חבל נחלתו יד לב
סימן לב רישום תרומות שלא על שם התורם עצמו
שאלה
עריכהבמדינת ישראל ניתן לקבל זיכוי ממס בשווי אחוז עבור תרומות למוסד ללא כוונת רווח המוכר ע"י המדינה, ובדר"כ מדובר על עמותות לצדקה וגמ"ח כגון 'יד שרה' וכד'. לדוגמא: אם אדם שילם בשנה מסוימת שקל מס הכנסה, והוא זכאי להטבת מס של אלף שקל בעבור תרומותיו, יוחזרו לו שקל ע"י המדינה בסוף השנה לאחר חישוב כמה שילם ולאלו זיכויים הוא ראוי.
האם ניתן לרשום תרומה שנתן ראובן על שם שמעון כדי לקבל את הזיכוי ממס הכנסה משמעון לאחר שיקבלה (או לחלוק עמו)?
ושאלה נוספת: ליהודי יש בן שנשא אשה, ואביו שילם את חתונתו. הבן נתן לאחר חתונתו מעשר מהכספים שקיבל מתנות לחתונה כתרומה גדולה למוסד מוכר מהכסף שקיבל לחתונה. אותו בן אינו משלם מס הכנסה מפני שהוא חייל בשירות חובה ושכרו נמוך מאד, וכן אשתו עדיין לומדת במוסד אקדמי ואינה עובדת ואינה משלמת מס הכנסה, האם מותר לרשום את התרומה על שם האב כדי שהוא יוכל לקבל את הטבת המס, האם יש בכך פגם מוסרי?
תשובה
עריכהא. עפ"י מנהלי חשבונות ששוחחתי איתם, העברת הטבת מס בצורה המתוארת בשאלה היא פעולה נפוצה, בין לקבלת החזר לתורם עצמו דרך ההחזרים של חברו, ובין לקבלת החזר למי שנרשם על שמו. המוסדות המוכרים לצורך מס אינם רואים בכך בעיה כיון שהם מחויבים עפ"י חוק בכתיבת קבלות, ולא איכפת להם אם לתת את הקבלה על התרומה לראובן או לשמעון, וכיון שהממון המוחזר אינו יוצא מכיסם אין להם מכך כל נזק. ובמקביל אותם שהתרומות נרשמו על שמם אינם רואים בכך כל בעיה מוסרית, מכיון שהתורם ממילא לא יוכל להשתמש בהטבה זו, או שהם מעבירים אליו את הזיכוי או חלקו.
לפי החוק ההטבה הנ"ל היא אישית, כלומר דוקא למי שתרם ולא ניתנת להעברה. ולכן המעבירים תרומות על שם אחרים עוברים על החוק 'היבש'. נניח כרגע לחוק ונעסוק בכך בהמשך, נדון בכך מבחינה מוסרית.
ב. צריך לעיין מדוע המדינה נותנת הטבת מס זו. וניתן להסבירה בשתי דרכים:
[א] ההטבה היא תמריץ לנותנים לצדקה למוסדות הזקוקים לכך. וע"י התמריץ הזוכה בו יכול לתת יותר כסף לצדקה. וכאילו המדינה אומרת: איני גובה מס מממון הניתן לצדקה. וממילא התמריץ ניתן רק למשלמי מס הכנסה כחוק. ומי שאינו משלם מס הכנסה אינו זכאי לתמריץ ואינו יכול להעבירו לאחרים.
[ב] המדינה רוצה בטובת מוסדות אלה, ולכן היא שותפה לנתינה למוסדות אלה עפ"י התרומות שהם משיגים. ובעצם היא כאומרת למוסדות תשיגו את תרומות ואני אשתתף בשליש. כדוגמת שמעון בן שטח שהגיע להסכם עם ינאי המלך שהם ביחד 'יכסו' את קרבנות שלש מאות הנזירים – ינאי בכספו ושמעון בן שטח בחכמתו. ובעצם המדינה מעונינת לסייע למוסדות להשיג תרומות וע"י החזרי המס הם מסוגלים לגייס יותר תרומות, והחזר ע"י מס הכנסה הוא אמצעי להעברת הכסף אבל אינו הסיבה העיקרית להטבה.
ג. הנ"מ תהיה לגבי כספים שניתנו לצדקה אשר התורמים אינם יכולים להגישם לקבלת זיכוי ממס. לפי הדרך הראשונה אף מבחינה מוסרית התורם אסור להעביר את ההטבה לאחרים, מפני שהמדינה מעוניינת להיטיב עם המשלמים מס הכנסה כחוק. ומי שאינו משלם מס הכנסה הוא מיעוט (שעפ"י רוב אינו תורם) ולא עבורו תוקנה דרך הטבה זו.
