חבל נחלתו יד לז
סימן לז המונח כרם – בהלכה
פתיחה עריכה
את המונח 'כרם' אנו מוצאים בתורה ובמצוות בכמה הלכות: כלאי הכרם, נזיקין, עורכי מלחמה, שביעית, מתנות עניים, אכילת פועל. וכן כפי שנראה בערלה ורבעי.
ננסה לבדוק האם המונח כפי שהוא מופיע בתורה משמש במצוות באותה משמעות, או שונה בין נושא אחד למשנהו.
כלאי הכרם עריכה
בדברים (כב, ט): "לא-תזרע כרמך כלאים פן-תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם". ומכאן נלמדו דיני כלאי הכרם. בכלאי הכרם אין מחלוקת שאף גפן יחידית אסורה בכלאי הכרם אולם גדרים שונים לגפן יחידית ולכרם.
במצוה זו אנו מוצאים כי למילה 'כרם' משמעות הלכתית מדויקת – לפחות חמש גפנים, כששתי גפנים כנגד שתי גפנים ואחת יוצאת זנב (עי' רמב"ם הל' כלאים פ"ז ה"ז). ורק ב'כרם' כזה יש חיוב הרחקה של ד' אמות מהגפנים, בעוד שאם הגפנים רק בשורה אחת אין גדרן ככרם אלא כגפן בודדת ומרחיקים מהן ששה טפחים.
עולה שיש בדיני כלאי הכרם משמעות למושג כרם, על אף שדיני כלאים הם אף בגפן יחידית.
נזיקין עריכה
בשמות (כב, ד): "כי יבער-איש שדה או-כרם ושלח את-בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם". המדובר לפי הסברת חז"ל בשולח בהמתו (=בעירו) ואב הנזיקין הוא שן. נראה פשוט שהמונח כרם כאן הוא דוגמא בלבד, ועל כל היזק בגופו או בממונו של שוה פרוטה או יותר הן בכרם הן בשדה או במטלטלין בכל רכוש שיש לו בעלים חייב כדין מזיק.
אכילת פועל עריכה
דברים (כג, כה) "כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל-כליך לא תתן".
באכילת פועל תוך כדי מלאכתו לא מצאנו שקשרו זאת לכרם, והעצה היחידית לפועל הוא שיאכל פחות ממלאכתו, כדי שישכרו אותו. אולם אין זה תלוי בגודל האילן או כמות הגפנים.
עורכי מלחמה עריכה
בדברים (כ, ו): "ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן-ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו". ובמשנה (סוטה פ"ח מ"ב): "...ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו' אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת מינין".
מפרש ר' עובדיה מברטנורא:
"ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל – דבהכי הוי כרם, שתים כנגד שתים, ואחת יוצאת זנב".
"ואפילו מחמשה מינים – מצטרפים".
נראה מדברי הרע"ב שחזרה בנוטע כרם ולא חללו היא דוקא לפי דיני כרם: שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב, ואילו החוזר בשאר אילנות מאכל חוזר על לא פחות מחמישה אילנות שלא הספיק לחלל פִּרְיָם, אולם לא נאמר בהם הדין של שתים כנגד שתים וכו'.
משתיקת הרמב"ם (הל' מלכים פ"ז ה"ו) מדין שתים כנגד שתים ואחד יוצאת זנב בדין זה משמע שלא כרע"ב, אלא אף בגפנים חוזר על חמש גפנים, כמספר מינימלי אבל לאו דוקא שתים כנגד שתים וכו'.
וכ"כ הלחם משנה (הל' מלכים פ"ז ה"ו): "חמשה אילני מאכל וכו'. פירש רש"י ז"ל במשנה דבהכי הוי כרם שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב ע"כ ורבינו (=הרמב"ם) לא כתב אלא משנה כצורתה משמע דלית ליה דבעינן דליהוי שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב כפירוש רש"י ז"ל".
