פתיחת התפריט הראשי

סימן טז - ברכת הטוב והמטיב בבין המצריםעריכה

שאלהעריכה

מצינו שברכת הטוב והמטיב 'מחליפה' את 'שהחיינו', היינו במקומות שהנהנים רבים ולא רק המברך עצמו, ונשאלת השאלה: האם מותר לברך 'הטוב והמטיב' בבין המצרים.

נברר קודם את מנהג האיסור בשהחיינו וממנה נעבור להטוב והמטיב.

א. ברכת שהחיינו בבין המצריםעריכה

בש"ס אין זכר למנהג זה, וכן בגאונים וברוב הראשונים.

יש ראיה מדברי הראשונים שמותר לברך שהחיינו. כתב הטור (או"ח סי' תקנא):

"תניא בפרק החולץ קודם לזמן הזה פירוש מר"ח עד התעני' העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע... וי"א כיון דגמרא דידן אוסר בניין סתם כל בניין קאמר כדרך שאסרו כל משא ומתן כמו שאבל אסור בכל כדי שיהו נראין כמתאבלין על ירושלים"...

וא"כ אם קונה במשא ומתן כלים חדשים לעצמו מברך עליהם שהחיינו, ומדוע אף אחד מהראשונים לא הזכיר את המו"מ (עי' ב"ח לקמן) כסיבה להימנעות מקניה. ועוד שכל הסימן באו"ח מדבר מר"ח מנ"א, ובין המצרים התחילו כבר בי"ז בתמוז. ומכאן ראיה כמעט מפורשת (ניתן לדחות שהמדובר במו"מ לשם מכירה, אם כי זה מותר בין המצרים, ואין עליהם ברכת שהחיינו) שלא חשו כלל לברכת שהחיינו בין המצרים.

מקור המנהג הוא מספר חסידים (סי' תתמ1):

"יש חסידים מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין י"ז בתמוז לט' באב כי אמרו איך נברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ויש מברכים על פרי חדש כשנזדמנו להם בשבתות שבין י"ז בתמוז לט' באב, א"ל החכמים היה לכם לברך שהחיינו כשראיתם אותו כר' יהודא כשראה קרא חדתא ואלו אמרו לא כי אלא כשאכלו".

ובברית עולם ושומר הברית לרב חיד"א כתב: "כן כתב רבינו האר"י ז"ל אפילו בשבתות שבינתים...".

ניתן ללמוד מכאן שאין זה מנהג כללי אלא מנהג חסידים והוא דוקא הונהג בברכת שהחיינו של רשות כגון על פרי חדש.

וכך כתב בשו"ת מהרי"ל (סי' לא, ב):

"ולברך שהחיינו בין המצרים כתוב בספר חסידים דלא. ונראה לע"ד כגון מילתא דאפשר לדחויי כגון פירי או מלבוש, אבל אי מיקרי פדיון הבן אין מחמיצין את המצוה או הברכה, וצ"ע".

היינו המהרי"ל סובר שמברך שהחיינו על מצוות בבין המצרים, ושהחיינו רשות יימנע. הוא אינו מזכיר שדוקא כמעשה חסידות אלא כותב שבכל דבר שניתן לדחותו.

הבית יוסף (או"ח סי' תקנא, יז) מביא:

"מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' לא) לברך שהחיינו בין המצרים כתוב בספר חסידים (סי' תתמ) דלא, ונראה לעניות דעתי כגון מילתא דאפשר לדחויי כגון פרי או מלבוש אבל אי מיקרי פדיון הבן אין מחמיצין את המצוה או הברכה עכ"ל2".

והדרכי משה (הקצר או"ח סי' תקנא ס"ק יא) הוסיף:

"וכן הוא בתשובת מהרי"ל (סי' לא אות ב) וכן כתב בבנימין זאב סימן קס"ג דאם יכול לברך על הפרי אחר תשעה באב שהחיינו לא יברך עליו בין המצרים משמע דבדבר דאי אפשר לברך עליו אח"כ מותר לברך עליו ולאכלו דלא כמהרי"ל (מנהגים הל' ת"ב סי' ו) שכתב דלא לברך שהחיינו על שום פרי".

