חבל נחלתו יז יב
סימן יב - ספר הפטרות עריכה
שאלה1
בית כנסת של קהילה מסוימת קיבל במתנה 'ספר הפטרות' בו כתובות כל הפטרות השנה בכתב סת"ם על קלף, מנהג הקהילה היה לקרוא בתנ"ך או בחומשים מההפטרות המצורפות בסוף הפרשות.
מאיזה ספר ראוי לקרוא? מה קדושתו של ספר הפטרות?
א. מנהג קריאת ההפטרה עריכה
מנהג הקריאה בנביא בשבת הוא מנהג עתיק2, ונראה שתוקן לאחר סתימת הנבואה בתחילת בית שני3. חז"ל סדרו להפטרה בנביא אף ברכות לפניה ולאחריה4, התקנה מופיעה במשנה ובשני התלמודים בתוספתא ובמס' סופרים (בעיקר בפרק יג).
בשבת במנחה היה מנהג שקורים הפטרה, עקבות לכך במגילה (כד ע"א), אע"פ שכבר במשנה צויין שאין קוראים הפטרה במנחה5.
ב. התגלגלות המנהג של ספר הפטרות עריכה
נאמר בבבלי גיטין (ס ע"א):
"ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא – אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב. מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור; מ"ט? דהא לא חזי למיקרי ביה. ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב! אלא כיון דלא אפשר – עת לעשות לה' הפרו תורתך, ה"נ כיון דלא אפשר – עת לעשות לה' הפרו תורתך".
וברש"י: "שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם".
מסכם את הסוגיא בפסקי הרי"ד:
"מאי טעמ' לא ניתן ליכתב. שאין כותבין אלא כל הנביאים ביחד ולא מגילה מגילה כמו שכתובים בספר ההפטרות. מר בר רב אשי אמ' אפי' לטלטוליה נמי אסיר דהא לא חזי למיקרי ביה, ולא היא שרי למיקרי ביה ושרי לטלטוליה, דר' יוחנן וריש לקיש מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב, דדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן בספר, אלא כיון דלא איפשר עת לעשות ליי הפרו תורתך, שהתורה משתכחת ואם לא יכתבו תורה שבעל פה תשכח לגמרי הילכך מותר להפר דברי תורה מפני תקנת שמי', הכא נמי כיון דלא איפשר עת [לעשות] לי"י הפרו תורתך שאין כל ציבור וציבור יכולין לכתוב כל הנביאים הילכך מותר ללקט כל ההפטרות ולכותבו בספר אחד".
מתבאר שהיו כותבים לציבור בבתי כנסיות (במקום עשירות) את כל הנביאים כספרי תורה (וכן נוהגים היום בבתי כנסיות בירושלים הנוהגים כמנהג הגר"א) ובשבת היו פותחים את הנביא המתאים וקוראים בנעימה כמו בספר תורה, עם ברכות לפניו ולאחריו ככתוב במסכת סופרים6. במקומות שלא היתה ידם משגת היו כותבים רק ספר הפטרות בו היו כתובות כל ההפטרות לפרשות השבוע ולמועדים. ומשמע שכתבו לפי סדר פרשות השבוע ולא הקפידו על נביאים ראשונים לפני האחרונים וכו'.
לספר זה לכאורה אין דיני קדושת ספר תורה או נביא, ואי"צ לשמור בו על חסרות ויתרות לפי המסורה או על פרשיות פתוחות וסתומות.
וכך כתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' רפד ס"ד):
"אף על פי שספר תורה החסר אפילו אות אחת אין קורין בו, אבל בהפטרה אין צריך שיהא הנביא שמפטירים בו ספר שלם אלא די בפרשה שמפטירין בה (כדי שלא יקרא בעל פה דברים שבכתב) ואף אם גם פרשה זו אינו כתובה כמשפט כתיבת ספרי הנביאים בימי חכמי הגמרא דהיינו על הגויל או על הקלף של עור בהמה טהורה ועשוי בגלילה כספר תורה כמ"ש בי"ד סי' רע"א אעפ"כ (היו) יכולים להפטיר בה (אף בימיהם) שההפטרה לא נתקנה כלל שיקראוה בספר כשר כמו שתיקנו בקריאת התורה לקרות בספר תורה כשר אלא שאסור לקרותה על פה ואף שבימיהם היה אסור לכתוב פרשיות פרשיות בפני עצמן כל שאינן ספר שלם בין שהן מן התורה בין שהן מנביאים וכתובים כמ"ש בי"ד סי' רפ"ג אעפ"כ התירו לכתוב הפטרות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאין יכולת ביד כל צבור לקנות להם נביאים שלמים ויתבטלו מקריאת ההפטרה לגמרי".
