חבל נחלתו יג מח

בחירות חשאיות במינוי רב

שאלהעריכה

האם צריכים בחירות חשאיות בבחירת רב או שראוי לבחור דוקא בחירות גלויות?

תשובהעריכה

לכאורה אין זה נאה שרב ייבחר בבחירות חשאיות שהרי זהו כבוד תורה שכולם יאמרו בגלוי את דעתם. אולם מצינו שכך נהגו קהילות ישראל במשך הדורות.

בספר 'מן הגנזים' מובאות תקנות העיר באסקוויץ במדינת 'מערין' (מורביה), מסופר שם שנמצא רשום בפנקס בית הכנסת שהרב שמואל קולין בעל 'מחצית השקל' אף הוא הצטרף לחבורת העיר. וז"ל תקנה יט (הזמן הוא בין ל למניינם):

"מינוי הרב והחזן והשמש יהא דוקא באספת ל"א איש ובהן ולאו ע"פ הרוב מתוך הקלפי (ו)דוקא ובתוך הל"א איש הנ"ל לא יהא אפילו אחד מי שהוא קרוב להרח"ש (=רב, חזן, שמש) קורבא דאוריתא".

ומבאר בעל הספר – יהודה ליב בילאר:

"בחירת רבנים בימים ההם גרמו לסבוכים רבים הן מבחינת התכונות האישיות של המועמדים והן בנוגע לתקופת הכהונה של הרב והרבה דיונים התקיימו על רקע זה. המצב משתקף מתוך הספרות ההלכתית והתקנות ושו"ת מרובות נכתבו על הנושא. ראה לדוגמה שו"ת צמח צדק להר"ר מ"מ קראכמל רבה של נ"ש [=נוישטאט] א, ב) מטרת התקנה שלנו היא להבטיח בחירות צודקות ללא משוא פנים וללא השפעת ראשי הקהלה על הגוף הבוחר לשם כך נתקבלה שיטת בחירה אישית-חשאית על ידי פתקאות הן ולאו מתוך קלפי ולא דרך הצבעה גלויה (השוה תקנות מדינה להיילפרין סי' רצא). במקרים מסויימים התקיימה הצבעה גלויה בהן ולאו בעל פה (פנקס פוזן סי' א רמו ותקנות מדינה להיילפרין דרעניץ סי' שלג)".

וכן בקובץ 'תלפיות' (ו [א-ב] עמ' ) מסופר שבחירת המלבי"ם בעיר קאמפין היו בחירות חשאיות.

ובספר 'בתי הדין וסדריהם אחרי חתימת התלמוד' (עמ' ) כותב הרב פרופ' שמחה אסף: "בבחירת הרב השתתפו, חוץ מן הפרנסים וטובי הקהל, גם הדיינים וכל הלומדים שבעיר, בעלי התארים 'חבר' ו'מורנו'. היו גם קהלות שבהם היה הרב נבחר ע"י כל פורעי המס שבקהלה. הבחירה היתה חשאית ועפ"י רוב דעות".

בס' 'משטר ומדינה בישראל' לרב נפתלי צבי יהודה בר אילן כתב בפרק כב סעיף ד: "החלטות צבוריות מתקבלות בהצבעה פומבית וגלויה, אך בקהילות רבות החלטות ציבוריות ובכלל זה בחירות פרנסים היו חשאיות" (עמ' ). ובעמוד מביא בהערה : "ראה פנקס קהל וירונה הקדמה עמ' - שבוירונה היו הצבעות חשאיות באמצעות גולות לבנות (הן), שחורות (לאו), ואדומות (נמנע). כך נהגו גם בפאדוואה".

ובהערה כותב: "ראה פנקס הכשרים של קהילת פוזנא קי החלטה משנת שפ"ט לפ"ק: 'כל אחד מהקהל לא יגיד דעתו בגלוי ומפורסמת... רק על ידי פיתקא, ועל פי רוב פיתקאות יעמוד כל איש על התמנות שלו' וראה פנקס קהלת ברלין שבחרו את הרב 'יוכתבו דעותיהם על פתקאות בהסתר ויניחו בקלפי'"...

והרבנים בימיהם ובקהילות אלה (פוזנא היא מקום רבנותו של ר' עקיבא איגר כמאה שנה אח"כ) היו גדולים מרבני ישובים של כמה עשרות משפחות לאין ערוך, ובכ"ז תקנת הקהילות היו על בחירות בקלפי חשאיות ולא גלויות.

