חבל נחלתו יד ד
סימן ד קדיש יתום
שאלה
עריכהמה המקור לקדיש יתום?
תשובה
עריכהא. לפני שנדון בקדיש יתום נדון מהו קדיש ומתי סדרו אותו בתפילה.
כתב הרמב"ם (סדר תפילות נוסח ברכות התפילה): "שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה, ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש, וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן בדברי תחנונים כשיגמור תחנוניו יאמר קדיש".
הבית יוסף (או"ח סי' נה, א) הביא לגבי סדר אמירת הקדיש וז"ל: "כתב האגור בסימן (צ"ח) [צ"ד] וזה לשונו: השיב הראב"ד טעם על הקדישים שאומרים בתפלה אחד אחר פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים, וקדיש אחר סיום תפלת שמונה עשרה שהיא מצוה בפני עצמה ואינה דבוקה לאחריה, וקדיש אחר קריאת התורה כי הוא מצוה בפני עצמה בכניסה, וקדיש אחר הקדושה והיא דבר שבקדושה, וקדיש אחר אמירת מזמור או פרק או אגדה או משנה כדאמרינן בסוטה (מט.) עלמא קאי אקדושתא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא, וקדיש אחר אשרי למנחה שהיא מצוה בפני עצמה שכל האומר תהלה לדוד [שלש פעמים] בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא (ברכות ד:) וקדיש אחר ברכות ק"ש של ערבית כי תפלת ערבית רשות, ויש שהולכים להם קודם שמונה עשרה ולא ישמעו קדיש וקדיש לאחר תפלת ערבית שכבר נשלמה התפלה ואין פוחתין משבעה קדישים בכל יום והגאונים כתבו על שם שבע ביום הללתיך (תהלים קיט קסד) עכ"ל משבלי הלקט (תפלה סי' ח)".
והב"ח (נה, א) כתב בקצרה: "טעם קדיש זה (=בין ישתבח לברכו) הוא לפי שהפסיק בספור שבחיו ויתחיל בק"ש וברכותיה תקנו להקדישו יתברך באמירת הקדיש". עולה שחכמים תקנו אמירת קדישים בין חלקי התפילה השונים.
באו"ח סי' נו באר הטור את תוכן הנאמר בקדיש ובעקבותיו נושאי כליו, והב"ח (או"ח סי' נו, א) סיכם בקצרה: "יתגדל ויתקדש הוסד על פי המקרא וכו'. כלומר זהו לכל הדיעות שתפלה זו (=קדיש) תקנוה על הגאולה דלעתיד שיתגדל ויתקדש שמו ויהיה ה' אחד ושמו אחד".
ב. הרמב"ם (סדר תפילות נוסח הקדיש) הביא שלשה 'סוגים' של קדיש: מה שאנו מכנים 'חצי קדיש' (ללא 'יהא שלמא' וללא 'עושה שלום') זהו הקדיש הרגיל. קדיש דרבנן שהרמב"ם מפרט את נוסחו ומבאר: "קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה. ובין פירוט שני קדישים אלו כותב: "קדיש בתרא כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו: תתקבל צלותהון ותתעבד בעותהון וצלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון דבשמיא יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל ואמרו אמן, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן". ובשני וחמישי שקוראים בתורה דוחים את הקדיש בתרא לאחר קה"ת.
למדנו מדבריו שכל הסיום של התפילה תחנון וקדושת ובא לציון וכל הנאמר בימינו בימיו היתה רשות ועל כן אחר קדיש בתרא היו נפטרים לבתיהם. ואין שום איזכור של קדיש יתום.
ג. בספרי הגאונים וכן בספרי הראשונים הקדומים בספרד לא נזכר קדיש יתום כגון בספרי הרמב"ם והרמב"ן, ורק בבית הקברות היו נוהגים לומר קדיש אחר נפטר או בבית האבלים.
באמצע תקופת הראשונים אצל חסידי אשכנז אנו מתחילים לשמוע בספרי הפוסקים על תקנת קדיש יתום.
