חבל נחלתו יד כא

סימן כא תעשה ולא מן העשוי בסוכה

שאלה

ידוע בציבור שאין להניח סכך קודם דפנות משום תעשה ולא מן העשוי, סכך שהונח בשנה שעברה והדפנות פורקו ושוב הונחו לקראת סוכות האם צריכים לעשות פעולות ל'תיקון' הסכך או הסוכה או שאי"צ, וא"כ אלו פעולות צריך לעשות?

א. המקרים בהם נזכר פסול זה בסוכה

בש"ס ובראשונים מעט מאד מקרים מנומקים משום 'תעשה ולא מן העשוי' בסוכה. המקרה היחיד המופיע בפירוש הוא בסוכה יא ע"א: "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גבה – פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן – כשרה".

היינו הסכך הונח על הסוכה כשהוא מחובר והוא פסול, ולכן צריך להכשירו. ובגמרא מחלוקת רב ושמואל אם קציצתן בלבד היא עשייתן או אף צריך לנענע את הסכך שקודם היה מודלה.

בהלכות רי"ץ גיאת (הל' סוכה עמ' קא) פסק: "מכאן אמר הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקסום וסכך על גבן פסולה היכי דמי אילימא דלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דהוה ליה מחובר אלא לאו דקצצן וש"מ לא אמרינן קציצתן זו עשייתן. והכין פסק רבינו שרירא ורבינו האיי אם קצץ הגפן והדלעת המדלין על הסכוך כיון שלא (סככן) [קצצן] בטרם שסכך בהן הרי הוא כעושה מן העשוי אלא אם כן נענע אותם אחר שסככם שנמצא כאלו אותה שעה מניחם במקומותיהם. ומדקא דייקינן הדלה עליה וקצצן פסולה שמעינן דכי תנן או שקצצן כשרה אמעיקרא קאי שקצצן ואחר כך הדלן. והלכתא כשמואל דאמר לא אמרינן קציצתן זו עשייתן".

וכן באגודה (סוכה פ"א, סוכה יא ע"א) פסק: "ואם קצצו כשירה, וצריך לנענע. ר"ת פירש להזיזו ממקומו. וכן נהג היכא דסכך בחבילי עצים או בחבילי ערבה ולא התירו קודם. ואם קצצן ולא ניענע פסולין ולא אמרינן קציצתו זו עשיתו, והוה ליה תעשה ולא מן העשוי, וכן לענין ציצית היכא שתלאן וקשר ואח"כ פסקן פסולין".

מקרה נוסף של תעשה ולא מן העשוי הוא גזירת חכמים שלא להניח על הסוכה חבילי קש וחבילי זרדים (דף יב)

וכך כתב בסידור רש"י (סי' רלד): "חבילי קש וחבילי [עצים] וחבילי זרדין אין מסככין בהן, לא מפני שהן פסולין לסיכוך, אלא פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה לייבשה, ונמלך עליה לסיכוך, והתורה אמרה [חג הסוכות] תעשה לך (דברים ט"ז י"ג), ולא מן העשוי, פירוש זרדין מיני קנים הם ומורידין אותן, ובעודן לחין בהמה אוכלתן ולכשייבשן עומדין להיסק, אין מסככין בהן, כשהן קשורין, אבל היו מותרין כשרין לסיכוך, פעמים שאדם בא [מן השדה] כל ימות החמה, ומניחה על גבי סוכה, שיש לו כל ימות החמה למקנהו, והניח שם החבילין לייבשן ולא לסכך, וכשמגיע החג נמלך עליהן לסיכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי, בפסול, וזה שנסכך שם שלא לשם סכך ואפילו לצל אלא לייבש אין שם סוכה [חל] עליו, הילכך גזרו רבנן עליו שלא יסככו בחבילין, אפילו מטילן עליהם לשם סוכת החג, גזירה משום חבילין דכל השנה, דאיכא פסול דאורייתא מדקאמרינן ואם התירן כשירה".

וכן ברא"ש (סוכה פ"א סי' כד).

בסידור רש"י (סי' רלו) הוסיף: "בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל ובין הסיכוך ד' אמות פסולה, פחות מארבע כשירה ומאי טעמא דאמרינן דופן עקומה, פי' בית שנפחת גגו באמצעו [רחוק מן הדפנות לכל צד וסיכך על הפחת באמצעו] ונמצא תקרת הבית שהיא פסולה משום [תעשה ולא מן] העשוי מפסקת בין הדפנות לסכך כשר אם יש בין הסיכוך לכותל ארבע אמות פסולה, דארבע אמות לא נאמרו למשה מסיני דופן עקומה, אבל בפחות כשירה, הלכה למשה מסיני, רואין תקרת הבית כאילו היא ראש הדופן שנעקם למעלה ואין בה סכך פסול דפוסל".

