חבל נחלתו יג נג

גבאי בית כנסת שאיבד מפתחות

שאלהעריכה

גבאי בית כנסת איבד את אחד מצרורות המפתחות של בית הכנסת. הגבאי עוסק בצרכי בית הכנסת בחינם. האם הוא חייב לשלם או לשכפל מפתחות אחרים מכיסו הפרטי או אין הוא חייב באובדן המפתחות?

אעריכה

כל חפץ או נכס ברשותו של אדם צריך הגדרה מה אחריות מי שנמצא ברשותו על החפץ. אדם שלצורך עבודתו (שכיר פועל או אומן) נמצא בידו מכשיר וכד' הוא שומר שכר עליו כיון שהוא עובד בשכר וכיון שנהנה מעבודתו הוא מהנה בשמירתו של שומר שכר. במקרה הנוכחי כיון שהמפתחות הן חלק מעבודתו והוא עובד בחינם אף על המפתחות הוא שומר חינם.

בבבא מציעא (צג ע"א, וכן בשבועות פ"ח מ"א, מט ע"א) במשנה: "ארבע שומרים הן: שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה". וכן פסק הרמב"ם (ריש הל' שכירות).

עולה כי שומר חנם חייב בפשיעה ופטור מגניבה ואבידה. אולם צריך לדון באיזו אבידה פטור ובאיזו חייב כיון שהמונח אבידה הוא רחב, יש והוא מתאר את ההעלמות של החפץ ויש שהוא מתאר את פעולתו של השומר.

בעריכה

בפסחים (לא ע"ב): "אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: הא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע – מי בעינן שלשה טפחים או לא?"... ומסקנת רפרם בר פפא מסיכרא שבשמירה על כספים די בטפח.

מפרש רש"י: "כספים – של פיקדון, אין להם שמירה אלא בקרקע, ואם לא נתנן בקרקע ואבדו – פשיעה היא אצלו, וחייב, דשומר חנם חייב בפשיעה".

היינו אף שהוא שומר חינם הפטור מאבידה אם לא נתנם בקרקע הרי זו פשיעה וחייב אף אם אבדו או נגנבו.

וכן תוספות (ב"ק נז ע"א) חוזרים על כך פעמיים באותו עמוד:

"...והא דתנן בשבועות (ד' מג. ושם) סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה דמשמע שחייב לשלם המשכון כשאבד מיירי שאבד בפשיעה לרבה דאמר שומר חנם הוי".

"לא ממקום שהחזירה – ואפילו שומר חנם חייב דפושע הוא".

ובשני המקרים הן במשכון והן בשומר שהחזירה שלא למקומה הוא פושע וחייב אם אבדה.

געריכה

הטור (חו"מ סימן רצא) הביא דיני שומר חנם ותשובת אביו – הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל צד סי' ד) ממנה ניתן ללמוד באיזו אבידה חייב שומר חינם:

"ש"ח הוא שהפקיד אצלו כסף או כלים או בהמה או כל דבר לשמור והוא מקבל עליו לשמרו או אפילו אינו מקבל עליו לשמרו אלא א"ל הנח לפני הוא ש"ח אבל אם א"ל הנח לפניך או הנח סתם אפילו ש"ח לא הוי ואינו חייב שבועה כלל וכתב הרמב"ם ז"ל אבל מחרים על מי שלקח פקדון שלו ואינו מחזירו לבעליו וכן כל כיוצא בזה: שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן הלך ליריד וא"ל שמעון הוליך לי עמך אלו המנעלים א"ל הניחם כאן על החמור והניחם שם שמעון על החמור ולא קבלם ראובן בידו אלא כמו שהניחם שמעון על החמור כך הוליכם ראובן ולא קשרם, והלך לו מן הצד להסך רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלים. תשובה הא דאמרינן הא ביתא קמך שאינו אפילו ש"ח וכן הנח לפניך ומיבעיא בהנח סתם אי הוי ש"ח זהו בבית הנפקד שהוא מקום המשתמרא אבל ראובן שנתרצה להוליך המנעלים עמו ואמר לשמעון הניחם לפני על החמור פשיטא שקבל עליו שמירה כדין ש"ח שאם לא ישמרם בדרך ודאי יאבדו הילכך דבר פשוט הוא שהוא ש"ח ופשע בשמירתם במה שהניחם על החמור בלא קשירה והפליג מהם".

מתבאר מדברי הרא"ש ששמירה של שומר חינם, כיון שקיבל עליו שמירה, אינה רק התחייבות שלא להזיק או לפגוע בחפץ הנשמר, אלא שמירה שהחפץ ישאר בשלמותו עד סיום השמירה, ולכן התרשלות בשמירה מחייבת אף שומר חינם באבידה או גניבה.

דעריכה

וכן ניתן ללמוד משני מקרים המובאים בבבא מציעא בדף לה (ע"א): "ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה, אמר ליה: הב לי כיפי. – אמר ליה: לא ידענא היכא אותבינהו. אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: כל לא ידענא – פשיעותא היא, זיל שלים".

וכן בדף מב (ע"א): "ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה, אמר ליה: הב לי זוזאי! - אמר ליה: לא ידענא היכא אותבינהו. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: כל לא ידענא – פשיעותא היא, זיל שלים".

וכתב על כך הר"ן בחידושיו (ב"מ לה ע"א): "כל לא ידענא פשיעותא היא מכאן יש ללמוד שהנותן כליו לסרסור למשכנם לו ואמר איני יודע היכא משכנתם פשיעה היא וחייב".

