חבל נחלתו יד ג

<< · חבל נחלתו · יד · ג · >>

סימן ג- ברכת כהנים בכהן אחד

שאלה

האם כהן יחידי שעולה לדוכן במניין ומברך ברכת כהנים מקיים את המצוה מן התורה?

תשובה

א. בירושלמי ברכות (פ"ה ה"ד) ישנה מחלוקת: "רב נחמן בר יעקב אמר אם היה כהן אחד אומר: כהן ואם היו שנים אומר כהנים! אמר רב חסדא אפילו כהן אחד אומר כהנים שאינו קורא אלא לשבט". וכן בירושלמי גיטין (פ"ה ה"ט): "ורב הונא אמר אפילו לאחד אומר כהנים שאינו קורא אלא השבט".

וא"כ לפי הירושלמי גם לאחד קוראים לעלות לדוכן.

לעומת זאת בבבלי סוטה (לח ע"א) נאמר: "אמר אביי, נקטינן: לשנים קורא כהנים, ולאחד אינו קורא כהן, שנאמר: אמור להם, לשנים".

ב. על דברי אביי כתב הקרן אורה (סוטה לח ע"א): "אמר אביי נקטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא כהן. ואם כן אינו מחויב לברך. כיון דאין אומרין לו עלה. ולא משמע הכי במשנה ברכות פ' אין עומדין (ל"ד ע"א) אם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו כו'. וכתבו הראשונים דלא התירו אלא באין שם כהן אלא הוא, שלא לבטל המצוה. אלמא דכהן אחד ג"כ צריך לברך. ועיין בתוס' מנחות דף מ"ד (ע"א ד"ה כל כהן) שכ' בשם ר"ת ז"ל דמדרבנן צריך לברך. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל (הל' תפלה) בפ' י"ד הלכה ח' נראה דבעיקר החיוב אין חילוק. וכהן אחד ג"כ מחויב לברך מעצמו. וכן ס"ל לרב (חסדא) [הונא] בירושלמי (גיטין פ"ה ה"ט) דלאחד נמי קורא כהנים. ואליביה וודאי יחיד נמי מחויב מה"ת. ועוד דהא עיקר נשיאת כפים ילפינן מקרא דוישא אהרן את ידיו כו'. ומה אהרן יחיד אף בניו לדורות אפי' יחיד חייב. אלא דיש לדחות דבאהרן לאו ברכת כהנים הוי. וכמו שכ' הרמב"ן ז"ל בפי' התורה (ויקרא ט', כ"ב). ולא ילפינן אלא דברכה היא בנשיאות כפים. אבל לא לשאר דיני ברכת כהנים. ולא משמע הכי מהא דקשיא ליה לר' יונתן לעיל. ועי' בדברי הטור ז"ל (או"ח) סי' קכ"ח".

ג. בסוטה (לח ע"ב): "ואמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה לדוכן, עובר בשלשה עשה: כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי". וכן בקצרה במנחות (מד ע"א).

וכתבו תוספות במנחות: "כל כהן שאינו עולה לדוכן וכו' – דוקא כשאומר לו עלה כדאיתא בסוטה (דף לט.) צריך שיאמר להם חזן הכנסת שאו ידיכם קודש ובתרגום בבלי נמי מתרגמינן [אמור להם] כד תימרון להון ואף על גב דדרשי' מיניה עשה מפיק ליה פ' ואלו נאמרין (סוטה לח.) שנים נקראו כהנים ולא כהן אחד ותרתי שמעינן מינה. ומ"מ אומר ר"ת שאפי' כהן אחד עולה לכל הפחות מדרבנן ודייק מלישנא דלא קאמר שני כהנים עולים ולא אחד משמע אפי' אחד"...

היינו, לפי תוס', אם לא קראו לו אינו חייב במצוה מן התורה וכיון שקוראים רק לשניים, כהן אחד שעולה בעצמו ללא קריאה מקיים מצות ברכת כהנים מדרבנן.