הראבי"ה (ח"ב סוכה סי' תריד) דן במקרה שהיה שכיח מאד אצל הראשונים:

"ולמדנו מכאן שהעושה סוכתו בתוך ביתו אין צריך לסלק מן הגג דפין שקורין לטיש (=התומכים של הרעפים), דעל ידי אויר שביניהם חמתה מרובה מצילתה ולא מיפסל הסכך התחתון משום סוכה על גבי סוכה. וכן מצאתי בתשובת רבינו יצחק שכשירה. ואין כאן משום תעשה ולא מן העשוי, כיון שנוטל הנסרים מעל הלטיש. וכן השיב סגן לויה. והעידו לפניו שרבנא אליעזר הגדול היה מסיר הנסרים ולא הלטיש והיה מצר על שהיה עושה סוכתו בבית בכי האי גונא ולבסוף קנה חצר אצל ביתו בכפלים מדמיה כדי לעשות בהם סוכתו. והשיב להם מיצר היה שהיה רוצה לקיים מצוה מן המובחר".

וכן באורחות חיים (ח"א הל' סוכה אות כו): "ולפי זה נוכל לומר שאלו שעושין סוכתן בתוך הבית ואין מגלין ואין מסירין הרעפים עד עשיית כל הסוכה דאין צריכין לנענוע הסכוך לפי שגלוי הגג והסרת הרעפים ופקפוק הדפין שקורין לאטא"ש הוא המעשה להכשר הסכוך הנעשה בפסול קודם לכן".

ומקרה נוסף עליו נדון בהרחבה להלן מובא בהגהות מיימוניות (הל' שופר וסוכה ולולב פ"ה ה"ט אות מ) על סוף ההלכה, שכתב: "ומהאי טעמא אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות תחלה ואם עשה הדפנות טפח סמוך לסכך תחלה יכול לסכך, ע"כ".

ב. גדר פסול תעשה ולא העשוי

רש"י (סוכה יא ע"א) מבאר את הפסול כך: "ויתיב – רב יוסף וקאמר הכי: הא דתנן או שקצצן כשרה, אמר רב עלה: נהי דאין צריך לחזור ולסותרה כולה, אבל צריך הוא לנענע קצת אותם שהוסככו במחובר לאחר קציצתן, דתהוי להו הך כעשייה, דאי לא – פסולה משום תעשה ולא מן העשוי, דהכי משמע סוכות תעשה – כשאתה עושה אותה תהא ראויה לסוכה, ולא מן העשוי בפסול, שאינו ראוי לסוכה, ואתה מתקנו בתיקון מועט כי האי, דמכשר לה בקציצה, ולא הדר סתר לה, ומיהו, נענוע קרוב לסתירה הוא, שמגביה כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו".

וכן כתבו מחזור ויטרי (סי' שנח), סידור רש"י (סי' רלד), או"ז (ח"ב סי' רפט), טור (סי' תרכט), ספר המנוחה (הל' סוכה פ"ה הי"ב), ר"ן (על רי"ף ו ע"ב), רע"ב (סוכה פ"א מ"ד).

נראה לפי רש"י וסיעתו שצריך שהסכך יעשה בכשרות כשהנחתו במקומו תהא כשהוא כשר לסכך בו. סכך פסול שמכשירים במעשה מועט הוא בעייתי ואין לסכך בו.

וכן כתב בשבולי הלקט (הלכות ציצית) לגבי ציצית: "ויש מי שפוסל וטעמו איני יודע מהו לפי שאין תעשה ולא מן העשוי בכ"מ אלא כגון שבשעת עשייתן לא נראה למצוה כי ההיא דתניא בסוכה הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסוכה שסככה בדבר המחובר לארץ כגון גפן ודלעת שהן ארוכין אינה סוכה ואם קצצן לאחר הסיכוך קאמרינן דצריך לנענע והוה ליה כמסכך באותה שעה בדבר התלוש והיא כשירה ואם קיצץ ולא נענע אינה כשירה דהו"ל מן העשוי בפסול [שאע"פ שעכשיו קיצץ מכל מקום כשנעשה הסכך נעשה ועשוי בפסול] הוא לעולם עד שינענע ומשינענע הוה ליה ההוא שעתא תעשה בכשרות וכן החוטט בגדיש ולא היה שם חלל טפח במשך ז' שכשנעשה הסכך [הזה לא] היה אוהל ועתה שהרחיב החלל הו"ל מן העשוי בפסול וה"ה בציצית שהרי כשנתלה כל הציצית ונגמר עדיין כולו הוא חוט אחד".

לעומתם הרמב"ם (הל' שופר וסוכה ולולב פ"ה ה"ט) כתב: "סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת גוים וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן, אבל סוכה שנעשית מאיליה פסולה לפי שלא נעשית לצל, וכן החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה שהרי לא עימר גדיש זה לצל, לפיכך אם עשה בתחלה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה כשרה שהרי נעשה סכך שלה לצל".

נראה מהרמב"ם שפירוש 'תעשה ולא מן העשוי' – ולא מן הנעשה מאליו, ואף שנוצרה סוכה היא פסולה מכיון שלא נעשתה בכוונת צל, אלא נוצרה מאליה. והחיוב הוא לעשות ולא להשתמש במה שכבר עשוי ע"י אחרים או על ידו.