בס' דור דור ועוליו (ליעקב דוד ווילהלם עמ' ) מספר על עליה מאיטליה לא"י וכך הוא מתאר: "בן ארצו של ר' אברהם רוויגו שהעתיק את ביתו כבר כמה עשרות בשנים לפניו לירושלים ראוי להיזכר כאן והוא הרב הרופא ר' רפאל מרדכי מלכי איש ליוורנו, תאריך עליתו אינו ידוע אמנם ב- היה כבר רופא ומנהיג הצבור בירושלים אפשר לראות את עליתו כתוצאת השקפתו על מהות הגולה... הוא משתדל להרים את קרן הישוב הירוד בארץ ישראל... ומפליא הדבר שהרב הזה עיבד תקנה מפורטת לבחירות חשאיות על ידי קלפי "אין בני העיר מגלין דעתם בבחירת השררה אלא יהיה הדבר עשוי בסתר כדי שלא יגרום איבה ושנאת חינם אלו עם אלו" כשלשים שנה ישב רפאל מרדכי מלכי בירושלים והעמיד בנים תלמידי חכמים ובנות שאחת מהן השיא לר' משה חגיז (=מהר"ם חאגיז) והשניה לר' חזקיה די סילוה (=בעל הפרי חדש)".

בס' "הרבנות הראשית לארץ ישראל" של אריה מורגנשטרן מספר: "האהדה הבלתי מסויגת לה זכה (הראי"ה קוק) באה לבטוי בבחירת פה אחד שלו ע"י האשכנזים והספרדים כאחת. בעוד שהרב יעקב מאיר נבחר בבחירות חשאיות וקבל קולות בלבד, ואילו יתר הקולות התחלקו בין הרב חיים אלישר לבין הרב ב"צ עוזיאל"...

בספר על יהדות בוכארה (חכמי יהדות בוכארה עמ' ) מסופר על בחירת ז' טובי העיר בשכונת הבוכארים בירושלים בשנת תרע"ב: "אנחנו הח"מ (=החתומים מטה) ילידי בוכארא סמרקנד קוקאנד ותאשכנד ואגפיהן תושבי ירושלם ת"ו שנבחרנו ביום י"ד אייר תרע"ב מבני עדתנו עפ"י דעות נעלמות (=בחירות חשאיות) בתור שבעה טובי העיר לשרת בקדש ברוחניות ובגשמיות משך שלש שנים רצופות"...

בס' 'תקנות הרבנות בא"י ומועצת הרבנות הראשית לא"י' "כפי התקנות שנתקבלו במושב הראשון של אסיפת הנבחרים השלישית שהתכנס בכ"ב בשבט תרצ"א בירושלים" (מובא בס' מכמני עוזיאל עמ' מז) בסעיף – "הבחירות תהיינה חשאיות וישירות". ושם בסעיף תיאור מלא של הפעלת הקלפי לבחירת חברי מועצת הרבנות הראשית.

הבאתי כמה מקורות מכל קהילות ישראל בארץ ובחו"ל שנהגו בבחירות פרנסי הקהל והרב בחירות חשאיות ולא ראו בכך שום פגם.

אמנם יש טעם הלכתי לענ"ד שאפילו אם אחד מהקהל הבוחר מעוניין שהבחירות תהיינה חשאיות לזה שומעים שאמר כהלכה. הגוף הבוחר הוא כבית דין וכפי שהראינו לעיל שאם מסירים מישהו מהגוף הבוחר ללא סיבה אין תוקף לאותן בחירות (וכ"כ בספר משטר ומדינה בישראל שהובא לעיל). אלא שבניגוד לבית דין לא חל עליו הלאו של 'לא תגורו' הוא יכול לפחד אם יתפרסמו תוצאות הצבעתו ולא מוטל עליו להתגבר על כך כדיין בבית דין.

ועוד הבדל הלכתי בין בית דין לגוף בוחר, עליו הצביע הרב אליעזר איגרא שליט"א חבר בית הדין הגדול ורב הישוב כפר מימון, כל הנאמר בבית דין חסוי ואסור לספרו מי אמרו, כנאמר בסנהדרין (לא ע"א): "תנו רבנן: מניין לכשיצא לא יאמר הריני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי – תלמוד לומר: לא תלך רכיל בעמיך ואומר: הולך רכיל מגלה סוד. ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא, דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין, אפקיה רב אמי מבי מדרשא, אמר: דין גלי רזיא". אמנם זה דוקא בבית דין אבל בגוף בוחר אין איסור וכן כל אדם יכול לחשוש.

ואם כן אם אחד מהגוף הבוחר מרגיש שאינו מעוניין בהצבעה גלויה וחושש ממנה, כל הגוף הבוחר את הרב או שאר בעלי תפקידים יבחרו בקלפי חסוי מעין כל.