אמנם בחידושי הגרי"ז (סוטה לח ע"א) העיר: "אולם הגרי"ד אמר דאף בד' התוס' יש לפרש דהמצוה דבר"כ אינו תלוי באמירה, ואף אם יעלו בלי אמירת עלה גם יש קיום דבר"כ, אלא דכוונת התוס' להוכיח מהא דחזי' דבשנים אומרים עלה ובאחד אין אומרים, ע"כ דהחיוב דבר"כ מדאורייתא נאמר רק בשנים ולא באחד, דהוא ראיה דכיון דקריאה הוא רק בשנים א"כ ע"כ דמדאורייתא הוא בשנים, אבל באחד דאין דין לקרותו ע"כ דאינו חייב בבר"כ מדאורייתא, אבל יתכן שאם יעלה לברך מעצמו יהיה בזה קיום גם לשי' התוס'".

ד. וכן הסמ"ק (מצ' קיג) כתב כתוס': "ונראה לי שמן הדין לא היה צריך להקרות ליחיד, שהרי מה ששליח ציבור מקרא להם מאמור להם נפקא, ומיהו עמא דבר להקרות אף ליחיד. ועוד נראה לי שאם היחיד אינו נושא כפיו אף כשאומר לו אינו עובר בעשה דכתיב להם לשון רבים".

ומשמע ממנו שבכהן יחיד אין קוראים כהנים ואינו מחוייב במצות נשיאות כפים. אולם משמע מדבריו שמותר לעלות יחידי לדוכן ואולי מקיים מ"ע של ברכת כהנים.

ה. אבל הטור (או"ח סי' קכח) כתב: "כתב הר"פ שאם אין שם אלא אחד אינו עובר דילפינן ליה מאמור להם דמשמע דוקא לרבים. ואינו נראה דלהם על אהרן ובניו קאי ופירוש אמור להם לכל אחד מהם ואם הוא נושא כפיו מתברך דכתיב ואברכה מברכיך".

היינו, הטור חולק על שיטת ר"פ והסמ"ק וסובר שעובר בביטול עשה אם אינו מברך, ואע"פ שאין קוראים לו, ואם עולה מעצמו מקיים מצוה מן התורה.

וכן בספר האגור (הל' נשיאת כפים סי' קסט) כתב: "כתב הרב פרץ אין שם אלא כהן אחד שאינו עובר אם לא ישא כפיו דילפינן מאמור להם ואין נראה".

וכן המאירי (סוטה לח ע"ב) כתב: "ברכת כהנים מצות עשה לכהנים העומדים שם הן לאחד הן לרבים וכל שהוא שם ואינו עולה ביטל מצות עשה והרי הוא כעובר על שלשה עשה כה תברכו ושמו את שמי אמור להם ומ"מ דוקא אם נצטוה על כך מצד הצבור כמו שביארנו במגלה פרק הקורא בתרא".

והמנהיג (דיני תפילה עמוד קח) כתב: "[כהן שלא התפלל ומצא צבור מתפללים מותר לעלות לדוכן או לא. והשיבו לא מצינו דבר שמעכב ברכת כ[הנים] אלא נטילת ידים דאמרי' בסוטה כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו אבל לא מצינו שתפלה מעכבת ויעלה ויברך. ובין כהן אחד או שנים החזן מקרהו שלא יטעה, וכן מנהג פשוט בכל ישראל להקרותן דבר דבר והן עונין אחריו]".

ובריקאנטי (סי' לח): "ואמר בירושלמי דאפי' לכהן אחד קורא כהנים שאינו קורא אלא שבט ואין לעמוד אחרי כהנים".

ו. הבית יוסף (או"ח סי' קכח) כתב: "וכתב ה"ר מנוח דהא דאמרינן שאין הכהן עובר כשאין אומרים לו לברך היינו שאינו עובר בג' עשה אבל בעשה דכה תברכו עובר שהכהנים מצווים לברך את ישראל יאמרו להם או יחדלו ע"כ. ואין נראה כן דעת הפוסקים, אלא אין עובר כלל כל שאין אומרים לו לעלות שאם לא כן הוה להו לפרש וכן נראה ממה שכתבו הגהות מיימוניות (שם אות ו) שאם שליח ציבור כהן שלא יאמרו לו לעלות ואם איתא שאע"פ שאינם אומרים לו עובר בעשה הוה ליה למימר שיעלה כדי שלא יעבור".

לדברי רבינו מנוח גם כהן יחיד שלא נקרא לעלות עובר בביטול עשה. ולדברי הב"י כהן יחיד אינו עובר אם לא עולה, אבל נראה שאם עלה מקיים מצוה מן התורה.