ג. סכך קודם דפנות בראשונים

בהגהות מיימוניות (הל' שופר וסוכה ולולב פ"ה ה"ט אות מ) על סוף ההלכה, כתב: "ומהאי טעמא אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות תחלה ואם עשה הדפנות טפח סמוך לסכך תחלה יכול לסכך, ע"כ".

הג"מ מחדש דין, שהרי הסכך נעשה לשם צל, והדפנות שהוסיף אחר הסכך לא הכשירו את הסכך אלא יצרו סוכה, וא"כ לכאורה אין בכך עשוי מאליו כדברי הרמב"ם, ולא עשוי בפסול כסיעת רש"י, אלא שיש כאן חידוש שנראה שהועבר מהלכות ציצית, שהפעולה המכשירה צריכה להיות האחרונה ולא פעולה שאינה בגוף הדבר, ולכן אם חיבר כנף ובה ציצית לבגד כיון שהתפירה יצרה את הציצית בבגד ולא ההטלה נחשבת הציצית כעשויה ולא כאילו הטילו בה ציצית עתה.

וכ"כ המאירי (שבת כב ע"א): "ודברים אלו דוקא במתיר הקשרים וחוזר וקושרן בבגד שני אבל אם חותך הכנף ומוציא הציצית שלם וחותך כנף הבגד החדש להכניסו שלם יראה שיש בו משום תעשה ולא מן העשוי".

אולם יש להעיר שבסוכה לא מצינו ביאור כזה של דין תעשה ולא מן העשוי. ויתירה מזאת מצינו סוכה הפסולה מן התורה כגון שסיכוכה גבוה מעשרים אמה ואעפ"כ אם בנה בה איצטבה או מילאה עפר הכשיר את הסוכה אע"פ שלא עשה שום תיקון בסכך.

מקור ההלכה (של מהר"ם) מדין החוטט בגדיש והסוגיא בדף יב ע"א כאשר ר' יוחנן כותב שהחוטט בגדיש ולא הניח טפח ליד הסכך לשם אוהל ביצירת הגדיש הסוכה פסולה מן התורה משום תעשה ולא מן העשוי. ולפי דבריהם עולה שהסוכה שהניחו את הסכך קודם הדפנות, פסולה מן התורה.

וכן הובאה הגהה זו בהגהות אשרי (סוכה פ"א סי' כט): "ומהאי טעמא אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות תחלה ואם עשה הדפנות טפח סמוך לסכך תחלה יכול לסכך ע"כ. מהר"מ הגהת מיי' פ"ה (ס"ק מ')".

הגהה זו הובאה על דברי הרא"ש (סוכה פ"א סי' כט): "מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה רבי יהודה אומר משום בית שמאי מפקפק ונוטל אחת מבינתים ובית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבינתים רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתיים ואינו צריך לפקפק. וטעמייהו דבית הלל משום תעשה ולא מן העשוי הלכך אי מפקפק עביד ליה מעשה ואי נוטל אחת מבינתיים עביד ליה מעשה וכן הלכתא".

וא"כ הג' אשרי הביא את החידוש של מהר"ם על דין תקרה שאין עליה מעזיבה ולא על דין חוטט בגדיש. אף כאן קשה השאלה על ההשוואה בין סכך קודם דפנות לסכך פסול.

וכן במנהגי מהר"ש מנוישטט (סי' רסח) כתוב: "עוד דרש סוכה שסיככה קודם עשיית דפנותיה פסולה, ואמר לי הטעם משום [ד]דרשינן תעשה ולא מן העשוי".

ולעומת זאת בהגהות רבינו פרץ (מצוה צג הגהה לד) לסמ"ק פסק: "העושה סוכתו תחת הגג בתוך הבית ואחר שסיכך הסיר התקרה כשירה ואין בזה תעשה ולא מן העשוי כיון שגוף הסכך נעשה בהכשר".

ולכאורה מה ההבדל בשני המקרים כיון שהסכך נעשה לשם צל והוכשר ע"י פעולה צדדית הוא צריך להיות כשר?!

באור זרוע (ח"ב הל' סוכה סי' רפט, ב) הביא בכך מחלוקת ראשונים, וז"ל:

"מתני' חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים. שהן מאכל בהמה כשהן לחין ולכשיבשין עומדין להיסק. אין מסככין בהן ואם התירן כשירות וכולן ששנינו שפסולין לסכך כשרין לדפנות דכל סוכה הכתובה סכך משמע ודופן לא איקרי סוכה. ארחב"א אמר ר"י מפני מה אמרו חבילי קש חבילי עצים חבילי זרדים אין מסככין בהם לא מפני שהן פסולין לסיכוך אלא פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה ע"ג הסוכה ליבשה ונמלך עליה כשמגיע החג לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול. וזה שסיכך שם שלא לשם סכך ואפי' לצל אלא לייבש אין שם סוכה עליו הלכך גזור רבנן שלא יסכך בחבילין אפי' הוא מניחן עליה לשם סוכת החג".

