חבל נחלתו יד לג

סימן לג כבוד זקנו

שאלה

האם אדם חייב מן התורה בכבוד זקנו (אבי אביו או אבי אמו), והאם יש הבדל אם הזקן הוא אבי אביו או אבי אמו? ואם כן אלו מעשים הנכד מתחייב?

תשובה

א. בבבלי (סוטה מט ע"א): "רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה, כי גדל, א"ל: אשקיין מיא, אמר לו: לאו בריך אנא. והיינו דאמרי אינשי: רבי רבי, בר ברתך אנא".

יש שרצו להוכיח מלשון 'אמרי אנשי' שבן הבת אינו חייב בכבוד סבו (אע"פ שלשון רב יעקב היתה 'לאו בריך אנא') אולם ניתן לפרש שהן בן הבן והן בן הבת אינם חייבים בכיבוד מהתורה כבנים, והנכד רק ציין שחיובו פחוּת.

וכ"נ מפרש"י שכתב: "איטפל ביה – גידלו בביתו".

"רבי רבי – גדל גדל אותי ואף על פי כן איני בנך".

"בר ברתך אנא – ואין עלי לכבדך כבן".

ב. וכך כתב המהרש"א (חידושי אגדות סוטה): "אף על גב דבני בנים הרי הן כבנים ואפילו ברא לברתא כדאמרי' פרק הבע"י היינו לענין מצות פ"ו והיינו טעמא משום דלשבת יצרה והאיכא, אבל לענין כבוד אב אינו כבנים וק"ל".

בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ סכ"ד) פסק: "חייב אדם לכבד חמיו".

ורמ"א הגיה: "י"א דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו (מהרי"ק שורש מ"ד /ל'/). ואינו נ"ל, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו (וראיה ממדרש גבי ויזבח זבחים וגו' (בראשית מו, א)".

היינו הרמ"א אינו מבחין בין בן הבן לבן הבת וסובר בניגוד למהרי"ק הכותב שכלל אינו חייב בכבודם שחייב בכבוד זקנו, אלא שחייב בכבוד אביו יותר מאשר חייב בכבוד זקנו.

ג. המהרי"ק (סי' ל ובדפוס ונציה שרש מד), שהובא ע"י הרמ"א, עסק בחיוב אמירת קדיש על זקנו והאִם עדיף כבן כאשר הקדישים מתחלקים לפי מידת החיוב של האומרים (ולא היו אומרים כולם יחדיו).

וז"ל: "נלע"ד דאפילו היינו אומרים שיש לומר קדיש בעבור זקנו או זקנתו דבני בנים הרי הם כבנים מ"מ לא הוו כבנים ממש ויש לו לבן ליטול יותר מבן הבן וזה דבר פשוט וכ"ש דלפי הנלע"ד אין לבן הבן לומר קדיש בשביל זקנו יותר מאדם אחר". ומביא ראיותיו ואינו מביא את המעשה בסוף סוטה.

ד. אף בשו"ת הרמ"א (סי' קיח) התייחס לדברי המהרי"ק וכתב שבן בתו ראוי שיאמר קדיש על זקנו, ונתבקש לתת הוראה זו בכתב כדי שיוכל הנכד לקבל זכות לאמירת קדיש בכל מקום שילך. וז"ל:

