חבל נחלתו יג נז

ביטול שכירות

שאלהעריכה

אשה קבעה עם מומחית לתיקון לקויי דיבור ('קלינאית תקשורת') שעת טיפול לבנה ביום הבחירות בישוב ששתיהן דרות בו. הפגישה נקבעה לשמונה וחצי בבוקר. בשעות הבוקר האם שקבעה הרגישה כי עקב כך שמוסדות החינוך בהם נמצאים ילדיה האחרים אינם פועלים ביום זה לא תוכל להגיע לטיפול עם בנה, וע"כ הודיעה במסרונים פלפוניים לקלינאית שהיא מבטלת את הטיפול. הקלינאית לא קבלה או לא פתחה את המסרונים, ועל כן התייצבה בשעה היעודה לטיפול. לאחר דקות המתנה, התקשרה הקלינאית לאם ובררה מדוע היא לא מגיעה ואז נאמר לה שהטיפול בוטל והיא הודיעה לה במסרונים שמשום מה לא הגיעוה. הקלינאית דורשת שכר מלא ( שקל) על הטיפול שהתבטל. האם טוענת שאין זה סביר שתקבל תשלום מלא על טיפול שלא עשתה והסכימה לשלם שקל.

תשובה

אעריכה

ביטולים והמתנות זה לזה הם דברים של יום יום בהרבה תחומים בחיינו בחלקם יש גוף מתאם ובחלקם נקבע קנס למאחר או מבטל לאחר שעה מסוימת. במקרה הנוכחי האם והקלינאית לא קבעו ביניהם שום תנאי מקודם, ולכן התעוררה השאלה. רצוי שכל המתאם לעצמו טיפולים וכד' יקבעו ביניהם, איך ועד מתי ניתן לבטל על מנת שלא תתעוררנה שאלות מעין אלו. (ובמוסדות מסודרים יש תקנות מסודרות ביחס לכך).

בעריכה

פסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' שלג ס"א): "השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת"...

היינו שוכר ופועל שתאמו עשיית מלאכה מסוימת ע"י הפועל, והשוכר ביטלה, או הפועל לא הגיע לעסוק במלאכה לה נשכר – אין להם תביעת ממון אחד כלפי השני, אלא תרעומת בלבד. וכך כתב הטור: "איזה מהן שבא לחזור הרשות בידו, שיכול לומר הבע"ה לפועל השכר עצמך במקום אחר, והפועל יאמר לבע"ה צא ושכור לך פועל אחר, אלא שיש על החוזר תרעומת בשביל הטורח". והסמ"ע (ס"ק א) מבאר שיש סוברים שתרעומת פירושה שאין תביעת ממון בין שניהם, אבל המבטל נחשב למחוסר אמנה, ויש סוברים שאינו נחשב למחוסר אמנה. והש"ך באר שבמקום שאין הביטול יוצר טורח מיותר לאחד הצדדים אף אין תרעומת.

געריכה

ממשיך השו"ע באותו סעיף: "בד"א, בשלא הלכו. אבל הלכו החמרים ולא מצאו תבואה; פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה; או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, ומה בידו לעשות; ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל (פי' ששמין מי שהשכיר עצמו למלאכה זו וכן חמר שהשכיר חמור להביא משאוי כמה היה רוצה לפחות משכרו ולישב בטל ולבא ריקן) בטל, שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן, ועושה מלאכה לבטל".

היינו, אם הפועלים כבר הלכו למלאכתם שעבורה נשכרו, ובעה"ב יכל לבטלם מההליכה ולא הודיע לפועלים על הביטול – חייב בתשלום כפועל בטל. אולם אם השוכרם לא ידע מהאונס שהתחדש עליו שאינו צריך לעבודת הפועל, והוא התחדש ולא יכול היה לבטל את הפועל אין השוכר חייב כלום.

וכן כתב ככלל הרמ"א (שו"ע חו"מ סי' שלד ס"א): "וכן בכל אונס שאירע לפועל, בין ששניהם היו יודעין שדרך האונס לבא או ששניהן אינן יודעין, הוי פסידא דפועל. אבל אם בעל הבית יודע והפועל אינו יודע, הוי פסידא דבעל הבית (טור ס"ב)".

וכן השולחן ערוך כתב (סי' שלד ס"ב): "שכרו להשקות שדהו ובא מטר בלילה בענין שאינו צריך, אינו נותן לו כלום. וכן אם בא בחצי היום, אינו נותן לו מחצי היום ואילך כלום".

דעריכה

וכתב הסמ"ע מדוע אם הלכו הפועלים ובעה"ב יכל למונעם מהליכה יש להם שכר כפועל בטל (סי' שלג ס"ק ו): "כיון דבע"ה פושע וההליכה היא כהתחילו במלאכה, משו"ה אין הבע"ה יכול לחזור בו, ואם חוזר צריך לשלם להם כפועל בטל, ואף שאין לפועלים פסידא דממון מכח חזרה זו דאף שלא היה שוכרן לא היה להם אצל מי להשתכר". היינו אנו רואים את הליכת הפועל כתחילת עבודה ואפילו לא נגרם להם שום הפסד ממוני, כגון במקרה שלפנינו שהקלינאית השכירה עצמה ביום חופשה ולא היה מישהו אחר שנדחה בגלל ביטול הטיפול.

העריכה

שכר כפועל בטל הוא: "שמין מי שהשכיר עצמו למלאכה זו וכן חמר שהשכיר חמורו להביא משוי כמה היה רוצה לפחות משכרו לישב בטל ולבא ריקן וכן ינכה לו משכרו" (טור סי' שלג). ונראה שבמקרה כפי שעלה בשאלה הוא שליש או מחצית שכר.

ועריכה

ישנו מקרה נוסף שהשוכר צריך לשלם שכר בטלה אף שהפועלים לא התחילו במלאכתם או לא הלכו למקום המלאכה, והוא שאמש היו יכולים למצוא מי שישכרם ועתה אינם יכולים למצוא. כפי שכתב בשולחן ערוך (חו"מ סי' שלג ס"ב): "בד"א שאין להם עליו אלא תרעומת בשלא הלכו, דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם בעל הבית זה; אבל אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל, הרי זה כדבר האבוד להם, ונותן להם שכרם כפועל בטל; ואם נשכרים בפחות, משלם הפחת".

מפני שהשוכר כשלא ביטלם מהמלאכה שזימנם ויכל לבטלם, גרם להם הפסד ממשי שהרי היו מוצאים מלאכה אחרת. אולם מקרה זה לא שייך לענייננו כיון שמדובר ב'עבודה מן הצד' בתוך הישוב ולא במקום העבודה, וביום שהוא לא יום עבודה רגיל, ולכן הקלינאית לא הפסידה לקוח אחר.

זעריכה

ונראה שיש במקרה שלפנינו פשיעה מסוימת של השוכרת שכן בראותה שלא קבלה תשובה על המסרונים ולא הצליחה לבטל טלפונית את הטיפול, היה עליה לנסוע אליה ולבטלה בפגישה ישירה כיון שגרים בישוב אחד ובכמה דקות יכלה לבטל את הטיפול לפני שהקלינאית יצאה מביתה.

מסקנהעריכה

נראה על כן שהשוכרת (אם הילד המטופל) צריכה לשלם לקלינאית התקשורת שכר בטלה. ולהבא עליהן להקפיד להתנות עד מתי ניתן לבטל את הטיפול ובאלו אמצעים (שיחת טלפון, מסרון ואישור) וכד' כדי לא לגרום למחלוקת ולעגמת הנפש לשתיהן.