"מיכן היה אומר ה"ר ברוך מריגנשבור"ק שאם עשה סוכה בתוך הבית תחת התיקרה ואח"כ הסיר התיקרה שאינו מועיל כלום כיון שתחילה עשה בפסול והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי כדאמר הכא וה"ר יצחק הלבן הכשיר דאין שייך לומר תעשה ולא מן העשוי אלא היכא דגוף הסכך היה בפסול כמו גפן ודלעת וקיסוס מחוברים כמו חבילין דפסלום רבנן אבל הכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שתקרה גורמת לו הכי נמי דכשר אפילו לאחר שהסיר התיקרה לאחר סיכוכה וכן הוא האמת כדבריו, אפי' גפן ודלעת שהן פסול הגוף כשר אחר שקיצץ וניענע כ"ש הכא שגוף הסכך כשר שהסוכה כשירה היא לאחר שיסיר התקרה".

ונראה שהמחלוקת שבין ר"ב ובין ר"י הלבן כוללת אף את דברי מהר"ם שאם עשה סכך קודם דפנות הסוכה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. לדעת האו"ז ור"י הלבן אמנם בשעת הבניה אינו יכול לצאת י"ח בסוכה אולם כיון שהסכך עצמו כשר אין הסרת הגג נחשבת לאיסור תעשה ולא מן העשוי.

הבית יוסף (או"ח סי' תרכו) הביא כך: "מצאתי כתוב (שו"ת מהר"ם בר ברוך ד"פ סי' קפב) סוכה תחת הגג אומרים העולם שאסור לעשות קודם שיסירו הגג מעליה משום תעשה ולא מן העשוי. וה"ר אלחנן פירש דוקא [גבי] סוכה ישנה שייך לומר תעשה ולא מן העשוי, אבל כי האי גוונא לא וראיה מהא דאמרינן סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה ימעט דהיינו כי האי גוונא ולא אמרינן לסלק הסוכה והסכך קודם שיסיר הגג מעליה עכ"ל".

"וזו לשון ארחות חיים (הל' סוכה סי' כו) נוכל לומר שאלו העושים סוכתם בתוך הבית ואין מסירין הרעפים עד אחר סיכוך הסוכה שאין צריכים לנענע הסיכוך אחר כך משום תעשה ולא מן העשוי לפי שהסרת הרעפים ופקפוק הדפין היא המעשה להכשיר הסיכוך הנעשה בפיסול עכ"ל".

וא"כ הדעה המובאה בתשובות מהר"ם היא כשיטת ר"ב וכשיטת הגה"מ, והדעה המובאת בשם רבנו אלחנן היא כשיטת ר"י הלבן ואו"ז, וכ"כ להיתר המאירי (סוכה ג ע"ב), הגהות ר"פ לסמ"ק (צג אות לד), והמכתם (ד ע"א). האורחות חיים סבר שהסרת הרעפים היא כעשיה ומתקנת פסול תעשה ולא מן העשוי.

וכן ר"מ ריקאנטי (סי' קסח) כתב: "העושה סוכתו תחת התקרה ואח"כ הוסר התקרה הי' הר' ברוך בר' יצחק פוסלה כיון שמתחילה נעשית בפסול והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. אבל ר' יצחק הלבן הי' מכשיר והאמת כדבריו דלא אמרי' תעשה ולא מן העשוי אלא היכא דגוף הסכך הי' עשוי בפסול מדברים מחוברים אבל היכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שהתקרה גורמת לו ה"נ דכשירה אחר שהסיר התקרה דהא אפי' גפן ודלעת אחר שקצץ ונענע כשר שהסכך כשר".

ונלענ"ד שכל הראשונים המתירים הסרת גג הרעפים לאחר בנית הסוכה מתירים גם בנית הדפנות לאחר הסכך, ועל כן איני מבין מדוע החמירו בדין זה כ"כ לפסול אף בדיעבד.

בדרכי משה הקצר (או"ח סי' תרכו, א) הביא "כתב הכל בו (הל' סוכה סי' עא, לז א) בשם בעל ההשלמה ז"ל כל הפסולים שאינן בגוף הסכך כשמבטלן אינו צריך מעשה דביטולו הוה מעשה כגון סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים ובנה בה אצטבא ומיעטה (ד, א) וכן אלו העושין סוכה תחת הבית ואין מסירין הגג עד אחר העשייה, אין צריכין לנענע הסכך אחר כך לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכוך הנעשה בפסול קודם לכן עכ"ל".

"ובהגהות אשר"י פרק קמא דסוכה (סי' כד) דרבינו ברוך אוסר ור"י מתיר ונראין דבריו עכ"ל. וכן כתב מהרי"ל (הל' סוכה סי' י עמ' שסה) דאותן גגין העשויים כמין צריף ובסוכות מגביהין אותן ומסככין שם דמותר להחזירן למקומן מפני הגשמים וכשחוזר ומגביהו לא מקרי תעשה ולא מן העשוי בפסול וכן אם סיכך ואחר כך גילה הגג הסוכה כשרה"...