כתב בפירושי סידור התפילה לרוקח ([קז] ויתן לך עמ' תרב): "והיתום אומר קדיש, יתגדל, יהא שמיה, יתברך, יהא שלמא רבא, ועושה שלום במרומיו עד ואמרו אמן. למה היתום אומר קדיש משום מעשה שהיה: מעשה בר' עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות ופגע באדם אחד שהיה ערום ושחור כפיחם והיה טוען על ראשו כסבור עשרה טעונין, והיה רץ בהם כסוס שהוא רץ, גזר עליו ר"ע והעמידו, ואמר לאותו האיש למה אתה עושה עבודה קשה כזאת, אם עבד אתה ואדוניך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו, ואם עני אתה אני מעשיר אותך, אמר לו בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי, אמר לו מה זו ומה מעשיך, אמר לו אותו האיש מת הוא ובכל (עמ' תרג) יום ויום שולחים אותי לחטוב בעצים ושורפין אותי בהם, אמר לו בני מה היה מלאכתך בעולם שבאת הימנו, אמר לו גבאי המס הייתי והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים, אמר' לו כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה, אמר לו בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענות שאותו האיש אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאילמלא היה לעני זה בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך ועונין אחריו ברוך ה' המבורך, או יאמר יתגדל ועונין אחריו יהא שמיה מברך, מיד מתירין אותו האיש מן הפורענות, ואותו האיש לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת ואינו יודע אם תלד זכר מי מלמדו תורה שאין לאותו האיש אהוב בעולם. באותו שעה קבל עליו ר' עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדנו תורה ויעמידו לפני הצבור, אמר לו מה שמך אמר לו עקיבא, ושום אינתתך אמר לו שושניבא, ושום קרתך אמר לו דוקיא, מיד נצטער ר' עקיבא צער גדול והלך ושאל עליו, כיון שבא לאותו מקום שאל עליו, אמרו לו ישתחקו עצמותיו של אותו רשע, שאל על אשתו אמרו לו ימחה שמה וזכרה מן העולם, שאל על בן, אמרו לו הרי הוא ערל אפי' מצות מילה לא עסקו בו, מיד נטלו ר' עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה מקבל תורה עד שישב עליו מ' יום בתענית, ויצאה בת קול ואמרה לו ר' עקיבא לך ולמד לו, הלך ולמדו תורה וקרית שמע וי"ח ברכות וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל ואמר ברכו את ה' המבורך וענו הקהל ברוך ה' המבורך, יתגדל, יהא שמיה רבא, באותה שעה מיד התירו המת מן הפורענות, מיד בא לר' עקיבא בחלום ואמר יהי רצון מלפני הקדוש ברוך הוא שתנוח דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גיהנם, מיד פתח ר' עקיבא ואמר יהי שמך ה' לעולם ה' זכרך לדור ודור. וכן מצאתי בתנא דבי אליהו רבא קטן האומר יתגדל מציל אביו מן הפורענות".
וכן באורחות חיים (הל' אבל) הביא את המעשה בקצרה והוסיף: "ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חדש וגם להפטיר בנביא. ויש מתפללין בכל מוצאי שבת תפלת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרין הרשעים לגיהנם ששבתו בשבת ואיפשר שיגן עליהם אותה תפלה וכן יהי רצון".
והביא מעשה זה הריב"ש (סי' קטו מאורחות חיים) והזכירו אותו כמה ראשונים אע"פ שלא מצאנו אותו במדרשים שלפנינו. וכן הב"י (יו"ד סי' שעו והביאו מהכלבו).
למדנו ממעשה זה שקדיש ותפילה כשליח ציבור ע"י בן הנפטר מזכים את הנפטר וזו הסיבה לתיקון קדיש יתום לאמירת קדיש ע"י היתומים.
