חבל נחלתו יד כה
סימן כה מתנות לאביונים בכרטיס אשראי
שאלה
עריכההאם ניתן לתרום בפורים מתנות לאביונים ע"י כרטיס אשראי?
תשובה
עריכהא. כיון שצריך שמעות שהנותן יתן יגיעו ליד האביון בפורים יש בכך בעיה, שהרי כרטיס אשראי כשמו הוא קבלת הלואה באשראי לשם קניה או נתינת מעות למאן דהו. ודרך העיסקה היא שבעל כרטיס האשראי נוטל הלואה מחברת האשראי והיא מעבירה מעות למי שבעל הכרטיס מורה לה, וגובה אח"כ את הלואתה ממנו. מועדי החיוב נקבעים בין החברה לבעל הכרטיס אבל בדר"כ אין בעל הכרטיס מתחייב ביום ביצוע העיסקה אלא יותר מאוחר. ולכן אפילו ראובן יתן מתנות לאביונים ע"י כרטיס אשראי, הרי לא הוא הנותן ישירות אלא חברת האשראי נותנת בשמו והוא עצמו יחוייב רק לאחר מספר ימים.
ב. עולה שאלה עקרונית בנושא מתנות לאביונים האם צריך שהנתינה תבוא מן הנותן לאביון או שהוא יכול לבקש מפלוני שיתן עבורו מתנות לאביונים והוא יחזיר לו את הניתן או שהנותן ימחול על החוב ולא יצטרך להשיב.
לא מצאתי ראיות ברורות להכרעה בשאלה זו.
אמנם ישנה אפשרות קלה יחסית שהכסף שיגיע ליד העני יהיה של הנותן עצמו ולא של השליח, והיא שהשליח יְזַכֶּה את הכסף קודם נתינתו ליד האביון ע"י אחר, כגון שיאמר לפלוני זכה בממון זה לאלמוני שרוצה שאתן עבורו מתנות לאביונים ואז הממון הניתן יהיה שייך לאלמוני הנותן בעצמו.
ג. ראיתי אצל פוסקי דורנו כמה דרכים להתיר נתינה באופן זה.
בשם הגר"ח קנייבסקי (פסקי שמועות סי' תרצד) כתבו שאם המעות יגיעו לידי האביון בפורים יוצא י"ח מתנות לאביונים מדין ערֶב, היינו כשם שערֶב משתעבד ע"י נתינה בהוראתו כן הוא הנותן משתעבד עפ"י הוראתו ובכך יוצא י"ח אעפ"י שהמעות אינן מעותיו. ונראה שלכך התכוין בס' באורח צדקה (פיינהנדלר) בשם הגר"ש וואזנר (עמ' שסג).
דרך זו מתאימה לדרך האחרונה לעיל, שאין צורך שהממון יגיע מיד הנותן ליד האביון אלא אף אם בגרמתו מגיע ממון מיד אחר ליד האביון כיון שגרם לכך שהאביונים קבלו יוצא י"ח מתנות לאביונים. ונראה שיש בכך חידוש מסויים בשאלה שאין לה ראיות.
ד. בשם הגר"ש וואזנר (הו"ד בישמח ישראל, דרדק, עמ' קמא) הובא שצריך לזכות לו את המעות הניתנות (יבואר להלן). וכן מובא בשם הגר"נ קרליץ (פסקי שמועות סי' תרצד).
בס' ויאמר שמואל (גנוט, סי' מז עמ' רה) כותב שבעיר אלעד נהגו שקופת הצדקה לוקחת הלואות במזומן ומזכה אותן למי שיתרום בכרטיס אשראי בפורים, ובכך מי שתרם בכרטיס אשראי לקופת הצדקה סכום מסויים הסכום הזה עומד לטובת נתינת מתנ"ע לפי בחירתו או לפי בחירת גבאי הקופה. (ונראה שזו הדרך עליה המליצו הגר"ש וואזנר והגר"ש קרליץ).
דרך זו מתאימה לדרך הראשונה, ובכך שמזכים את הממון הניתן ליד האביונים לנותנים גורמים שהם נותנים מממונם.