"והנה גלוי ומפורסם בתשובת מהרי"ק שכתב כן בהדיא שיוכל לומר קדיש במקומו. ואף במקום שאר אבלים המגידים על אביהם ועל אמם יש לו חלק, ואין הולכים בזה אחר המנהג כדאיתא התם בתשובותיו. ואני באתי להוסיף על דבריו, כי מהרי"ק כתב שם שלא מצינו שבן הבן חייב בכבוד אבי אביו ולכן הרחיק קצת בתחילה שבן הבן כאחר יחשב. ולא כן הוא עמדי, דהרי אמרו במדרש: 'ויזבח יעקב זבחים לאלהי אביו יצחק ולא לאלהי אבי אביו', שחייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד אבי אביו, וכן כתב רש"י פרשת ויגש ומדקאמר יותר מבכבוד אבי אביו משמע דחייב בכבודו, דבלאו הכי לא שייך למימר יותר והוי להו למימר חייב בכבוד אביו ולא בכבוד אבי אביו, והוא מבואר נגלה שלא כדברי מהרי"ק... ומ"מ משום שאמרו פ"ק דסנהדרין דמצוה לבצוע, גם שלא יהא נראה זה כדבר חדש אניח הדבר על פשרת מהרי"ק, שבן הבן יאמר פעם אחת והמגיד על אביו ואמו יאמר ב' פעמים. כן יהיה לזה, הבן בתו יאמר הוא פעם אחת ויהא לו חלק אחד בקדיש והאבל על אביו ואמו ב' חלקים ויאמר ב"פ. ובזה לא יהיה דבר חדש, כי היה בימים הראשונים אשר לפנינו כמבואר בדברי מהרי"ק, וחיים ושלום לכל ישראל. נאום משה איסרלש מקראקא".

ורואים מפורש בדבריו שנכד חייב בכבוד זקנו כמו כן אינו מחלק בין בן הבן לבן הבת.

וכן הביאו בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך א או"ח סי' ב): "ועיין בתשו' הרמ"א ז"ל בסי' קי"ח דנשאל על בן בתו והורה דשפיר מצי למימר קדיש משום שגם בן הבת חייב בכבוד זקנו וכב"ר אשר גדלו ולמדו תורה שבזה חשוב כאלו ילדו ודמיא לבנו כיון שבא מחמתו, משמע מזה דבאחר לא אמרו דמהניא".

ה. אף באליה זוטא (מנהגים שאלה א) דן בשאלה חיוב הנכד בכבוד זקנו וסובר שאין עליו חיוב וז"ל: "ולענ"ד עיקר כמהרי"ק, דאדרבה מדלא אמר לאלהי אביו ואבי אביו משמע דאין חיוב כלל בכבוד אבי אביו, ולשון יותר לאו דוקא נקט. ועוד הא מהרי"ק הביא ראיה מש"ס [יבמות סב ע"א] דאם כן היאך אמר מר בר רב אשי דבן בנו כשר לעדות עי"ש, ואין לדחות דברי הש"ס משום דקדוק במדרש. גם נלע"ד ראיה מש"ס סוטה דף מ"ט [ע"א] רב אחא בר יעקב איטפל ביה רב יעקב בר ברתיה, כי גדל א"ל אשקיין מיא, א"ל לאו ברך אנא ע"כ, אלמא דאין חייב בכבוד אבי אביו דהא וודאי מסתמא לא היה אביו אצלו כשא"ל אבי אביו אשקיין מיא. אף שרש"י פירש ואין עלי לכבדך כבן, היינו דפירש על בר ברתך אנא אף שאני בר ברתך וגדלת אותי מ"מ איני כבן, ור"ל שאיני מחוייב לכבדך כלל, דהא ודאי לפירוש רמ"א חייב בכל הדברים לאבי אביו כמו אביו, דמי מפיס, אלא מ"ש רמ"א דחייב יותר היינו כשיש לו לכבד אביו ויש לכבד אבי אביו, אביו קודם לאבי אביו, אבל כשאין לכבד אביו, חייב בכבוד אבי אביו כמו אביו ממש, וכ"מ מב"ח וש"ך שם [ס"ק כג] שפסקו דכייפינן לבן הבן כפי אשר יכול כמו הבן אצל אב עי"ש, ואין לחלק בין בן הבן לבן הבת בזה כדמשמע בש"ס, גם תשובת רמ"א מיירי שם מבן הבת... אבל כשאומר לו אבי אביו השקיני מים או בדין קדיש דבזה אין מחויב עתה לכבד אביו אלא שרוצה לכבד אבי אביו, בזה אין מחויב כלל ודו"ק... ובעיקר דין כיבוד אבי אביו אין רשות לבי"ד לכוף לבן הבן אם לא בתורת צדקה".

