פתיחת התפריט הראשי

סימן יז - הבדלה בתשעה באב שחל ביום ראשוןעריכה

שאלהעריכה

איך ומתי מבדילים במוצאי שבת שחל בו תשעה באב? האם נשים צריכות להמתין במוצאי תשעה באב להבדלה או יכולות לאכול בצאת התענית לפני הבדלה על כוס?

הקדמהעריכה

כתב המשנה ברורה (סי' רצו ס"ק א):

"סדר הבדלה וכו' – הנה הרמב"ם סובר דמצות הבדלה היא ד"ת כמו קידוש והוא בכלל זכור את יום השבת לקדשו שצריך לזכור אותו ולקדשו בין בכניסתו ובין ביציאתו בכניסה בקידוש וביציאה בהבדלה לומר שהוא מובדל בקדושה בראש ובסוף משאר ימים וי"א שהוא מד"ס ואסמכוהו אקרא. וצריך להיות ג"כ בכוס כמו בקידוש ואם הבדיל בתפלה לכו"ע הבדלה על הכוס דרבנן".

וא"כ מלכתחילה כל אחד צריך לעשות שתי הבדלות: בתפילה ועל הכוס. ומי שצריך לעשות מלאכה לפני הבדלה יגיד ברוך המבדיל בין קודש לחול.

כדברי השולחן ערוך (או"ח סי רצט ס"י):

"אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל, ואם הבדיל בתפלה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס. ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר: המבדיל (בין הקודש ובין החול) בלא ברכה, ועושה מלאכה".

בסימן רצו (סעיף ח) כתב השו"ע: "נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק".

ורמ"א הגיה ופסק: "ע"כ לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים".

ובאר המשנה ברורה (סי' רצו ס"ק לד):

"נשים חייבות – אף על גב דהוי מצוה שהזמן גרמא דבדיני שבת איש ואשה שוין דאיתקש זכור לשמור וכמ"ש בריש סימן רע"א והבדלה נמי בכלל זכור הוא למ"ד הבדלה ד"ת וכמ"ש בריש הסימן ואפילו למ"ד הבדלה דרבנן דומיא דקידוש תקנוה והיש מי שחולק ס"ל דהבדלה כיון שהיא בחול אינה תלויה בעניני דיני שבת והיא בכלל שאר מצות שהזמן גרמא דנשים פטורות".

ובס"ק לה:

"לא יבדילו לעצמן – והב"ח כתב אפילו למ"ד שפטורות מ"מ יכולות להמשיך על עצמן חיוב ולהבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב שג"כ פטורות ואפ"ה מברכות כמבואר לקמן בסימן תקפ"ט ומסיק המ"א דהעיקר כדברי הב"ח. והנה לפי מה שכתב המ"א לעיל בסק"ד דנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה א"כ בלאו כל הטעמים האיך תבדיל בעצמה והלא אינה יכולה לשתות הכוס וכ"כ בעל דרך החיים אלא כונת המ"א להקל בשאין לה ממי לצאת דאז בע"כ תבדיל לעצמה ותשתה כדי שלא לבטל מצות הבדלה".

והוסיף בס"ק לו:

"מן האנשים – ואם האנשים כבר הבדילו לעצמם או שנתכונו לצאת בבהכ"נ לא יבדילו כדי להוציא הנשים אם אין שם זכרים גדולים או קטנים ששומעין ממנו דלהיש חולקין הוא ברכה לבטלה [מ"א וש"א] והנה בספר זכור לאברהם בערך הבדלה וכן בספר ברכי יוסף הביאו כמה פוסקים דס"ל דאפילו מי שהבדיל כבר יכול להבדיל בשביל הנשים מ"מ למה לנו להכניס עצמן בחשש ספק לענין ברכה אחרי דהיא יכולה להבדיל בעצמה וכמו שכתבנו בס"ק הקודם ועיין מה שכתבנו בביאור הלכה לענין ברכת הנר אם אשה חייבת בה כשמברכת לעצמה".

תשובהעריכה

אעריכה

כתב הטור (או"ח סי' תקנו):

"כתב בה"ג אף על גב דקיי"ל מתפלל אדם של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס אם חל ט"ב באחד בשבת לא יבדיל מבעוד יום דאי אבדיל קבליה לתשעה באב ואסור לו לשתות אלא יברך במ"ש על האש ואינו מבדיל עד אחר התענית ואז מבדיל על הכוס ואינו מברך על האש, והרמב"ן כתב שאין לו להבדיל על הכוס. וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדברי הלכות גדולות וכ"כ רב נטרונאי".

