חבל נחלתו יג נ

<< · חבל נחלתו · יג · נ · >>

שימוש בחניה עירונית ללא תשלום

שאלהעריכה

מי שהשתמש בחניה עירונית בלא תשלום, האם צריך להשיב את התשלום לעיריה או שרק מידת חסידות היא?

אעריכה

לכאורה, כאשר אדם חונה ללא תשלום לא נטל כלום מהעיריה הוא בסה"כ השתמש ללא רשות.

ועוד, וכי העיריה היא 'בעלת הבית' הרי את הארץ נתן הקב"ה לבני אדם וא"י שייכת לכל עם ישראל, אף לחונה עם רכבו.

ועוד, שהרי אף הוא מתושבי העיר או עובר בה, ומדוע לא יהא לו חלק בחניות, 'ויעשו עליו קופה'? ועוד, הרי לא חיסר מהם מאומה, ואולי חניה זו היתה בין כה וכה פנויה כל הזמן שהעמיד רכבו עליה?!

אולם האמת והיושר אינם כן.

בעריכה

בבבא קמא (קיג ע"ב): "גופא, אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר רבא: תדע, דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו. א"ל אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו! אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא היכי מייאשי?"

עולה מן הדברים שרשות שלטונית (ולענין זה לעיריה זכות כמו למדינה כיון שקבלה זכותה מהמדינה) יכולה להפקיע כבישים ומעברים וגשרים וליטול מכס ואין בכך גזל. וא"כ מי שמשתמש בלא לתת את המס הנדרש ע"י הרשות הוא גוזל.

געריכה

בימי חז"ל היה נהוג שמשכירים מכס לאנשים תמורת סכום קבוע כגון מעבר על גשר או השתתפות ביריד וכד'. השוכר את המכס היה משלם למלכות סכום קבוע וגובה מכס קבוע ממה שהיה מופקד עליו. בימינו חלק מן המקומות פועלים כך בזכיון מלא לבעל הנכס כגון כבישי אגרה וכד', וחלק פועלים ישירות ע"י נציגי הרשות העירונית או הממלכתית והם מופקדים מטעם המדינה או העיריה לגבות תשלום על הנאה מהנכס.

דעריכה

במשנה נדרים (פ"ג מ"ד): "נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אף על פי שאינה תרומה שהן של בית המלך אף על פי שאינן של בית המלך".

ופרש הרמב"ם: "ומוכסין, גובי המכס. במה דברים אמורים במוכס העומד מאליו, אבל אם מנהו המלך הרי כלל הוא אצלינו דינא דמלכא דינא, ואסור לו להבריח מן המכס כל שכן להשבע עליו. ואין חילוק בזה בין מלך גוי או מלך ישראל".

עולה איפוא שמי שנהנה מנכס או במעבר או בחניה וכד' שהמדינה החליטה שהשימוש בו מחייב תשלום, הנהנה ואינו משלם הרי זה גזלן וא"כ חייב בהשבת הגזילה.

העריכה

הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה (פ"ה הי"א) כתב: "במה דברים אמורים שהמוכס כליסטיס בזמן שהמוכס גוי או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה ומניח מה שירצה, אבל מכס שפסקו המלך ואמר שילקח שליש או רביע או דבר קצוב והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן לפי שדין המלך דין הוא, ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה המלך גוי בין שהיה מלך ישראל".

ובהלכה יב: "וכן מלך שהשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה, או על כל שדה ושדה דבר קצוב, או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה ילקחו כל נכסיו לבית המלך, או כל מי שימצא בשדה בשעת הגורן הוא יתן המס שעליה בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה, וכל כיוצא בדברים אלו אינו גזל, וישראל שגבה אותן למלך אינו בחזקת גזלן והרי הוא כשר, והוא שלא יוסיף ולא ישנה כלום ולא יקח לעצמו כלום".

ובשו"ע הוסיף לדברי הרמב"ם (חו"מ סי' שסט): "ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה, עובר (על לא תגזול) (ויקרא יט, יג), מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עובד כוכבים".

ועריכה

ובהלכות מלכים (פ"ד ה"א) כתב הרמב"ם: "רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות, וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס, שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים, ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך, מכאן שנותן מס וקוצב מכס ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין, שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו".

היינו למלכות ישראל זכות שהוקנתה לה עפ"י התורה והמלך רשאי להעניש מעלימי מס בחומרה רבה.

זעריכה

בשיעור, העלה מאן דהו סברא שאולי המדינה מתירה להשתמש בחניה ללא תשלום, אולם מי שנתפס ע"י הפקחים – חייב בקנס. ואין הדברים נראים לענ"ד. המדינה מטילה קנס לא כברירה אלא כענישה וכל השלטים והסימונים מודיעים שחניה במקום זה חייבת בתשלום. אלא שמי שאינו משלם ותפסו אותו הפקחים מתחייב אף בקנס.

חעריכה

מפורסם המסופר על ר' עקיבא איגר שפקיד מהמדינה ראה על שולחנו בולי דואר קרועים ושאל לפשר העניין, ונענה שכל פעם שהוא שולח דואר שלא באמצעות המדינה הוא קורע בול, שכיון שהמדינה היא בעלת הזכיון להעביר דואר אם הוא מעביר שלא דרכה הוא כגוזל אותה. נראה שזה היה מנהג חסידות של רעק"א שכן אף המדינה יודעת שאנשים שולחים מכתבים וחבילות ע"י שליחים פרטיים ולא נטלה מהם את הזכות לכך, אבל הוא מלמד עד כמה ראוי לחשוש מגזל אף שהנגזל אינו אדם פרטי.

טעריכה

שאלה שצריך לבררה על אלו דברים רשאית רשות ממלכתית או עירונית להטיל מס לפי שימוש. האם מכל משאב לאומי אפילו לא בנתה או שכללה אותו במאומה, כגון: הרים וגאיות וחופי רחצה וכד'. במדינה רבים מן האתרים הללו הפכו למקום שהכניסה אליו בתשלום בלבד. הרשויות גדרו את המקום וגובים דמי כניסה ושימוש. ונראה שאף אם הרשות המופקדת לא עשתה כלום חוץ מגביית תשלום אף במקרה זה הנכנס ללא תשלום עובר בגזל.

ומותר ליהנות ממראה וקול שלא בתוך המקום המחייב תשלום. כגון אולם קונצרטים אסור להיכנס ללא תשלום אפילו היו רוב המקומות ריקים, ו'נר לאחד נר למאה' – והתזמורת מנגנת לשומעים מועטים כמו לשמועים מרובים. ובכ"ז לעמוד על יד האולם ולשמוע את כל הקונצרט ללא תשלום – מותר. ויילמד הדבר מהלל הזקן שכיון שלא היה לו לשלם דמי כניסה לשומר הפתח של בית המדרש עלה לגג לשמוע את שמעיה ואבטליון (יומא לה ע"א).

מסקנהעריכה

החונה בחניה עירונית ללא תשלום חייב בהשבת הגזילה לעיר בה חנה.