ד. וכך כתב הב"י (יו"ד סי' שעו): "כתב הכל בו (פח.) על מה שנמצא בהגדה שפעם אחת פגע רבי פלוני באחד שהיה מקושש עצים וכו' אמר ליה אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש אחד או יפטיר בנביא על זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל שנים עשר חודש וגם להפטיר בנביא ויש שמתפללין כל מוצאי שבת תפלת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרין הרשעים לגיהנם ואפשר שתגן עליהם אותה תפלה [עכ"ל] והמעשה הזה הוא בזוהר [חדש] בסוף פרשת אחרי מות".
וכך כתב בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' פ) שקובע סדר קדימויות לאמירת קדיש יתום: "וכן ראיתי בתשובת, היכא שיש הרבה אבילים, ויש מהן שרגילים להתפלל, ומהן שאינם רגילי' להתפלל, או יש שם קטנים שאינ' יכולין להתפלל, אז מי שמתפלל אין אומר קדיש יתום, רק אותם שאינם רגילים להתפלל או קטן יאמר קדיש, כי התפילה נגד הקדיש ומשובח יותר מן הקדיש, אך גם בזה אין מנהגינן כן, אך הקדיש יתום כולם שוים, והאי שיכול להתפלל זריז ונשכר לה, ולא נגרע ממנו ערכו וחלקו שיש לו בקדיש יתום".
עולה שתפילה עדיפה מקדיש, ולכן מן הראוי שמי שמתפלל לא יאמר קדיש יתום ואעפ"כ לא נהגו כך.
ה. וכתב בספר האגור (הל' תפילת ערבית סי' שלד): "ונקרא זה הקדיש קדיש יתום בשביל שהקטנים שאינם יכולים להתפלל בצבור יכולים לומר קדיש זה כי נתקן בשביל המתים ולכן הקטנים יכולין לאומרו כי איננו חובה כשאר הקדישות של תפלה. ול"נ כי אף על פי שזה הקדיש נתקן בשביל המתים כמו אותו מעשה דר' עקיבא מ"מ האבל כשהוא איש, טוב לו יותר להתפלל כל התפלה מזה הקדיש כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ואף על פי שאין אבל בב"ה אין לבטלו מאחר שהוא נתקן אחרי פסוקים ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו מאחר שנתקן עכ"ל וקצרתי".
ועולה שאע"פ שהקדיש תוקן לצורך היתומים בכ"ז לאחר שתוקן אם אין יתומים יש לאומרו.
ו. הטור פותח את סימן קלג בביאור אמירת עלינו לשבח וממשיך: "ובספרד נוהגין בכל יום אחר קדיש (=בתרא) לומר מזמור הטה ה' אזנך ענני וקדיש אחריו ואח"כ עלינו לשבח ובכל זמן וזמן משנין המזמור לפי ענינו כגון ברכי נפשי בר"ח וכאיל תערוג על אפיקי מים בחולו של מועד ומזמור שיר חנוכת הבית בחנוכה ובפורים למנצח על אילת השחר ומנהג טוב הוא"...
וכתב על דבריו בדרכי משה הקצר (או"ח סי' קלג אות ב): "משמע דאין לומר אחר עלינו קדיש וכן למטה במה שקאמר שבספרד נוהגים לומר מזמור וקדיש ואחר כך עלינו, ולא כתב שאומרים קדיש אחר זה. אמנם אין המנהג כן, אלא אומרים קדיש אחריו והוא נקרא קדיש יתום משום דהיתומים רגילים למימריה וכן הוא באגור (סי' שלד), וכתב בשם מהר"ם (=מרוטנברג) אף על פי שזה הקדיש נתקן בשביל המתים כמו שמצינו במעשה דרבי עקיבא (כלה רבתי פ"ב), מכל מקום אף על פי שאין שם אבל בבית הכנסת אין לבטלו מאחר שהוא נתקן אחר הפסוקים ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לומר אותו מאחר שכבר נתקן עכ"ל. ובתשובת מהרי"ל סימן ס"ד תמצא דברי מהר"ם אלו וכתב שם דאם אב ואם מקפידין אין לבן לומר קדיש בחייהם וכן הוא בתשב"ץ (קטן סי' תכה) וכל שאר דיני קדיש יתום כתבתי בעז"ה ביורה דעה סימן שע"ו (אות ט)".
