חבל נחלתו יד כד
סימן כד סכך קבוע בכל השנה
שאלה
עריכהלאדם מישראל פרגולה קבועה ליד ביתו. גג הפרגולה עשוי עץ ובו קרשים סמוכים זל"ז (כ- ס"מ בין אחד לשני) המונחים בתושבות מיוחדות. הקרשים המצלים של גג הפרגולה עומדים בצורה אנכית אלכסונית ויוצרים מצב שכל קרש מכסה אנכית את רוב חבירו (כעין שלבי תריס). ניתן להוציא כל קרש מהקרשים האלכסונים המצלים מהמסילות בהן הוא מונח ולהשיבו למקומו, והוא אינו מחובר בחיבור נוסף.
האם הפרגולה כמו שהיא יכולה לשמש כסוכה או שצריך להרים את כל הקרשים כדין 'מפקפק', או צריך להוציא חלק מהקרשים המצלים ולהניח סכך כשר בין הקרשים?
תשובה
עריכהא. כיון שהקרשים המצלים משופים ומוחלקים ללא בית קיבול הם פשוטי כלי עץ ולכן נראה שאין בהם בעיה של סכך המקבל טומאה. כעין הנאמר בסוכה (יב ע"ב): אמר רב יהודה אמר רב: סככה בחיצין זכרים – כשרה, בנקבות – פסולה. זכרים כשרה, פשיטא! – מהו דתימא: ניגזור זכרים אטו נקבות, קא משמע לן. (אמר מר) בנקבות פסולה, פשיטא! – מהו דתימא: בית קבול העשוי למלאות לא שמיה קבול, קמשמע לן".
ופרש רש"י:
"סככה בחיצים – בית יד של חצים, פלקיי"ש בלעז (=חצים, חלק העץ שבחצים).
"זכרים – כעין שלנו, שתוחבין אותה בבית קיבול של חץ".
"כשרה – דאף על גב דכלים נינהו, פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה".
ותוספות הוסיף:
"בחיצים זכרים כשרה – לא דמו לשאר פשוטי כלי עץ כמו דף של נחתומין דפרק המוכר את הבית (ב"ב דף סו.) דמקבל טומאה מדרבנן דהני אפילו מדרבנן טהורין כדפרישית לעיל (דף ה.) גבי מסגרתו למעלה היתה".
וכ"פ הרמב"ם (הל' שופר וסוכה ולולב פ"ה ה"ה) ומשנ"ב (סי' תרכט ס"ק ה).
ב. ואמנם הקרשים הללו 'יושבים' בתוך מעין מסילות של עץ (החרוצות בתוך המסגרת המחזיקה את הקרשים) שבו לכאורה בית קיבול, אולם גם העצים אשר יוצרים את המסילות לא נועדו לקבל, והמדובר בכל מסילה במעין חריץ משלשה כיוונים כאשר כלפי מעלה הוא פתוח ובו מכניסים את הקרשים המצלים.
על שאלה מעין זו כתב בשו"ת תורה לשמה (סי' קעד):
"שאלה: בעירנו מניחים בסכך הסוכה עצים מחוברים זב"ז ודרכם של עצים הנז' שהאומן חופר בהם בית קיבול בכמה מקומות ומכניס באותו בית קיבול עצים כדי לחברם זה בזה כמער וליות ונסתפקנו אם הם כשרים לסכך מאחר דקי"ל סככה בחיצים שיש בהם קיבול פסולה. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה".
"תשובה: אף על פי שהאומן עושה בהם בית קיבול בתחילה שאינו חופר אותם מעבר לעבר ה"ז כשרה דקי"ל בית קיבול העשוי למלאות אינו בית קיבול וכנז' בתוספתא דכלים ופסקה הרמב"ם ז"ל להלכה בה' כלים פ"ג הלכה ג' ע"ש וזה עושהו האומן מתחילה ע"ד למלאותו שיתחוב בו עץ הב' ואין זה בית קיבול וממילא כשר לסוכה".
ונראה מדברי הבא"ח שאין זה נחשב כמקבל טומאה.
ג. אפילו אם נאמר שהעצים שבהם חרוצות המסילות מקבלים טומאה, הם רק מעמיד המקבל טומאה ואינם הסכך עצמו.