וכן הב"ח (או"ח סי' תקנא) כתב:

"ובספר חסידים והאחרונים (מהר"א טירנא עמ' עד אות נה) הביאוהו לפסק הלכה דאין לברך שהחיינו בין המצרים ולפי זה ג"כ אין לקנות אז כלים חדשים או ללבוש כלי חדש מאחר שאי אפשר לו לברך שהחיינו כל בין המצרים".

בכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף או"ח סי' תקנא, י) העיר שמספר חסידים משמע שיש מברכים שהחיינו בשבתות.

ובשיירי כנסת הגדולה (אות מב) כתב:

"נ"ב: ולפי זה אין לקנות ג"כ כלים חדשים או ללבוש כלי חדש, שא"א לו לברך שהחיינו בין המצרים. ב"ח. ועפ"ז מנעתי עצמי שלא ללבוש טלית חדש בין המצרים, מפני ברכת שהחיינו. ועיין במ"ש בסימן רכ"ה בהגהות בית יוסף אות ד'".

השולחן ערוך (או"ח סי' תקנא סי"ז) פסק: "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה"...

והרמ"א הוסיף בסוגריים שפרי שלא יוכל לברך אחר שלשת השבועות יברך אף בימות החול שלא יפסיד את ברכת שהחיינו.

הט"ז (ס"ק יז) כתב להתיר כל ברכת שהחיינו בבין המצרים שמא ימות ולא יספיק לברך קודם מותו. וכיון שחיישינן בכל יום למיתה, מותר לברך שהחיינו אף בימות החול ולא רק בשבת, וכן הסבירו הפמ"ג.

המגן אברהם (ס"ק מד) לא הרחיק עד כדי כך, אלא העיר: "ולדעת המתירים בשבת צ"ל שגם בשבת אינו בנמצא, ואם יקחהו בחול וישמרהו לשבת יתקלקל כגון גודגדניות קטנות". ולגבי חידוש הט"ז העיר במחצית השקל שאין חוששים למיתה בזמן מועט. ובס"ק מג העיר המג"א שכיון שנהגו לברך רק באכילה אין באיחור מראיה לאכילה בגדר החמצת מצוה.

עוד הוסיף המגן אברהם (ס"ק מב):

"ובשבת שרי (מט"מ בשם ס"ח ולבוש) ובכתבי האר"י אסר אפי' בשבת, ונ"ל דאם חל י"ז בתמוז בשבת ונדח' מותר לכ"ע ועס"ד וטעם האיסור נ"ל כיון דהזמן ההוא זמן פורעניות אין לברך שהחיינו לזמן הזה, אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו".

ורעק"א הביא מתשובות בית יהודא שה"ה לר"ח (מנחם אב) דינו כשבת.

בביאור הגר"א (או"ח סי' תקנא סי"ז) יצא כנגד כל הקביעה לגבי איסור שהחיינו בבין המצרים. וז"ל:

"חומרא יתירא היא דאינן חמורים מאבל יום המיתה ואמרינן בפ' הרואה א"ל מת אביו כו' ודוקא בדאיכא אחר בהדיה הלא"ה מברך שהחיינו אף שהמ"א דחק עצמו אינו כלום וע"ל סרכ"ג ס' ב'".

וכמו שאבל שירש מברך שהחיינו ה"ה בבין המצרים. ונראה שכוונתו לרמוז שאין הברכה על האבלות אף שהברכה היא בזמן האבלות, וא"כ ה"ה לבין המצרים אינו מברך על הזמן אלא מברך על שמחתו בפרי חדש, ועל כך ראוי לברך שהגיע לזמן הזה שהקב"ה החייהו לאכול פרי חדש. ואף שהזמן של הציבור כולו הוא זמן פורענות הברכה אינה על זה.

הברכי יוסף (או"ח סי' תקנא סעי' ח-י) הקל בכמה מקרים:

ח.

"...יש מי שכתב דלאשה מעוברת זה יתנו פרי חדש ותאכל בלי ברכת שהחיינו, כיון דכמה פוסקים ס"ל דברכת שהחיינו רשות אף בעושה או אוכל דבר שמברכין שהחיינו, והכא יש לחוש שמא תתאוה ויגרום נזק לה ולולד".