וכך כתב בשו"ת מהרי"ל (סי' סד): "ומה שכתבת במקום שאין יתום אם יתבטל קדיש יתום, חלילה וחס, אלא לעולם [אחר] הדרשות והפסוקים חייבין להקדיש כמו שכתב המיימוני בהדיא אפילו קדיש דרבנן היו אומרים אלא שנתבטל דלא רגילי בהו אינשי, ומ"מ אינו חובה ותקנתא דרבנן כמו הני קדישי' דתפלה דבמה מדליקין וכל הני גופייהו לאו תקנתא דרבנן נינהו אלא מנהג. והא ודאי פשיטא שאין להם לירא לאותן שהוריהן בחיים מלומר קדיש או להתפלל במוצאי שבתות, דאדרבה שפיר קעבדו וקורת רוח למתים בהארכת ברכו במוצאי שבת כמו שכתב הא"ז מיהו אם אביו ואמו מקפידין ישמע להם כמו שכתוב בתשב"ץ ושלום הקטון הלוי".
ז. המנהג בקהילות אשכנז היה שרק יתום אחד אומר קדיש, וטעם הדבר נראה לי משום שמלכתחילה רק חזן היה מתפלל ולכן גם כשתקנו קדיש נוסף לזכות את הנפטרים המשיכו בסדרי התפילה. ממילא נוצרו הרבה דיני קדימויות למי מגיע הקדיש.
בדרכי משה הקצר (יו"ד סי' שעו ס"ק ט) האריך בדיני קדימויות של קדיש מכיון שרק אחד היה אומרו ומביא: "כתב בבנימין זאב סימן ר"א ור"ב דאין מקום לקדיש זה רק על אביו או אמו ואם יש בזה מנהג אחר אין לילך אחריו אם לא שהוא מנהג ותיקין ויש מקומות שאם אין אבל בבית הכנסת אומר אחד שאין לו אב ואם בעד כל מתי ישראל, גם קצת מקומות שאומרים למנצח ובא לציון בקול נמוך כדרך האבלים אם אין אבלים בבית הכנסת ואם יש אבלים בבית הכנסת האבלים אומרים אותו אם אינן יכולין להתפלל כל התפלה עכ"ל וכן נוהגין כדבריו".
והאריכו עוד בדיני קדימויות קדיש יתום שם והמג"א באו"ח סי' קלב, והמשנ"ב בסיכומו 'מאמר קדישין' בביאור הלכה בסי' קלב.
ח. בשו"ת בנין ציון (סי' קכב) מביא תשובת 'הרה"ג וכו' מ"ה בער אפפענהיים הגאב"ד דק"ק אייבענשיץ שנשאל: "קהל אחד הי' להם שתי בתי כנסיות א' גדולה וא' קטנה ועוד שאר מנינים וכשנעשתה הבהכ"נ הגדולה רעוע וחשבה לפול הרסו אותה ובנו ביהכ"נ גדולה בנין נאה המחזקת כל בני הקהלה והסכימו שלא להתפלל בשום מנין רק בביהכ"נ החדשה הזאת ועוד התקינו כי קדיש יתום יאמרו כל האבלים ואפי' יאהרצייט ושלשים כולם יחד".
