חבל נחלתו יג נו

עובד שהתבטל ממלאכתו בגלל הפסקת חשמל

שאלהעריכה

פועל עובד בשעות מסוימות בחנות וכד'. לצורך עבודתו הוא נצרך לחשמל (לשם רישום במחשב וראיית הפריטים הנמכרים). הוא התחיל בעבודתו. באמצע העבודה, בגלל פגעי מזג האויר, החלה הפסקת חשמל שהשביתה אותו מעבודתו. באין חשמל אף הלקוחות פסקו מלבוא והוא יצא כשעה לפני תום העבודה ממקום עבודתו. החשמל 'חזר' רק לאחר סיום שעות העבודה. האם הוא צריך להודיע זאת למעביד על מנת שיפחות משכרו, או לחילופין יצטרך להשלים את שעת העבודה בחנות בפעם אחרת. או שזהו נזק שסופג בעל החנות ומשלם לו מלוא משכורתו?

תשובה

אעריכה

נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' שלד ס"א): "השוכר את הפועל להשקות השדה מזה הנהר, ופסק הנהר בחצי היום, אם אין דרכו להפסיק, או אפילו שדרכו לפסוק והפועל יודע דרך הנהר, פסידא דפועל ואין בעל הבית נותן לו כלום, אף על פי שגם בעל הבית יודע דרך הנהר. אבל אם אין הפועל יודע דרך הנהר, ובעל הבית יודע, נותן לו שכרו כפועל בטל".

והרמ"א הגיה: "וכן בכל אונס שאירע לפועל, בין ששניהם היו יודעין שדרך האונס לבא או ששניהן אינן יודעין, הוי פסידא דפועל. אבל אם בעל הבית יודע והפועל אינו יודע, הוי פסידא דבעל הבית (טור ס"ב)".

במקרה הנוכחי האפשרות של הפסקת חשמל המשביתה את העבודה היתה ידועה לשניהם בשווה, ולכן לכאורה הפועל הוא שצריך להיות נפסד או בהפחתת משכורת או בהשלמת שעות עבודה.

וכך פסק השו"ע שם בסעיף ב: "שכרו להשקות שדהו ובא מטר בלילה בענין שאינו צריך, אינו נותן לו כלום. וכן אם בא בחצי היום, אינו נותן לו מחצי היום ואילך כלום. אבל אם בא הנהר, נותן להם כל שכרן; מן השמים נסתייעו".

וצריך לבאר מדוע באונס שאינו ידוע לשניהם הפועל הוא הנפסד?

בעריכה

באר על כך הסמ"ע (ס"ק א): "פסידא דפועל ואין הבעל הבית נותן לו כלום. פירוש, אפילו כפועל בטל אינו נותן לו, והטעם כתב הטור [המובא בציונים אות א'] [וגם מור"ם כתבו אחר זה מיד] דרך כלל ז"ל, לעולם לא יתחייב בע"ה אא"כ הוא היה יודע והפועל לא היה יודע דה"ל להבע"ה לגלות לו ולהתנות, אבל אם שניהן יודעין או שניהן אינן יודעין הפועל מפסיד, שהמוציא מחבירו עליו הראיה וידו על התחתונה, עכ"ל הטור".

מתבאר שרק באונס שבעה"ב ידע שיכול לבוא והפועל לא ידע ולא התנו, בעה"ב חייב. ואף אז נראה שחייב לשלם כפועל בטל שכן העבודה לא נעשתה, אבל בשאר אונסים שגרמו לבטל את הפועל מעבודתו הוא המפסיד את משכורתו.

געריכה

אולם הרמ"א הוסיף והגיה: "ואם הוי מכת מדינה, עיין לעיל סימן שכ"א".

היינו, אם האונס הוא אונס כללי יש לדון בדין במקרה זה.

