חבל נחלתו יד נ
סימן נ ימי נישואין לאם חד הורית מהזרעה מלאכותית
שאלה
עריכהרווקה מבוגרת שלא מצאה לה בן זוג הביאה ילד לעולם באמצעות תרומת זרע. לאחר מספר שנים היא מצאה את זיווגה עם אלמן.
שאלתה היא האם צריך לשמוח עימה שבעה ימים וכן לברך ברכות הנישואין ('שבע ברכות') שבעה ימים או רק יום אחד.
תשובה
עריכהא. הבעיה העיקרית היא האם היא נחשבת לבעולה או שכיון שהרתה בהזרעה מלאכותית נחשבת לענין שמחה וברכות כבתולה.
ב. לגבי ימי שמחה פסק השולחן ערוך (אה"ע סי' סד) בסעיף א:
"הנושא בתולה צריך לשמוח עמה ז' ימים, שלא יעשה מלאכה, ולא ישא ויתן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח עמה, בין אם הוא בחור בין אם הוא אלמון".
ובסעיף ב: "הנושא את הבעולה צריך לשמח עמה שלשת ימים, בין בחור בין אלמון. וי"א דבחור שנשא בעולה צריך לשמוח עמה ז' ימים".
וכתבו האחרונים (ב"ח, בית שמואל, גר"א, מקנה, נחלת צבי, פרי האדמה הל' ברכות פ"ב ה"ט) לגבי סעיף ב שמה שכתוב שאלמנה שמח עימה ג' ימים היינו דוקא אם היא בעולה. וזאת שלפנינו אף שבנה מורכב על כתפיה בכ"ז אינה בעולה וכיון שימי השמחה תוקנו עבורה ולגביה אלו נישואין ראשונים, כדברי הבית שמואל (סי' סד ס"ק א): "אבל שמחה היינו ביטול מלאכה תקנו משום תקנות דידה", וא"כ מן הראוי שישמח עימה ז' ימים.
אולם יש להעיר שאולי מצד לא פלוג מכל בעלת ילדים, אף שכאן בשבילה היא שמחה גדולה לא חילקו, ולכן שמח עימה רק ג' ימים.
ג. לגבי ברכה פסק השולחן ערוך (אה"ע סי' סב ס"ו): "עד כמה מברכים ברכה זו, אם היה אלמון שנשא אלמנה, מברכין אותה ביום ראשון בלבד. ואם בחור שנשא אלמנה, או אלמון שנשא בתולה, מברכין אותה כל ז' ימי המשתה".
כאן היא אינה בתולה אבל גם אינה בעולה, וניתן להשוות זאת למוכת עץ ולבדוק מה דינה לענין ברכה.
מצאתי בס' פרי האדמה (הל' ברכות פ"ב ה"ט) שכתב שלמוכת עץ כאשר נשאה אדעתא דהכי ישנו דין שבעה הן לגבי שמחה והן לגבי ברכה והביא לשון הגינת ורדים (אה"ע כלל א' סי' יז) שכתב: "ומוכת עץ אף על גב דאין לה דין בתולה וכתובתה מנה נראה דלא יגרע ממנה משפט הבתולות ויש לה ברכה כל שבעה כיון דאין בה צד מיאוס כלל ונשרו בתוליה לאונסה הרי לבו של חתן שמח עמה שלא ידעה איש כלל שאין עיקר השמחה על היותה סתומה אלא על היותה חדשה ולא נבעלה לזולתו".
וא"כ אף במקרה דנן הרי לא ידעה איש כלל ולא נבעלה לזולתו.
וכ"פ בקצרה שו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רעט אות ו): "קרה הרבה פעמים לענין נערה קטנה שנפלה ונעשית מוכת עץ, וניתן לאביה כתב שהיא בחזקת לא נבעלה, אעפ"י שכתובתה מנה מכ"מ לענין ז' ברכות ודאי יראה דעת הגאון גינת ורדים כלל א' ס' י"ז ובפ"ת ס"ק ט' דמברכים ז' כל שבעה, ועיין אוצה"פ כ"ז – ח', וכן סוגית הפסק".
וא"כ ניתן ללמוד מכאן לגבי זו שלא נבעלה ואף שהיא אינה פתוחה מאונס אלא מרצון בכ"ז לגבי שמחה מן הראוי לשמוח עימה שבעה ימים וכן לגבי ברכה יש כאן הן חיבת ביאה והן חיבת חופה.
ד. הפתחי תשובה (אה"ע סי' סב ס"ק ט) הביא דעות האחרונים לגבי נשואי נואפים או בעולות והביא: "ועי' בתשו' חתם סופר סי' קכ"ג פוסק להלכה דאלמון שנשא בעול' פנוי' אפילו אם היא בעולתא דידיה אין לה אלא יום א' לברכה ושמחה ג' אך אם הוא פנוי נואף שנשא בעול' (או אלמנה) מברכין כל שבע' כמו לבחור אלא כיון שהם בועלי נדות ואינם ראוים לברכה איך יקבלו פניהם פנים חדשות כל ז' חוטא בל יתנאה אך אם ימצאו ריעים כמותם לחדש פנים כל ז' יברכו להם כל ז'. והביא שם דברי נו"ב תניינא הנ"ל שכ' דאין מברכין ז"ב אלא יום א' כיון שכבר טעמו ט"ב והשיג עליו וכתב דאין ספק כי תרווייהו איתנהו חיבת ביאה וחיבת חופה כמבואר בכתובות נ"ו אלא מספקא לן סתם איזה מהם קונה אבל תרווייהו איתנהו ונראה דעל כל א' נתקן ברכה אלא בחור הנושא איכא תרתי חיבת נישואין חדשי' וביאה חדשה אבל מ"מ בחדא מנייהו נמי מברך כו' נמצא דעל ביאת בתול' בלא חיבת נישואין ראשונים מברך וגם על חיבת נישואין ראשונים בלא חיבת ביאה מברך וא"כ אף על פי שטעם ט"ב כיון שהיא נישואין ראשונים שלו מברך כל ז' וכן צריך לשמחה כל ז' אפילו היא בעולתא דילי' שלא יברך והוא ישכים למלאכתו עכ"ד".
ועולה מדברי החת"ס שכאן שאינה בעולת איש, ויש כאן חיבת נישואין ראשונים עבורה, וחיבת ביאה, ניתן לברך שבעה ימים שבע ברכות.
ה. אולם, אף שלכאורה מבחינה הלכתית ניתן לברך ולשמוח שבעה ימים, השמחה והברכה שבעה מביעים שהכל נורמאלי וכשר וראוי לשמוח עליו ולברך עליו ואין הדברים כן. אמנם רווקות מאוחרת היא צרה גדולה מאד, אבל הבאת ילד לעולם ברווקות אפילו מהזרעה מלאכותית ואפילו האב אינו ידוע, אינה מסדרו של עולם, וברכה ושמחה שבעה נותנים אישור הלכתי שהמצב טבעי וראוי לברך עליו כעל כל זוג שזכה לבנות את ביתו. וכיון שסו"ס נולד כאן ילד לאשה שאינה נשואה, מן הראוי להתייחס אליה כבעולה ולברך רק יום אחד ולשמוח עימה רק ג' ימים, ולא להחשיבה כבתולה.