אלא שקמו על עוררין מכל דיני הקדימויות. וענה הג"ר בער אפפענהיים: "והשבתי להם תקנה גדולה וישרה ראיתי כאן דהנה ענין קדיש יתום לא מצאנו לא בשתי תלמודיים גם לא ברמב"ם ובטור רק הב"י ביו"ד (סי' שע"ו) הביא בשם הכלבו שהעתיק דברי הזה"ק פ' אחרי פ"א פגע ר"פ [ר"ע] באחד שהי' מקושש עצים וכו' אבל בשו"ע לא הביא כלל מנהג הלז דיתומים יאמרו קדיש רק הרמ"א הביאו ועשה חיל וקים בזה ובאמת גוף המעשה שהביא הזה"ק אין לו פירוש ואפשר שבא כן לאחד בחלום והריב"ש בתשובה סי' קט"ו כ' ג"כ שלא נמצא מעשה זה בתלמוד ואפשר במדרש ובס' הנדפס בחדש כרם שלמה על יו"ד סי' שע"ו שהי' מלקט שו"ת ודברי אחרונים כ' שלא נמצא בשום מדרש אמנם הריב"ש כ' שם כי כל המנהג הזה הוא רק על קדיש דרבנן אחר הלימוד ולא על שארי קדישים, אמנם אף שהרמ"א הביא סתם ואחריו המג"א הביא כמה וכמה דינים מי שיש לו קדימה בענין הקדיש לא אמרו רק בעיר שיש להם הרבה בתי כנסיות ובהמ"ד ואז נוכל לקיים פסקיהם וחלוקיהם בענין הקדימה שלשים ויא"צ, אבל בעיר שאין להם רק ביהכ"נ אחת ובכל יום ויום שם אבלים שלשים ויא"צ הרבה כדי למעט במחלוקות טוב שיאמרו כולם בבת אחת כדי לתווך השלום".
הרה"ג המשיב דוחה את המערערים ומבאר כמה גדול השלום וכמה מגיעים למחלוקות עד כדי קטטות.
ומוסיף: "ועוד גוף הדבר אין לו טעם מה חילוק יש אם אחד אומר הקדיש או הרבה יחד אדרבה כי עיקר הקדיש כ' בס' יש נוחלין הובא בס' בית לחם יהודה ביו"ד סי' שע"ו סק"ה הקדיש אינו תפלה שיתפלל הבן על האב לפני ה' שיעלה משאול מטה אלא זכות ומצוה הוא למת כשבנו מקדש ברבים והקהל יענו אחריו אמן והה"ד שאר מצות וזכיות שעושה הבן אחר מיתת אביו הוא כפרה לנפש האב עכ"ל וא"כ אם רבים אומרים ביחד קדיש בודאי יתקדש שמו ית' יותר וכמ"ש רש"י פ' בחוקותי (ויקרא כו, ח) אינו דומה מרובים העוסקים בתורה למעטים, ואם יחיד אומר בפ"ע כמה פעמים אין עונים עשרה אחריו איש"ר".
וא"כ אין סיבה שלא יאמרו כל אומרי הקדישים יחדיו.
ומוסיף: "אמנם מחמת דתרי קלי לא משתמעי יש לתקן שיאמר הש"ץ הקדיש והאבלים יאמרו בלחש מלה במלה אחריו ואז טוב יותר משיאמרו בב"א ולא ישמעו דבריהם והקהל אינם עונים איש"ר. וראיתי אחד קדוש מדבר בספרו חתם סופר סי' שמ"ה בתשובה אחת כתוב אלי וזה לשונו אך נ"ל דהנה מנהג הספרדיים כל הקדישים אומרים האבלים בפעם אחת ועל כולם עונים איש"ר, והגאון מוה' יעבץ בסידור שלו כ' אינני מטפל בדיני קדיש כי נכון מנהג הספרדים כל הקדישים אומרים כולם בפ"א ועז"כ בעל חתם סופר וכן אנו נוהגים בבית מדרשינו בקדיש דרבנן שיאמרו כל הבחורים האבלים יחד גם בביהכ"נ כשיש שום פלפול בין האבלים אומרים שניהם מה בכך על כן נלענ"ד וכו' עכ"ל ואם הגאון מהרמ"ס זצלל"ה אשר מרגלא בפומי' לומר אני אומר החדש אסור בכל מקום והי' שונא החדשות ואמר כי טוב לומר כולם ביחד – בודאי טוב בעיר שאין להם רק ביהכ"נ אחת להנהיג מנהג ספרדיים ובפרט בביהכ"נ חדשה יכולים לתקן מנהגים חדשים עכ"ד מר נ"י".