לגבי מעמיד המקבל טומאה רוב הפוסקים לא חשו לכך, וכך כתב הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"י או"ח סי' נה אות לח):
"בדין המעמיד סוכתו בדבר המקבל טומאה, מרן הש"ע (סי' תרל סעיף יג) פוסק כדעת הרי"ף והרא"ש (סוכה כא, ב) דלא קי"ל כמ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ולכן פסק שהסומך סוכתו על כרעי המטה, אם יש גובה עשרה טפחים מן המטה לסכך כשרה... ובשו"ת תרומת הדשן (סי' צא) כתב ג"כ דליכא קפידא אם מעמיד הסוכה בדבר המקבל טומאה, וכמ"ש הרא"ש דטעמא דר' יהודה כמ"ד לפי שאין לה קבע, ולא מטעם שמעמידה בדבר המקבל טומאה. והכי מוכח מדברי הרי"ף דס"ל דטעמא משום שמעמידה בדבר המקבל טומאה אינו עיקר, והכי מוכח מדלא אייתי בפסקיו, פלוגתא דאמוראי וכו'. אלא על כרחין דס"ל דטעמא דמעמיד בדבר המקבל טומאה ליתא, וטעמא דקבע עיקר. ע"כ. וכ"כ בשו"ת מהרי"ל (סי' קנז דף סט סע"א), שמותר להעמיד הסוכה אפילו בדבר המקבל טומאה, כי רוב הגאונים פסקו כרבנן דר' יהודה, ואפילו לר' יהודה האיכא אמורא שמפרש הטעם מפני שאין לה קבע, והטעם ההוא עיקר, כמ"ש הרא"ש. וכן נראה לי להלכה, וכן נהגו כל רבותינו, ואין בזה ספק. ע"כ. והרז"ה בעל המאור פסק ג"כ כרבנן דר"י להכשיר. ע"ש. וכן כתב רבינו יצחק בן גיאת במאה שערים (עמוד פד). וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה, שאין הלכה כר' יהודה. וכ"כ בשמו בארחות חיים (הל' סוכה אות ז). וכ"כ ראבי"ה סוכה (עמד שסב). וכן פסק רבינו ישעיה הראשון בפסקיו (סוכה כא ב). וכ"כ בשמו בשבולי הלקט (סי' שלד). וכן פסק הריא"ז סוכה שם. ובספר המכתם (סוכה כא ב). ע"ש. ובספר ההשלמה, הובא בספר המאורות (עמוד קסח), כתב כדברי מרן הב"י והתה"ד, שהרי"ף פוסק כמ"ד דה"ט דר"י מפני שאין להם קבע, ואינו חושש למ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. ע"ש. ורבינו מנוח (בפ"ד מהל' סוכה הט"ז), כתב, ומורי הכריע כרבינו משה שהמעמיד בדבר המקבל טומאה הסוכה כשרה, ואינו מוכרח. ע"ש. ונראה שלא ראה את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה הנ"ל. והר"ן הביא דעת הראב"ד לפסול במעמידה בדבר המקבל טומאה. אבל מרן הש"ע פסק כהרי"ף והרא"ש וסיעתם להכשיר. וכנ"ל. וכ"פ הגרי"מ אפשטיין בערוך השלחן (סי' תרכט סעיף יט) וז"ל: רבינו הבית יוסף פסק שמותר להעמיד הסוכה בדבר המקבל טומאה, וכמו שכתב בש"ע (סוף סי' תרל), לפי שכן דעת רוב הפוסקים. וכן מבואר בירושלמי. וכ"כ הרא"ש. וזוהי דעת רוב רבותינו, זולת הר"ן שפסק לאסור מטעם גזרה, שמא יבא לסכך בדבר המקבל טומאה. ומכיון שאפילו להר"ן אינו אלא מדרבנן, והירושלמי ורוב הפוסקים לא ס"ל הכי, למה לנו להחמיר. והואיל וגם הכרעת בעלי הש"ע להתיר, אין להחמיר בזה. ע"כ. וכ"כ הרב שלחן גבוה (סי' תרכט) להתיר. והן אמת שלפי זה יש להקשות ממ"ש מרן בש"ע (סי' תרכט ס"ז), יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הסוכה לסכך על גביו, וכתב הרמ"א בהגה, לכן אין לסכך עליו. וכבר עמד בקושיא זו המג"א שם (סק"ט), וז"ל, וצ"ע דהא לקמן בס"ס תרל פסק הרב בית יוסף בהדיא שמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה, שאל"כ הרי אפילו יש גובה עשרה טפחים מן המטה לסוכה תהא פסולה. וגם (בסי' תרכט ס"ח) פסק שאין קפידא לחבר הכלונסאות של הסוכה במסמרות של ברזל, ומוכח דס"ל כד' התה"ד שמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה. לכן נ"ל דמה שאסר בסולם היינו כשהוא עצמו סכך פסול, וכן הוא בתשובת הרשב"א (סי' קצה). אבל להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה מותר, וכמ"ש הרא"ש ומהרי"ל והתה"ד. עוד י"ל דלכתחלה אסור להעמיד ובדיעבד שרי. ע"כ. וכתב הגר"א על תירוצו הב' של המג"א שהוא דוחק... אלמא דאף לכתחלה מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה. וכ"כ בפשיטות בשו"ת זרע אמת ח"ג (סי' סו), דלא קי"ל כמ"ד שאסור להעמיד הסוכה בדבר המקבל טומאה. ע"ש. והט"ז (סק"י) כתב דהכא מיירי שהסולם יש בו רוחב ד' טפחים והו"ל סכך פסול, שפוסל באמצע בד' טפחים. ע"ש. ולפ"ז נראה שאף לכתחלה מותר להעמידה בדבר המקבל טומאה. וכן מוכח מדברי הט"ז (ס"ס תרל). ומכיון שיש לנו גם התירוץ הראשון של המג"א שסובר כן, נראה דהכי נקטינן. וכמו שמצינו בספר פרי תאר (יו"ד סי' ח סוף סק"א), שכל שיש ספק אם מותר לכתחלה, ובדיעבד ודאי מותר. יש להקל אפילו לכתחלה. וכיו"ב כתב מרן הב"י אה"ע (סי' קנט). וע"ע להמהרש"ם בספר דעת תורה (בסוף הפתיחה ליו"ד), ובשו"ת מהרש"ם ח"ה (סי' מו דף מח ע"ד). ע"ש... הילכך העיקר מן הדין להתיר, שמכיון שאף לדעת הר"ן אין האיסור אלא מדרבנן, משום גזרה, בודאי שיש לסמוך על רוב הראשונים הנ"ל, רוב מנין ורוב בנין, להתיר אף לכתחלה. ואין זה מדרכי ההוראה להחמיר בדרבנן כמיעוט הפוסקים נגד רוב הפוסקים, ונגד מרן השלחן ערוך. וכבר אמרו (בע"ז ז א) בשל סופרים הלך אחר המיקל".
ועי"ש בתשובה שחולק על החזו"א שהחמיר אף במעמיד דמעמיד וכתב שהוא נגד דעת רוב הפוסקים.
וכן הורה בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' ס):
"אשר שאל בקיצור בענין הוראת החזון איש זי"ע במעמיד דמעמיד לענין סוכה, הנה אף על פי שקשה לחלוק על מרן החזו"א זי"ע – אבל עוד יותר קשה לחלוק על דברי מג"א וכל הפוסקים המקילים בזה, ויש להאריך בזה בהלכה, אבל הזמן בהול עיו"ט, אבל עכ"פ במקום שישנם קנים מחזיקים בלא"ה שאין להם שום מעמיד דמעמיד שמק"ט, הגם שישנם עוד מחזיקים עם מק"ט, באופן שאלה הראשונים יכולים להחזיק לבד אין מקום חשש ופקפוק בזה, וכן אני רגיל להורות בעניי".
ולכן כיון שהמדובר במשפחה ספרדית אף מדין מעמיד בדבר המקבל טומאה נראה שאין לפסול, מה גם שאין זה כלי קיבול אלא חריצים בהם יושבים העצים המצלים.
ד. אולם יש לדון על סכך מעין זה מצד האמור בסוכה (ח ע"ב): "אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה, ופטורה מן המזוזה".
ופרש רש"י:
"פנימית אינה סוכה – אם בא לישב בתוכה בחג לשם סוכה, ואף על גב דלא בעינן סוכה לשם חג, דהא כבית הלל קיימא לן, דמכשרי סוכה ישנה במתניתין (ט, א) – הכא אינה סוכה, דלא מינכרא מלתא דלשם סוכה הוא דר בו, דהא כל ימות השנה דייר התם, ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם". וכ"כ המאירי.