ה. ויש לעיין כיצד ההקנאה הזו מועילה כאשר היא נעשית לפני פורים ולא לאדם מסויים לאחר שכבר הורה אלא 'למי שיתרום לקופת העיר עבור מתנו"ע בפורים'. נראה שאע"פ שודאי יהיו תורמים אין הם ידועים מי הם והגדרה זו אינה מספיק מבוררת כדי שנדע למי הקנה. ואין זה דומה לאמור בפסחים (פ"ח מ"ג): "האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו". בקרבן פסח אחד מהם ודאי יעלה ראשון אך אין ידוע מי הוא, בניגוד למתנות לאביונים בזיכוי מוקדם שכלל אין ידוע מי יהיה הזוכה. ואפילו אם נאמר שגבאי העיר אלעד מזכים לכל מי מתושבי אלעד שיתן מתנות לאביונים בכרטיס אשראי בפורים, אולם מה נעשה עם ארגוני צדקה כמו 'פעמונים' אשר מפרסמים לציבור הרחב לבוא ולתת מתנות לאביונים על ידם. והרי אין ברירה ואי אפשר לזכות למי שאינו מבורר.
ו. השו"ע (חו"מ סי' סא ס"ד) פסק: "שטר שכתוב בו שיוכל כל המוציאו לגבות בו בלא הרשאה, אם אין מנהג בעיר שלא לגבות בו בלא הרשאה, תנאו קיים וגובה בו בלא הרשאה; ואפילו כתוב בו שנתחייב לכל מוציאו, בין יהודי בין עובד כוכבים. ודוקא שהמוציא היה ילוד בשעת הלוואה, אבל אם נולד לאחר מכאן, לא, דלא היה יכול להשתעבד למי שלא בא לעולם".
ובקצות החושן (ס"ק ג) ובנתיבות המשפט (ביאורים ס"ק ג) האריכו איך אדם משתעבד למי שאינו מבורר ועסקו בתשובת הרא"ש (כלל סח סי' ט) שהיא מקור ההלכה בשו"ע, ובתשובת מהרי"ט (חו"מ סי' כג) שהשיג על הרא"ש. ותורף דבריהם סובב נושא הברירה שיכול להשתעבד לכל המוציאו.
אמנם תוספות בכתובות נד ע"ב (ד"ה אע"פ) כתבו שאדם משעבד דבר שלא בא לעולם אך אינו מקנה דבר שלא בא לעולם, וכ"כ הרא"ש בפסקיו (כתובות פ"ה סי' א), ובמתנות לאביונים הגבאים מקנים למי שאינו מבורר, ונהי שהוא בעולם אבל בניגוד לשעבוד שהדבר יתברר ברגע שהוא יוציא את השטר, כאן ההקנאה כבר נגמרה וא"כ מנין שמי שאינו מבורר יקנה מעתה את המעות?!
וראיתי שכתב בנתיבות המשפט (ביאורים, שם): "ומזה נ"ל דלא שייך סברא דאין ברירה רק בדבר דבשעה שהוברר הדבר אי אפשר שיותפס בו הקנין ואנו צריכין לומר הוברר הדבר למפרע בשעת קנין, אז אמרינן דאין ברירה, כמו בעל מנת שירצה אבא דאי אפשר לתפיסת קדושין בשעה שירצה האב כמ"ש לעיל, ואז אנו צריכין לומר ברירה דהיינו דהוי כאילו הוברר הדבר בשעת קנין, בזה אמרינן דאין ברירה בדאורייתא. וכן גבי מה היא באותן הימים, דהבירור לא הוי רק אחר שימות דאז אינו בר גירושין, ואנו צריכין לומר הוברר הדבר למפרע. וכן שוחט הפסח על מי שיעלה ראשון, דבשעת בירור כבר נשחט ואי אפשר להימנות עליו. וכן על סלע שתעלה בידי מהכיס, מיירי שרוצה לאכול תיכף הפירות, דבשעת בירור כבר נאכלו הפירות ואי אפשר בחילול, וכשהפירות בעין בשעה שעולה הסלע נראה דנתחלל. וכן כתוב לאיזה שארצה אגרש בו [גיטין כ"ד ע"ב] או לאיזה שתצא בפתח [שם כ"ה ע"א], בשעה שהוברר כבר נכתב הגט ואין זה לשמה, ואנו צריכין לברירה שהכתיבה תהיה בשעתו לשמה. וכן כל שילקטו עניים יהיה הפקר [ב"ק ס"ט ע"א], דלאחר שילקטו אין בידו להפקיר כדאמר התם. וכן כל הנך מתניתין ומתנייתא דמייתי בכל הסוגיות דברירה מיירי בכה"ג. אבל אם בשעה שהוברר הדבר ראוי לחול הקנין, אפילו אם אומר מעכשיו מהני הקנין, כיון שיכול להקנות שיהיה הקנין חל לכשיבורר כמו שכתב מהרי"ט גופיה, יכול להקנות ג"כ שיהיה הקנין חל מעכשיו, כמו בדבר שלא בא לעולם לר' מאיר דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, יכול להקנות ג"כ במעכשיו כמ"ש התוס' ביבמות צ"ג [ע"א ד"ה קנויה], ולזה שפיר פסק הרא"ש דיכול לשעבד עצמו לכל מי שמוציאו אף מעכשיו, כיון דיכול לשעבד עצמו לכשיבורר, אף מעכשיו מהני וכמו שכתבתי".