וכך כתב השולחן ערוך (חו"מ סי' שכא ס"א): "החוכר או המקבל שדה מחבירו, והוא בית השלחין או בית האילן, ויבש מעין בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול, אלא אפשר להביא ממנו בדלי, או שנקצץ האילן של בית האילנות, אינו מנכה לו מחכירו. ואם מכת מדינה היא, כגון שיבש הנהר, מנכה לו מחכירו". כלומר במכת מדינה השוכר אינו צריך לשלם את מלוא שכירותו.

והרמ"א הגיה: "והא דאמרינן אם מכת מדינה הוא מנכה לו מן חכירו, הוא הדין בכל כיוצא בזה, דכל מקום שנפסד הענין לגמרי והוי מכת מדינה, מנכה לו משכירותו".

ובאר הסמ"ע (סי' שלד ס"ק ב): "ואם היה מכת מדינה עיין לעיל סימן שכ"א. ומדציין מור"ם המראה מקום על סימן שכ"א ולא גם על סימן שכ"ב ששם מקור דיני מכת מדינה, נראה דלא בא כאן אלא לרמז על מה שכתב שם בסימן שכ"א סעיף א' דבמכת מדינה לפעמים יד הפועל על העליונה, וכמ"ש שם בשם מהר"ם [הובא במרדכי ב"מ סי' שמ"ג] דפסק כן במלמד, ועיין מה שכתבתי שם [סק"ו] עליו דלענ"ד אין דעת מהר"ם במרדכי כן, ע"ש שהארכתי".

וכן הגר"א בביאורו (סי' שכא ס"ק ז) הרבה להקשות על דין זה, מדוע יפסיד בעה"ב ולא הפועל ובמה מכת מדינה מאלמת כח הפועל דוקא.

דעריכה

במרדכי (ב"מ רמז שמג) נאמר על מכת מדינה כך: "[ואם] הביטול של המלמד מחמת גזירת המושל שבעיר ואי אפשר למלמד ללמוד הוי מכת מדינה ויהא ההפסד של בעל הבית".

אולם בנתיבות המשפט (ביאורים סי' שלד ס"ק א) התקשה בדברי הרמ"א, וז"ל:

"ואם היה מכת מדינה. עיין סמ"ע ס"ק ב'. ובאמת הדין הוא לכאורה תמוה מאד, מהיכי תיתי יהיה עדיף מכת מדינה מאילו איתרמי האונס בבעל הבית דהוי פסידא דפועל, דהא ה"נ הבעל הבית לא פשע מידי דהוי כאילו שניהם אינן יודעין מהאונס, ואדרבה מצינו שמכת מדינה הוא מגרע כח הפועל, דהא בחכירות [סימן שכ"א סעיף א'] אף שבשאר אונס אינו מנכה לו, ובמכת מדינה מנכה לו, וכן בשכירות בית למאן דס"ל בנשרף הבית דחייב לשלם כל השכירות, מ"מ במכת מדינה פטור, ובמלמד בסימן שכ"א [סעיף א' בהג"ה] וכן הכא משמע מדברי הרב דמכת מדינה מאלם כח הפועל שחייב לשלם לו אפילו בדבר שלא היה לבעל הבית לידע יותר מפועל".