ט.

"יש מי שאומר דקטן שיש לו ידיעה קצת, אבל לא ידע להבחין בין ימים אלו לשאר ימות השנה, ומתאוה לפרי חדש, שרי לתת לו, ויברך שהחיינו, כדי שלא יטעה ולא יברך שהחיינו בשאר הימים".

י.

"בשבתות שבינתיים כתב הרמ"ע מפאנו דמברך שהחיינו, אבל ט' באב שחל בשבת אוכל הפרי בלא ברכת שהחיינו. אבל מהר"ח הכהן בספר טור ברקת כתב דכל המקל לברך שהחיינו בשבת ור"ח בימים אלו טועה מדרך השכל. וכן כתבו גורי האר"י זצ"ל שלא לומר שהחיינו אפילו בשבת בימים אלו".

יא.

"י"ז בתמוז שחל להיות בשבת ונדחה, כתבו האחרונים שמותר לברך שהחיינו. וכ"כ מהר"ם זכות בתשובה כ"י וז"ל: הן בזאת צדקה אענך במה שאמרת לברך שהחיינו ביום י"ז בתמוז שחל ביום שבת קדש, כי אפילו בין המצרים הגמורים היתה הסברא רווחת שבכל השבתות שבינתיים ראוי לברכה, דקי"ל אפי' בט' באב שחל להיות בשבת שמעלה על שלחנו כסעודת שלמה, ואי לאו דמרן האר"י זלה"ה כתבו, היינו מברכין והבו דלא לוסיף עליה, עכ"ל. אבל הרב כנה"ג בתשובה א"ח ח"ב סי' ע' כתב דלנוהגין שלא לומר שהחיינו בשבת אסור גם בי"ז שחל להיות בשבת, ע"ש. ודעתי הקצרה הוא כמותו".

יב.

"אם לקח בין המצרים פרי חדש ובירך עליו ברכת הפרי, יברך ברכת שהחיינו. מהר"י ן' נעים, הובא בתשו' הרב כנה"ג ח"ב א"ח סי' ל"ד, והסכים עמו הרב כנה"ג שם סי' ל"ה. וכן יש לדקדק מלשון מהרח"ו זצ"ל בספר הכוונות (דף פט ע"ג) שכתב וז"ל, גם צריך להזהר למנע מלאכול בימים ההם שום פרי חדש ושלא ללבוש שום מלבוש חדש, כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו, וכמו שנזכר ענין זה הספרי הפוסקים, וענין זה נוהג אף בשבתות ור"ח אב, עכ"ל. הרי שכתב דצריך להזהר להמנע מלאכול וכו', משמע דהזהירות הוא מלאכול, אבל אם הוא נצרך לאכול, כנדון זה דכבר בירך ברכת הפרי, יברך שהחינו. וכי האי גוונא דקדקו מהר"י ן' נעים והרב כנה"ג בתשו' הנז' מלשון ספר חסידים סי' (תתמ"ג) [תת"מ], ע"ש. והכי משמע מסוף דברי מהרח"ו שכתב כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו, נראה דאם אוכל צריך לברך ברכת שהחיינו. אמנם ראתה עיני לרב המקובל מהר"י צמח זלה"ה בהגהותיו לא"ח כ"י שכתב וז"ל, ספר לי בנו של הרב ז"ל (=ר' חיים ויטאל) [כמה"ר] שמואל נר"ו, כי הוא זוכר שפעם אחת היו חכמי הדור אוכלין בשלחן אביו והפצירו בו לאכול פרי חדש ואכל אותו בלי ברכת שהחיינו, עכ"ל. וק"ק דמדבר עצמו בספר הכונות משמע להפך".

יג.

"חולה מותר אפי' בחול, שהפירות פותחין לו תאותו לאכול דברים טובים, ובמקום חולי לא גזרו רבנן. הרב מהר"י צמח בהגהותיו לא"ח כ"י".

יד.

"מי שאכל פרי בין המצרים ולא בירך שהחיינו, שחשב דאסור לברך, אחר בין המצרים יאכל פרי אחר חדש ויברך עליו, ויכוין לפטור גם אותו פרי. הרב מהר"י ן' נעים והרב כנה"ג בתשו' הנז'".

