חבל נחלתו יד כב
סימן כב פסילת סוכה ע"י כלי בישול
שאלה עריכה
האם הכנסת כלי בישול לסוכה פוסלת את הסוכה, והאם בהוצאתם אין משום 'תעשה ולא מן העשוי'?
תשובה עריכה
א. בסוכה (כט ע"א): "אמר רבא: מאני משתיא במטללתא, מאני מיכלא – בר ממטללתא".
פרש"י:
"מאני מיכלא – קערות, לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן".
"לבר ממטללתא – חוץ לסוכה".
וכ"כ תוספות (סוכה כט ע"א): "מנא דמיכלא – קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאם מן הסוכה משום מיאוס כך פירש בקונטרס, וי"מ כגון קדירות ואגני דלישא וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם וכן פירש בה"ג כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי תפי".
מתבאר כי קערות שאכלו מהם וק"ו כלי לישה צריכים להוציאם מן הסוכה.
וצריך לברר מה מידת החשיבות להוצאתם מחוץ לסוכה. והלכה זו נלמדת משמיני עצרת.
ב. בסוכה (מח ע"א) במשנה: "סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול – לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום טוב האחרון של חג".
ובגמרא: "אין לו כלים להוריד מהו? – אין לו כלים? אלא כי אשתמש במאי אשתמש – אלא: אין לו מקום להוריד כליו מהו? (רש"י: מאי – מה יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמנה ימים?) – רב חייא בר (רב) (מסורת הש"ס: [אשי]) אמר: פוחת בה ארבעה, ורבי יהושע בן לוי אמר: מדליק בה את הנר. – ולא פליגי: הא – לן, והא – להו. – הא תינח סוכה קטנה, סוכה גדולה מאי איכא למימר? – דמעייל בה מאני מיכלא. דאמר רבא: מאני מיכלא – בר ממטללתא, מאני משתיא – במטללתא".
היינו, אדם היושב בשמיני בסוכה מפני שאין לו מקום אחר לשבת, בא"י יכול לפסול את הסוכה ובכך לא יעבור בבל תוסיף. בחו"ל אינו יכול לפסול את הסוכה שהרי צריך לשבת בה אבל צריך להראות שאינו יושב בה ע"מ להוסיף וע"כ בסוכה קטנה מכניס נר, ובסוכה גדולה מכניס כלי אוכל לאחר האכילה בהם והם מלוכלכים. וא"כ מוכח מהסוגיא שכלי אוכל אינם פוסלים את הסוכה אלא אין רגילים שהם בסוכה, שהרי בשמיני בחו"ל חייבים לשבת בסוכה משום ספק שביעי.
וא"כ צריך להוציא את הכלים המלוכלכים מחוץ לסוכה אבל אין הם פוסלים את הסוכה.
ג. אמנם הרי"ף (סוכה כג ע"א) פסק כך: "אין לו מקום להוריד את הכלים מהו? רב חייא בר אשי אמר פוחת בה ד', ור"י ב"ל אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן דיו"ט הוא ואסור לפחות בה ארבעה מדליק בה את הנר, ולבני א"י דחולו של מועד הוא פוחת בה ד' וה"מ סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא אבל סוכה גדולה עייל לגוה מאני מיכלא ומיפסלא דאמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא".
וקשה איך הרי"ף מסביר את סוגיית הגמרא, והלא בחו"ל מחוייב לשבת בסוכה ביו"ט שני של גלויות, ואם פוסל את הסוכה נמצא שאינו יושב בסוכה?! וראיתי שאע"פ שרש"י והרא"ש פרשו זאת על השמיני, אמנם בשו"ע נקט שכל המחלוקת היא דוקא לגבי תשיעי, אבל בשמיני בחו"ל אינו עושה בה שום סימן להיכר או לפסילת הסוכה, וכן הגר"א בביאורו לסימן תרסו כתב שכל הראשונים פרשו את שאלת הגמרא על חו"ל לגבי היום התשיעי.
לא רק הרי"ף כתב כן אלא אף הלכות גדולות (סי' יד, הלכות סוכה פרק הישן עמוד ר): "סוכה גדולה במאי פסלינן לה, במאני מיכלא, דאמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא, והלכתא כרבא".
וכן באוצה"ג מובא שכן כתבו בהלכות פסוקות (רְאוּ), וכ"כ בס' הנייר (סי' יג).
ד. כתב שזוהי שיטתם, הריטב"א (סוכה מח ע"א): "ובסוכה גדולה מעייל בה מאני מיכלא [דאמר רבא מאני מיכלא] בר ממטללתא ולדברי הרי"ף ז"ל היא נפסלת בכך לגמרי". (וכן הרמב"ן במלחמות).