הביא לפירוש זה סיוע בס' כתר המלך (הל' מלכים פ"ז ה"ו): "אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל וכו'. וכתב הלח"מ... ונ"ל דכדברי רבינו הוא מפורש איתא כן בתוספתא דמס' סוטה פ"ז דאיתא שם כן הנוטע חמש אילני מאכל אפילו מחמשת המינים אפילו בחמשה עיירות ה"ז חוזר ע"כ, אלמא דס"ל דאפילו החמשה אילני מאכל הוא בחמשה מקומות נמי חוזר ולא בעינן שיהא שתים כנגד שתים דוקא בחד מקום ודוק". וכ"כ בציוני מהר"נ ובקרית מלך להלכה זו ונשארו בצ"ע על רש"י. וכנראה שלא סברו לחלק בין כרם לשאר אילנות מאכל, וכשם שחוזר באילנות אפילו נטע בחמישה מקומות ה"ה חוזר בגפנים אפילו הם בחמישה מקומות.
אמנם בס' אבן ישראל (הל' מלכים פ"ז ה"ו) חלק והסביר את הרמב"ם כרש"י: "אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמישה אילני מאכל עכ"ל. בלח"מ הביא פירש"י דלהכי בעינן חמישה אילני מאכל משום דבהכי הוה כרם שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב, וכתב דמדהרמב"ם לא כתב אלא משנה כצורתה משמע דלית ליה דבעינן שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב עיין שם, ודבריו תמוהים דאין כאן מחלוקת כלל דלגבי כרם בודאי גם דעת הרמב"ם דבעינן שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב, ובשאר אילנות גם לדעת רש"י לא בעינן שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב דלגבי אילן מאכל אין שתים כנגד שתים מחדש מעליותא, אלא דרש"י מפרש מהיכן למדו דבעינן חמישה אילני מאכל, וע"ז כתב רש"י דילפינן לה מכרם, דכרם אינו פחות מחמישה, משום דאי אינו שתים כנגד שתים לאו שם כרם עלה, וכן מפורש בתוספתא פ"ז דסוטה דחמישה אילני מאכל מהני אפילו בחמישה מדינות עיין שם".
עולה להלכה שכמותית דין חמש גפנים ודאי שהוא קובע ואינו חוזר על פחות מכן, ולגבי אם דוקא שתים כנגד שתים וכו' נראה שיש בכך מחלוקת ראשונים ואחרונים.
ערלה ורבעי עריכה
במסכת מעשר שני בפרק ה במשניות א-ג נכתב 'כרם רבעי' ובמשנה ד 'נטע רבעי'.
ובירושלמי (מע"ש פ"ה ה"א): "זונא שאל לרבי מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי. אמר לון פוקון שאלון לרבי יצחק רובא דבחנת ליה כל מתניתא נפקון ושאלון ליה. אמר לון קדמיא כרם רבעי ותיניינא נטע רבעי".
היינו, ר' יצחק רובא לימד שגירסת המשנה היא נטע רבעי פרט למשנה הראשונה שמתייחסת רק לכרם רבעי.
ובבבלי (ברכות לה ע"א) נחלקו בכך שני תנאים אחרונים: "דאתמר: רבי חייא ורבי שמעון ברבי, חד תני: כרם רבעי, וחד תני: נטע רבעי".
פרש"י: "חד תני כרם רבעי – בכל מקום שיש במשנה נטע רבעי תני איהו כרם".
וכתב השיטה מקובצת: "הניחא למאן דאמר נטע רבעי. פירוש דסבירא ליה דכמו שכתב בפסוק של מעלה גבי ערלה ונטעתם כל עץ מאכל הכי נמי בפסוק האחר הסמוך לו שכתב דין פדיון דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה' מיירי בכל עץ מאכל ובכל דבר שנוהג בו דין ערלה נוהג בו דין רבעי וכל זמן שלא פדאו קדש הוי ואסור לאכלו". וכן באר רבינו יונה (על הרי"ף ברכות כד ע"ב).