טו.

"הא דאין אומרים שהחיינו בין המצרים, הטעם משום דהוא זמן פורענות ולא משום אבלות, דאין אבל אסור לומר שהחיינו. מגן אברהם ס"ק מ"ד, ודלא כמשמעות דברי בנימין זאב סי' קס"ג. וכן הסכים מהר"ש פלורינטין בספר בית הרואה דף נ"ט ע"ב וע"ג".

דברי הברכ"י הובאו גם בשערי תשובה (ס"ק לח) בקיצור.

המשנה ברורה (ס"ק צח) שקל את הדעות ופסק כך:

"טוב ליזהר מלומר שהחיינו – אף על גב דאפילו אבל מברך שהחיינו מ"מ ימים אלו כיון שהזמן ההוא הוא זמן פורענות אין כדאי לומר שהחיינו לזמן הזה. והגר"א בביאורו חולק ע"ז וכתב דהוא חומרא יתירא וכן הט"ז מפקפק בזה, וע"כ בשבת אין להחמיר בזה דבלא"ה הרבה אחרונים מסכימין להקל בשבת".

והביא את עיקר דברי הברכ"י.

בערוך השולחן (או"ח סי' תקנא סל"ח) הביא את המחלוקת לגבי שהחיינו בבין המצרים וסיים וכתב:

"ומנהגינו לבלי לברך שהחיינו מר"ח אב ואילך ואפילו בשבת אבל מקודם מברכין ויש שגם מר"ח מברכין שהחיינו".

המחלוקת שבין ספר חסידים לגר"א נראית מחלוקת עקרונית מהו נושא הברכה הפרי או הבגד שזוכים להתחדש בם ביום זה, או על עצם הזמן שזכינו להגיע אליו. ולסוברים שאף בשבתות בין המצרים לא יברך נראה שטעמו משום שאף הן חלק מבין המצרים. והמשנ"ב הטיל פשרה ביניהם שבשבתות מותר משום שרוב הפוסקים התירו בשבת.

ב. מתי מברכים הטוב והמטיבעריכה

במסכת ברכות (נט ע"ב) נאמר:

"והתניא: קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו – אומר ברוך הטוב והמטיב. וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך הטוב והמטיב? – והתניא, אמרו ליה: ילדה אשתו זכר, אומר ברוך הטוב והמטיב! – התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה, דניחא לה בזכר. תא שמע: מת אביו והוא יורשו, בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב! – התם נמי, דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה. תא שמע: שינוי יין אינו צריך לברך, שינוי מקום צריך לברך. ואמר רבי יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו שינוי יין אינו צריך לברך, אבל אומר ברוך הטוב והמטיב! – התם נמי, דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה".

וכך נפסק להלכה שמברך הטוב והמטיב כאשר יש עמו אחרים הנהנים יחד עמו.

בהנאת רשות הבאה לו אשר מברך עליה שהחיינו כאשר הוא נהנה יחידי – מברך הטוב והמטיב כאשר נהנים עמו אחרים. וכך פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רכג):

בסעיף א:

"ילדה אשתו זכר, מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן.

ורמ"א הגיה:

"ואם מתה אשתו בלידתה, מברך: שהחיינו, דהא ליכא הטבה לאחריני; וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו (כן נראה לי ליישב הרשב"א סימן רמ"ה)";

וסיים השו"ע:

"ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו, שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות".

ובסעיף ב הוסיף:

"מת אביו, מברך: דיין האמת; היה לו ממון שירשו, אם אין לו אחים מברך גם כן: שהחיינו; ואם יש לו אחים, במקום שהחיינו מברך: הטוב והמטיב".

ורמ"א הגיה:

"שאין מברכין הטוב והמטיב אא"כ יש לו שותפות באותה טובה (טור)".

וכתב השו"ע בסעיף ג:

"בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו"...

ובסעיף ה הוסיף לגבי ברכת הטוב והמטיב על קניינים:

"קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו, מברך: הטוב והמטיב; אם נתנו לו במתנה מברך: הטוב והמטיב, שהיא טובה לו ולנותן".