ולדברי הריטב"א זהו פסול מן התורה. וצ"ע לפי"ז איך מכשירים את הסוכה מחדש הרי ישנו איסור 'תעשה ולא מן העשוי'? ונראה לומר שבמקרה זה כיון שגוף הסוכה שלם די בהוצאת הסירים כדי להכשיר את הסוכה עפ"י האמור בדרכי משה הקצר (או"ח סי' תרכו, א) הביא "כתב הכל בו (הל' סוכה סי' עא, לז א) בשם בעל ההשלמה ז"ל כל הפסולים שאינן בגוף הסכך כשמבטלן אינו צריך מעשה דביטולו הוה מעשה כגון סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים ובנה בה אצטבא ומיעטה (ד, א) וכן אלו העושין סוכה תחת הבית ואין מסירין הגג עד אחר העשייה, אין צריכין לנענע הסכך אחר כך לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכוך הנעשה בפסול קודם לכן עכ"ל".
ה. הר"ן על הרי"ף (סוכה יג ע"א) כתב: "וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל שכתב בפרק לולב וערבה בענין פסול סוכה ביום טוב אחרון דפסיל לה במאני מיכלא דמעייל בגווה ולרב אלפסי ז"ל מאני מיכלא כגון קדרות ואגני דלישה דתשבו כעין תדורו והני לאו אורחייהו לאנוחינהו בבית דירה".
ונראה שאף לדעתו בהסברת הרי"ף כלי בישול פוסלים את הסוכה מן התורה, אולם הפסול הוא באופן הישיבה של היושב שצריך 'תשבו כעין תדורו', ולכן בהוצאת הכלים מן הסוכה יוצא בה שוב י"ח. ורק בתשיעי כדי לסמן שאינו יושב בסוכת מצוה הורו לו להכניס כלים שפוסלים את הישיבה.
ו. בפירוש רבינו יהונתן (על הרי"ף סוכה כג ע"א) כתב: "אבל סכה גדולה מעייל לגווה מאני מיכלא, כגון עריבות וכלי מתכות שמחממין בהן המים שאין אלו תשבו כעין תדורו,... שאדם סודר שם שולחנו אין דרך להכניס שם כלים... כי אם בבית (האופנים) [האופים] ומפסלא בכך כשם שסכה קטנה מפסלא בשרגא שמא יניחנה ויוצא מחמת הבלא, ובסכה גדולה נמי טעמא דמני מיכלא משום האי טעמא שמא יניחנו ויצא".
הפסול לפי ר"י מלוניל מדרבנן שאין דיורו של אדם בביתו עם כלי האכילה והבישול באותו חדר, וחז"ל הורו לו להכניס בתשיעי. אולם אף האיסור להכנסה הוא מצד גזירת חכמים ופוסל מדרבנן בלבד.
ממשיך ר' יהונתן בשיטה נוספת שהיא שיטת רוב הראשונים: "ויש מפרש דלא מפסלא בכך סכה גדולה, דלא דמי לסכה קטנה דמיפסלא בשרגא, דכיון דסכה קטנה היא אפשר דמפסלא בכך דדירה [קטנה] היא ודבר מועט ממעט בשיעורא בסוכה, אבל סכה גדולה לא מיפסלא בכך, אלא לא נתכון בגמרא לפסול הסכה אלא לעשות היכירא, שאין כונתו לישב בסכה ולא יחשדו אותו בני אדם שעובר על בל תוסיף, להיות נקי מהשם ומישראל".
ז. כאמור הרי"ף סבר שהכנסת הכלים לסוכה פוסלת. הרז"ה (המאור הקטן סוכה כג ע"א) תקף את הרי"ף על דבריו: "ולא פליגי הא לן והא להו כתב הרי"ף ז"ל והני מילי בסוכה קטנה דמיפסלא בשרגא אבל סוכה גדולה מעייל לגוה מאני מיכלא ומיפסלא דאמר רבא מאני מיכלא וכו' ואין זה נכון דבשלמא סוכה קטנה מיפסלא בשרגא משום דליתיה לשיעורא דסוכה מידי דהוה אנויי סוכה שממעטין בסוכה מן הצד כך כל דבר שהוא ממעט בישיבת סוכה שלא נשאר ממנה שבעה טפחים פנויין לישיבה הוו מיעוט בסוכה קטנה ואפשר שיתכן בה בדוחק לומר לשון פסולה משום דליתיה לשיעורא אלא בסוכה גדולה היכי אפשר לומר דמיפסלא במאני מיכלא עד כאן לא אמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא אלא ללמדך תשבו כעין תדורו מהו דרכו של אדם להכניס מכלי תשמישו בדירתו אבל לפסול את הסוכה אין בכך כלום פסלות ואף על גב דאמרי' דמעייל בה מאני מיכלא היכרא בעלמא הוא דלא נהוג בה מנהג דירה כי בנוהג שבעולם יש לכל אדם מקום מוקצה לכלי מאכלו חוץ מדירתו וחומרא דרבנן בעלמא היא שלא יראה כעובר על בל תוסיף דהא קי"ל דלעבור שלא בזמנן מצות בעי כוונה ובהיכרא כל דהו סגיא. והלכתא סוכה ואח"כ זמן אף על פי שלא כתבה הרי"ף ז"ל אחר שכתבתי זה מצאתי במקצת נוסחי הלכות".