עולה שמחלוקת תנאים היא האם רבעי נוהג בכל אילנות מאכל או רק בגפן.
כתב על כך הרשב"א (ברכות לה ע"א): "ולענין פסק הלכה קיי"ל כמאן דתני כרם רבעי דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ כדאיתא לקמן בפרקין, והילכך אין נטע רבעי נוהג עכשיו אלא כרם רבעי, וכן כתוב בתוספות ולא גפן יחידית אלא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב דהיינו כרם, וכ"כ הרב בעל המאור ז"ל". וכ"כ אף השאילתות (שאילתא ק). וכן האבודרהם (פדיון הכרם) מביא את תשובת הרשב"א.
ולשיטה זו עולה שהמחלוקת בין מ"ד כרם רבעי למ"ד נטע רבעי היא שלמ"ד כרם רבעי אין מצות רבעי נוהגת אלא בכרם היינו שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב, ולכן כך דינה מספק בחו"ל שם נוהגים דעה המקילה. ולמ"ד נטע רבעי הדין נוהג בכל אילן מאכל, וכן בגפנים אף ביחידים.
הרמב"ן (ר"ה ט ע"ב) תמה על השאילתות והקשה שאף בכלאי הכרם מצאנו שנוהגים אף בגפן יחידית וא"כ כל המחלוקת בין שתי הדעות היא בין האם נוהג בכל אילנות או רק בגפן אפילו היא יחידית.
וכך סיכם את דיני רבעי בחו"ל המאירי (ברכות לה ע"א): "ויראה לגדולי המחברים (רמב"ם) שאינו נוהג בחוצה לארץ כלל אף בכרם ואף בפני הבית שכל שהוא טעון הבאת מקום אין מביאין מחוצה לארץ אלא אוכל פירות שנה רביעית אף בכרם בלא שום פדיון אבל בארץ ישראל נוהג אף לאחר חורבן ר"ל בזמן הזה... וכל שערלה נוהגת בו רבעי נוהג בו שהלכה כדברי האומר נטע רבעי וכסתמן של כמה שמועות... ויש שפוסקים שדין רבעי נוהג בחוצה לארץ ומעתה אף בזמן הזה כן ומ"מ אף לדבריהם דוקא בכרם אבל לא בשאר נטיעות הואיל ואף בארץ נחלקו בשאר נטיעות אם נוהג בהם רבעי אם לאו כבר אמרו כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ וכרם רבעי שאמרנו דוקא כרם והוא על הפחות בה' גפנים ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ושלא יהו מרוחקות י"ו אמה כמו שיתבאר בפרק הספינה אבל גפן יחידית אינה בתורת רבעי. אבל דין ערלה נוהג על כל נטע ואף בגפן יחידית אף על פי שבקצת ספרים נמצא לגדולי הרבנים במסכת סוטה הפך הדברים חס ושלום על פה קדוש לאמרה ולא כונו בה אלא לענין רבעי".
עולה מדברי המאירי שלפי הרמב"ם דין רבעי לא נוהג בחו"ל ואילו לפי השאילתות נוהג אבל רק בכרם ולא בגפן יחידית. כמו"כ מציין שיש מקום אחד ברש"י ממנו משמע שלמ"ד כרם רבעי אין דין ערלה נוהג אלא בכרם. והמאירי מוחה שרש"י לא כתבו.
הטור (יו"ד סי' רצד) כתב בקצרה: "כתב הרמב"ם שאין נטע רבעי נוהג בח"ל אלא מיד אחר ט"ו בשבט של רביעית מותרין מיד בלא פדיון, אבל בא"י נוהג בין בזמן הבית בין שלא בזמן הבית. והורו מקצת הגאונים שאינו נוהג בח"ל אלא בכרם ולא בשאר אילנות ואין להוראה זו עיקר וא"א הרא"ש ז"ל הסכים להוראת הגאונים". היינו הרמב"ם לשיטתו שבכל אילני מאכל נוהג דין רבעי, ובחו"ל לא נוהג כלל. ואילו הגאונים סברו שאף בחו"ל נוהג דין רבעי אבל בחו"ל נוהגים רק כרם רבעי ורק אם יש לגפנים דין כרם.