עולה מדברי הטור שישנה מחלוקת: לפי בה"ג מברך על הנר במוצאי שבת ומבדיל במוצאי התענית על הכוס וזאת הדעה שהטור קיבל. לפי הרמב"ן אינו מבדיל כלל במוצאי שבת והתענית.

הטעמים לדעות השונות לא הובאו בטור. ונראה כי לפי בה"ג, כיון שתקנו הבדלה על הכוס המשיכו את החיוב אף ליום הבא ואע"פ שבפועל כבר עשה מלאכות וא"כ מה טעם בהבדלה בליל שני בכ"ז תקנו זאת. לפי הרמב"ן נראה שלא תקנו הבדלה במוצאי התענית כיון שכבר הבדיל בתפילה.

הב"י הביא שנהגו כבה"ג ולא מברכים על בשמים. וציין להבאת המחלוקת בצורה רחבה בפסקי הרא"ש (תענית פ"ד סי' מ).

הרא"ש שם הביא מקרה המסייע לרמב"ן וחולק על הראיה שבו לשיטת הרמב"ן. וז"ל:

"וכיוצא בזה מצאתי כתוב שפעם אחת היה רבינו יהודה אונן ואכל בלא הבדלה ולמחרתו כשבא מבית הקברות אמרו לו תלמידיו למה אינך עושה הבדלה הא אמרי' (פסחים קז א) טעם מבדיל. והשיב להם מאחר שהיה פטור אמש בשעת הבדלה משום שהיה אונן גם עתה נמי פטור. שכן מצינו בפ"ק דחגיגה (דף ט א) חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דכיון שנדחה ביום ראשון שוב אינו חייב בשני".

והרא"ש דוחה:

"ולא דמי כולי האי דהתם גופיה הוי דחוי דאונן פטור מכל המצות ודמי לחגר. אבל הכא גופיה מיחייב והזמן גורם שאין יכול להבדיל וכשיעבור הזמן יבדיל וכן נהגו העם כדברי ה"ג".

ובדרכי משה וכן בפרישה כתבו שמבדיל בתפילה (=אתה חוננתנו).

הב"ח סיים:

"וכתב הרא"ש וכן נהגו העם כדברי בה"ג וכן כתב רבינו ירוחם (ני"ח ח"ב קסד ע"ג) שראה כן בכמה מקומות, אבל כתב לשם שלא יכניס עצמו בספק ברכה לבטלה ושכן עיקר".

היינו רבנו ירוחם בגלל מחלוקת הראשונים וספק ברכה לבטלה כתב שלא יברך על הבדלה במוצאי התענית. ובשכנה"ג הביא את דברי רבנו ירוחם בשם הב"ח.

בעריכה

כנה"ג כתב שהרשב"א בתשובותיו סבר כרמב"ן. וז"ל התשובה (שו"ת הרשב"א ח"א סי' קיז):

"תמהת עוד על הרב רבינו משה ב"ן ז"ל שכתב בשם הרב בעל הלכות1 ז"ל בענין תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת דכיון דלא יכיל לאבדולי אכסא בשעתו תו לא מבדיל במוצאי תשעה באב דהא אידחי לגמרי. ואמרת מה בין זו לאותה שאמרו בפרק כסוי הדם (דף פ"ז) כסתו הרוח פטור מלכסות ואם חזר ונתגלה חייב לכסות? ואמר רב פפא זאת אומרת אין דחוי אצל מצות".

ומשיב הרשב"א:

"דע כי בעיקר הענין יש טעמים אחרים שמוכיחין כן שאין מבדילין על הכוס. ואפילו לאותו טעם אינו קשה כלל. דהתם בשעת שחיטה זו ראוי היה לכסות אלא שקדם הרוח וכסתו. ולפיכך כשחזר ונתגלה חוזר הוא לראיותו וחיובו. מה שאין כן כאן שנדחה מעיקרו ולא (נראה) [ראוי] כלל לכוסו. הילכך כל שלא נתחייב ולא נראה כלל בזמנו הקבוע לו שהוא מוצאי שבת שוב לא יראה ולא יתחייב שכבר נדחה. וזה טעם ברור".