אולם כל הברכות הנ"ל הן על הנאת רשות שאינו מחוייב בה ואם ירצה ייהנה, אבל בברכות חובה כגון בשהחיינו על מצוה או יום טוב – לא מצאנו ברכת הטוב והמטיב.

ג. ברכת הטוב והמטיב בין המצריםעריכה

בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קעה) שאל:

"אם יש לברך הטוב והמטיב על שינוי יין בבית האבל".

והשיב:

"אין להביא ראיה (ברכות נ"ט:) מאמרו לו מת אביו ויורשו דמברך הטוב והמטיב דהתם הוי כמי שפודה בנו בין המצרים דמשום דלא יחמיץ המצוה יאמר שהחיינו (או"ח סי' תקנ"א ס"ז) אבל להרבות ביין כדי לברך אין ראיה, וכן להביא לפניו פרי חדש לומר עליו שהחיינו. ונראה דאין ללמד מההוא דשאני אבילות בית המקדש דחמיר (עמג"א שם ס"ק מ"ב ושד"ח אבילות סי' ע"ט) והרי הרבה נמנעים באותם הימים מבשר ויין ובאבל יחיד אדרבא מרבים מהם משום ויין למרי נפש. ונראה דבין המצרים הנוהגים שלא לומר שהחיינו גם יש למנעם שלא ישנו ביין כדי שלא יברכו ברכת הטוב ומטיב דבמקום שהחיינו הוא אלא שזה ליחיד וזה לרבים ובתוס' דאם אין אחרים עמו בשינוי יין לא יברך הטוב ומטיב ע"כ. ואפשר שיברך שהחיינו"3.

עולה מדברי שו"ת הלכות קטנות שכשם שאין לברך שהחיינו בבין המצרים, כך אין לברך הטוב והמטיב לגבי שינוי יין ולכן לא לגרום שיהא מחוייב בברכה. ונראה שה"ה לגבי קניינים חדשים בימי בין המצרים אסור לברך. ומבין שברכת הטוב והמטיב בין המצרים היא מצד אבלות ולכן מושווית לשתיית יין באבלות.

לעומת זאת בשו"ת אור לציון (ח"ג פכ"ה – דיני בין המצרים סי' ד) כתב:

"שאלה. האם אפשר לברך הטוב והמטיב או ברכת הגומל בימי בין המצרים".

"תשובה. אפשר לברך ברכת הטוב והמטיב, ואפילו בתשעה באב, וכגון מי שנוהג לברך ברכת הטוב והמטיב כשנולד לו בן זכר. וברכת הגומל אפשר לברך בימי בין המצרים, אבל בתשעה באב אין לברך, אלא יברך לאחר תשעה באב. ובשאר תעניות אפשר לברך ברכת הגומל".

ובהערותיו הסביר:

"אף שנתבאר בתשובה הקודמת שאין מברכים ברכת שהחיינו בימי בין המצרים, מכל מקום נראה שאפשר לברך ברכת הטוב והמטיב בימים אלו. דלא דמי ברכת שהחיינו שמזכיר בברכתו והגיענו לזמן הזה, ואין ראוי לאומרה בימי בין המצרים שהוא זמן פורענות, וכנזכר בספר חסידים, וכמו שהתבאר לעיל, משא"כ המברך ברכת הטוב והמטיב שאינה אלא הודאה בלא הזכרת זמן, רשאי לברך ברכה זו בימי בין המצרים. וכגון ברכת הטוב והמטיב כשהיה שותה יין עם אחרים והביאו להם יין אחר, כמבואר בשו"ע בסימן קע"ה. וראה גם בסידור יעב"ץ ובשערי תשובה סימן תקנ"א ס"ק י' ובספר מועד לכל חי סימן ט' אות כ"ד, ע"ש".

"ואף ביום תשעה באב אפשר לברך ברכת הטוב והמטיב מהטעם שנתבאר. וכגון מי שילדה אשתו זכר, שכתב בשו"ע בסימן רכ"ג סעיף א' שמברך הטוב והמטיב, ונתבאר בספר אור לציון תשובות ח"ב פרק י"ד תשובה מ"ז, שהמנהגים חלוקים אם לברך ברכה זו בשם ומלכות, ושהרוצה לברך ברכה זו בשם ומלכות רשאי, שאף אם ילדה אשתו בתשעה באב, רשאי לברך ברכת הטוב והמטיב.