הבית יוסף הסביר את השיטות בטור והוסיף: "מיהו נהגו העולם כדעת רב אחא והגאונים שאומרים שאינו נוהג אלא בכרם בלבד עד כאן לשונו. וכן כתב הר"ן בפרק קמא דראש השנה (ב. ד"ה ולענין רבעי) ובסוף פרק קמא דקידושין (טז. ד"ה רב יוסף) בשם רב אחא ובשם הרז"ה. וכתב עוד בשם רב אחא (שם) דלמאן דתני כרם רבעי אין רבעי נוהג אלא בכרם שלם אבל בגפן יחידית לא, והרמב"ן (ר"ה י. ד"ה אבל) הקשה עליו וכתב דאפילו בגפן יחידית נוהג רבעי והרשב"א כתב בריש פרק כיצד מברכין (שם) כדברי רב אחא... וכן כתב בתשובות להרמב"ן סימן קנ"ו ובתרומת הדשן כתב בדינים אלו בסימן קצ"ב". אמנם בתשובת הרשב"א הזכיר דוקא שתים כנגד שתים וכו' ובתרוה"ד לא הזכיר זאת ואולי סובר כרמב"ן.
השולחן ערוך (יו"ד סי' רצד ס"ז) פסק: "דין נטע רבעי נוהג אף בחוצה לארץ. ויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ, אבל בחוצה לארץ פירות הבאים אחר שעברו שני ערלה מותרים בלא פדיון".
ורמ"א הגיה: "וי"א שאינו נוהג בחוצה לארץ רק בכרם, ולא בשאר אילנות) (טור בשם הגאונים ורמב"ן ורא"ש וע"פ)".
היינו השו"ע הביא שתי שיטות ראשונים שיטה אחת שאף בחו"ל נוהג רבעי ונוהג בכל אילנות מאכל, שיטת הרמב"ם שלא נוהג כלל בחו"ל, ושיטת השאילתות שנוהג בכרם בלבד. ואף בה חלק הרמב"ן שנוהג אף בגפן יחידית. וכן מערוה"ש (סי' רצד ס"ז) משמע שבחו"ל נוהג רבעי בגפן יחידית.
הכפתור ופרח (פרק נד) מקשר בדין דרבנן בין גדרי כרם (ב' כנגד ב' וא' יוצאת זנב): "פרק משוח מלחמה (סוטה מג, ב), אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה, דמיתחזיא כבת שתא. וה"מ שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב אבל כוליה כרם לא, קלא אית ליה". עולה שלגבי גפן פחותה מטפח נוהג להחמיר בו שהוא ערלה רק בכרם קטן אבל בכרם גדול נוהג כדיניו בערלה ורבעי.
מתנות עניים עריכה
בויקרא (יט, י) נאמר: "וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' א-להיכם".
וכן בדברים (כד, כא) נאמר: "כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה".
ועולה השאלה האם מתנות שבכרם (=פאה שכחה פרט ועוללות) נוהגות רק בכרם אבל לא בגפן יחידית.
את השאלה מעלה בחידושי אנשי שם (פאה פ"ז מ"ג) וכך הוא קובע:
"דע דפרט ועוללות אינו נוהג אלא בכרם ולא בשאר אילנות אולם צל"ע אי נוהג בכרם גופא אף בגפן יחידי או אינו נוהג אלא בה' גפנים דבפחות מהכי אינו נקרא כרם כפ"ד דכלאים. וכן פירשי בסוטה דף מ"ג לענין ערלה ורבעי וכן דעת דעת רב אחאי גאון הביאו הר"ן בפ"ק דר"ה דאין רבעי נוהג אלא בכרם ולא בגפן יחידי וא"כ הדין נותן דגם פרט ועוללות לא יהא נוהג אלא בכרם שלם, וא"ל דהכא איכא שום ריבוי דמרבינן מיניה גפן יחידי, ז"א דהא בסוטה שם גבי חזרת מעורכי מלחמה מרבינן מריבוי דאשר נטע שאר אילני מאכל ולא ד' גפנים ואכ ה"נ אם היה שום רבוי היינו מרבינן שאר מינים ולא מצאתי גילוי לדין זה".