וכן בחידושי הריטב"א (סוכה נד ע"ב):

"אבל למוצאי יוה"כ בליל יום ב' היו מבדילין כשם שמבדילין בכל מוצאי יוה"כ, משא"כ בט' באב שחל להיות באחד בשבת שכיון שנדחית במוצאי שבת הבדלה על הכוס דליכא כוס, נדחית לגמרי ואין לה תשלומין, ואפילו למאן דאמר שאם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום רביעי כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים ק"ו א'), שאני הכא שאין חיוב הבדלה על הכוס במוצאי שבת זו שהוא ליל תשעה באב, שלא קבעו הבדלה על הכוס כשהענו אלא כשהעשירו כדאיתא בברכות (ל"ג א'), וכל ישראל עניים מרודים בלילה זו ולא חייבוהו הבדלה על הכוס2 ונדחה לגמרי. מורי נר"ו בשם רבו רבינו הגדול ז"ל".

געריכה

השולחן ערוך (או"ח סי' תקנו ס"א) פסק:

"ליל ת"ב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר: בורא מאורי האש; ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס, ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים".

היינו פסק כבה"ג ולא כרמב"ן וסיעתו. וכ"כ הלבוש.

הט"ז (ס"ק א) כתב:

"אומר בורא מאורי האש. – דזה אין טעון כוס ואין בזה משום תענוג כמו שיש בבשמים וכ' ב"י בשם אבודרהם שיש לברך על האור קודם שקורין איכה. ונ"ל הטעם דבאיכה כתיב במחשכים הושיבני ע"כ יברך תחלה על המאור ומ"מ נראה דאם שכח יכול לברך אח"כ בלילה כיון שהחיוב עדיין עליו".

המג"א חזר על הסיבות המחייבות בורא מאורי האש בליל תשעה באב והבדלה במוצאי תשעה באב.

דעריכה

באליה רבה (סי' תקנו ס"ק א) באר:

"...כתב בשל"ה [תענית, נר מצוה, ד"ה כשחל] הנשים שאינן יודעין להתפלל להבדיל בתפלה, צריך כל איש להזהירן שביום לא יעשו אש כדי לבשל לצורך הלילה, או שיאמרו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול".

וכ"כ באליה זוטא (סי' תקנו ס"ק א):

"כתב בשל"ה הנשים שאינן יודעות להתפלל ולא הבדילו בתפלה ואין עושין הבדלה על הכוס, צריך כל איש להזהירן שביום התענית לא יעשו אש כדי לבשל לצורך הלילה, או שיאמרו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול ע"כ"...

הפרי מגדים (אשל אברהם) כתב בראשיתו:

"ונשים שאין מבדילין בתפלה שאין מתפללין במוצאי שבת לא יעשו מלאכה עד שיאמרו המבדיל, עיין סימן רצ"ט במג"א אות י"ד בלא ברכה. ועיין אליה רבה כאן בשם של"ה משמע דיאמרו בברכה, וי"ל בזה".

הברכי יוסף (או"ח סי' תקנו אות ב) העיר: "חולה שאוכל בט' באב יבדיל תכף במוצאי שבת. הרב כנה"ג בתשו א"ח ח"ב סי' ע"א". ובהמשך כתב שחולה זה יכול לשתות מהבדלה ולהוציא את המתענים כבר במוצאי שבת בהבדלה על הכוס.

בשערי תשובה (סי' תקנו ס"ק א) כתב:

"וכ' בר"י בשם תשו' כנה"ג ח"ב חולה שאוכל בט"ב יבדיל תיכף במוצאי שבת. והב"י שם דעתו נוטה קצת שיכול להוציא ג"כ בני ביתו בהבדלה זו ע"ש ועיין בגן המלך סי' קמ"ד שדעתו שאינו מבדיל על הכוס במוצאי ט"ב לכתחלה רק אם שכח להבדיל בתפלה בליל ט"ב (ונ"ל שגם במוצאי ט"ב לא הבדיל בתפלה שאל"כ היה די בזה לדידיה) ובכה"ג ניחא טפי שיבדיל על הכוס משיחזור להתפלל י"ח ברכות ע"ש ואין המנהג כן רק כמ"ש בש"ע להבדיל במוצאי ט"ב על הכוס ואין מבדילין במוצאי ט"ב בתפלה כלל כיון שהבדיל אתמול בתפלה ונראה דאפילו שכח אתמול להבדיל בתפלה א"צ להבדיל עתה בתפלה בחלוף שעתה ואין לו להפסיק עתה בתפלה ובמה שמבדילין עתה על הכוס סגי בהכי"...