"לכן נראה דאין דעת הרב כאן דבמכת מדינה משלם כל שכרו וכדעת המרדכי [ב"מ סי' שמ"ג] שהביא הרב בהגה"ה בסימן שכ"א [שם], דא"כ היה לו לכתוב בפשיטות ואם היה מכת מדינה חייב לשלם כל שכרו, שכאן מבואר עיקר דיני אונסי הפועל, וגם לקמן בסמוך כתב בעצמו דאם ברחו מחמת שינוי האויר הוי פסידא דפועל, אף דשינוי האויר הוא מכת מדינה כמ"ש הש"ך שם [סק"ג]. רק כונת הרב דבפועל כגון בפסק הנהר ויש לו טירחא יתירה, או שנתמעט הטירחא, בדין חזרה קאי, ואף אם הפועל רוצה לעבוד שיוסיפו או שימעטו לו משכירותו כפי שנתרצה או שנתמעט הטירחא והבעל הבית אינו רוצה, או שהוא להיפך שהבעל הבית רוצה והפועל אינו רוצה, אין אחד יכול לכוף לחבירו ובדין חזרה קאי, משא"כ מכת מדינה בדין ניכוי קאי כמ"ש הרב בהגה"ה בסימן שכ"א וכל אחד יכול לכוף את חבירו שיגמור העבודה ובדין ניכוי, ועיין בסמ"ע שם [סק"ו], אבל לענין לשלם כל השכירות ודאי דאף הרב סובר שפטור כמ"ש כאן, ולא הביא הרב בסימן שכ"א דברי המרדכי במלמד רק להוכיח דעתו דמכת מדינה שייך גם על להבא, שלא כמהר"מ פאדווה [סי' ל"ט] דס"ל דמכת מדינה לא שייך רק בלעבר ולא להבא, אבל אינו פוסק כוותיה כדמוכח כאן גבי מלמד באירע דבר שנפטר בעל הבית".

דעת הנתיבות שאין בעה"ב משלם במכת מדינה לפועל, וכל כוחו של פועל להמשיך במלאכתו וינקו משכרו מה שלא עשה.

אבל ערוך השולחן (חו"מ סי' שלד ס"ד) אבל ערוה"ש הכריע שלא כנתיבות, וכך הוא כתב: "אבל פסקה הנהר הגדול שכל שדות העיר משקין ממנה הוי מכת מדינה ותמיד ההפסד על הבעה"ב [ט"ז] כמ"ש בסי' שכ"א ושכ"ב בדין חוכר דמכת מדינה היא גזירה על בעלי השדות ואף שלא פשעו הם סובלים הנזק ולא הפועלים וכמו שבארנו שם במלמד שגזר המושל שלא ללמוד ע"ש ויש מי שחולק בזה ולא נתבררו דבריו אצלי".

וא"כ ערוה"ש מכריע שלא כסמ"ע, גר"א ונתיבות המשפט.

וכן בסי' שכא (סעיף ח) פסק ערוה"ש: "ורבינו הרמ"א חולק עליו וס"ל דאין חילוק בין עבר ובין להבא דבכ"מ שנפסד הענין והוי מכת מדינה מנכה לו משכירותו ואם אפשר לתקנו ע"י טורח ותחבולות אינו מנכה לו כמו ביבש המעין ולא יבשה הנהר דמחוייב לטרוח ולהביא מן הנהר אף שיש בזה טירחא יתירא והרי בית השלחין ובית האילן הוא על להבא ודנין בזה דין ניכוי אם היא מכת מדינה וכן פסק מהר"מ מרוטנבורג בשר שגזר על מלמדים שלא ילמדו עם תלמידים דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על הבעה"ב ורוב הגדולים הסכימו לזה וכן עיקר".

ועל כן נראה שלגבי מקרה דידן הפסקת חשמל כללית ללא התראה וללא ידיעה אימתי יתחדש זרם החשמל, היא הפסד של בעה"ב.

מסקנהעריכה

נראה שלגבי המקרה שלפנינו אין משלם לפועל כל שכרו על אותן שעות עבודה, אלא רק שכר מינימום. אמנם בלאו הכי נראה שרוב המקצועות הללו מקבלים שכר מינימום או קרוב לו, ולכן המוסד או החנות צריכים לשלם לפועל הנ"ל את שכרו על השעה שהחסיר בגלל הפסקת חשמל פתאומית.

וכל זאת אם לא התחדש זרם החשמל טרם סיום זמן עבודתו, אבל אם התחדש זרם החשמל והפועל יצא מעבודתו בגלל הפסקת החשמל, הוא הפסיד את שכרו על הזמן מעת התחדשות החשמל עד תום זמן עבודתו באותו יום, אבל על הזמן שהיתה הפסקת חשמל לא הפסיד עבודתו.