ומצאתי מי ממפרשי הירושלמי שמודה לדינו של חידושי אנשי שם. בירושלמי (פאה פ"ג ה"ב) נאמר: "והתני היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות. אמר ר' יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות. א"ר יוסי אפי' תימא כאן וכאן בגמורות כאן וכאן בשאינן גמורות כאן כשביקש לאכלן ענבים ברם הכא כשביקש לעשותן יין".
הנושא בירושלמי הוא על איזה סוג של אסיף יבול חייב במתנות עניים, ועל כך מובאת ברייתא שאם היו לו חמש גפנים ובוצרן ע"מ להכניס לביתו פטור ממתנות עניים (פרט לעוללות). ומבאר ר' יודן שפטור מפני שמלקט ענבים שאינן גמורות, ור' יוסי באר שליקט על מנת לאוכלם ענבים ולא לעשות מהם יין.
השאלה האם המספר חמש גפנים מלמד על דיני כרם. הר"ש סיריליאו מפרש: "חמשה גפנים בצורת כרם". משמע שאם אינן בְּצוּרַת כרם פטורות ממתנ"ע. ומשמע שאף בעוללות פטור בפחות מחמישה גפנים בצורת כרם.
אולם דבריו קשים שכן הברייתא מופיעה בתוספתא (פאה פ"א ה"י) ושם נאמר: "היו בו ארבעה או חמשה גפנים בוצרן ומכניסן לתוך ביתו ופטור מן הפרט מן השכחה ומן הפיאה וחייב בעוללות". ומשמע מכך שדין מתנ"ע אינו שייך דוקא לדין כרם של ב' כנגד ב' וכו', שהרי אותו דין אף בד' וא"כ אף בכרם ד' פטור ממתנ"ע וחייב בעוללות.
אמנם הרמב"ם (הל' מתנ"ע פ"ד ה"ז) פסק: "מי שהיו לו חמש גפנים ובצרם לתוך ביתו, אם לאכול ענבים פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הרבעי, וחייב בעוללות, ואם בצרן לעשות יין חייב בכל אלא אם כן שייר מקצתן". נושאי הכלים לא התייחסו לשאלה בה עסקנו.
דיון ארוך בכך מצאתי בדרך אמונה (ביאור ההלכה, הל' מתנ"ע פ"א ה"ז) ולא ראה את הרש"ס:
"לעניים בכרם. בתוס' אנשי שם פאה פ"ז מ"ג בשם ש"י נסתפק אם פרט ועוללות נוהג דוקא בכרם שהוא ה' גפנים שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב דומיא דכלאים ועורכי המלחמה בסוטה מ"ג וערלה ורבעי לדעת הגאונים דבעי דוקא כרם [ובמרכה"מ פ"ד הכ"ז משמע דס"ל באמת דאין פרט ועוללות אלא בכרם של ה' גפנים] ול"י (=ולא ידעתי) למה לא הסתפק ג"כ בשכחה ופאה דילפי' ג"כ מהאי קרא כי תבצור כרמך וגו' ואי משום דנוהג ג"כ בשאר אילנות הרי גם מערכי המלחמה נוהג בשאר אילנות ואעפ"כ בעי ה' ואי משום דנוהג ג"כ בשדה ושם ס"ל לר"ע דסגי בשדה כל שהוא הא התם טעמא כמש"כ הר"ש בפ"ג משום דס"ל דכ"ש נקרא שדה אבל כרם לא נקרא בפחות מה' ובאמת מבואר בכ"ד דאילן א' חייב כהא דשנים שלקחו את האילן זה נותן פאה לעצמו כו' וכן המוכר קלחי אילן נותן מכאו"א ופשיטא דגפן לא גרע מאילן ושמא משום דכתיב ג"כ גבי זית ושם לא נזכר כרם וילפי' גפן מיני' משא"כ במערכי מלחמה דלא נזכר אלא כרם ושאר אילנות מרבי' מיני' צריך דומיא דכרם".