הצל"ח (סוכה ב ע"א) כתב במפורש שהמחלוקת בין ר"ב ור"י היא האם נפסל משום תעשה ולא מן העשוי. וז"ל: "שם סוכה דאורייתא וכו'. הנה נחלקו רש"י ותוס', דלרש"י התירוץ דבדרבנן לא שייך לשון פסול, ולהתוספות התירוץ דבדאורייתא אינו שונה תקנתא דלא ליתי לידי איסורא דאורייתא. ובמסכת עירובין [ב' ע"א] הקשו התוס' [ד"ה סוכה] על רש"י דלשיטתו לא שייך ואיבעית אימא בדאורייתא נמי תני תקנתא, ע"ש. ובתוס' בד"ה מאי שנא, הקשו דלמה לא הקשו מהדס דתני פסולה ותקנתא. ונראה דלרש"י יהיה כל זה נכון, ולענ"ד יהיו רש"י ותוס' מחולקים בדין שנחלקו בו רבינו ברוך ור"י הלבן".

"והנה לקמן (בדף י"א ע"א וע"ב) נחלקו רב ושמואל גבי מה דאמר במתני' או שקצצן, דלרב אין צריך לנענע, ולשמואל צריך לנענע, דאל"כ פסול משום תעשה ולא מן העשוי. ואפסק שם הלכתא כשמואל. ובאו"ח סי' תרכ"ו כתב הדרכי משה [סק"א] וז"ל, כתב [הכלבו בשם] בעל ההשלמה כל הפסולין שאינן בגוף הסכך כשמבטלו א"צ מעשה דביטולו הוה מעשה, כגון סוכה הגבוה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא ומיעטה, וכן העושין סוכה תחת הגג ואין מסירין הגג עד אחר העשייה א"צ לנענע הסכך אחר כך לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכך הנעשה בפסול קודם לכן. ובהג"ה אשר"י כתב רבינו ברוך אוסר ור"י הלבן מתיר ונראין דבריו, עכ"ל".

"ומעתה לרבינו ברוך דאוסר בהסרת הגג אף שלא היה הפסול בגוף הסכך, ואפ"ה בעי ניענוע, הוא הדין בגבוה מעשרים ומיעטה באצטבא או בעפר צריך נענוע. והנה התוס' (בריש סוכה ד"ה דאורייתא) הקשו דגבי נר חנוכה תני פסולה אף שהוא מדרבנן, וניחא להו דשם לא הוי יכול למיתני ימעט דא"כ הוי אמינא שישפיל כך כמו שהיא דולקת, וזה אינו מועיל דצריך לחזור ולהדליק. ומעתה אני אומר דלרבינו ברוך גם בסוכה אי אפשר לומר ימעט, דאם כן הוי אמינא שימעט כך ע"י אצטבא בלי נענוע הסכך, וזה אינו מועיל דזה פסול משום תעשה ולא מן העשוי".

ותמוה מאד בעיני שלא הקשו מפסקו של ר"י הלבן שהסכים לו האו"ז על דברי מהר"ם.

וכן המאירי (סוכה ג ע"ב) באר על הכשרת סוכה בדרך עקיפה: "ואין לתמוה במיעוטין (=ינמיך את הסכך או ירים קרקע הסוכה) אלו ולומר הואיל וכשנעשה הסכך לא נעשה כתקנו כשחזר ומיעט יש כאן משום תעשה ולא מן העשוי שכל שעשה הסכך כתקנו מחמת עצמו לשם סוכה ואח"כ עושה מעשה להכשיר את הפסול הבא לו מצד אחר אף על פי שאינו עושה מעשה בגוף הסכך אין בו משום תעשה ולא מן העשוי שהרי בחטט בגדיש כל שהניח בשעת אסיפתם חלל טפח ברוחב שבעה לשם סוכה מתקנה אח"כ וכשרה כמו שיתבאר וכן כל שיש בסוכה סכך פסול בארבעה ומיעטו אף על פי שלא עשה מעשה בסכך הכשר הואיל ומ"מ עשה מעשה להכשיר אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי ואף על פי שבהדס שענביו מרובין מעליו ומיעטן לאחר האגד לדעת האומר לולב צריך אגד נפסל מדין תעשה ולא מן העשוי בזה הואיל ולולב צריך אגד ולא נאגד כתקנו אין זה כלום שמעולם אין תורת אגד עליו אבל בסוכה הרי הסכך נעשה הוא כתקנו שאינו צריך להיותו אחד עם הדפנות אלא יעשה הוא כתקנו ואח"כ יכשיר את הפסול הבא מצד אחר לכשירצה והכשרו עולה לו וקצת גדולי הדורות כתבו בה הפך הדברים ולא נתברר לי דבריהם ולשיטתנו מיהא אתה למד באלו שעושין סוכתם בעלייה תחת הגג בהסרת הרעפים ובמה שצריך בפקפוק זה שאם השלים סוכתו קודם שיפקפק בגג כהלכתו אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי ואינו צריך נענוע כלל שלא הצריכו בנענוע אלא כשהיה הפסול בסכך עצמו כגון גפן ודלעת שקצצן שאין אומרים קציצתן זו היא עשייתן וצריך נענוע אבל סוכה שעשה מעשה בגוף הסכך ואין הפסול בא מחמת עצמו של סכך לא".