היינו סוכה שמשמשת כל השנה למעין דירה כגון למשחקי ילדים תחת גג מוצל או סעודות גן או סתם מנוחה וכד' מחשיבה את המקום לדירה והוא נפסל על כן מלהיות סוכה ללא פעולות המכשירות אותו.
והריטב"א (וכמעט באותן מילים הר"ן על הרי"ף, ד ע"א) הסביר: "שאינה סוכה משום דעבידא לדירה והוה ליה כבית ואיכא משום תעשה ולא מן העשוי, כלומר ולא מן העשוי מכבר שלא לשם צל אלא לאוצר או לדירה והכי מוכח בסמוך".
והפרי מגדים (או"ח א"א סי' תרלו ס"ק ג) על פסול סוכת היוצר הפנימית: "ועיין סימן תרל"ה במ"א [ס"ק] א' לרש"י [שם ח, ב ד"ה פנימית] יש לומר מדרבנן, ולהר"ן [שם ד, א ד"ה שתי] מן התורה, יע"ש".
וכך פסק בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תרכו ס"א): "אין אדם יוצא ידי חובתו אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד דוגמת ענני כבוד אבל אם היא עשויה גם לדירה דהיינו לדור בה בקביעות ולא להסתופף בצלה בלבד או שעשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות כגון לאוצר או שאר תשמיש שצריך לעשותו במקום צנוע או שהיא עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר כל שאינה עשויה לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית שהרי הבית הוא מיוחד לכל דברים אלו והתורה אמרה סוכה ולא בית".
ה. דרך הכשרת סוכת היוצרים הפנימית פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תרלו ס"ב): "יוצר כלי חרש שיש לו ב' סוכות זו לפנים מזו ועושה קדירותיו בפנימית ומוכרם בחיצונה, הפנימית אינו יוצא בה ידי סוכה כיון שהיא דירתו כל השנה אינו ניכר שדר בה לשם מצוה". והמגן אברהם (ס"ק ג) באר: "אינו ניכר – ואם הגביה הסכך וחזר והניחו שרי כמ"ש סי' תרל"א".
בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' לט אות ב) סובר שפסול זה אף לרש"י מן התורה. וכך דברי הגר"מ פיינשטיין: "וכשדר כל השנה בסכך שהניח רק בשביל צל להגן מפני החמה, שג"כ נפסל כהא דסוכה פנימית להיוצר כלי חרס, לא יוכשר גם מן התורה אף להרא"ש וטור וש"ע אלא דווקא שיעקור כל הסכך ממקומו ולחזור ולהניחו לשם סוכה כמו לרש"י והרמב"ם. ומשמע כן במג"א סימן תרל"ו סק"ג, שכתב על הא דבפנימית אינו יוצא, ואם הגביה הסכך וחזר והניחו שרי. דמשמע דווקא כל הסכך. וכדאיתא כן במ"ב סק"ט, שכתב וחידוש בעלמא לא מהני בזה, כיון שהיה דירתו ממש כל השנה שאכל ושתה וישן שם. והוא אף להש"ע דפסק כהרא"ש והטור, שבנסרים סגי בהסרת המסמרים. דסוכה הפנימית דיוצר, כיון דהיתה כל השנה מסוככת בלא חיבור, ולא שייך להכשירו אלא בהגבהת הסכך, נמי לא שייך להכשיר כל הסוכה בשביל מקצת שהגביה וחזר והניח, אלא דווקא בהגבהת כל הסכך ולחזור ולהניחה, והוא ברור ופשוט".
וא"כ מצד טעמו של האג"מ צריך להגביה את כל קרשי הסוכה המיועדים לצל ולהניחם שוב במקומם.
ו. וכן לגבי 'תעשה ולא מן העשוי' לפי הריטב"א והר"ן, ומשום גזירת תקרה ניתן להכשיר ע"י הרמה והנחה של כל קרש וקרש מהקרשים המצלים מדין מפקפק.