"אמנם גם לענין פרט ועוללות שנינו בתוספתא פ"ב דפאה הי"ג היו לו ארבע וחמש גפנים בוצרן ומכניסן כו' פטור מן הפרט (דהוי עראי) וחייב בעוללות ומבואר דגם ד' גפנים שייך בהו פרט ועוללות אמנם בירו' פ"ג הגירסא היו לו חמש גפנים וכן העתיק רבנו ספ"ד, ועוד ראי' ממש"כ רבנו פ"ד הכ"ו בן לוי שנתנו לו מעשר טבל ומצא בו עוללות נותנו לעני ואמאי דילמא לא הוי מכרם של ה' ואפי' היו ה' דילמא לא היו מסודרות ב' כנגד ב' וא' זנב אלא נטוע בלי סדר דלא הוי כרם גבי כלאים והמע"ה (וזה לא מקרי ספק לקט דעליו אין המצוה של מתנ"ע) ואי מיירי דוקא בידוע שהוא מכרם הו"ל לפרש וגם לא מישתמיט בשום דוכתא דכרם פחות מה' חייב בפאה ושכחה ופטור מפרט ועוללות ועי' חולין קל"א א' משמע שאין חילוק בזה [ומצאתי בעה"ש סי' י"ג ס"ח ט"ז שכ' ג"כ שגם כרם פחות מה' גפנים חייב בעוללות אלא שכ' שפטור מפרט דהוי עראי וזה אינו מוכרח שאם בוצר כולן אינו עראי כמו שיתבאר לקמן בספ"ד בעז"ה]".
"אמנם צריך באמת טעם למה לא נימא כרם דוקא, ובאמת מצינו גם בשביעית וכרמך לא תזמור (ועי' חזו"א שביעית סי' כ"א סקט"ו דהוא רק בכרם) וא"צ ה' גפנים וכן בפועל כתיב כי תבא בכרם רעך וגבי נזיקין כתיב כי יבער איש שדה או כרם וא"צ ה' גפנים ונראה דהכלל בזה דכל היכא שהדין נוהג בכל הכרם צריך דוקא ה' גפנים כמו בכלאים שכל הכרם נאסר כדתנן בכלאים פ"ד מ"ה וכן גבי רבעי שכל הכרם הוא רבעי [ואם יטע אילן א' רבעי בתוך כרם ישן מסתבר דלא יהא לו דין רבעי לדעת הגאונים דבעי שיהא כל הכרם רבעי] וכן בעורכי המלחמה הרי כל הכרם שלו ואם יטע אילן א' בתוך כרם ישן לא יחזור עבורו מהמלחמה ולכן מרבינן דדוקא כרם שלם, אבל בפרט שאפי' אם יש לו ה' גפנים אין מוכרח שיפול פרט מכל הגפנים ויתכן שיפול רק מעץ א' ואפ"ה חייבה תורה, א"כ מה לי אם אין לו אלא עץ א' וכן בשביעית הרי אסור זמירה אפי' בא' מהן ויתכן שא"צ לזמור אלא א' מהן, וכן גבי כי יבער איש שדה או כרם הרי אפי' אכלה מערוגה א' חייבת וכן בעוללות יתכן שיהי' רק בעץ א' עוללות ובפועל יתכן שיאכל רק מא' מהאילנות וכן בכל דבר שאין קשור א' בהשני ל"ש להצריך ה' גפנים והא דס"ל לכמה תנאי בספ"ג דפאה דבעי שיעור שדה היינו משום דכתיב שדך יתירא דהא בתרו"מ ובשביעית דכתיב ג"כ שדה לא הצריכו שיעור וע"כ משום דכאן שדך יתירא הוא".