הוא מבין את הדין בכלים כדין היכר (כפירוש האחרון של הר"י מלוניל) וסובר שאין שום סיבה שכלים אלו יפסלו את הסוכה. וא"כ גם המכניס כלים אלו לסוכתו אינו פוסלה ורבא רק לימד דרכי התנהגות במצוה שדרכה בדירה ולא במעשה מסויים.
ח. ענה לו, כדרכו, הראב"ד (כתוב שם לראב"ד סוכה כג ע"א): "אמר אברהם: של צרפתי הוא זה. ואם כדבריהם לבני א"י למה הצריכו לפחות בה ארבעה ודי להם אפילו בטפח להכירא בעלמא א"נ בג' טפחים אויר, ומדאצטריכן בה מקום חשוב אלמא הכירא דמוכחא בעינן ואי לאו דפסלא מאני מיכלא בסוכה לאו מוכחא, ועוד כיון דבחג אי בעי מעייל אי לא בעי לא מעייל מאי הכירא איכא. וטעמא דהאי פסילותא מפני שנפשו של אדם קצה בה ודילמא שביק לה ונפיק ומשום הכי אינו רשאי להכניסם לתוכה".
נראה שהראב"ד סבר כפי שכתבנו לעיל שזוהי גזירה של חכמים לפסול ישיבה בסוכה כזו, ומבין זאת כריטב"א שחכמים הורו על פסילה מן התורה. וא"כ הכנסתם בשאר ימות החג פוסלת את הסוכה.
ט. הרמב"ן במלחמות ה' (כג ע"א) אף הוא השיב על בעל המאור וכתב כך: "אמר הכותב: עד שהוא תמה על רבינו הגדול יתמה על הגאונים הראשונים ז"ל שהם כתבו בלשון הזה וכך כתב בהלכות גדולות ובפסוקות ומדבריהם למדנו דמאני מיכלא בחג אינו רשאי להכניסן בסוכה דלמא שביק לה ונפיק הלכך הויא היכרא לשמיני. ומיהו אין כאן מקום ספק שלא לפסלה לגמרי מהכשירה אמרו שלא יצא בה בזמנו אלא פסול המוציאה מתורת דירה ועושה אותה כמוקצה שבבתים ולשון פסול שייך".
ומביא ראיה שמשתמשים בלשון פסול אע"פ שאין הכוונה לפסול מן התורה. ונראה שמבין לשון פסול ברי"ף כשיטת הר"י מלוניל שזהו פסול מדרבנן.
י. שולחן ערוך (או"ח סי' תרלט ס"א) פסק: "אבל כלי אכילה ( לאחר האכילה) (טור), כגון קדירות וקערות, חוץ לסוכה".אבל לא בלשון פסול שפוסל את הישיבה בסוכה.
ובסימן תרסו פסק: "ובחוצה לארץ, שצריך לישב בה בשמיני, גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותם ממנה; ואם אין לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי, אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יום טוב, ומה יעשה להיכרא, אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים, יניחנו בה; ואם היא גדולה, שמותר להניח בה הנר, מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם, כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה".
ובאר המשנה ברורה (ס"ק יב): "להכיר בה שהיא פסולה – המחבר נקט לשון הרי"ף בסוף סוכה ועיין שם בר"ן וברמב"ן דאין הכונה שנפסלת בכך אלא ר"ל שעושה היכר לפוסלה שאינו יושב בה בתורת סוכת החג ועיין לעיל בסימן תרל"ט במ"ב סק"ו ובשער הציון שם".
מסקנה עריכה
איננו פוסקים כגאונים והרי"ף שכלי בישול וכן קערות לאחר שאכלו בהן פוסלים את הסוכה, או את עצם הישיבה בה אף מדרבנן; ואעפ"כ ממידת דרך ארץ כלפי המצוה ובמיוחד במצוה זו משום 'תשבו כעין תדורו' מן הראוי להקפיד על כך ולא להכניס כלי בישול ואפיה לסוכה ולהוציא קערות מלוכלכות שאין בהן צורך.