וכתב שם בשו"ת אגרות משה, שעפ"י רש"י שבסוכה שדרים בה כל השנה מפקפק, הוא בכל הסוכה, היינו להוציא מסמרים ולהרים כל עץ ועץ המיצל על הסוכה. ובכך מבטלים הן את הפסול שדרים בה כל השנה והן תעשה ולא מן העשוי. והביא בשם משנ"ב סי' תרלא ס"ק כד שכן כתב הרמב"ם בפה"מ. ואם לא הסיר את המסמרים אף אם יכול להגביהן ולנענען מעט עדיין פסולים לסיכוך. ומביא שמהרא"ש והטור משמע שלא כן ודי בהסרת המסמרים, אולם מסיק להלכה: "שלכן יש לעשות למעשה כרש"י וכפי' הרמב"ם במשנה כדכתב המשנה ברורה, ויש לפסוק למעשה כוותייהו".
וא"כ אף בסוכה זו מן הראוי להרים כל קרש וקרש שמונח לשם צל ולהשיבו למקומו, אא"כ נעשה ממש בסמוך לחג כדי שתהא לו סוכה לחג.
ז. אולם נראה לענ"ד שצריך לחלק בין שני סוגי הנחה אלכסונית של הקרשים המצלים בפרגולה. יש סכך שכל קרש מיצל (אנכית) על החלק התחתון של חבירו, ויש סכך שאף שהם מוצבים אלכסונית עדיין רואים את השמים בין אחד לחבירו. לגבי הסכך האחרון הקרשים המצלים יכולים להיות הסכך לאחר שיגביהו כל קרש וישיבוהו למקומו כיון שהשמים נראים ביניהם.
אולם לגבי הקרשים המצלים באופן מלא שאין אפשרות כשמסתכלים למעלה לראות את השמים נלענ"ד שצריך להחמיר ולהוציא את רוב הקרשים המצלים ולא להשתמש בהם בסוכות אלא להניח על גבי העצים המצלים כל השנה שנותרו בתוך מסילותם סכך כשר שיצל על הסוכה.
כאמור בהסבר השאלה הסכך המציל בנוי בצורה שכל שלב מציל על חבירו. העומד מתחת לסוכה ונושא עיניו אל על אינו רואה את השמים כלל, כיון שהקרשים מצלים אחד על השני ורק אם יסתכל בכיוון העמידה של הקרשים באלכסון יראה את השמים וכוכבים בלילה וחמה ביום. ונלענ"ד שיש לאסור זאת משום תקרה שסוגרת את כל תקרת הסוכה.
ח. ואמנם רבינו חננאל (סוכה כב ע"ב) פסק: "והמעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה. ואסיקנא כוכבי חמה בעינן".
ובהערות המהדיר עליו כתב: "נראה דר"ל דלכתחלה בעינן שיהו כוכבי חמה נראין דב"ה לא מכשרי רק בדיעבד וכ"ה בירושלמי להדיא ועי' ברא"ש ובר"ן".
אולם בספר הלכות קצובות (הל' סוכה אות [ה]) כתב: "ואם עושה סוכה חשוכה כמן בית ואין כוכבי חמה נראים מתוכה פסולה".
וכן הרא"ש (סוכה פ"ב סי' ג) "המעובה כמין בית וכו'. ת"ר אין הכוכבים נראין מתוכה כשרה אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. ירושלמי (הלכה ג) הדא אמרת צריכין הכוכבים נראין מתוכה ר' לוי אמר בכוכבי חמה שנו פי' צריכין לכתחלה כדקתני בברייתא ב"ה מכשירין בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיהו נראין מתוכה".
ונראה שמתוכה היינו בהסתכלות כלפי מעלה בסתמא ולא בעמידה והשקפה בזויות מסוימות לפי מבנה סכך הסוכה, וכן לא ראוי להשאיר חור הצצה בה.
וכדמות ראיה מדברי הראבי"ה (ח"ב, סוכה סי' תריא) שכתב: "ואף על גב דתנן המעובה כמין בית כשירה, ואמרינן דאין כוכבי חמה נראים לתוכה, מיהו צריך לפרש שאינה מצילת מן הגשמים שלבסוף יורדין דרך גג סוכה. ומעשה היה וסיכך הרב רבי שמשון גיסו של רבינו תם בנו של הר"ר יוסף נ"ע בנסרים שאין בהם ארבעה, דאמרינן דברי הכל כשירה, ועשה סוכתו כעין כיפת החדר יפה מאד תקוע במסמרות, ופסלה רבינו תם מטעם שמצילת מן הגשמים. אבל השכיבן זה אצל זה כשירה, דאינה מצילת מן הגשמים. ובתוספות של רבינו יב"א ראיתי כתוב סתם סוכות רועים עשויה להגן מפני החמה ומפני הגשמים ולא אתי למעוטי הא דקאמר שעשאה לצל אלא עשאה לדור שם בקבע או אם עשאה לאצור פירות בתוכה. ושמא הצלת גשמים דקאמר הצלה פורתא, אבל אם אינה יורדין בה גשמים כלל לא. והמחמיר ישא ברכה מאת ה'".
