חבל נחלתו יד מב
סימן מב נתינת מעשר עני, צדקה ומעשר כספים לאביו
שאלה
עריכההאם מותר לתת מעשר עני לאביו אם האב עני, והאם מותר לתת צדקה לאביו?
א. מעשר עני
אדם חייב במעשר עני, וחייב בכיבוד אב ואם. אלו הן שתי מצוות שמלכתחילה הן חובות נפרדות זו מזו. היינו, מעשר עני צריך להגיע לכלל העניים, ולגבי חובת כיבוד אב נפסק בקידושין (לב ע"א) שמלכתחילה משל אב, אולם אם אין לאב ויש לבן צריך לתת משל בן.
וכאן מתעוררת השאלה: האם כאשר אין לאב מותר הבן לתת לאביו מעשר עני, או שמעשר זה מיועד לעניים וכיבוד הורים צריך להיעשות מממון אחר.
בתוספתא מעשר שני (פ"ד ה"ז) נאמר: "שני אחין ושני שותפין אב ובנו פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני, אמר ר' יהודה תבוא מאירה לאדם שנותן מעשר עני לאביו, אמרו לו מה אילו היו שניהם עניים"...
הברייתא מופיעה ללא ביאור נוסף בירושלמי פאה (פ"ה ה"ד), ובבבלי קידושין (לב ע"א), וכן בר"ש בפאה (פ"ה מ"ה). ומפרש רש"י (קידושין שם):
"ומאכילין זה לזה מעשר עני – אם יש לבן מעשר עני לחלק לעניים מאכילו לאביו אם אביו עני וכן כולם אף על פי שחביב עליו כגופו ואם לא היה בידו מעשר זה היה נותן לו מזונות משלו".
היינו ההיתר לתת ממעשר עני הוא אע"פ שהנותן היה מפרנס את השני אף ללא מעשר עני, ולגבי בן ואב אע"פ שמקיים במעשר העני מצות כיבוד הורים בכ"ז הדבר מותר. ומשמע שהקובע לנתינת המעשר הוא המצב הכלכלי של המקבל.
אמנם ר' יהודה לא הסכים ואמר שתבוא מארה למאכיל את אביו ממעשר עני. וחכמים השיבו שאם שניהם עניים מה יעשה הבן.
וצריך לעיין מה סיבת המארה עפ"י ר' יהודה.
ניתן לומר שהגורם לה הוא מעין 'גזל עניים' שנוטל מהם את המעשר עני ונותנו בעיקר לאביו, בבחינת הנאמר בעירובין (סג ע"א): "אמר רבי אבא בר זבדא: כל הנותן מתנותיו לכהן אחד – מביא רעב לעולם"... ודוקא באביו תבוא עליו מארה ולא באחים ושותפים אע"פ שאף בנתינה להם מפחית ממה שנותן לעניי העולם מפני שיש עליו מצוה נוספת ומיוחדת לפרנסו.
וניתן לומר שהמארה היא כיון שיש ביכולתו לפרנס את אביו בכבוד והוא מזלזל בכבוד אביו ומאכילו ככל עני ממעשר עני. אבל באחים ושותפים לא מוטלת עליו מצות כיבוד מיוחדת.
מתעוררת השאלה במה חולקים חכמים ור' יהודה. הרי אם יש לבן נראה שאף חכמים מסכימים שתבוא עליו מארה על שמאכיל את אביו מעשר עני, ואם אין לבן ויש לו רק מעשר עני שיכול לתת לאביו, אף ר' יהודה מסכים שאין בכך פגם.
ניתן לומר שאינם חולקים, ור' יהודה בא להוציא מדעת מי שאמר שמותר אדם לתת מעשר עני לאביו, אע"פ שיש לו יכולת לפרנס את אביו אף בלא מעשר עני. וראיה לכך לשון הברייתא 'אמר ר"י' ולא 'ור"י אומר', וא"כ איננו חולק אלא בא להוסיף.
וכן נראה מפירוש הר"ש לפאה (פ"ה מ"ה): "אם היו שניהם עניים אב ובנו דקאמר ת"ק בשניהם עניים". ואז אף לת"ק לא תבוא מארה. וא"כ אם האב עני והבן עשיר אף חכמים מסכימים שתבוא עליו מארה.
וכן הביא בהגהות מרדכי (ב"ב פ"א רמז תרנז) את פירוש הר"ש לפאה וסיכם:
"אבל אם הבן עשיר תבא מארה לו אם מאכיל לאביו מעשר עני אלא יפרנסנו בכבוד משלו".
וכן האגודה (פאה פ"ה) פסק: "ואב ובנו דקאמר תנא קמא בשניהם עניים".