"ולענין ברכת הגומל, בפתח הדביר בסימן רי"ט אות י"ז הביא מחלוקת בזה לענין ת"ב, ע"ש. וראה גם בשדי חמד אסיפת דינים מערכת בין המיצרים סימן ב' אות ג' שהביא כמה דעות בזה, ע"ש. ובכה"ח בסימן תקנ"ט אות ל"ח כתב, שאין מן הראוי לברך ביום זה לפני קהל ועדה ברכת הגומל, ע"ש בדבריו. וכן נראה, שאין לברך ביום זה ברכת הגומל. וראה בספר אור לציון תשובות ח"ב פרק י"ד בבאורים לתשובה מ"ב, שברכת הגומל יש לה תשלומין כל זמן שירצה, ע"ש. אבל בבין המיצרים ובשאר תעניות אין חשש לברך ברכת הגומל".

וכן כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' קעה):

"ודע, שמותר (וכדכתבינן בסי' תקנ"א אות נ"ד בשם פוסקים) לברך ברכת הטוב והמטיב בבין המצרים, אך יש (כה"ח סקי"א בשם שו"ת הלק"ט ח"ב סי' קע"ה וזכור לאברהם ועוד) שכתבו שנכון לימנע מליכנס בימים אלו למצב של שינוי יין באופן שיצטרכו לברך הטוב והמטיב".

ובפסקי תשובות (או"ח סי' תקנא) כתב בשנית:

"וברכת הטוב והמטיב לכו"ע מותר (סידור יעב"ץ, הו"ד בשע"ת סק"י לענין מי שקיבל מתנה כלים חדשים בתשעת הימים מברך מיד הטוב והמטיב) לברך בימים אלו דבין המצרים כגון ללידת בן זכר, וכן מותר (שד"ח אס"ד מע' ביהמ"צ סי' ב' אות ג' בשם יפה ללב) לברך 'הגומל' בימי בין המצרים, ואף בט' באב מותר (שם ובכה"ח סי' תקנ"ט סקל"ח שיברך בקריה"ת דמנחה דאז קורין פסוקי דנחמתא) אם יעברו ג' ימים במקרה שימתין עד קריה"ת דאחר ט"ב".

עולה מן הדברים שאע"פ שדעת הלכות קטנות שלא לברך הטוב והמטיב, רוב האחרונים לא ראו בכך בעיה והתירו לברך בבין המצרים הטוב והמטיב כיון שלא מוזכר בלשון הברכה זמן.

ד. עיון בנוסח ברכת שהחיינו והטוב והמטיבעריכה

לגבי ברכת שהחיינו כתב השולחן ערוך (או"ח סי' רכג ס"ד):

"בשעת הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא ע"י שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן, וכשילבשם מברך: מלביש ערומים".

משמע שעל שמחת הלב מברך הן שהחיינו ביחידי, והן הטוב והמטיב – כאשר יש שותפים לשמחתו.

וכן הב"ח (או"ח סי' תקנא) כתב:

"וראוי להחמיר בזה מראש חדש וכו' כלומר אף על פי שבתספורת וכביסה אין איסור מראש חדש מפני שאינו בכלל מיעוט שמחה אבל תיקון בגדים חדשים יש בהן משום מיעוט שמחה. ונ"ל קצת סמך לדבריו שהרי הקונה כלים חדשים מברך שהחיינו וזה פשוט דברכת שהחיינו אינה באה אלא על דבר שמחה".

יש להעיר שברכת שהחיינו אף שמצויין בה ה'זמן הזה' אינה על שמחת הזמן אלא על כך שבזמן הזה נפלה הנאה או שמחה זו בחלקו. והשבח הוא לקב"ה שהגיעו לזמן זה, בעוד שבברכת הטוב והמטיב השבח הוא ישיר לקב"ה שהטיב לו.

מצאנו באחרונים שהבחינו בין הברכות.

כתב החיי אדם (ח"א כלל סב ס"ו):

"הרואה את חבירו שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו, אם הוא ל' יום שלא ראה אותו, מברך שהחיינו. ואפילו אם גם הוא שמח בראייתו או שיש אנשים הרבה, אין שייך לברך הטוב והמטיב דאין זה טובה אלא שמחה".