ז. והב"ח (או"ח סי' קכח, ב) כתב על דברי הטור: "כתב ה"ר פרץ שאם אין שם אלא אחד אינו עובר וכו'. הכי איתא בסמ"ק סימן קי"ג ורצונו לומר דאפילו אמרו לו לישא כפיו אינו עובר דכיון דקרא קאמר דלשנים הוא קורא כהנים לאחד אינו קורא אלמא דלא חשיב לה קריאה כשקורא לאחד ואינו עובר דאי איתא דחשיב לה קריאה לאחד ועובר אמאי קאמר קרא דלאחד אינו קורא לכתחלה למה יגרע אחד משנים בקריאה לכתחלה אלא בעל כרחך דלא הקפידה תורה בקריאה אלא כשהן שנים אבל אחד אינו בדין קריאה ואפילו קראו לו אינו עובר וכך מפורש בסמ"ק לשם. ודעת רבינו (=הטור) דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דאמור להם לכל אחד ואחד מהם קאמר ואם כן בעל כרחך דאפילו אין שם אלא אחד וקראו לו עובר אם אינו עולה אלא דגזירת הכתוב הוא שלא יהא קורא לאחד אלא יעלה מעצמו ואם לא עלה מעצמו אינו עובר, אבל כשהם שנים חייבין לקרוא אותם. ונראה דבירושלמי דפרק אין עומדין ומביאו ב"י (עמ' שטז ד"ה ואז אם) משמע כדברי רבינו מדפליגי התם אמוראי דרב נחמן בר יעקב אומר אם היה כהן אחד אומר כהן אם היו שנים אומר כהנים א"ר חסדא אפילו כהן אחד אומר כהנים שאינו קורא אלא לשבט אף על גב דתלמודא דידן פליג דלאחד אינו קורא כלל לכתחלה מיהו אם קרא אותו הויא קריאה ועובר אם לא עלה בין קרא כהן בין קרא כהנים דבדיעבד הכל מודים דהויא קריאה בכל ענין ולא פליגי אלא בלכתחלה".

ועולה מדבריו כדברי הקרן אורה והגרי"ד שאף לפי הסמ"ק אינו מצווה לעלות אבל אם עלה מקיים מצוה מן התורה.

ח. וכך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קכח ס"ב): "כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים, אם אינו עולה לדוכן אף על פי שביטל מצות עשה אחת, הרי זה כעובר בג' עשה אם היה בבהכ"נ כשקראו כהנים, או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו".

ובסעיף י כתב השו"ע: "ואם הוא א', אינו קורא לו, אלא הוא מעצמו מחזיר פניו".

ובאר הפרי חדש (ס"ק יד): "כתוב בספר כנסת הגדולה [הגה"ט] יש אומרים שאחד אינו מברך אשר קדשנו אלא מתחיל יברכך, אבל הר"ם מינץ ז"ל בתשובה [סימן יב] כתב שצריך לברך ע"כ. והכי מוכח בפרק ואלו נאמרים [סוטה לח, א] לאחד אינו קורא כהן שנאמר אמור להם לשנים, משמע דדוקא מאמירה איתמעיט אחד אבל מצווה ועומד לברך בין אחד בין שנים, וא"כ למה לא יברך. והתוספות ז"ל שכתבו בשם ר"ת [מנחות] פרק התכלת דף מ"ד [ע"א ד"ה כל] שאפילו כהן אחד עולה לדוכן לכל הפחות מדרבנן, ודייק מלישנא דלא קאמר שנים כהנים עולים ולא אחד, ויראה שזו היא דעת ה"ר פרץ שהביא הטור ריש סימן זה, היינו לומר דליכא ראיה חותכת שחייב לעלות אלא מדרבנן, מ"מ יותר נראה שחייב ג"כ מדאורייתא, ואפילו דלא מיחייב אלא מדרבנן, הא אמרינן בפרק במה מדליקין [שבת כג, א] דאפילו אדרבנן מברכינן, וכל שכן לפי דעת הירושלמי [ברכות] סוף פרק אין עומדין [הלכה ד] דס"ל שאפילו אחד בכלל קריאה, שפשיטא שיברך, וכיון דליכא הפך מזה הכי בעינן למיעבד והכי נהוג".

וא"כ כל הספק הוא אם קוראים לאחד אבל ודאי מתחייב לעלות ולברך בעצמו.

