חבל נחלתו יד לח

סימן לח סימון ביכורים בימינו

שאלה

אדם נוהג לסמן פירות שבגנו כביכורים כזכר למצות ביכורים, עפ"י המשנה (ביכורים פ"ג מ"א): "כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים". האם זה מותר וראוי בימינו? השאלה שייכת גם ללימוד בגנים או בתי ספר וגם לטקסי הבאת ביכורים בישובים שונים.

תשובה

א. אם אומר במפורש 'הרי אלו ביכורים' דינם כביכורים כדברי הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ב הי"ט): "והם נעשים בכורים במחובר משקרא להן שם, ואף על פי שעדיין לא בשלו כל צרכן ומשיגמרו ויתלשם מן הקרקע אינו צריך לחזור ולקרות להם שם". כמו"כ אפילו קושר גמי בלא אמירה מחשבתו עולה מתוך מעשיו וכיון שהקדש ותרומה ניטלים במחשבה סביר להניח שהפירות קדשו כבכורים.

ב. הרמב"ם כתב (הל' ביכורים פ"ג ה"א): "הבכורים נותנין [אותן] לאנשי משמר והן מחלקים אותן ביניהן כקדשי המקדש, וכבר בארנו שהן קרויין תרומה, ולפיכך זר שאכל בכורים בכל מקום חייב מיתה בידי שמים והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים".

היינו, לביכורים דינים מיוחדים משאר מתנות כהונה. הם מתקדשים בקביעתם כביכורים ונקבעים כמתנות כהונה, אחריות הבאתם לירושלים מוטלת על מביאי הביכורים ולא על הכהנים, הביכורים אסורים באכילה לכל לפני כניסתם לירושלים. לאחר כניסתם לירושלים אכילתם מחייבת זרים שאכלום במזיד מיתה בידי שמים. אף כהנים אין אוכלים ביכורים אלא בירושלים ולאחר שהונחו בעזרה. ולכן אם אמנם הפירות קדשו לביכורים דינם כתרומה ואסורים באכילה ובימינו שאין בית אסורים אף לכהנים.

אולם יש לכאורה צד להקל כיון שביכורים הם רק משבעת המינים ובתקופת שבועות כמעט ואין מפירות אלו של שבעת המינים פירות בשלים, ולכן גם אם אדם סימן אפרסק ואמר הרי אלו ביכורים הוא לא קדוש.

ג. שנינו במשנה האחרונה בשקלים (פ"ח מ"ח): "השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית... המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קדש רבי שמעון אומר האומר בכורים קדש אינן קדש".

היינו ביכורים כיון שהתרתם ע"י הבאתם לעזרה ונאכלים לכהנים רק בירושלים ואי הפרשתם אינה גורמת לשאר הפירות שיהיו טבל אינם נוהגים אלא בזמן שביהמ"ק קיים. במשפט האחרון חלקו ת"ק ור"ש. ונחלקו המפרשים במה הם חלקו.

הרמב"ם פרש את המשנה: "ואמרו המקדיש שקלים ובכורים, הוא שיעשם הקדש לבדק הבית. והלכה כר' שמעון". היינו אין המדובר במפריש ביכורים אלא במקדיש ביכורים שכבר קדושים לבדק הבית.

ואילו ר' עובדיה מברטנורא (שקלים שם) פרש:

"המקדיש שקלים ובכורים – דאין נוהגים אלא בפני הבית, אם הפרישן שלא בפני הבית קדשי".

"בכורים אינן קודש – כיון דבהדיא כתיב בהו (שמות כ"ג) תביא בית ה' אלהיך, אפילו הפרישן בדיעבד לא קדשי, ואין שם בכורים חל עליהן שלא בפני הבית. ורמב"ם פירש, המקדיש לבדק הבית שקלים ובכורים שיש לו כבר. ולפירושו לא אתברר טעמא דר"ש אמאי שקלים קדשי ובכורים לא קדשי. והלכה כרבי שמעון".

וצ"ע מנ"ל דהלכה כר"ש, ואולי הסיק עפ"י דברי תוס' (להלן).

ד. תוס' (מכות יט ע"א) כתבו כרע"ב מטעם שונה: "דאם הופרשו אחר הבית אינן קדושין כלל וחולין הן דתנן פרק שני דבכורים יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין ויש להם שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובכורים אינן אלא בשבעה מינין ובפני הבית". (עי' משנה למלך הל' ביכורים פ"ב ה"א).

בתוספתא שקלים הובאה שיטת ר"ש בלבד (פ"ג הכ"ד): "ומפני מה אמרו בכורים אין נוהגין אלא בפני הבית משום שנ' ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך כל זמן שיש לך בית יש לך בכורים אין לך בית אין לך בכורים".

ה. וכך הסיק הרב זצ"ל (שו"ת משפט כהן סי' נז) לענין הבאת בכורים לטובת קק"ל, לאחר שהביא את המקורות שהבאנו: "אבל לפי דעה זו (רמב"ם) אין לנו מקור שלא יחול שם בכורים בזה"ז, ומצד הסברא צריכין אנו לומר שחל השם לחומרא לגבי איסור, ויש בזה משום מכשול דאיסור אכילה עכ"פ. והנה לכתחילה ודאי ראוי למנע מזה, כי גם בהקדש בזה"ז קיי"ל ביו"ד סי' רנ"ח בהג"ה, שלא יאמר אדם סלע זה להקדש, אלא לצדקה, אף על גב דבדיעבד קיי"ל התם, דמ"מ אם אמר להקדש סתם כוונתו לצדקה לעניים, זולת אם אמר שכונתו להקדש ממש, שאז חלה ע"ז קדושת איסור הנאה, וא"כ כאן שהכל יודעים, שכונת בכורים לקהק"ל היא לגאולת הארץ, בודאי אין איסור בדיעבד. ואף לכתחילה יש להסתפק, דע"כ לא החמיר בזה המרדכי כ"א בביטוי הקדש סתם, שלא ניכר מתוך הדבור בעצמו שכונתו לצרכי צדקה, ע"כ חשש בזה עכ"פ לכתחילה, אבל בבכורים לקהק"ל, שעצם הענין מוכיח שהוא כדי לגאול את הארץ, יכול להיות שגם לכתחילה אין בזה בית מיחוש, ובפרט שלדעת הרע"ב הלא קיי"ל כר"ש, ולפירושו אין חל כלל שם בכורים בזה"ז, מכח גזה"כ של תביא בית ד"א. ע"כ לא מצאתי בזה מקום להקפיד כ"כ, בדיעבד"...

הרב זצ"ל אוסר לכתחילה לקרוא שם ביכורים על כל פרי האדמה מעץ ומירק ולא רק על שבעת המינים, ורק לגבי מזונות שאינם מן הארץ כגון דגים אינו חושש לכתחילה לקריאת שם ביכורים.

מסקנה

כיון שמסמן ומפריש לשם ביכורים, עולה שלכתחילה אין לעשות כן, וכן לגבי טקסי ביכורים במוסדות חינוך או בישובים מן הראוי שלא לעשות כן בפירות חיים כדי לא לבוא ולטעות בפירות שבעת המינים. ובדיעבד אם כבר הפריש ביכורים בזה"ז נראה שמותר לאוכלם כשיטת ר"ש ולא קדשו.