העריכה

בערוך השולחן (או"ח סי' תקנו ס"ב) סיכם:

"ובליל מוצאי ת"ב מבדיל על הכוס ואז אינו מבדיל לא על הנר ולא על הבשמים דעל הנר כבר בירך ובשמים לא שייך רק במוצאי שבת וגם לא יבדיל על היין אלא על שאר משקה דיין אסור במוצאי תשעה באב אפילו בנדחה ליום ראשון כמ"ש בסי' תקנ"ח ודע דאפילו למי שסובר בסי' רצ"ט דאין תשלומין להבדלה רק ביום ראשון מ"מ בט"ב מודה שמבדיל בהתחלת יום שני כיון שלא היה אפשר להבדיל עד עתה ומי שמתענה שני ימים ישמע הבדלה מאחרים [מג"א] ובורא מאורי האש יכול לברך כל הלילה של מוצאי שבת ולא יותר".

וכן המשנה ברורה (סי תקנו ס"ק ב ו-ג) כתב:

"ובליל ט"ב מבדיל בתפלה ואף על פי שאין יכול להבדיל אז על הכוס ואם טעה אז ולא הבדיל בתפלה א"צ לחזור כיון שיבדיל על הכוס במוצאי ט"ב. והנשים שאינן יודעות להתפלל ולא הבדילו במוצאי שבת בתפלה צריך כל איש להזהירן שביום התענית לא יעשו אש לבשל לצורך הלילה עד שיאמרו המבדיל בין קדש לחול".

ובמוצ"ש כשמבדיל על הכוס, כתב המשנ"ב:

"וא"צ להבדיל בתפלה כיון שהבדיל מאתמול ואפילו שכח אתמול להבדיל בתפלה ג"כ נראה דא"צ עתה להבדיל בתפלה שכבר חלף שעתא וסגי במה שיבדיל עתה על הכוס [שע"ת]. איתא במהרי"ל כשהחשיך בירך בפ"ה והבדלה א"כ משמע שמותר להבדיל על היין ומשמע שמותר לשתות בעצמו וא"צ ליתן לתינוק [דגול מרבבה]".

וא"כ המשנ"ב הקל שמותר להבדיל על היין ולשתות ממנו במוצאי ת"ב נדחה שלא כערוה"ש.

ועריכה

נעיין עתה האם ראוי שגם גברים יברכו ברוך המבדיל בין קודש לחול עוד לפני תפילה בבית הכנסת במוצאי שבת שהוא ליל תשעה באב.

השולחן ערוך (או"ח סי' רצט ס"י) פסק:

"אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל, ואם הבדיל בתפלה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס. ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר: המבדיל (בין הקודש ובין החול) בלא ברכה, ועושה מלאכה".

ורמ"א הגיה:

"וכן נשים שאינן מבדילין בתפלה יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה (כל בו). וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה (ר"י ני"ב חי"ט), ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו, אבל העיקר כסברא ראשונה".

השו"ע והרמ"א הסכימו שאם צריך לעשות מלאכה קודם הבדלה שיאמר לפני כן 'המבדיל בין קודש לחול', וגם הרמ"א דחה את הדעה שרצתה לחלק בין סוגי המלאכות.

המג"א הוסיף בס"ק יג שאין לאכול לא באמירת המבדיל ולא בהבדלה בתפילה עד שיבדיל על הכוס. וכן כתב שאומר המבדיל ללא שם ומלכות.

המשנה ברורה אסף את דעות האחרונים על סעיף זה וז"ל:

בס"ק לב כתב שאין לעשות "שום מלאכה – ואפילו חפצים האסורים מדברי סופרים [א"ר]".

ובס"ק לג: "קודם שיבדיל – היינו אפילו משתחשך כיון שלא הבדיל עדיין חל במקצת קדושת שבת עליו ואסרו חז"ל במלאכה".

וא"כ נראה שאם נוטל שרפרף לבית הכנסת וכש"כ אם נוסע ברכב לבית כנסת מן הראוי שיאמר 'המבדיל'.

והוסיף המשנ"ב בס"ק לד:

"אומר המבדיל – בלבוש איתא אומר ברוך המבדיל בין הקודש ובין החול ומ"מ אינו נקרא זה ברכה כיון שאין אומר בה שם ומלכות ומה שדי בלשון זה לענין עשיית מלאכה שהוא להכירא בעלמא ללוות את המלך".

כלומר המילה ברוך אינה הכרחית כיון שאין זו ברכה3.

וכן בס"ק לה:

"בין הקודש וכו' – וא"צ לומר כל הלשון של הבדלה ומ"מ לענין אכילה לא מהני עד שיבדיל הבדלה גמורה על הכוס וגם בתפלה".