ט. וכתב הפרי מגדים (מש"ז סי' קכח ס"ק ד) "עיין ט"ז. באות ג' (הראשון) דעתו דאחד צריך לעלות מעצמו, ואם לאו עובר בעשה מן התורה, וכן דעת הפרי חדש [אות י] והנ"ץ כאן [ס"ק י]. ודעת הט"ז לעיל דלאחד אינו קורא דרשא גמורה, ואיסורא יש אם קורא. ומלבוש [סעיף י] משמע שזה אסמכתא לאחד אין קורא כו', ומתוספות מנחות מ"ד א' ד"ה כל משמע דרשא גמורה לאחד אין קורא, יע"ש. ועיין מה שאכתוב באות ח'".

י. בערוך השולחן (או"ח סי' קכח ס"ט) אף הוא באר את המחלוקת: "והטור כתב בשם הר"פ דגם אם הוא כהן יחידי אינו עובר דכתיב [במדבר ו, כג] אמור להם והטור חולק עליו דעל אהרן ובניו קאי ואמור לכל אחד ואחד משמע ע"ש ורבים הקשו עליו דלהדיא מבואר כן בגמרא שם דלאחד אינו קורא כהנים משום דאמור משמע לשנים ותרצו בדוחק [עב"י וב"ח וט"ז] ולענ"ד נראה דל"ק כלל דהן אמת דלשנים משמע, מ"מ לא עיכבה התורה ליחיד שלא יברך ואדרבה חובה עליו לברך אלא שהש"ץ אינו קורא כהנים וזהו שאומר הטור דאמור להם לכל אחד ואחד כלומר דחובת הברכה על כל אחד ואחד וא"כ אם אמרו לו לעלות ולא עלה עובר בעשה ובאמת נוכל לומר דגם הר"פ סובר כן אלא דהר"פ ה"ק דיחידי אינו עובר דכתיב אמור להם כלומר ודרשינן מינה דלאחד אין הש"ץ קורא כהנים וכיון שהש"ץ לא קרא כהנים אינו עובר כמ"ש והוא לא מיירי אם הציבור אמרו לו לעלות והטור בע"כ מיירי בכה"ג [כנלע"ד]".

ובסעיף יח כתב: "...ואין הש"ץ קורא כהנים רק לשנים דכתיב אמור להם אבל אם היה רק כהן אחד עולה מעצמו ומחזיר פניו מברך דליחיד נמי חייבה התורה לברך כמ"ש בסעיף ט' אך כיון שאין הש"ץ קורא לו ממילא דלא עבר בעשה אם לא עלה אא"כ אחרים אמרו לו עלה וי"א דביחיד רק חובה מדרבנן [תוס' מנחות מ"ד.] אבל דעת הטור אינו כן כמ"ש שם [וגם התוס' לא כתבו בפשיטות כן ואדרבא כתבו דלכל הפחות חייב מדרבנן ועמג"א סקט"ז ודו"ק]".

יא. וכן המנחת חינוך (מצוה שעח) כתב בבירור המחלוקת: "ומבואר בטור דיש סוברין דוקא בשני כהנים עוברים אם קוראים אותם ובכהן אחד אינו עובר אף בקריאה ודעת הטור אינו כן אלא אף בכהן אחד עובר אם קראו אותו ע"ש וע' בה"ז ובפר"ח דדעתם דאפשר בכהן אחד עובר אף בלא קריאה ע' בס' פרמ"ג וע' בפר"ח שמביא דעת אחרונים דכהן אחד לא יברך ודחה ע"ש ולפמ"ש בכל הנהו אפי' דאין עוברים על כל פנים מקיים מ"ע וה"ל כתפילין כ"ז שמניחן מברך חוץ מה שאינם רשאים לעלות וע"ש דהתוס' סבירא להו דמדרבנן אחד עולה והיינו ג"כ שמחויב אבל לענין לקיים המצוה בכ"ע מקיים וזה ברור".

וכן הטורי אבן (מגילה כג ע"ב) הסיק: "אלמא כהן א' נמי נושא כפיו, והא דבעי עשר' היינו שיהי' הציבור של עשרה. מ"מ כה"ג נמי דבר שבקדושה בעשר' חשיבי כיון דהמתברכין שם מצות נשיאת כפים נתקיים ע"י עשרה הוי".

מסקנה

לפי רוב ככל הראשונים והפוסקים ישנה חובה לעלות אפילו ליחיד, וממילא מקיים מצות עשה מן התורה אף כהן יחיד שעולה לדוכן ומברך ברכת כהנים בציבור.