ט. הגרי"י עטלינגר אינו מסכים עמו שזו תקנה ראויה שכל האבלים יאמרו יחדיו: "תמהתי דרך כלל איך קרא מעכ"ת נ"י תקנה גדולה וישרה לשנות מנהג ישראל אשר נהגו בכל מדינות אשכנז ופולין זה יותר משלש מאות שנה בקדיש יתום שיאמר כל אחד לבדו ולילך בעקבות המתחדשים בזמננו ששינו עניני התפלה והנהיגו גם המנהג הזה שיאמרו האבלים קדיש יחד".
הוא יוצא כנגד המנהג שיאמרו את הקדיש יחדיו שהוא הליכה אחר המתחדשים. ומוסיף וחולק עמו על המעשה בר"ע והמקושש ומקורותיו.
ומוסיף הגרי"י עטלינגר ותוקף את הג"ר בער אפפענהיים: "והנה מר נ"י באשר דמה שהראה שאין למנהג קדיש שרש ועיקר לא בתלמוד ולא במדרש ולא בראשונים אשר על כן יהי' ביד המורה כחומר ביד היוצר לאשר יחפוץ יטנו הודיע דעתו שמנהג טוב יהי' לתקן שכל היתומים יאמרו יחד ונגד המערערים שאין לבטל מנהג אמר שאין בזה שינוי מנהג כיון שביה"כ נבנה מחדש ועוד שאין מנהג עומד להקל ובזה יש תקנה להשבית המחלוקת שכבר אירע שהכו זא"ז על אמירת קדיש ולכן טוב ויפה ומקובל לעשות שלום ע"י שינוי התקנה עכ"ד מר נ"י תמהתי לשמוע דברים כאלה וכי ענין המנהג תלוי בבית אשר מתפללים בו הלא את אשר נהגו יושבי הקהלה עד עתה הוא הנקרא מנהגם וכי יקרא מנהג להקל שניתן ביד כל לשנות כרצונו מה שנהגו בכל תפוצות אשכנז ופולין כמה מאות שנה מפני שיש קצת פושעים שמרימים יד להכות בביה"כ הלא על כזה נאמר כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".
ומוסיף שאף החת"ס לא הציע לשנות אלא במעט שהשכיר (=כנראה לומר קדיש על אחרים) יאמר עם עוד מישהו. ומוסיף: "וגם היעב"ץ ז"ל אשר פה הי' מקום כבודו והי' לו ביה"כ מיוחד לעצמו לא שמענו ששינה מנהג בזה להניח האבלים לומר קדיש יחד אף שאמר שישר בעיניו מנהג הספרדים בזה... ומה שנהגו הספרדים אין בידינו לידע על מה נהגו כן אבל עכ"פ יש חילוק רב בין הספרדים ובין אשכנזים כי הספרדים כל תפלתם היא במקהלות בקול... ובזה רגילים הספרדים, מה שאין כן בנו אנשי אשכנז שאין מתפללין וקורין בקול א' וכשהרבה מתפללים יחד אי אפשר לשמוע ולכוון כאשר ידעתי נאמנה במה שגם פה נוהגין לומר קדיש דרבנן האבלים יחד והוא כחוכא ואטלולא דכל דאלים גבר לישא קולו קול ענות גבורה וחבירו צועק כנגדו זה פותח וזה חותם ואי אפשר ממש לענות אמן יש"ר. ולולא יראתי לבטל מנהג כבר הייתי מונעם שלא לומר קדיש דרבנן יחד כל שכן שלא להנהיג כן לכתחלה ומה גם בשאר הקדישים אשר לא נשמע ולא נראה בכל גלילות אשכנז ופולין אפילו קהלה אחת שנהגו כן חוץ ממה שהנהיגו מגידי חדשים אשר מנהגי ישראל לא יחשובו". וממשיך שאין לשנות מן הנהוג באשכנז ופולין.
ומסיים: "לכן אין טוב רק לשמור דרך ארחות חיים אשר גבלו ראשונים ולזכות כל אחד לבדו בקדיש אשר יאות לו ע"פ התורה אשר הורו הפוסקים למי הקדימה ואחד המרבה ואחד הממעיט רק שיכוון לבו באמירת קדיש וברכו".
