר לגוף הגאז הדולק בחיבור נוזלי אחד בלתי נפרד כלל כי אם במקום פסידא"...
ואחרי בקשת מחילה כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע, דברי האוסרים סגירת הברז מהבלון למערכת הגז אינם מוכרחים. במיכל שמן בגוף הנר כל השמן מוקצה ומיועד לבעירת נר זה. ואילו בבלון גדול או צובר רק חלק קטן מאד מיועד להדלקה זו, ובכך שהוא סוגר את הבלון ולא את ברז הגז בכיריים הוא משאיר עוד כמות גדולה יחסית של גז בצנרת עד לכיבוי עצמו והכיבוי הוא זמן מה אחר סגירת הברז. הכלי בו מונח הגז הוא כלי אחר ואינו כשמן שבנר שהוא באותו כלי. גם ההסתכלות על כל המחובר בצינור לשלהבת כגוף אחד אינו מחוור בעיני. הגז בבלון מוכנס כנוזל ובלחץ שהוא שרוי בו הוא מנוע מלהיהפך לגז (חלק מהבלון הוא גז כ-15 אחוזים). ברגע שנפתח ברז הבלון הנוזל המשתחרר מהלחץ הופך לגז וכך הוא מגיע למבערים. הלחץ במיכל הוא הגורם לגז להגיע למבערים, וא"כ סגירת ברז הבלון היא מניעת המעבר של הגז בבלון לכיוון המבערים, אבל אינה נטילת שמן או נוזל שהוא חלק אחד עם המוכן לבעור. ובמיוחד בימינו שאין מבשלים על פתיליה או בלון גז קטן אלא על בלון גז מספיק למשפחה לכמה חודשים או על צובר שמספיק לעשרות משפחות. ושמעתי משמו של הגר"מ פיינשטיין שאף הוא סבר להתיר בסגירת ברז הבלון.
וא"כ הדימוי של בישול על גז בימינו דומה לנטילת ענף שהמדורה עוד לא הגיעה אליו כאמור בשולחן ערוך (או"ח סי' תקב ס"ב):
"אגודה של עצים שהודלקה במדורה, כל עץ שלא אחזה בו האש מותר לשמטו, ואינו דומה למסיר שמן מהנר. הגה: ומותר ליקח עץ הדלוק מצד זה של מדורה ולהניחו בצד אחר, הואיל ואינו מכוין לכבוי (מרדכי)".
מסקנה עריכה
נראה ששתי הדרכים ראויות, וכל אחד ינהג עפ"י הוראת רבותיו.