חבל נחלתו יד מ
סימן מ אכילת לקט הנופל ממכונת איסוף
שאלה
עריכהאדם מישראל היה בשדה חבירו בשעת אסיף היבול. מהמכונה האוספת המעבירה את היבול שנאסף למיכל גדול נפלו פירות בודדים על האדמה. האם הוא רשאי ליטלם ולאוכלם או שצריך להפריש תרו"מ?
תשובה
עריכהא. פירות שנפלו ממכונת איסוף הם בדרך כלל הפקר, לבעל השדה לא משתלם לעבור ולאסוף את הנופל ממכונת האיסוף. פירות אלה אינם ממון עניים, כיון שאין מתקיימים בו הגדרים ההלכתיים של לקט, אלא רק מכונֶה לקט, אבל גדרו הקנייני הוא הפקר.
הפקר פטור ממעשרות כדברי הרמב"ם (פאה פ"א מ"ו): "וממה שתזכור תמיד שההפקר והוא הדבר הנטוש אינו חייב במעשרות".
מדין תורה הפקר פטור ממעשרות גם אם הפקיר אחר מירוח כדברי בבא מציעא (פח ע"א וכן בשינויים קטנים ירושלמי פאה פ"א ה"ו): "מפני מה חרבו חנויות של בית הינו שלש שנים קודם ירושלים – מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה, שהיו אומרין (דברים י"ד) עשר תעשר... ואכלת – ולא מוכר, תבואת זרעך – ולא לוקח". וזוכה מן ההפקר אינו פחות מלקוח.
וכ"כ הרמב"ם (הל' מעשר פ"ב ה"א ו-ב): "אינו חייב להפריש מן התורה אלא הגומר פירותיו לאוכלן לעצמו אבל הגומרן למכרן פטור מן התורה וחייב מדבריהם שנאמר עשר תעשר וגו' ואכלת אינו חייב אלא הגומר תבואתו לאוכלה. וכן הלוקח פטור מן התורה שנאמר תבואת זרעך, וחייב מדבריהם...". ואף הראב"ד הסכים עם הרמב"ם שמן התורה הפקר פטור מתרו"מ.
ב. אמנם המשנה בפאה (פ"א מ"ו) קובעת: "ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח". היינו הפקר פטור מתרו"מ רק אם הפירות הופקרו קודם מירוח, ואם הופקרו אחר מירוח הפירות חייבים בתרו"מ מדרבנן אפילו שגדרם הקנייני עתה הוא הפקר.
ג. בטעם הדבר שמירוח מתחייב במעשרות, כתב הר"ש (פאה שם): "וטעמא דמירוח משום דאין מתחייב במעשר [עד שימרח] כדתנן במס' מעשרות (פ"א משנה ו') דכתיב דגנך ודרשינן דיגונך דבגורן תלינהו רחמנא כדאמרי' בב"מ בפ' השוכר את הפועלים (דף פ"ח ב)". עולה שתבואה חייבת במעשרות מהגורן. לגורן (כציון מקום) היו מביאים את העומרים ומפרידים את הגרעינים מהשבולים עד שנשארו גרעינים בלבד, ומשם היו מעבירים את התבואה לאסם.
ד. מהו גדר מירוח פרש הרמב"ם (שם): "וביאור מריחה בלשונם השפשוף, והושאלה כאן לניקוי התבן מן הגרן וגמר עבודת התבואה עד שלא ישאר לו לעשות בה שום פעולה זולת העברתו למקום שאוצרו שם, והוא דומה לשפשוף בכלים, שאין משפשפים אלא עם גמר הכלי... וכן יש לו להפקיר מתבואתו מה שירצה לפני מירוח, אבל אחרי המירוח לא יפקיר ממנה כלום עד שיפריש את המעשרות".
וכן פרש הרא"ש (פאה שם): "והמירוח הוא שמשוה פני הכרי אחר הזרייה והוא גמר מלאכה למעשר שאסור משם והלאה אף באכילת עראי... וכן אם הפקיר אדם תבואתו קודם שנתמרחה בכרי פטור הזוכה מלעשר כדאמרינן לקמן בפ"ו דהפקר פטור מן המעשר אבל אם הפקירה אחר שנתמרחה חייב הזוכה לעשר".
היינו, מירוח הוא גמר מלאכת הכנת הגרעינים (בתבואה), ומרגע סיום הכנת הגרעינים הם ראויים להניחם בממגורה או אסם. אמנם לפי הרמב"ם אסור להפקיר פרי שחייב בתרו"מ והמפקיר חייב להפריש קודם שמפקיר, בעוד שהרא"ש כתב שהזוכה מן ההפקר יפריש (ואולי דברו בסוגי הפקר שונים). ותוספות יום טוב (פאה שם) כתב כרמב"ם: "והכי תנן במשנה ב' פרק ג' דדמאי לא ישליך עד שיעשר ועיין מ"ש שם בס"ד".
לגבי תבואה שנפלה מהמסוע של מכונת האיסוף ('קומביין') מחוץ למיכל האיסוף על האדמה נראה שהתבואה חייבת כבר בתרו"מ, משום שמכונת האיסוף קוצרת ודשה וזורה בתוכה, והגרעינים ללא חלקי השבולת נאספים לתוך מיכל האיסוף במכונה ומשם הם מועברים למיכל גדול כשהם אחר מירוח. ולכן אם נוטל מתבואה שנפלה בשדה חייב לעשר קודם שאוכל.
ה. לגבי שאר מינים נאמר במעשרות (פ"א מש' ה-ו):
"איזהו גרנן למעשרות הקשואים והדלועים משיפקסו ואם אינו מפקס משיעמיד ערימה אבטיח משישלק ואם אינו משלק עד שיעשה מוקצה, ירק הנאגד משיאגד אם אינו אוגד עד שימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו כלכלה עד שיחפה ואם אינו מחפה עד שימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו"...
"הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה הבצלים משיפקל ואם אינו מפקל משיעמיד ערימה התבואה משימרח ואם אינו ממרח עד שיעמיד ערימה הקטניות משיכבור ואם אינו כובר עד שימרח אף על פי שמרח נוטל מן הקוטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל".
ופרש הרמב"ם (מעשרות פ"א מ"ה): "גרנן, מושאלת. והכוונה מאמתי נעשין הפירות כדגן שבגורן שאסור לאכול ממנו עראי מפני שנקבע למעשר".
נראה שבמיני הקטניות שנאספים יבשים וראויים לאכילה כגון גרעיני חמניות או בוטנים, הדין כמו בתבואה, כיון שמכונת האיסוף מנקה את הגרעינים או הבוטנים מכל הפסולת והם מונחים במיכלים המתאימים כשהם נקיים ומוכנים לפעולות הבאות של קליה או קילוף וכד'. ועל כן אם נפל ממכונת האיסוף בשעת השפיכה למיכלים פירות אלו חייבים בתרו"מ.
ו. בירק שנאסף כשהוא לח וראוי לאכילה כגון גזר נראה שעדיין לא הגיע לגורנו כיון שעובר עוד תהליכי ניקוי ואריזה ולכן נראה שמותר לאוכלו ללא תרו"מ אם נפל ממכונת האיסוף.