וכן המרדכי (סוכה רמז תשלה) כתב: "וא"ת והא קא מצטרף סכך פסול יש לומר שאין נקרא סכך פסול אלא פסול מחמת עצמו כגון מחובר ודבר המקבל טומאה אבל סכך שהוא למעלה מכ' כיון שבידו להשפילו לא מיקרי סכך פסול ובכך מתיישב מקצת סוכה בתוך כ' ומקצת למעלה מכ' דאיכא לאכשורי בסוכה שאין זה סכך פסול העליון לפסול התחתון כדפרישית עכ"ה. והכי אמרינן לעיל היתה גבוהה מכ' והוצין יורדין בתוך כ' אם צלתו מרובה וכו' ולמדנו שהעושה סוכתו בתוך ביתו אין צריך הסיר רק הנסרים ולא הלט"ש וכן מצא ראבי"ה תשובת רבינו יצחק שכשרה ולא שייך כאן תעשה ולא מן העשוי כיון שנוטל הנסרים מעל הלט"ש וכן השיב ר"י סגן לויה".

ד. סכך קודם דפנות באחרונים

הרמ"א (שו"ע או"ח סי' תרלה) הביא את הגהות מימוניות: "הגה: ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות; ואם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כמו בחוטט בגדיש. (הגהות מיימוני פ"ה)".

וחלקו האחרונים האם המדובר בהוראה לכתחילה או בפסול אף בדיעבד משום תעשה ולא מן העשוי. הלבוש (סי' תרכו ותרלה) הבין שיש כאן פסול אף בדיעבד.

הב"ח טען כפי שכתבנו לעיל. וז"ל הב"ח (או"ח סי' תרלה) לאחר שמביא דברי המהר"ם: "ותימה גדולה מה ענין זה לחוטט בגדיש דלא נתן שם הגדיש לשם סוכה אלא לשם אוצר, אבל כאן הרי עשה הסכך לשם סוכה לצל ואי משום כיון דליכא דפנות אין עליו שם אהל הא ודאי לא בעינן אלא שיהא הסכך עשוי לצל לשם סוכה דכתיב (דברים טז, יג) חג הסוכות תעשה ולא מן העשוי ואין לנו ראיה שלא יעשה הסכך תחלה, ובמתניתין (טז א) דהמשלשל דפנות מלמעלה למטה פירש רש"י שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה מבואר בדבריו שכבר נעשה הסכך קודם שעשה הדפנות וכל אותה הסוגיא מבוארת שאין בזה איסור כל עיקר לכן נראה ודאי דהגהה זו לא קאמרה אלא דלכתחלה אין לעשות הסכך כיון דליכא דפנות ואינו מביא ראיה מחוטט בגדיש אלא להיכא שעשה טפח סמוך לסכך דאז מותר לסכך אפילו לכתחלה כמו בגדיש וכן משמע הלשון שאמר ומהאי טעמא אין לעשות וכו' וראיתי למחבר בעל הלבוש בזמנינו שכתב דאפילו בדיעבד פסולה אם עשה הסכך קודם שעשה הדפנות ונראה בעיני דטעה".

הט"ז (או"ח סי' תרלה ס"ק ד) יצא בחריפות כנגד דברי חותנו: "נ"ל הטעם דכתיב חג הסוכות תעשה והיינו הסכך בשעה שאתה עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל כדאי' לענין שבת בסי' שט"ו ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי משום ולא מן העשוי וראי' מפורשת נ"ל ממתני' דהדלה עליה את הגפן כו' דאמרי' שם וצריך לנענע וכ' הרי"ף כדי שיהא נעש' מעשה לשם סוכה ולא אמרי' קציצתן זו היא עשייתן. ופירש"י והר"ן דהא דסיכך במחובר ואח"כ קצצן ל"מ הקציצה להוציא מידי פסול תולמה"ע דהכי משמע סוכות תעשה לך כשאת' עושה אותה תהא ראויה לסוכה, הרי לפנינו דבשעת העשיה יהיה ראויה לסוכה ולא בצירוף מעשה שיהיה אח"כ דהיינו הקציצה וה"נ כאן וכ"ש הוא משם דמה התם דיש עכ"פ שם סכך ואוהל על הסכך אפ"ה כיון דפסול הוא לא מהני צירוף המעשה שאח"כ לזה כ"ש הכא שבשעת עשיית הסכך אין שם סכך ואוהל עליו אלא שאח"כ ע"י עשיי' המחיצות יהיה נקרא הסכך אוהל כ"ש דלא מהני והוי ולא מן העשוי, וע"כ לא מהני לעיל סי' תרכ"ו ס"ב לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אח"כ ולא הוה מן העשוי אלא משום דיש שם סכך כשר והוי אוהל גמור אלא שיש מניע' מצד המחובר שעליו בזה אין פסול כיון שבעשי' עצמה אין פסול משא"כ כאן שבשעת העשייה הוה גרע טפי מפסול שאין עליה שם אוהל כלל פשיט' שאין תקנה אח"כ בעשיית המחיצות לעשות אוהל לשם סוכה. וא"ל מדברי רש"י בפ"ק דף י"ו במתניתין דהמשלשל דפנות כו' כ' רש"י מלמעלה למטה שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך וארוג כלפי מטה כו' ש"מ שכבר הית' הסכך ואפ"ה כשר דרש"י לא נתכוין התם לזה אלא דמקום הסכך קאמר וקראו סכך כמו שהוא לפנינו ואפי' את"ל שהי' כבר סכך שמא הי' באופן שכשר לעשו' סכך תחל' דהיינו שהיה שם טפח תחלה כמ"ש כאן אח"ז ומו"ח ז"ל כתב מכח ההיא דהמשלשל דפנות שזכרנו שאין פסול בעשיית סכך ולא עשה מזה אלא חומר' בעלמא לעשות תחלה דפנות ול"נ דאפי' בדיעבד פסול' ההיא סוכה שעשה תחלה הסכך מן התורה כנ"ל ברור".