סיום דברי אליהו זוטא הפוך מתחילת דבריו שכן בתחילה כותב שאין חיוב כיבוד ובסוף כותב שכשלא במקום אביו יש חיוב ואולי הסיום הוא עפ"י דברי רמ"א וצ"ב.

רבי עקיבא איגר (על השו"ע) סיכם את שיטת אליהו זוטא: "באליהו זוטא בסוף הספר בת' (ס"א) כתב דהיינו דוקא לענין אם יש לו לכבד לאביו ולאבי אביו, אבל בלא"ה חייב בכבוד אבי אביו בכל מילי כמו שחייב לאביו ע"ש שחולק על דעת המהרי"ק דאינו חייב כלל בכבוד אבי אביו ועיין בתשובות שבו"י (ח"ב סי' צ"ד) ובראנ"ח פרשת תולדות". ולא חילק בין בן הבן לבן הבת.

ו. בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' צד) דן אף הוא בשאלת קדיש ע"י בן הבת על זקנו (כשאמו מוחה). והשיב:

"הנה בגוף הנדון אי האבלים מחוייבים להניחו לומר קדיש על דבר זה לא שאלת, כי כבר יצא המוסכם בתשובת מהרי"ק סימן מ"ד ובתשובת רמ"א סי' קי"ח שנכדם יאמר קדיש פעם אחת ואבלים על אביהם ואמם יאמרו שני פעמים כמ"ש רמ"א שם בתשובה וכ"פ בי"ד סימן ר"מ סעיף כ"ד בהג"ה ואף על גב דלענין כבוד חייבין גם כן בכבוד אבי אביו מ"מ כבוד אב קודם כמ"ש רמ"א שם בתשובה וכן הסכמת האחרונים אביו מ"מ כבוד אב קודם כמ"ש רמ"א שם בתשובה וכן הסכמת האחרוני' ואף שגיסי הגאון זצ"ל בספרו אליהו זוטא סוף הספר מפקפק בזה מ"מ אין דבריו מוכרחים ואדרבה מסוגיא זו דסוטה דף מ"ט ופרש"י שם נראה כדעת רמ"א בתשובה דאפילו בבן הבת חייב בקצת כיבוד וכ"ש בבן הבן דקם תחת אביו בכל מילי ליכא מאן דפליג דחייב בכבודם והתם בסוטה מיירי בבן הבת יע"ש וכן נ"ל קצת ראיה ממה דאי' בפרק המוכר את הספינה דף צ"א ע"ב וישם כסא לאם המלך לאמה של מלכות זו רות שהית' זקנתו של שלמה אפילו הכי כבדה כל כך לשום לה כסא אצלו ואי לאו דמחויב בכבוד הא קי"ל ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ועכ"פ לדינא גם הסכמנו שם בענין קדיש לומר קדיש פעם אחת". וממשיך לדון אם האם יכולה למחות.

השבו"י לא הבין כרעק"א באליהו זוטא וחלק על גיסו וסבר שיש חובת כיבוד מן התורה אף על בן הבת וק"ו לבן הבן.

ז. הט"ז (יו"ד סי' רמ ס"ק כ) כתב: "בכבוד אביו יותר – כן פרש"י בחומש על ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ותימה על דעה הראשונה שהוא מהרי"ק דנעלם ממנו פירוש רש"י בחומש".

והש"ך (ס"ק כג) הוסיף: "אלא דחייב כו' – וכתב הב"ח ולפי זה נראה דאם אין לו לאב ויש לבן כייפינן ליה לבן הבן כפי אשר יכול (כדלעיל ס"ה בבן אצל האב)".

היינו כופים את בן הבן (ומשמע אף את בן הבת) לזון את סבו אם יש לו.