עולה מדבריו שיש טובות המשמחות אותו ועליהן ניתן לברך הן שהחיינו (ביחיד) והן הטוב והמטיב (ברבים), ויש שאין בהם שמחה אלא טובה בלבד ועליהן מברך הטוב והמטיב, ויש דברים שיש בהם רק שמחה ולא טובה ועליהם מברך רק שהחיינו.

וכך כתב בשו"ת אורח משפט (או"ח סי' מז):

"בענין ברכת שהחיינו על ספר תורה של ציבור. בתשו' חת"ס תשובה נ"ב הביא בשם הלכות קטנות שיברך ש"ץ הטוב והמטיב, ומנהג העולם לומר שהחיינו. וצ"ע לכאורה היא טובה משותפת. ואולי משום דמצוות לאו להנות ניתנו לא שייך הטוב והמטיב כי אם בטובות גופניות. וי"ל עוד כיון דאמרו חז"ל נחל עדנך, עדנך לא כתיב אלא עדניך, מכאן שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו, א"כ טובת עוה"ב לא חשיבא טובה משותפת, ע"כ ראוי לברך שהחיינו, דמברכין ג"כ על שמחה של מצוה הבאה מזמן לזמן או שבאה בקנין".

"ומש"כ בחת"ס שלא יברכו משום שאינו מגיע לכ"א דבר מסוים. נלע"ד דלא שייך כ"א בציבור גדול, שכ"א מגיע לו דבר מועט, אבל חבורה קטנה שנשתתפו לכתיבת ס"ת, וכ"א מגיע לו איזה רו"כ בהוצאותי', ה"ז דבר חשוב לדידן, וש"ד לברך. ועוד נלע"ד שיותר ראוי לברך שהחיינו מהטוב והמטיב, שהרי ראוי שנעבוד לפניו ב"ה שלא ע"מ לקבל פרס, והטוב והמטיב מורה ג"כ על שכר המצוה, אבל שהחיינו ההודאה על שזיכנו לקיים עצם מצותו לעשות רצונו ית'".

עולים מדברי הראי"ה קוק (בעל תשובות אורח משפט) חילוקים אלו:

א. שהחיינו ניתן לברך על הנאה גשמית ועל הנאה רוחנית; הטוב והמטיב רק על הנאה גשמית.

ב. הטוב והמטיב הוא על טובה שהמברך קיבל ובמצוה על שכר המצוה, לעומת זאת שהחיינו במצוה היא הודאה על עצם קיום המצוה.

ובספר חסידים (מרגליות, סי' תתמג) כתב:

"זקן אחד היה בעיר אחת ובנו בעיר אחרת כשנולד לבנו בן וכן כשנולד לבתו בן היה מברך הטוב והמטיב, אמרו לו הלא לא אמרו אלא אם נולד לו בן לעצמו, אמר אפי' נולד לצדיק בן ואני אוהבו מפני צדקותיו אם נולד לו בן אני מברך".

וההגדרה העולה מדברי ספר חסידים תמוהה שכן ודאי הברכה אינה על טובה והנאה אלא השתתפות בשמחה של בנו שנולד לו בן וא"כ איך יברך עליו הטוב והמטיב.

והרב חיד"א העיר בברית עולם על ספר חסידים:

"אפילו נולד בן לצדיק ואני אוהבו וכו' טעמו כי היכי דאשכח דבריך בריך רחמנא דיהבך לן וכו' ה"נ יכול לברך הטוב והמטיב ואין זה ברכה לבטלה כי הוא דרך שבח והודאה על טובת חבירו ששמח בה כמ"ש הטור א"ח סימן רי"ט על מאן דאמר בריך רחמנא דיהבך לן והכא דכוותא או עדיפא מינה דמברך על הטובה שקבל הוא עצמו מן הטובה הזו שהטיב לחבירו באהבתו אותו ולא ראיתי לאחרונים שהביא דין זה רק הרב כנה"ג כתב לעיין בכמה סימני ס' זה ועל כן נראה שלא יברך בשם ומלכות".