אולם מהרמב"ם נראה שחכמים חולקים על ר' יהודה, והרמב"ם פסק כחכמים, שכן פסק (הל' מתנות עניים פ"ו הי"ג): "אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין, שהיה אחד מהן עני נותן לו האחר מעשר עני שלו". והדגשתו ש'היה אחד' היא אף לגבי אב ובנו, משמע שלא סבר כר' יהודה שתבוא עליו מארה, שמאכיל אביו מעשר עני אלא אפילו אם יש לבן כדי לפרנס את אביו, רשאי לתת מעשר עני לאביו העני.
וכן מהמרדכי (ב"מ פ"א רמז רמב) נראה שחכמים חולקים על ר' יהודה, ור' יהודה מודה לחכמים בשניהם עניים ופליג באחד מהם עני אפילו הוא האב.
המאירי (קידושין לב ע"א) מבאר עפ"י הסוגיא נ"מ בין חכמים לר"י. וכותב: "אפילו הבן לאביו שהרי עיקר חיובו להאכילו ולהשקותו אינו אלא משל אב ואף על פי שאם אין לאב מוטל הוא על הבן אפילו משלו מכל מקום הואיל ויש לו מעשר עני רשאי להאכילו ואין זה נקרא פורע חובו בשל עניים אחר שעיקר החיוב משל אב הוא אלא שאמרו תבא מארה שמאכיל לאביו מעשר עני אלא אם כן האכילו משלו כראוי והוא רוצה בהעדפות וזה מעדיף לו מן המעשר". היינו גם ר"י מסכים שאם זן את אביו משלו ורק את ההעדפה (=צרכים יתירים) זן ממעשר עני אינו עובר ב'מארה'. ומחלוקתם אם את הצרכים הרגילים זן ממעשר עני לחכמים מותר ולר"י תבוא עליו מארה.
נראה איפוא שנחלקו הפוסקים האם חכמים חלקו על ר' יהודה והלכה כמותם ומותר לבן עשיר לתת לאביו מעשר עני, או שר' יהודה בא להוסיף ואסור לאדם לתת מעשר עני לאביו העני.
הרדב"ז (שם) סייג את הנתינה לאביו: "ומסתברא שאין הדברים אמורים אלא במעשר המתחלק בתוך הבית שיש לו בו טובת הנאה אבל המתחלק בגורן ואין שם יותר משיעור הקצוב אין נותן לאביו או לקרובו אלא נותן לכל אחד כפי מה שקצוב לו, ואם יש יותר מכשיעור היינו מתני' נוטל מחצה ונותן מחצה".
היינו, במעשר עני בבית יש לבעל המעשר טובת הנאה ויכול ליתנו למי שרוצה, אולם במעשר עני בגורן אין בו טובת הנאה לבעל המעשר אלא עניים נוטלים בעל כרחו ולכל היותר יכול לעשות כאמור ברמב"ם (שם, הל' יא): "היה לו מעשר בגורן ורצה ליתנו לעני קרובו או מיודעו, יש להפריש מחצה ליתנו לו, והחצי מחלקו לכל עני שיעבור כשיעור שאמרנו". וכל זאת אם בחצי מהמעשר יש כדי לתת לכל אחד מהעניים כדי שובעו.
ב. צדקה ומעשר כספים
מקור הגהת המרדכי שהובאה לעיל הוא באור זרוע (ח"א, הלכות צדקה סי' כו) שהסיק: "מיכן אני המחבר למד דאדם עשיר שהפריש מנכסיו לצדקה ויש לו אב עני אל יפרנסהו מצדקה שהפריש כשם שלא יפרנסהו ממעשר עני כי היכי דלא תבוא לו מאירה אלא יפרנסהו מנכסיו בכבוד".
וכן בהגהות המרדכי ברמז הבא (ב"ב פ"א רמז תרנח) הביא: "מכאן אני למד דאם אדם עשיר הפריש צדקה לא יפרנס אביו עני ממנה שלא תבא לו מארה".
וכן הריקאנטי (סי' סב) פסק: "אם יש שני בני אדם עניים שחייבין ליתן צדקה... אבל לאביו לא דזילא בי' מילתא".
והביא זאת בדרכי משה הקצר (יו"ד סי' רמ).
בתשובות מיימוניות (שופטים סי' טו) הביא תשובת מהר"ם (ד"פ סי' תקמ"א) הפוסק: "כללא דמילתא למ"ד משל בן אם יש לו לבן ממון אינו יכול לפרנס ממעשר שלו דהוא במקום מעשר עני או משאר צדקות ואי בעי למיעבד לא שבקינן ליה אבל להעדפה לא מחינן בידיה אבל אמרו תבא מאירה וכו' והיכא דלית נכסי לבן שרי. אבל לדידן דקי"ל כמ"ד משל אב אילו היכא דאית ליה נכסי לבן ובעי למיזייניה ממעשר לא מחינן ביה אבל אמרינן תבא מאירה וכו' אבל להעדפה אין לנו כח לכופו כדמשמע בקידושין אבל מצוה איכא. מדברי מורי רבינו מאיר זצ"ל".