ג. התגלגלות המנהג לקריאה מתנ"ך ומחומשים עריכה
שאל הלבוש (או"ח סי' רפד):
"וכיון שכן שאין קריאת ההפטרה אלא בצבור, תמהתי כל ימי שלא ראיתי באחד מן המקומות שנוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר, כמו שכותבין המגילה שקוראין בציבור, כי היה נ"ל שאין יוצאין בציבור כלל בקריאת ההפטרות שקוראין בחומשין הנדפסין, כיון שאין נכתבין בכל הלכות הספר תורה או במגילה וצ"ע".
נראה ששאלתו היא לא על ספרי הפטרות שהם משום עת לעשות לה' אלא על הקריאה של ההפטרות מחומשים מודפסים, שאין יוצאים בהם כלל בתקנת הפטרה.
ענה לדבריו הט"ז (או"ח סי' רפד ס"ק ב):
"כתוב בלבוש וז"ל וכיון שאין קריאת הפטרה אלא בצבור תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבי' המגיל' כי היה נ"ל שאין יוצאין כלל בקריא' הפטרה בחומשים הנדפסים וצ"ע. ואשתמיטתי' סוגיא דהנזקין דף ס' האי ספרא דאפטרת' אסור למקרי בשבת דלא ניתן להכתב [ופירש"י פחות מספר אחד שלם לעצמו] ולא הוא דעת לעשות לה' הפרו תורתך פירש"י שאין לכל ציבור יכולת לכתוב נביאים שלם עכ"ל. א"כ אפי' אם יהיו נכתבים אין להם דין ספר אלא משום עת לעשות כו' ה"נ בחומשים הנדפסים דהדפוס יש לו ממש דין כתיבה כמו שכתוב בי"ד סי' ער"ב ועיין עוד סי' תקנ"ט לקמן ובמגילה א"צ לו' משום עת לעשות כיון שהוא ספר בפ"ע ע"כ כותבים אותו".
תירוצו של הט"ז בנוי על כך שמשום עת לעשות לה' אף להפטרות בתוך החומשים דין הפטרה, ועוד שכיון שהם מודפסים בין הפרשות או לאחריהן הן נחשבות בדיוק כספר הפטרות.
המגן אברהם (ריש סי' רפד) אף הוא השיב על דברי הלבוש. וז"ל:
"ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר שכתוב בב"י סי' קמ"ד בשם ת"ה מה שמדלגין עתה מנביא לנביא היינו לפי שהפטרות שלנו כתובים בקונטריסים ואפשר לסמן למצוא מהר וכו' ע"ש, ואיתא בגיטין דף ס' שאסור לכתוב ההפטרה משום מ"ש בי"ד סי' רפ"ג ס"ב אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלו' שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים וא"כ השת' שנתגל' מלאכת הדפוס והספרי' ת"ל בזול אסור לכתוב הפטרות דהא קי"ל דפוס כתיב' מעלית' היא כמ"ש מ"ע סי' צ"ג ומ"ב ול"ח, ואי משום שכתובין בנייר הא כ' בש"ג רפי"ו דשאר דברים נכתבים בכל מיני צבעונים ולא בעי דיו ואם כן ה"ה דנכתבים על הנייר כמ"ש התוס' שם וה"ה שא"צ גליל' דוק ברי"ו ובתו' ועוד דמברכין על שיר השירים ואיכה אף על פי שכתובים בדפוס בנייר ועמ"ש ססי' ת"צ וכ"מ תשו' הרשב"א סי' תפ"ז דדוקא בס"ת אסור לברך כשכתובה בקונטריסים אבל על הפטרות לא קפדי' ע"ש וכ"כ הכל בו בשם הרשב"א וז"ל: ובהפטרה ששאלת א"א [ר"ת אני אומר ב"ח דלא כב"י] שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפי' בלא ספר עכ"ל פי' אפי' אינה כתוב' על הספר מברכין עליה וכל זה ברור דלא כמה שנדחק הרב"י ע"ש ובקצת מקומות שקורין במנח' י"כ רק ג"פ בהפטר' יונה והשאר אומרים בלע"ז ואחר כך אומרים מי אל כמוך [מהרמ"פ ע"א וראב"ח ח"ב]".