נראה שעיקר יציאתו כנגד השינוי היה מצד שינוי המנהגים כשברקע ההשכלה בגרמניה.
י. בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' יג) דן ג"כ "בבית כנסת ידוע היה נהוג מימים ימימה לחלק את הקדשים בין החיובים כמנהג אשכנז מאז. ובזמן האחרון נתרבו מתפללים חדשים, ושינו המנהג ותפסו מנהג הספרדים שאומרים קדיש ביחד, ורק זאת השאירו שהקדיש שלאחר עלינו נותנים לאומרו לבעל היא"צ בלבד".
הצי"א מקשה ראשית שלא ראוי לשנות מנהגים ומבאר תועלת אמירת הקדיש במה שעונים הקהל אמן יש"ר – "וכזאת הסברא של החתם סופר מצינו שכותב כן גם בספר בית לחם יהודה על יו"ד סי' שע"ו סק"ה בשם ס' י"נ, והוא, דהקדיש הזה אינו תפלה שיתפלל הבן על האב לפני ה' שיעלוהו משאול מטה אלא זכות ומצוה הוא למת כשבנו מקדש השם ברבים והקהל יענו אחריו אמן". וסומך את דבריו שלא לשנות ממנהג קדמונים מדברי אחרונים נוספים.
ומוסיף ומקשה הגרא"י ולדנברג: "דהם השאירו על מקומו רק הקדיש שאחר עלינו שיאמר אותו רק בעל היא"צ בלבד, ואילו בזכר שמחה שם מביא בשם האב"ד דק"ק שוואבאך שהעיד בשם הגאון רע"א זצ"ל, דבעת חולי רע שהיו שם יתומים הרבה עד שלא הגיע ליתום קדיש אחד בתוך חדש התקין שבמשך השנה ההיא יאמרו קדיש אחר עלינו הכל ביחד. ושמאז נשתרבב המנהג שקדיש אחר עלינו אמרו הכל ביחד ושאר קדשים היו ליא"צ עיין שם, הרי היפוכו של דבר, דאם כבר יש צורך להנהיג מאיזה סיבה שיאמרו כולם ביחד קדיש אחד ולהשאיר האחרים ליא"צ, אזי יש לבחור שאת הקדיש של לאחר עלינו הוא שיאמרו כולם יחד, ומהאחרים לתת ליא"צ".
ושוב ממשיך שאין לשנות ממה שכבר נהגו.
ומוסיף: "ואני מוצא סמוכים להסברת מנהגא דא לתת יחידי ליא"צ הקדיש יתום שאחרי עלינו, מדיני הקדיש של הגאון ר"נ אדלר ז"ל שנדפסו בראש ספר שו"ת ריב"ם שנייטוך, דבסי' ב' שם סעיף ג' כותב שרק קדיש של עלינו נקרא עוד ג"כ קדיש של תפלה, אבל הקדיש שלאחר המזמור לא נקרא כבר קדיש של תפלה מכיון שאין זה רק מנהג, ושם בסעיף ו' כותב שהקדיש יתום של תפלה יש באיזה חילוק שהוא להשאיר לבעל היא"צ עיין שם. וא"כ זהו הדבר שעכ"פ הקדיש יתום של עלינו נותנים לבעל היא"צ לבד שיגיד אותו ביחידות וכנ"ז. לעומת זה יש לציין לדברי שו"ת ריב"ש סי' קט"ו שנזכר שהקדיש בתרא הוא קדיש דרבנן הוא שנותנין לומר ליתום ע"ש. ומשום בארה גם למ"ש הרמ"א ביו"ד סימן שע"ו סעיף ד' שנהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא, דהיינו הקדיש דרבנן ונהרא נהרא ופשטא".