לפי הדרך השניה מבחינה מוסרית הוא מותר להעביר את ההטבה לאחרים מפני שהמדינה רוצה להשתתף עם הנותנים כדי שהמוסד יזכה בעוד תרומות, אלא ש'השותף' (=התורם) אין לו חשבון במס הכנסה להעביר את ההחזר שאותו המדינה נותנת, ולכן הוא 'מצא' מאן דהו שדרכו הוא יוכל לקבל את הכסף, בין אם בעיסקה הסיבובית הזו הממון יוּשַׁב לנותן התרומה, ובין אם זה יישאר אצל מי שהתרומה נרשמה על שמו.
ד. לפי הבנתי הדרך הראשונה היא הנכונה ועל פיה נחקק החוק של זיכוי על תרומות. ואם המדינה היתה רואה לנכון לתת כספים למוסדות היתה עושה זאת ישירות ולא עפ"י כמה שהצליחו 'לשנורר' עבורם. רק עבור אדם המשלם בעצמו מס הכנסה נחקק חוק זה, כדי שעל תרומה (שהיא כדוגמת מס) יזכה לפיצוי. אדם שאינו משלם מס הכנסה אינו יכול להעביר את ההטבה לאחר ואינו יכול לקבלה ע"י אחר. ואם כן המדינה מוכנה לסייע דוקא לתורמים למוסדות אבל לא למוסדות עצמם בדרך זו, ולכן לא ניתן להעביר את ההטבה לאחרים או לחילופין לזכות בה ע"י אחרים.
ה. בשאלה הנוספת על אב המחתן את בנו, נראה לי שמותר לרשום את התרומה על שם האב. הסיבה לכך שבעצם כל המתנות ראוי שיוחזרו לאב הרי הוא המוציא הוצאה כה גדולה עבור בנו. והאב, במקרה זה, נותן פעמיים לבנו: הן את הוצאות החתונה, והן את המתנות שקיבל בלא שהאב זוכה אף לחלק מהן. ואמנם יש עֵדוֹת שמתנות החתונה חוזרות לאב כהחזר להוצאה בחתונת בנו. ומשפחות אלה רושמות כמה כל אורח נתן לבן, כדי שבשמחתם האב יחזיר להם אותו סכום!
ועל כן אם האב היה מסכם עם בנו קודם החתונה – שכהחזר להוצאתו הגדולה הוא מבקש שמעשר הכספים שהבן יפריש מן המתנות ירשם על שם האב, כדי שיזכה בהחזר של כ-. אחוז ממה שיתקבל בחתונה – נראה שאין בכך רמאות, ולהיפך יש בכך ישרות של הכרת טובה לאב. ואף כלפי המדינה אין בכך פגם שהרי בשכר הוצאת החתונה ראוי היה שהמתנות יהיו של האב, והאב נתן לבנו שיבחר למי לתת מעשר כספים. ולכן כיון שכל התרומה של מעשר הכספים היא משל אב הוא זכאי לקבל את הזיכוי למס הכנסה מן המתנות. אמנם אב שלא הוציא על חתונת בנו הרי הוא כאחר שאינו רשאי להעביר את זיכוי מס ההכנסה על שמו.
הוספה
לאחר העיון, התעוררה השאלה האם אדם רגיל שקיבל החזרים ממס הכנסה צריך לתת מהם מעשר כספים והאם מי שקיבל החזר של כשליש מתרומותיו צריך לתת את כל הסכום שקיבל בעבור תרומותיו.
ונלע"ד שהחזר ממס הכנסה הוא כרווח הבא ממכירה או משכר מלאכה וצריך לתת מהם עשירית כדין כל רווח. אלא שנשאלת השאלה השניה שהעלינו: הלא התברר שהוא לא נתן מעשר אלא כשליש ממנו הוא קיבל בחזרה מהחזרי מס הכנסה, וא"כ מדוע שלא יצטרך לתת את כולו לצדקה. ונראה שאם העני היה מחזיר לו חלק ממה שקיבל, היה צריך לתת את מה שהעני החזיר לצדקה אחרת כיון שלא נתן את הכל במעשר. אולם לגבי החזרים הם ניתנו ע"י גורם שלישי וא"כ אין הם הצדקה שנתן אלא סכום נוסף שניתן לו כתוצאה מנתינתו הראשונה. דומה הדבר לקידושין מדין ערב: "תן מנה לפלוני ואקדש לך – מקודשת מדין ערב" (קידושין ז ע"א). היינו הערב משתעבד בגלל נתינת המעות מהמלוה ללווה. וה"ה כאן מס הכנסה משתעבד ומשלם החזרים בגלל נתינת הצדקה למוסד או לעני, אבל אין המעות הללו מעותיו שנתן אלא מעות ממקור אחר.
כמו"כ ההחזרים של מס הכנסה אינם ניתנים רק עבור צדקה שנתן אלא עפ"י חישובים נוספים וזיכויים נוספים וא"כ סך ההחזרים הם ממון חדש שהרויח ולכן אם נוהג לתת מעשר כספים צריך להחשיבם כרווח ולא כהחזר מה שנתן לעני.