עולה מדברי המגן אברהם שבדורנו לקריאה מתוך נביאים שלמים עדיפות על ספר הפטרות מפני שכתוב כל הנביא לפניו, ומה שכתובים בספרים דינם ככתיבה על קלף ועל כן הקריאה בתנ"ך או בנביא שלם עדיפה על ספר ההפטרות.
אמנם בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' רפד ס"ד) חולק עליו, ודעתו שאמנם מותר לקרוא הפטרה מתוך הדפסה בספרים כשלנו, אבל אין דינם כקדושת ס"ת:
"ואף שעכשיו שנתגלית מלאכת הדפוס והספרים בזול אעפ"כ מותר להדפיס או לכתוב ההפטרות בלבדן לפי שאף אם ידפיסו ספר נביא שלם על הנייר לא יהיה מותר לקרות בו אלא משום עת לעשות לה' כיון שאינו על עור בהמה טהורה ואינו עשוי בגלילה ואף אם בהפטרה זו הנדפסת או הכתובה יש בה חסרון הרבה תיבות קורא החסרון בעל פה אם הוא בענין שאין איסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה (עיין סי' קמ"ג)".
ועי' שם בהערה א שלו בקונ' אחרון שאין הבדל בין קריאה מתנ"ך או נביא שלם לבין קריאה מהפטרות שנדפסו בחומשים וכד'.
גם באליה רבה (סי' רפד ס"ק ג) מתייחס לדעת המג"א וכותב:
"וכתב עוד המלבושי יום טוב (=בעל התוס' יו"ט) וחדשים מקרוב באו כותבין] הפטרות לבד, וטועים שלא הועילו כיון שאין ספר שלם, וגם עושין ב' עמודים, ואנכי תיקנתי עמודיה בק"ק פרא"ג שלא יהא רק [עמוד] אחד, דבבא בתרא דף י"ג [ע"ב] הקפידו שלא לעשות רק אחד לנביאים, ועיין לקמן במנהגים [שבסוף הלבוש] סעיף ג' עכ"ל. ולמה שפירשתי ודאי הועילו שנכתב על קלף וכהלכות ספר תורה, ומה שאין ספר שלם כבר כתב דכשר כיון דלא אפשר וכו'. ומג"א [בריש הסימן] כתב וז"ל, השתא שנתגלה מלאכת הדפוס והספרים תהלה לאל בזול אסור לכתוב הפטרות, דהא קי"ל דפוס כתיבה מעלייתא הוא, ואף שהם על הנייר כשר בספרי נביאים ואף שאינם בגלילה כמו שמברכין על שיר השירים ומגילת איכה עכ"ל. ולאו ראיה כלל משיר השירים ואיכה כמו שכתב הלבוש סימן תקנ"ט ס"א עיין שם. ועוד דקצת פוסקים ודאי ס"ל דוקא קלף בעינן וכמ"ש בתשובות רמ"א סימן קל"ד עיין שם. ועוד דודאי עדיף כתיבה מדפוס. ועוד שלא נדפסו השמות לקדושה כמו כתיבה, ועיין סימן מ' [אליה רבה] ס"ק ב'. ומ"מ נראה לי דאותן שאין להם הפטרה כתובה בקלף לא יקראו מחומשין הנדפסים בהפטורה לחוד, דכיון שחשיב להו כמו נכתבין א"כ עדיף שיקראו מספר נביאים שלם הנדפסין כיון שאפשר לכל צבור וצבור".
האליה רבה מחלק. אמנם התירו לכתוב ספר הפטרות אבל דיני כתיבתו הם כדיני כתיבת ס"ת כלומר על קלף ובדיו. ולכן הוא מדרג את סדר העדיפות: ראשית ספרים שלמים כתובים ביד, אח"כ ספר הפטרות כתוב ביד, אחריו מתוך נביא שלם בדפוס, ואחרון הפטרה הכתובה בתוך חומש. (והוסיף אף בעמוד אחד ולא שניים וכן כתב אף באליה זוטא). ובשו"ע הרב הסכים עמו שאין לנדפס קדושת ס"ת ולא הבחין בין נביא שלם לבין הנדפס בחומשים.