ובענ"ד איני מבין את דבריו. גג הוי אוהל לענין שבת (עי' הערה ), ומה שהביא כראיה מהדלה עליה את הגפן אינו שייך כלל לבנית סכך קודם דפנות. רש"י והר"ן דברו היאך מכשירים סכך פסול ודרשו שיעשה מעשה אלים ולא ביטול הפסול. ולהיפך מדבריו, מחובר הוי סכך פסול ולכן צריך מעשה אלים להכשירו, אבל סכך קודם דפנות אין בו שום פגם אלא שעשיית הסכך אינה גומרת את הסוכה (וזה יכול להילמד מציצית כפי שכתבנו לעיל) אבל הסכך עצמו הוא כשר ואינו צריך מעשה להכשירו. ונראה שהט"ז מבין את תעשה ולא מן העשוי – בסוכה, והראשונים שהובאו לעיל הבינו זאת בסכך.

ונראה שיש לחלק בין שני צדדים של תעשה ולא מן העשוי. רש"י הדגיש (סוכה יב ע"א) לגבי חוטט בגדיש ולגבי חבילי זרדים: "והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי – בפסול, וזה שנסכך שם שלא לשם סכך, אפילו לצל, אלא לייבש – אין שם סוכה חל עליו".

וכ"כ הר"ן (על רי"ף סוכה ו ע"ב).

ונראה כי לפי רש"י גדר תעשה ולא מן העשוי הוא דוקא לגבי ישיבה בסכך פסול שלא נעשה לשם צל אבל אם נעשה לשם צל, אע"פ ששימשה כסוכת גנב"ך רקב"ש, לסוכה לחג אינה נחשבת לתעשה ולא מן העשוי. ולכן הדגיש דוקא העשויה בפסול. ואילו מהר"ם בהגה"מ נראה שסובר שהסוכה צריכה להיגמר ע"י מעשה המכשירה ולא ע"י ביטול פסול, וכנלמד מציצית. ונראה כי רש"י מסכים עם בעל ההשלמה שסכך פסול מכשירים ע"י מעשה אלים וסכך כשר די בהסרת הפסול אף שאינו נחשב מעשה. ונראה שיש כאן שני דינים שמתיחסים במקצת זל"ז אבל אינם תלויים זב"ז.

ישנו דין תעשה ולא מן העשוי – שרש"י מדגיש שהפסול הוא העשוי בפסול וכן הר"ן. והרמב"ם הסביר שעשוי מעצמו ולא לשם צל. וישנה שאלה נוספת איך מכשירים סכך פסול כדי שלא יהא בו פסול תעשה ולא מן העשוי.

הברכי יוסף (או"ח סי' תרלה ס"ק ב. הגהה) כתב: "ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות וכו'. הרב ב"ח כתב דבדיעבד כשרה, והשיג על הרב הלבוש דפסל. והרב ט"ז (ס"ק ד) האריך ודחה דברי חמיו, והעלה דאף בדיעבד פסולה מן התורה. עש"ב. והמעיין יראה דאין ראיותיו מכריעות. והעיקר כדברי הרב ב"ח. ומסתיין ליזהר לכתחילה במילתא חדתא אשר איננה בשום פוסק אלא בהגמי"י (פ"ה אות מ), וגם מרן לא העלה על שלחנו סברא זו אפי' לכתחילה. ובהא תיסגי לן להחמיר ולהזהר לכתחילה. אבל בדיעבד כשרה. ותו דאעיקרא מרה דשמעתא הגמי"י לכתחילה קאמר, כמו שדקדק הרב ב"ח. וגם הרב שיירי מסכים הולך עם הרב ב"ח. וכן עיקר. ועיין בספר אליה רבה (אות ד)".