ולא זכיתי להבין האם דעתו אף לגבי קניינים דהדרא סודרא למריה וההגבהה או המשיכה כבר כלתה, וא"כ איך יועיל הקניין שהיה לשעבר להקנות לו את הממון עתה וצל"ע.
ועל כן נראה לי שמן הראוי שיזכו את המעות לתורמים בכרטיס אשראי לאחר שהללו תרמו יגביהו את המעות עבורם ואז לא יצטרכו להיכנס לספק הנ"ל.
תשובת הרב הגאון זלמן נחמיה גולדברג שליט"א
את ספקותי בבירור לעיל לגבי דרך נתינת מתנות לאביונים בדרך זו הצעתי לפני הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א (אב"ד בד"ץ ובית הוראה לדיני ממונות "הישר והטוב", חבר בית הדין הרבני הגדול) וזאת תשובתו אלי מיום ט' ניסן תשע"ג:
כבוד הרב יעקב אפשטיין שליט"א!
יקרת מכתבו קבלתי ובו הביא מנהג שקופת הצדקה לוקחת הלואה במזומן ומזכה אותם למי שיתרום בכרטיס אשראי בפורים, ועל זה הקשה כת"ר הרי אין ברירה [כך הבנתי קושייתו] וזה קושיה גדולה ומה שהביאו מחו"מ סי' סא: שטר שכתוב שיכול כל המוציא לגבות בלא הרשאה תנאו קים וגובה בו, אכן כבר הסביר הר"ן סוף פ"ק של גיטין שאין חסרון ברירה בזה כיון שיכול אדם להשתעבד לכל באי עולם, אלא שמשתעבד לכל אדם בתנאי שיגיע לידו השטר וזה נחשב תנאי ולא ברירה אכן זה שייך בהתחייבות שיכול אדם יכול להתחייב לכל העולם, אבל בנידון דידן שלוקחים כסף מזומן ומזכים אותם לכל מי שיתרום בזה אינם יכולים לזכות לכל העולם אלא רק לְחֵלֶק, ולמי שיתרום חזרנו לדין אין ברירה.
ולכן הייתי אומר שלא יזכו כסף מזומן אלא יתחייבו חוב: לכל מי שיתרום אנו מתחייבים לו סכום מסויים והסכום הזה יתנו לעניים, וכיון שחייבים הגבאים מעות למי שיתרום כמו שנתחייבו יכולים לו(מר) לעניים: אנו חייבים חוב למי שיתרום ולכן אנו משלמים לכם החוב, שבזה שהם מקבלים בזה שולם החוב שחייבים התורמים. וזה נראה שמקיימין בזה המצוה שזה כמלוה האומר ללוה: המעות שאתה חייב לי תן את זה לעני ופרע בזה חובי, וזה דומה למה שהבאת מהרב קנייבסקי אלא שעדיף שהוא אומר ליתן לעני ובזה מתחייבים התורמים לשלם מדין ערב ואילו באופן הקודם כבר חייבים לתורמים. וזה שנותנים למי שאמרו פורעין חוב ומסתבר שבזה מקיימים המצוה כן נראה לענ"ד.
בברכה זלמן נחמיה גולדברג