וכן בערוך השולחן (או"ח סי' רפד ס"ב) באר את השגת הלבוש כך:
"וברור הוא שאין כוונתו שיכתבו נביאים בשלימות שהרי בזה התירה הגמ' משום דלא אפשר אלא כוונתו למה לא יכתבו ההפטרות בקלף ובדיו ובגידין כמו שכותבין ס"ת כמו שעשו בזמן הגמ' דזהו אפשר לכל צבור דמילתא זוטרתי היא ובהנדפסין וודאי אין יוצאין אפילו אם נאמר שיש קדושה בדפוס כמו בכתב מ"מ הא ליכא קלף ולא דיו אלא צבע בעלמא ועוד דאין כל ההפטרות מחוברין יחד והרי עלינו לעשות כמו שעשו חכמי הש"ס ולענ"ד דבריו ברורין".
וכך הוא מסיק (שם ס"ו):
"ובוודאי גם עתה ע"י הדפסה אין לקרות אלא בכתיבה כס"ת אך לא נביאים שלימים אלא ספר הפטרות שבזה התירו חכמים ושפיר קאמר הלבוש ובליט"א יש הרבה מקומות שכותבין נביאים שלימים ויש שכותבין רק ההפטרות וכך חובתינו וכך יפה לנו אלא שיש להזהירם שלא לעשות שני עמודים כבס"ת אלא עמוד אחד דכן אמרינן שם בב"ב [ט"ו.] ע"ש [וכ"כ הא"ר]".
וכך פסק להלכה המשנה ברורה (סי' רפד ס"ק א):
"מפטירין – כתב הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר כי היה נ"ל שאין יוצאין כלל בקריאת ההפטרה בחומשים הנדפסין כיון שאין נכתבין בכל הלכות הס"ת או מגילה והט"ז ומ"א יישבו המנהג וס"ל דאף שהוא ע"י דפוס וגם על הנייר ושלא בגלילה מותר לענין זה ומ"מ דעת המ"א דצריך לקרות ההפטרה מתוך נביא שלם הנדפס (שער הציון אות ב: אף דבפרי מגדים כתב תנ"ך, לאו דוקא הוא) ולא מתוך הפטרה לבד הנדפסת בחומש (שער הציון א: ובתנ"ך הידועים הנדפסין על ידי המינין, מוטב יותר שיקרא ההפטרה בחומש ולא בם) וכן ג"כ דעת הא"ר ע"ש ומ"מ אם אין להם רק הפטרה הנדפסת בחומש יש לסמוך להקל שלא לבטל קריאת הפטרה אך לכתחלה בודאי ראוי ונכון שיהיה לכל צבור נביאים שנכתבין בקלף כדין שאז גם השמות נכתבים בקדושה משא"כ כשהוא על הנייר הנדפס [עיין בא"ר] וכן הנהיג הגר"א בקהלתו וכעת נתפשט זה בהרבה קהלות ישראל ואשרי חלקם".
כשנסכם את הדעות השונות, מרבית הפוסקים לא קבלו את החידוש של הט"ז שדין הפטרות בחומשים כדין ספר אפטרתא, וגם לא את החידוש של המג"א שהדפסה ככתיבה לגבי הפטרות, וקבלו את הכיוון של הלבוש וא"ר וכן הגר"ז וערוה"ש שאם לא נביאים מלאים אז יכתבו ספר הפטרות ויקראו ממנו.
וכן הגר"ע יוסף הסיק בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' כו):
"בסיכום: מצוה להדר לקרוא ההפטרה מתוך ספר הכתוב בכתב – יד ובקדושה על קלף, ואפילו אם הוא רק ליקוט הפטרות של שבתות השנה, ואינו ספר נביא שלם. ואם אין שם ספר כזה, עדיף לקרוא ההפטרה מספר נביא שלם (בדפוס), מאשר לקרותה בחומשים הנדפסים" ובש"כ.
מסקנה עריכה
ציבור שקיבל ספר הפטרות יקראו מן הספר ולא יקראו מתנ"ך. ואם יש להם ספרי נביאים שלמים על קלף ובדיו כמובן שעדיף לקרוא מהם.