עולה מדבריו כי לפי פסיקתנו שמצות כיבוד אב משל אב מלכתחילה אף אם יש לבן יכול לזון את אביו מכספי מעשר כספים שלו, אולם תבוא עליו מארה. וכן הביא בקצרה בהגהות אשרי (קידושין פ"א סי' נ), וכן הביא הבית יוסף (יו"ד סי' רמ) וכן פסק גם בשו"ת אבקת רוכל (סי' ג).
אולם בלקט יושר (ח"ב [יורה דעה] עמוד לז ענין ב) חלק על דעתם וכתב שמותר לפרנס את אביו ממעות מעשר כספים שלו. וז"ל: "מותר לפרנס אביו מן מעשר שלו, כן כתב בסי' אשי' במסכת קדושין בשם ר' יצחק מאופנהיים. וז"ל תשוב' מהרי"ל זצ"ל... ואף על גב דרבנן בתראי שרו להאכילו לאביו בזמן הזה, הר"י אופנהיים כמו שכתבתי לך כבר, התם ה"ט דלא קפדינן אלטותא דתבא מאירה למי שמאכיל את אביו כו', וטעמא משום דגנאי הוא לאב, וכה"ג דהוי דרבנן ליכא גנאי ואין כאן חובה אלא שיהא לאביו מזונו והרי יהיה ליה. אבל הכא דעיקר תקנה וחיובא עליה רמיא לא נפיק אלא מדידיה"...
עולה מדברי המהרי"ל שיש לחלק בין דין תורה של פרנסת אביו לדין דרבנן, כיון שמעשר עני הוא חובה מן התורה יש צד זלזול באביו כאשר מאכיל אותו בממון שחובתו לתת לעניים מן התורה, אבל מעשר כספים הוא חובה מדרבנן והם הטילו את חובת המעשר והם אמרו שיכול לזון בו את אביו.
בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ ס"ה) פסק: "זה שמאכילו ומשקהו, משל אב ואם, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן, כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לבן, אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו".
ורמ"א הגיה: "וי"א דאינו חייב ליתן לו רק מה שמיחייב ליתן לצדקה (כן כתב הב"י דנראה כן מדברי הרי"ף והרא"ש, וכ"כ הר"ן פ"ק דקידושין). ומ"מ אם ידו משגת, תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פ"ק דב"מ ובחידושי אגודה)"..
וא"כ הרמ"א פסק כמהר"ם ולא כמהרי"ל שאין לזון את אביו ממעות צדקה שלו.
ואולי השולחן ערוך (יו"ד סי' רנא ס"ג) חולק, שכן כתב: "וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים".
וכתב בביאור הגר"א (יו"ד סי' רנא ס"ק ד): "ובתד"א ר"פ כ"ז הלא פרוס לרעב לחמך כו' ומבשרך לא תתעלם הא כיצד אלא אם יש לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש לעשות מהן צדקה כדי שיפרנס אחרים משלו כיצד יעשה בתחלה יפרנס את אביו ואמו"... וא"כ בצדקה להוריו לא כתבו שתבוא עליו מארה.
אמנם הש"ך (שם ס"ק ה) העיר: "לאביו כו' – ואם ידו משגת תבא מאירה למי שמפרנס את אביו ממעות צדקה כדלעיל סימן ר"מ סעיף ה'".
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קלג אות י) מחלק בין מעשר כספים לצדקה, וז"ל: "ומתבאר עוד מדברי מהרי"ל בתשובה שם בשם הר"י אופנהיים דאע"ג דמעשר דאורייתא אמרו קידושין ל"ב ע"א דתבא מאירה לאדם המאכיל לאביו הנצרך ממעשר עני מכ"מ לענין מעשר כספים דרבנן משובח ותבא לו ברכה עד בלי די (כ"ה לשון מהרי"ל), ואף על גב דמבואר ביו"ד סי' ר"מ וביו"ד סי' רנ"א שגם לענין צדקה הדין כן שתבא לו מאירה, ומעשר כספים היינו צדקה כנ"ל, צ"ל דרק למי שאינו נוהג מעשר כספים, אבל מי שמוסיף על הצדקה המחויבת גם מעשר כספים יכול ומשובח אם מאכיל לאביו, ומה"ט צלע"ג על מה שכ' מרן הח"ס יו"ד סי' רל"א לדבר פשוט דגם במעשר כספים תבא לו מאירה, והוא נגד דברי מהרי"ל הנ"ל, וכיו"ב מש"כ הח"ס שדעת מהרי"ל דמעשר כספים מה"ת מבואר שם ההיפך כאשר כ' במק"א".
וא"כ בשו"ת שבט הלוי מחלק בין צדקה שמן הראוי שלא לזון בה את אביו, למעשר כספים שתבוא עליו ברכה. ומעניין שכל הפוסקים שדנו בהשוואה שבין צדקה ומעשר כספים למעשר עני לא הביאו את שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שאין הלכה כר' יהודה ומותר ומצוה לזון את אביו ממעשר עני וצ"ב.