ט. וראיתי בחשוקי חמד (סוכה ב ע"א) שעסק בכך וז"ל:
"שאלה: המניח סכך ומטרתו כדי שישמש צל לסוכה כדי לקיים המצוה, ומכוון גם שלאחר סוכות ישאיר את הסכך כדי שהמקום ישמש לו כמחסן, האם הסוכה כשרה?"
ובתחילה הביא דברי שו"ע הרב שהבאנו לעיל, והמשיך:
"וכתב החלקת יואב (תנינא ס"ג) ויש לי מקום עיון על הסוכות העומדין משנה לשנה, והסכך מונח עליהן כל השנה והגג סגור, איך יהיו סוכות אלו כשרין והרי בשעה שמניח עליהן הסכך קודם החג, הרי מניחו לסכך ולדירה, דהיינו שבחג יהי לסכך ואחר החג לדירה, ואף שקדמה מחשבת הסוכה למחשבת דירה, מ"מ חשיב שמסכך לשניהם יחד. וראיה לזה מהמשנה בערלה (פ"א מ"א) דהנוטע עץ לסייג אינו ערלה, ואם חשב ששנה הראשונה תהיה לסייג, ושנה שניה למאכל, נתחייב מיד בערלה, משום שמעורב בו מחשבת אוכלים".
"ובשו"ת אבני נזר (או"ח סימן תעד) כתב שהדמיון לערלה מתוק לחיך. אך כל זה אם הם דרים בהסוכה כמו שהיא עכשיו, אך הרוצים לדור שם כל השנה ומתקנים אחר החג בתקרת נסרים ומעזיבה על גבי הסכך, וכשיגיע החג נוטלים התקרה ומעזיבה שעל גבו, בזה אין חשש, שטעם הפסול לדירה משום דבית נקרא והתורה אמרה סוכה ולא בית, וכיון שאין דעתו לדור בה רק אחר התיקון, דומה לגולמי כלי מתכת טהורין דלא מקרי כלי קודם התיקון, הכא נמי לא נקרא בית קודם התיקון, עיין שם".
"עוד הוסיף שם האבני נזר דבעיקר דברי השו"ע הרב, שכתב דבעשוין גם להגין מגשם פסולה, נראה כוונתו אפילו שמטר יכול לירד בה, דבאין מטר יורד מבואר בשו"ע (סימן תרלא) דפסול שהוא כמין בית, והכא אף שמטר יורד מעט, מכל מקום מאחר שכוונתו להגן ממטר מעט פסול, מפורש להיפוך בהגהות מיימוני (פ"ה מהלכות סוכה סק"ט) דזה סוכת רועים שעשוין להגן מחמה ומגשמים הצלה פורתא".
ונראה שבמקרה דנן הקרשים בפרגולה הוכנו הן לסוכה והן לדירה ומחסן וכד'. (ואפילו יורד בו גשם), וכיון שאין השמים נראים דרכם אלא בהשקפה הצידה לפי עמידת הקרשים, לכן מן הראוי להוציא כשני קרשים מתוך שלשה ולסכך בסכך כשר לקראת סוכות. ולא לסמוך על הקרשים המצלים בפרגולה.
מסקנות
א. בסוכה שהקרשים קבועים אלכסונית אולם יש מרחק אנכי בין שניהם מותר להשתמש בקרשים המצלים כסכך לאחר הרמת כל קרש וקרש והשבתו למקומו.
ב. אם הקרשים מצלים לגמרי אחד על השני ובהשקפה למעלה אי אפשר לראות דרכם את השמים הרי הם כתקרה ומן הראוי להשתמש בהם כתומכים לסכך ולא כסכך עצמו ולכן יוציא ממקומם קרשים רבים יותר מהנשארים ויניח עליהם סכך.
ג. אם משתמשים בסוכה למגורים כל השנה צריך להרים את כל הסכך ולהשיבו למקומו.