חבל נחלתו יד לט
סימן לט ביכורים אחר החנוכה
שאלה עריכה
הרמב"ם בהלכות ביכורים (פ"ב הל' ו, ז) כתב שתי הלכות שלכאורה סותרות אחת את השניה.
בהלכה ו כתב: "אין מביאין בכורים קודם לעצרת שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך, ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן, וכן אין מביאין בכורים אחר חנוכה, שהבכורים שבכרו אחר חנוכה הן חשובין משנה הבאה ויניחם עד אחר עצרת".
ובהלכה הבאה כתב: "אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש, כיצד לא יביא מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט"ו בו, אחד הנטוע ואחד העולה מאליו שנאמר בכורי כל אשר בארצם".
מסוף הלכה ו עולה שפירות שבכרו אחר חנוכה שייכים לשנה הבאה ואילו מהלכה ז עולה שהמפריד הוא ט"ו בשבט ולא הביכור הוא הקובע אלא החנטה, כמו"כ מקביעתו שפירות שבכרו אחר חנוכה נחשבים כפירות שנה הבאה עולה שיכול להפריש מהם על פירות השנה הבאה והרי הם בכרו קודם ט"ו בשבט.
וא"כ כיצד תתישבנה שתי הלכות אלו?
תשובה עריכה
א. נראה ששאלה זאת על הרמב"ם שאל הראב"ד בהשגתו להלכה ו: "אין מביאין בכורים אחר חנוכה וכו' עד הרי הן חשובין משנה הבאה. א"א ואיך יתכן זה והלא חנוכה קודם שבט הוא והוא שנה שעברה, ונראה לי מפני שהפירות שמתבכרים אחר חנוכה אינן אלא פסולת הפירות והתורה אמרה מראשית ודינם כתאנים סורות ומרוקבות שלא קדשו ואפילו אם יניח אותם לא קדשו. ואם הפרישן קודם חנוכה ועברה עליהן חנוכה ירקבו והכי איתא בירושלמי במנחות פרק כל קרבנות ציבור אחר חנוכה לא קדשו".
הראב"ד סובר שאם בכרו אחר חנוכה קודם ט"ו בשבט אין מביאים מהם כלל ביכורים מפני שהם נחשבים כפירות גרועים שאינם מתקדשים לביכורים, ואם הופרשו קודם חנוכה וחשב להביאם אחר חנוכה ירקבו מפני שאינו זמן הבאת ביכורים.
מהר"י קורקוס מביא ירושלמי ממנו דייק הראב"ד את דעתו ומעיר עליו שלשונו אינה מתאימה לדיוק הראב"ד.
ב. וכך באר במרכבת המשנה (חעלמא) את השגת הראב"ד: "דכפי הנראה כוונת הראב"ד להשיג בתרתי חדא דחנוכה הוא משנה שעברה. שנית למה השמיט רבנו דבכורים שהפרישן קודם חנוכה ועבר עליהן חנוכה ירקבו".
ג. פירות האילן משבעת המינים אשר מבכרים אחר עצרת – נדירים מאד. בפרשת שלח 'והימים ימי בכורי ענבים'. היינו חודש תמוז ותחילת אב (שכן בת"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ). המרגלים הביאו אשכול ענבים רימונים ותאנים. תמרים זמן בישולם עד תקופת חגי תשרי, ורק זיתים מאחרים ביותר נמסקים אחר חנוכה.
לשון הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ב ה"ג) היא: "אין מביאין לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר, אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר [ואם הביא שלא מן המובחר] כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות, וענבים מאובקות ומעושנות לא נתקדשו".
ד. נראה שדעת הרמב"ם שאם זיתים אלו או שמנם מוכן רק לאחר חנוכה ממתינים עם הבאתם עד לאחר עצרת. והם מובאים לביכורים עם פירות השנה הבאה, אבל אינם נחשבים כפירות שנה הבאה לפטור את הפירות החדשים אלא פוטרים את עצמם בלבד, מפני שהם פירות השנה היוצאת אבל אי אפשר להביאם אלא בשנה החדשה. וכ"כ במרכבת המשנה (חעלמא) ודרך אמונה.
ה. הרדב"ז הוסיף: "וכבר כתבתי לעיל דאפשר דלא פליגי (רמב"ם וראב"ד) דירושלמי דהכא איירי בפירות שאינם עשויים לירקב והך דפרק כל הקרבנות איירי בפירות העשויים לירקב".