וכך כתב שם בס"ק מ:

"העיקר כסברא הראשונה – ובעל נפש יעשה כמ"ש בדרכי משה בשם אור זרוע וכן איתא בזוהר (פ' במדבר) שלא להדליק נר עד אחר סדר קדושה, אבל חזן הכנסת מותר להדליק נר אחר שהבדיל בתפלה או אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול משום כבוד הצבור שיושבין בחושך וטלטול הנר שרי לכו"ע [מ"א] ולהביא יין ביום טוב שני אחר שחשכה אף שלא התפלל עדיין וגם לא קידש אפ"ה שרי דהא אין בזה משום מלאכה רק משום הכנה מיו"ט לחבירו וכיון שנתקדש היום שרי. מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד".

ולפי"ד צ"ב אם מי שמחליף בגדיו ומנעליו במוצאי שבת שהוא ליל תשעה באב צריך להגיד המבדיל שהרי אין בכך איסור תורה או דרבנן.

זעריכה

נדון עתה לגבי מוצאי תשעה באב שחל לאחר השבת האם נשים צריכות להמתין מלאכול עד אחרי הבדלה, ואם מן הראוי שתבדלנה לעצמן או שימתינו לבעליהן.

בפסקי תשובות (או"ח סי' תקנו אות ב) כתב:

"ואשה שבעלה מתאחר לבוא מביהכ"נ וקשה לה להמתין בצום עד שוב בעלה, לא תבדיל לעצמה אלא צריכה להשתדל לשמוע הבדלה משכן וכדו' (שו"ת מנח"י ח"ח סי' נ"א דלדעת כמה פוסקים בסוס"י רצ"ו אין לנשים להבדיל לעצמן, ואף כי הנהוג עפ"י הרבה פוסקים שמבדילות לעצמן מ"מ במוצט"ב נוסף דיעות הפוסקים דס"ל דאין כלל חיוב בהבדלה [עיין בב"י] והוי כעין ס"ס לא להבדיל), ואם אין לה ממי לשמוע הבדלה יש לצדד שתטעום בלא הבדלה (וכשיבוא בעלה מביהכ"נ תשמע ממנו הבדלה, לוח דבר יום ביומו, ס' ט"ב שחל בשבת פ"י הערה י"א, ובשו"ת מנח"י שם נשאר בצ"ע בזה), ועדיף, אם באפשרותה, להסתפק בשתיית תה או קפה בלא טעימת מאכל (ס' ט"ב שחל ביום א' – דבליצקי סעי' ע' דאפשר דדינם כמים המותרים לפני הבדלה, ועיי"ש עוד שהכרעתו שאם לא די לה וחייבת לטעום שתבדיל קודם)".

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' נד אות ז) כתב:

"אם יש להתיר להנשים לאכול במוצאי יוה"כ עוד קודם הבדלה, כי בעליהן שוהין עוד בבית המדרש, וקשה להם התענית".

והשיב:

"כיון דלהלכה עיקר כדעת הפוסקים דנשים חייבות בהבדלה ויכולות להבדיל בעצמו כמבואר באו"ח סו"ס רצ"ו בכל הפוסקים האחרונים, פשיטא דאם בעליהן מתאחרים דיבדילו בעצמן, – ואין שום חשש על שתית הכוס או עכ"פ טעימה, – דהוא הקפדה בעלמא, ואין בכחה לדחות מה שהוא מן הדין".

וא"כ המנח"י ושבט הלוי חולקים האם מן הראוי שנשים תבדלנה לעצמן עוד לפני הגעת בעליהן מבית כנסת או שלא תבדלנה ואם נצרכות מאד תטעמנה משהו לפני הבדלה. ומחלוקתם נובעת משתי הדעות בשו"ע (או"ח סי' רצו ס"ח) האם נשים חייבות בהבדלה כדין כל מצוות עשה שהזמן גרמן בשבת או שפטורות ורק יש אומרים שיכולות לחייב עצמן.

ולענ"ד יכולות לאכול ללא הבדלה וישמעו אח"כ מבעליהן, שכן כל הבדלה במוצ"ש זה היא במחלוקת בין בה"ג לרמב"ן, ומצטרף הספק מסימן רצו והוי ספק ספקא לקולא. ואכילה קודם הבדלה במקרה זה נראה שלא תעכבן שכן נראה שהסיבה שלא יאכל קודם הבדלה הוא מפני המצוה המוטלת עליו של הבדלה, וא"כ כאן שכל ההבדלה רופפת וכבר הבדילו ממוצ"ש, די בעצם הבדלה על הכוס ואין צורך בהמתנה מלאכול לפני כן.