והמגן אברהם (סי' תרלה ס"ק ד) פסק: "ואין לעשות – ובדיעבד כשר [ב"ח] ולבוש פוסל".

בשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' לד) נשאל על דפנות שנפלו לאחר בנית הסוכה כולה האם זה מחייב להגביה את הסכך בשנית ומסיק שאין צורך. ולגבי מי שבנה סכך קודם דפנות כתב: "בדין הסכך שעשאו קודם הדפנות יש אוסרין גם בדיעבד, ויש מתירין בדיעבד, אך רבו האוסרין, וקי"ל כוותייהו".

וכן המשנה ברורה (סי' תרלה ס"ק ט, י) כתב:

"ואין לעשות הסכך קודם וכו' – דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי".

"הדפנות – ובדיעבד אם עשה קודם הב"ח מכשיר והרבה אחרונים חולקין עליו ודעתם דאף בדיעבד פסול".

אמנם בערוך השולחן (או"ח סי' תרלה ס"ה) כתב: "כתב רבינו הרמ"א דאין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות ואם עשה טפח סמוך לסכך מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות כמו בחוטט בגדיש עכ"ל. ובוודאי אין זה רק זהירות בעלמא דאיזה פסול יש בעשיית הגג קודם הדפנות דאין זה דמיון לחוטט בגדיש שאין על זה שם גג כלל אבל הכא גג גמור הוא ויש שפסלו אפילו בדיעבד [לבוש וט"ז] והביא ראיה משום דגג בלא מחיצות לא מקרי אהל ע"ש. ואני תמה דהא לעניין טומאה הוה אהל גג בלא דפנות וראיה מפורשת ממשנה [סוכה פ"א מ"ט] דהמשלשל דפנות מלמעלה למטה ע"ש ברש"י ויש שדחו ראיה זו ולא נהירא ומ"מ יש חוששים לדיעה זו [והב"ח והמג"א מכשירים ע"ש]".

וא"כ איני יודע מדוע כתב הבא"ח שרבו האוסרים וצל"ע.

הרמ"א (או"ח סי' תרכו ס"ב) פסק:

"אבל מותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית, ולהסירו אחר כך, ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי, הואיל ואין הפסול בסכך עצמו (כל בו והגהות אשיר"י פרק קמא דסוכה)".

ובאר המשנה ברורה (ס"ק טו) "ולא מיקרי תעשה וכו' – ר"ל דבזה א"צ לנענע הסכך מחדש ודע דבדין זה מודים כו"ע (היינו אף המחמירים וחולקין על הא דס"ג בהג"ה כמבואר שם מודים בדין זה להקל כמבואר בב"ח ובמ"א עיין שם)".

ובסעיף ג כתב השו"ע: "העושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה".

ורמ"א הגיה: "וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן (מהרי"ל); ואפילו ביום טוב שרי לסגרן ולפתחן (אגודה דיומא ומהרי"ו) אם יש להם צירים (ד"ע) שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אהל בי"ט, ולא משום תעשה ולא מן העשוי; רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין, שאז הסוכה פסולה".

וא"כ סכך שאינו ראוי לישיבה תחתיו אבל הוא גופו כשר אי"צ מעשה בגופו להכשירו.

המג"א (ס"ק ז) ר"ל שהסרת הגג הוי מעשה להכשיר ולכן צריך לעשותה, אולם לפמש"כ רק האורחות חיים ס"ל הכי ורוב הראשונים לא דרשו מעשה זה משום שאין נחשב לסכך פסול.

וכך פסק המשנ"ב (ס"ק יח): "תחת הגגות העשויות וכו' – ר"ל אפילו בעוד שהן סגורות ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי כנ"ל בס"ב בהג"ה. ודע דדעת הב"ח להחמיר בזה שצריך לפתוח דלתות הגג קודם שמסכך וכן הסכים המ"א וא"ר וש"א ואם שכח והניח הסכך בעוד שהיו הגגות סגורים צריך לפתוח הגגות ולנענע כל הסכך דהיינו שיגביה כל עץ לבדו ויחזור ויניחנו לשם צל ושוב יגביה עץ חבירו ויניחו וכן כולם, ואם סיכך על התקרה ואח"כ הסיר התקרה פסול לכו"ע מפני שלא היה שם סוכה על הסכך שעל התקרה מתחלה כיון שלא היו כאן דפנות ולכן לא מהני הסרת התקרה להכשיר הסוכה".

היינו לחלק מהפוסקים ניתן לסכך מתחת לגג נייד ואי"צ בשום מעשה להכשיר את הסוכה. לשיטת הב"ח המג"א וא"ר ועוד אחרונים יש בכך משום תעשה ולא מן העשוי ועל כן מן הראוי להחמיר כדעתם. ואם סיכך על תקרה ואח"כ הסיר מלמטה את התקרה, הרי זה כחוטט בגדיש ורק אם היו דפנות בגובה טפח בין התקרה והסכך הסוכה כשרה ללא פעולת הכשרה נוספת (כן הביא בשער הציון בשם ביכורי יעקב).