הגר"ח קנייבסקי מנסה לתת כלל מתי המונח 'כרם' בתורה יוצר התיחסות הלכתית מיוחדת ומתי אינו משמש אלא לדוגמא לגפנים. וסובר שבכל הלכה שיש חשיבות לכמות הגפנים וכמה גפנים יוצרים מהות אחת כגון בחזרה מעורכי מלחמה או בכלאים בגודל האיסור וההרחקות – שם המונח כרם בתורה מתפרש דוקא שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב. ולפי"ד שיטת הגאונים ברבעי תתפרש שדוקא על חמישה גפנים ראוי הילול מיוחד ככרם, ולא תוסבר שיטת הרמב"ן שאף על גפן יחידית חייבים ברבעי ככרם רבעי. כמו"כ לא יוסבר מדוע מתנו"ע לא תהיינה אלא בכרם רבעי לשיטת הרש"ס ומרכבת המשנה.
שביעית עריכה
שמות (כג, יא): "והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן-תעשה לכרמך לזיתך".
ויקרא (כה, ד-ה): "ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליקוק שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר. את ספיח קצירך לא תקצור ואת-ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ".
לא מצאנו שמלאכות שביעית הותרו בגפן יחידית ונאסרו דוקא בכרם.
עם זאת על ההלכה ברמב"ם (הל' שמטו"י פ"א ה"כ):
"המזנב בגפנים והקוצץ קנים ה"ז קוצץ כדרכו בקרדום ובמגל ובמגירה ובכל מה שירצה". היינו קוצץ לעצים. הביא בדרך אמונה (ביאור ההלכה):
"המזנב בגפנים כו'. ג"ז מיירי דוקא בצריך לעצים כמש"כ רבנו בפיה"מ דדוקא כשלא נתכוין לזמירה ומה שלא כ' רבנו כן בהדיא כמש"כ בהי"ח י"ט צ"ל דסמך אדלעיל. וראיתי בפי' רבנו נתן שפי' המזנב בגפנים פי' המסדר את הכרם לפי שדרך הכרם להיות שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב ואם נמשך מהם ענף א' או שנים והשריש באדמה הרי הוא כעיקר ונעשה כרם שהוא נטוע ערבוביא ומותר לכרות הנוספות האלו בשביעית כדי לסדר הכרם ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב עכ"ל ומיירי שמרוחקות יותר מד"א בין אילן לאילן דאל"ה נעשה רצופין ומזיק לכרם והוי השבחת האילן שיגדלו טוב ואסור, ונראה דעתו דלסדר הכרם שיהא יפה ואין בזה השבחה בגוף הפירות או באילנות אלא שיהי' נאה יותר אין זה עבודת האילן ומותר בשביעית וצ"ע אם דין זה מוסכם גם משאר הראשונים גם אפשר דגם הוא לא התיר בדבר שהוא מלאכה גמורה רק כאן שמוציא קצת גפנים שמפריעין לנוי הכרם אבל במלאכה גמורה באילנות כדי ליפותן אפשר דאסור וצ"ע".
עולה מדברי רבנו נתן אב הישיבה שדוקא צורת כרם קטן מתירה עקירת גפנים בשביעית ואע"פ שאין מדובר בצריך לעצים אלא לרווחת שאר האילנות בצורת כרם מתיר עקירת אלה שיצאו מן הסדר הראוי בשביעית.
סיכום עריכה
יש הלכות שלא הבחנו בהם בין כרם לגפן יחידית: נזיקין, אכילת פועל, שביעית.
יש הלכות שמצאנו שדין כרם יוצר שינוי בהלכה להחמיר – כלאי הכרם.
יש הלכות שחלקו בהם תנאים, ראשונים ואחרונים האם נוהג רק בכרם או אף בגפן יחידית – רבעי, מתנות עניים.
יש הלכות שחלקו בהם הראשונים האם כרם משמעותו כרם קטן – עורכי מלחמה.