וכן הביא בשיטה מקובצת (ב"מ לה ע"א): "והריטב"א כתב, וזה לשונו: כל לא ידענא פשיעותא היא. פירוש, אמרינן כל, לרבות אפילו היכא דאמר יודע אני שהנחתים במקום המשתמר אלא שאיני זכור מקומם, דאפילו הכי חשיב פשיעותא, כי היה לו להניחו במקום שיוכל ליתנו לו כשיתבענו ממנו ומכאן דין רבינו בסרסור שנתנו לו חפץ למשכן, ואחר כך אמר איני יודע היכן משכנתיו, שהוא חייב, ואפילו היה סרסור בחנם, וכל שכן אם היה בשכר".

העריכה

והוסיף בתורת חיים (ב"מ מב ע"א): "כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים. הרי"ף והרא"ש ז"ל העתיקו לישנא דש"ס וכן כתב הטור סתם בסי' רצ"א שאל המפקיד פקדונו ואמר הנפקד איני יודע אנה הנחתיו הרי זו פשיעה וחייב לשלם, משמע דלא אתי לאשמעינן אלא דמחייב לשלם אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות פקדון כתב שאפילו אמר המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך הרי זה פושע וחייב לשלם מיד וכן פסק בשו"ע וכן נראה דהכי משמע מעובדא דריש פרקין גבי ההיא דאפקיד כיפי... משמע שקבל עליו הפסק אלא שהיה ממתין מלשלם עד שיבקש תחילה ועוד דזיל שלים לאלתר משמע כמו צא תן לו".

לגבי הגבאי בעל המפתחות אם יודע שהשאילם לפלוני והם לא חזרו אליו משום מה, הדבר פשוט שהשואל צריך לשכפל מפתחות חדשים או לשלם כמה שעולה שכפולם. אולם אם הגבאי אינו יודע היכן הניחם או טוען שאבדו ממנו כגון שנפלו מכיסו וכד' במקרה זה הוא חייב בתשלום ואין אומרים שזו אבידה ששומר חינם פטור ממנה. ורק אם שמר כראוי כפי ששומר על מפתחות המכונית שלו וכד' והם אבדו יכול לטעון להישבע ולהיפטר.

ועריכה

נשאלת א"כ השאלה: איזו היא אבידה ששומר חינם פטור עליה, הרי כבר אמרו בדיונים על אדם המזיק שאבידה היא קרובה לפשיעה?

כך כתב תלמיד הרשב"א (שיטת הקדמונים, ב"מ מב ע"א): "שומר שהפקידו אצלו ואמר איני יודע באיזה מקום הנחתיו, הרי זה פושע וחייב, ואפילו הוא שומר חנם. בד"א בשאמר איני יודע באיזה מקום הנחתיו, אבל אמר בכאן הנחתיו ואיני יודע מה היה לו פטור. וזו היא אבדה ששומר חנם פטור עליה. והוא שיהא מקום שראוי לשמירה לאותו דבר כמו שאמרנו".

עולה מדברי תלמיד הרשב"א שרק אם הניח במקום המשתמר ועתה הפקדון נעלם ואומר איני יודע היכן יכול להיפטר כשומר חינם.

ובעיטור (אות פ – פקדון דף עא ע"ב) כתב: "ואיזה היא אבידה ששומר חנם פטור עליה כגון דאמר כאן הנחתי' ונעלתי כראוי או שמסרתי לאשתי ובני ולא ידעתי עד שנפתח הדלת ונידחת הבהמה או שהיתה הבהמה רועה בשדה וברחה והלכה לה, ומעות וכלים נמי שהניחם במקום ידוע בביתו וכשבא לא מצאם. ורבי חננאל כתב בפ' השואל גניבה שקרוב' לאונס שאנסתו שינה וכיוצא בה אבל אבדה בדבר שיש בו רוח חיים ויצא והלך ונאבד, וכליו וכיוצא בהן ונפלו מתוך חיקו ואבדו או שהניחם במקום שאינו בר שמירה ואבדו הרי זה קרוב לפשיעה".

פירושו הראשון של העיטור שווה לפירוש תלמיד הרשב"א (והוא במיוחס לריטב"א בשם הראב"ד), ומפירוש ר"ח עולה שאבידה שש"ח פטור עליה היא כמעט רק בבע"ח, אבל בכלים דוממים הרי אבידתם היא קרוב לפשיעה. (ואולי אף ר"ח יסכים לתלמיד הרשב"א והעיטור).

והמאירי (ב"מ מב ע"א) הביא דעות נוספות: "...שמא תאמר אחר שכך זה שאמרו ששומר חנם פטור בגנבה ואבדה היאך אבדה נמצאת לשומר חנם עד שנאמר שהוא פטור עליה, אם אמר איני יודע היכן הנחתים הרי פשיעה היא וחייב. אם אמר יודע אני היכן הנחתים אבל איני יודע מי נטלם הרי זה גנבה היא ולא אבדה, ושמא אין שם גנבה נאמר אלא בשיצא קול גנבה או אמתלת גנבה וזה שאינו יודע מי נטלה נקרא אבדה. ומ"מ יש מי שפירש שלא נאמר לא ידענא פשיעותא היא אלא כשאומר לא ידעתי אם הנחתים במקום המשתמר אם לאו הא אם אמר ידעתי שבמקום המשתמר הנחתים אבל איני זכור המקום אין זה פשיעה והרי היא אבדה". ולפי השיטה השניה במאירי יש לא ידענא שהיא פשיעה ויש לא ידענא שהוא אבידה כשזוכר שהניח במקום המשתמר ואינו זוכר היכן.

מסקנהעריכה

בדרך כלל שומר חינם חייב באבידת חפץ שבאה בפשיעה ורק אם שמר ובכל זאת החפץ אבד ייפטר בשבועת השומרים.