וחותם הצי"א: "בשולי התשובה. ולא אמנע לבסוף להמליץ על מנהג הספרדים ועל המקומות שהנהיגו כמוהם לומר הקדיש כל החייבים ביחד, שהוא זה מפני דקסברי שחוץ מעניית הקהל איש"ר וכו', ישנו ענין גם בעצם אמירת הקדיש כשלעצמו והוא. חדא, שישנו בדבר זה משום הצדקת וקבלת דין שמים של האבלים ואומרי הקדיש וכפי שראיתי בספר החיים מאחיו של המהר"ל מפראג ז"ל בח"ב פ"ח שכותב שעיקר הטעם של ענין הקדיש נראה, לפי שאין מיתה בלא חטא ורובא מתים בשביל עון חילול הש"י שלא יכופר אותו עון עד ימותון, וכשהקב"ה נפרע מן החוטא אז שמו של הקדוש ברוך הוא נתקדש שנאמר ונשפטתי וגו' ואח"כ והתגדלתי והתקדשתי, ולכן עומד הבן של החוטא הזה שמת ואומר לפני התיבה יתגדל ויתקדש וכו' כלומר מתנחם אני על מיתת אבי הואיל ושמו של אבי שבשמים מתגדל ומתקדש על ידי מיתתו, ומיד מתכפר עון חילול הש"י שעשה, וזהו דוגמת הנידונים בבית דין שהוצרכו בני משפחתו לבא ולומר לבי"ד יפה דנתם, להורות שאין בלבם על הבי"ד כלום עיין שם. ושנית, ישנו גם בעצם אמירת הקדיש גדר של עומד ומקדש שם שמים ברבים, והקידוש הגדול הזה של שם שמים ברבים על ידי הבן מעורר זכות ורחמים על אביו או אמו שזה יצא מחלציהם, וכפי שראיתי בס' שו"ת תשורת שי ח"א סי' ס"ב שכותב, דכפי שהבין מסידור ר"ש מכוונת האריז"ל דקדיש של היתום עצמו מציל אביו ואמו גם מעונש גיהנם אחר וגם מעלהו בגן עדן ממדרגה למדרגה ולכן אומרים גם בשבת ויו"ט ויא"צ, אך מה שעונים הציבור איש"ר אחר היתום אינו מציל רק מעונש על שלא ענה אמן עיין שם".
"אך גם לפי"ז יש אבל להשתדל שיאמרו יחד בבת אחת הקדיש כדי שעניית הקהל איש"ר יעלה לקדיש של כולם ויזכו עי"ז את קרוביהם הנפטרים שינצלו עי"כ מעונש על שלא ענו אמן. ואין להאריך יותר".
וא"כ ראוי לתקן בכל בית כנסת של האבלים יתקבצו יחדיו ליד הבימה או ליד החזן ויאמרו במקהלה, ולא שכל אבל יצעק לפי הקצב שלו ופעם יאמרו איש"ר בחלק אחד של בית כנסת ופעם בחלק אחר.
יא. בימינו בארץ ישראל לא ראיתי בתי כנסת שנוהגים לפי דיני קדימויות בקדישים וכולם אומרים קדיש יתום יחדיו הן בנים והן שאר חיובים או אומרי קדיש עבור אחרים. ובבתי כנסת מסודרים נוהגים שכל האומרים מתקבצים יחד ליד החזן או הבימה ואומרים במשותף בקול אחד במקהלה וכן ראוי לעשות בבתי כנסת גדולים שכל האבלים ואומרי קדישים יתקבצו למקום אחד והאמירה תהיה יחדיו ולא בערבוביא.
עוד נלענ"ד שמן הראוי לתקן בבתי כנסיות המתפללים בנוסח אשכנז שלא על כל פרק בסיום התפילה יאמרו קדיש יתום, בשחרית בנוסח אשכנז נוהגים לומר עלינו וקדיש יתום, שיר של יום וקדיש יתום, פיטום הקטורת וקדיש דרבנן ובאלול ותשרי מוסיפים לדוד ה' אורי וישעי ושוב קדיש יתום. זהו ריבוי קדישין שלא כראוי, ודי בקדיש יתום וקדיש דרבנן ואי"צ בכל הקדישים שמכבידים על הציבור ומזלזלים את הקדיש.