בביאור הגר"א (ס"ק לג) הביא מקור שאין אדם חייב בכבוד זקנו. ועל דברי הרמ"א בשו"ע שחייב בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו העיר (לד): "ואינו נ"ל. ומגמ' דסוטה מ"ט א' ראיה למהרי"ק ונ"ל דלאבי אמו פטור וכמ"ש בב"ר פ' צ"ד בני בנות כו'".

היינו שעפ"י הגמרא בסוטה רוצה לחלק בין בן בתו לבן בנו ומביא ראיה מבראשית רבה (ויגש פר' צד): "א"ר יהודה בר אלעאי בנות בנים הרי הן כבנים, ובני בנות אינן כבנים". אמנם שם במדרש לא נאמר לגבי כיבוד.

המאסף לתשובות הפוסקים – הפתחי תשובה כתב בס"ק כא: "אלא דחייב – עיין בש"ס סוטה דף מ"ט ע"ב דאיתא שם אטו ברך אנא בר ברתך אנא ובפירש"י שם ועיין עוד במכות דף י"ב גבי בן בנו נעשה לו גואל הדם ובפירש"י שם ודוק. ועיין בתשובת שארית יוסף סי' י"ט (הובא לקמן סי' רמ"ב סכ"א בנ"ז שם) ובספר אמרי שפר להגאון מוהר"א בן חיים פרשת תולדות ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן קע"ח ובתשובת שתי הלחם מ"ש בזה".

ח. בערוך השולחן (יו"ד סי' רמ סמ"ד) פסק: "וכתב רבינו הרמ"א די"א דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו ואינו נ"ל אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו עכ"ל וכתבו הגדולים [שם] דאם אין לאב ולבן ויש לבן הבן כופין לבן הבן שיזונם כפי יכולתו ונראה דגם בן הבת חייב בכבוד אבי אמו וזה שמצינו בגמ' [סוטה מ"ט א] שאחד אמר לבן בתו אשקיין מיא וא"ל לאו ברך אנא ע"ש כבר פירש"י שם דאין עלי לכבדך כבן עכ"ל כלומר דכיבוד כבן אינו מחוייב אבל מ"מ חייב לכבדו".

ט. בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ב, יו"ד סי' לז, ג) דן בכבוד הסבים בחיי האבות ואחרי מותם. וז"ל:

"מענין לענין ובאותו ענין הביא מעכ"ת סברת הלוית חן שכתב שהבן חייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו ויליף לה מדכתיב: ויזבח זבח' לאלוקי אביו יצחק, ופרשו מכאן שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו, (פרש"י בראשית מ"ו, א'), ומעכ"ת תמה עליו דאעיקרא דדינא אין הבן חייב בכבוד אבי אביו וכדכתב רש"י ז"ל: דבן בנו של רוצח נעשה גואל הדם משום דאינו חייב בכבודו (מכות יב א), ואשתמיטיה ליה למר שכבר קדמוהו בזה הפ"ת (סי' ר"מ ס"ק כ"א), וכדי שלא יהיו דברי רש"י סתראי, נלע"ד לומר דמ"ש רש"י (מכות שם) דאין בן הבן חייב בכבוד זקנו, היינו דוקא במקום שכבוד הזקן מבטל כבוד האב, כגון לענין גואל הדם דכבוד האב מחייבו להיות גואל הדם ובכגון זה אין עליו חובת כבוד אבי אביו. וזה מתאים למ"ש רש"י בפרושו על התורה דכבוד אביו עדיף מכבוד אבי אביו, אבל לעולם חייב בכבוד אבי אביו שהוא נמשך מכבוד האב עצמו כדין אשת אבי אביו שחייב בכבודה מן התורה. משום שזהו בכלל כבוד אב".

ושוב חילק בין גאולת דם לדיני ירושה, והסביר שכבוד הנכד לסב נובע מכבוד האב כדין אשת אב, ועל כן תמיד כבוד האב קודם לכבוד הסב, ולכן אם מת אביו גם הנכד אינו חייב בכבוד סבו. ודבריו שתלה כבוד הנכד לסבו בחיי אביו אינם מוכרחים, ועל כן נראה שאף אם מת האב חייב בכבוד סבו שהרי זו קרבת דם.

י. בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' לח) סיכם את ההלכה כך:

בשו"ע יו"ד סי' ר"מ סעי' כ"ד נפסקו שתי הלכות בדיני כיבוד הורים, אחת בנוגע לחותן, ואחת בנוגע לאבי-אב. בנוגע לחותן נפסק בפשיטות: חייב אדם לכבד חמיו. באין חולק. והט"ז בס"ק י"ט מביא הב"ח והצדה לדרך שמבארים דה"ה חמותו, וכך מבאר הפ"ת בסק"כ. ואילו בנוגע לאבי אב יש מחלוקת, והרמ"א כותב: י"א דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו, ואינו נ"ל, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו. והערוך השלחן בסעי' מ"ד כותב דנראה דגם בן הבת חייב בכבוד אבי אמו (ועיין ביבמות ד' ס"ב ורש"י דמשמע אמנם כן דגם בני בנות כבנים דומיא דבני בנים. אבל בירושלמי פ"ו דיבמות ה"ו איתא: בני בנים כבנים, בני בנות אינם כבנים. ולעומת זה מבואר גם בפרקי דר"א פרק ל"ו שבני בנותיו של אדם כבניו, כשיטת הבבלי, ע"ש בביאור הרד"ל אות כ"ג, ועיין גם מ"ש בזה בשדי חמד בכללים מערכת ב' אות ס"ב, ובפאת השדה מערכת ב' סי' י"ח והדברים ארוכים)".

"ולפלא על הערוך השלחן שכתב כן מדעת עצמו ולא זכר באותה שעה שבכזה מבואר בהדיא ברמ"א בעצמו בתשובותיו סי' קי"ח בדונו על בן בת, והביא הך דחייב בכבוד אבי אביו ע"ש. וכך העלה גם בשו"ת שבות יעקב ח"ב חיו"ד סי' צ"ד עיין שם".

"אלא דמהשבות יעקב שם משמע דס"ל דמ"מ בבן הבן יש יותר חיוב, שכותב שם בלשון ואדרבה מסוגיא זו דסוטה ד' מ"ט ופרש"י שם נראה כדעת רמ"א בתשובה דאפילו בבן הבת חייב בקצת כיבוד וכ"ש בן הבן דקם תחת אביו בכל מילי ליכא מאן דפליג דחייב בכבודם. הרי דס"ל להשבות יעקב בהדיא דבן הבן חייב יותר בכיבוד מבן הבת. (אלא דמ"ש השבו"י דבבן הבן ליכא מאן דפליג, הנה מדברי הרמ"א הנ"ל ראינו דכן איכא מאן דפליג)".

יא. וכן בחשוקי חמד (בכורות ו ע"א) סיכם:

"נחלקו הפוסקים האם אדם חייב לכבד את זקינו, הרמ"א (יו"ד סימן רמ סכ"ד) כתב בשם המהרי"ק דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו, וכתב עליו הרמ"א ואינו נ"ל, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו וראיה ממדרש גבי ויזבח זבחים וגו' (בראשית מו א) עכ"ל. כלומר דאיתא במדרש הביאו רש"י 'ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק', חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם. ומדכתב רש"י יותר מכבוד זקינו, משמע שגם מחויב בכבוד זקינו, אלא שבכבוד אביו חייב יותר. והשדי חמד (מערכת כף כלל קכא) הביא מהמדרש תלפיות שרבינו יונה ומנורת המאור והחרדים כתבו, שחיוב כיבוד זקינו הוא דאורייתא, יעו"ש. והטעם כתב החרדים (פרק יב אות יא) דבני בנים הרי הם כבנים".

מסקנה

נכד בין מבנו בין מבתו חייב בכיבוד סבו ונראה שחייב מן התורה, וי"א שבן הבת חייב פחות מבן הבן ובמקום שעומד כבוד אביו וכבוד זקנו – חייב בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו.